אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

טז

טז

והנה מהר"א לוריא ז"ל שאל ממני על דבר ראובן ששידך בנו לבת שמעון וחתמו בשטר תנאים כל מי שיחזור יתן לחבירו ק' זהובים ובסוף השטר כתוב שנשבעו לקיים כל הכתוב לעיל בכל הדרך הנזכר משמע שאם יתן הקנס אז הוא פטור משמעון והשבועה בטילה כי הוא בדרך הנז' כו' ושמעון אומר דשבועה לא קאי על הקנס וצריך השבועה לקיים, מ"מ נ"ל שהדין עמו כי לישנא יתירה הוא וצריך לדורשו כדמשמע בב"ב. לכן אבקשך מאוד לעיין בדבר ולכתוב לי לכל הקודם הסכמתו עכ"ל השאלה וז"ל התשובה:

שלמא רב לגברא רבה האלוף בוצינא דנהורא ה"ה אהובי מהור"ר אהרן יצ"ו. הציר בא ביום ד' לפרשת מטות ופטרתי אותו לדרכו ביום ה' לכן צריכנא להשיבך בקיצור קצת לפי מיעוט שכלי אך אין לי פנאי לעיין כ"כ במילתא טובה לפי הצריך הי' וגם ניח לי שהעתקת לי כל לישנא דההוא שטרא מ"מ לפי מכתבך יש להבין עיקר כוונת השטר ופירושו ונ"ל דמלתא דפשיטא ולית דין צריך פני' דכיון דכתב בהדיא שנשבע לקיים כל הכתוב לעיל בכל הדרך הנז' א"כ פי' בהדיא דקאי על הקנס ק' זהו' דכתיב לעיל וממילא כשיתן יוצא ידי השבועה. ואת"ל דלישנא דשטרי משמע בתרי אפי' מ"מ הא אמרי' יד בעל השטר על התחתונה ועוד מסתמא סתמא דמילתא דכוונת השטר דהשבועה קאי לקיים ליתן הקנס דכיון דנשבע על הקנס אז מסתמא אין אדם משים עצמו רשע למעול בשבועה לדחות מליתן הקנס אלא יתן מיד בלי דיחוי וכפייה ואאת"ל דהשבוע' לא קאי על הקנס אלא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי מפרש או אם לישנא דשטרא בהדיא דהשבועה לא קאי על הקנס אין לזה לכופו לקיים השבועה. אלא הוא עבריינא על שמעל בשבועתו כאשר אבאר לקמן דאי נימ' דלכך נשבע כדי דאם לא רוצה לקיים שבועתו אז יהא לו כח לכייפו בב"ד לקיים השבועה לעשות החיתון ולא קאי השבועה על הקנס שיתן לו אם חזר בו א"כ מה מועיל שעשו הקנס תאמר לא יתן לו ונ"ל גם כן למכייפי בב"ד להוציא הקנס א"כ כיון דצריך למכייפי' ק' אדכייפי' ליתן הקנס יכופהו לקיים שבועתו ולעשות החיתון דמה לי חד כייפי' ומה לי תרי כייפות. ועוד כפייה דשבועה עדיפא דאז מתוקן הכל דכה"ג פריך בפ' המדיר אדכייפיה להוציא יכופהו לזונה אלא ע"כ מדעשו הקנס פי' אם לא יעשה יתחייב ליתן הקנס וגם מיקרי עבריינא על שמעל בשבועתו אבל מ"מ לאו בעל דברים דידיה הוא דיכול לכופה. אלא אם ירצו ב"ד יכפוהו לקיים שבועתו כשאר מצות עשה דאמרי' דמכין אותו עד שתצא נפשו ובשבועה איכא עשה ולא תעשה אבל מבעל דינא מסולק ע"י נתינת הקנס ומעתה אפשר דאפי' הב"ד אינם יכולים לכופו דתאמר הוא דנתחרט ורוצה להתיר לו נדרו אע"ג דאיתא במרדכי פ"ק דשבועות היכא דראובן השביע לשמעון על דבר אחד וענה אמן אז קיבל שבועתו וניחם אין מתירין לו אלא בפני ראובן שהשביעוהו הא פרי' דבדיעבד מהניא אפילו שלא בפניו וראיה מצדקיה שנשאל על נדרו שלא בפני נבוכדנצר ומעתה הכא בעובדא דידן דראובן מסולק משמעון ע"י נתינת הקנס אפשר דלכתחילה מתירין לו לדון. וגם נ"מ דמיקרי עבריינא לר"ת דפסול לעדות ולשבועה דפר"ת אפי' נשבע על דבר העתיד ובשעת שבועתו היה בדעתו לקיים ועבר אח"כ על שבועתו פסול לעדות ולשבועה בשלמא אם לא נעש' הקנס רק נשבע לו לקיים החיתון פשיטא דכל מי שנשבע לחבירו לקיים לו מידי דיכול לכופו בב"ד לקיים אבל הכא שנעשה הקנס שאני מטעם דפי' לעיל דמוכח מילתא דיסלק עצמו ממנו ע"י נתינת הקנס ותו לאו בעל דברים דידיה הוא ודאי מ"מ הוא עבריינא מ"מ הוא אינו יכול לכופו כדלעיל ואין לי פנאי לעיין בפרק המוכר בית וביש נוחלין בסוף גבי יתירי לשני וכו' ובפ' המקבל ר' יוסי דורש לשון הדיוט כו' וגם נ"ל דלאו צריכות הוא. ומחמת אהבתך הופניתי מכל עסקיי לכתוב הא דלעיל ואם שגיתי וטעיתי הודיעני כי אגב ריהטא כתבתי וא"ל דחו' י"ל וכו' כ"נ וכ"נ אהו' משה טרוד משה לוי מינץ:

הנה מר כל אשר כתבתי ודנתי לפי שאילתה לפי משמעו' ולישנא דשטר אך מה שיש חרם ר"ג מ"ה ותקנת קהילות שלא לבייש חבירו מי שעשה תשומת יד והנחת קנס והחמירו מאוד ע"ז לא באתי למידן מכמה טעמים לכן אפשר שמעון לא ידע מזה לתבוע את ראובן לקיים הוא אשר מסר על נפשו מטעם תקנות ר"ג וקהילו' או שמא ידע ואינו חשש בהתקנות רק דעתו לתבוע ממנו יותר מאותן ק' זהו' מחמת שבועתו ולא רוצה למחול על השבועה אם לא שיוסיף לו יות' ממון על הק' זהובים. כל זה צריך מר להשים על לב שלא יצא דינא מעוקל כי על פי הדין והאמת וכן יש יתר חילוקים ותן לחכם וגו' ש"ש כ"נ אהו' הנ"ל מינץ:

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה