שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ
טז
שלמא רבה לגברא רבה לאהו' מהו' שלמה ש"י וכא"ל כאשר שאלת מחמת המחט אשר נמצא בקורקבן כו' אין לי פנאי להאריך כראוי וכן לדקדק כו' כדינא אכן שקילנא וטרינא בהדך דרך משא ומתן מה שכתבת וז"ל ואסרתי הכל כיון דספק הוא אם ניקבה מבחוץ דרך הוושט ונקובת הוושט במשהו וספיקא דאורייתא לחומרא עכ"ל מה ענין נקובת הוושט הכא הא לא חיישינן לנקובת הוושט בכל מחטין שנמצאים בקורקבנים או בכרס ואפי' בוושט דלא מחזקי' על עצמה ריעותא רק כשנמצא מחט תחובה בוושט מבפנים. ואף בזה איכא דיעות אי הלכתא כעולא דאמר ישב לו קוץ בוושט אין חוששין שמא הבריא כו' ע"ש בסמ"ק. וכן גבי מחט שנמצאת בכבדא אין חילוק בין קופה לבר או לגיו משום דרוב נבלעים באים דרך הוושט וצריכה הוכחה דבא דרך קנה אבל בקורקבן א"צ הוכחה ואפי' קופה לבר ותחוב בבשר הקורקבן כשירה דאוכלין ומשקין דחקוה וגדולה מזה כתב במרדכי ובסמ"ק דאפילו ניקב הקורקבן כולה ושומן סותמה כשירה וכן היה מעשה והתיר ע"ש ותדע דלא מחזקינן ריעותא דאיתא במרדכי פרק אלו טריפות על המחט שנמצאת תקועה בלב השיב ר' אבי העזרי יש לבדוק בדופן הצלעות אם ניכר שנגע בה המחט י"ל דרך חוץ בא המחט כו' וכשר אם לא נגע בדופן יש לחוש שמא ניקב הדקין וחזר ונכנס בלב וטריפ' עכ"ל ש"מ דרוב הנמצאים בבהמה באים דרך הוושט והדקים וה"ל למימר דניקבו הוושט או הדקים א"ה כיון דחזינא ריעותא קצת בדופן תולין בה לקולא והטעם משום דאמרי' נשחטה הותרה עד שיוודע לך במה נטרפה גבי זאב ונטלה בני מעיים וכן גבי ניקב הריאה במקום דאיכא למיתלא בידא דטבחא תולין לקולא מהאי טעמ' ומשום השאלה והתשובה מוכח דלא ראתה דהמחט ניקב השני צדדים ואף ע"ג דראתה בו אדמומית ולקותה ודאי אם אמרה האשה שראתה הלקות' בהא קורקבן מודינא לך דטריפה דרגלי' לדבר כאשר כתבתי אבל בעובדא דידן שמא האי ריעותא ולקותא שראתה האשה הוי בקורקבן אחר דלא נמצא בו המחט ומ"מ אינה טריפה נהי דיש לו מכה מ"מ י"ל המכה הוי מבחוץ ואמרי' ניקב הקורקבן והכיס שלו קיים וזה מיירי ביש לו מכה כאשר הוכח הג"ה בסמ"ק ע"ש מכ"ש הכא די"ל דלא ניקב כל בשר הקורקבן וכן אינה ראי' כלל מה שהבאת מן מחט שנמצא בריאה מסמ"ג או מס"ת ממחט שניכר מבחוץ כאשר תמצא בסמ"ק כל אלו חילוקים וע"ש ואין לי פנאי להאריך ואפשר אם היה הדבר בא לפני ואסרתי גם כן, אך לא מחוור תוכן השאילה קדמאין לכן לא אוכל לומר בו לא איסור ולא היתר והנהו גבר לא יפה עשה וראוי לגעור בו להוציא בנזיפה מאחר שאמרת בו איסור אם לא דברים היתיר' בלי נדנוד כלל ומה ששאלת אם ראובן מות' באשת אחי אם אמו מן האב ומן האם איני יודע מאי קושיא לך כי לא ידעי' בו שום צד נדנוד איסור ושגגה בידם לדמותו להא דאמימ' דאמימר מיירי באשת אחי אבי אביו מן האב כאשר איתא בגמרא בהדיא דבזה איכא שורש דאורייתא. דאשת אחי אבי אביו מן האב דאורייתא מ"מ מכשיר אמימ' אשת אחי אבי אביו מן האב משום דאתפליג דרא ובהא פליגי הפוסקים אי הלכתא כאמימר אבל באשת אחי אבי אביו מן האם פשיטא דמותר. דאמר רב ד' נשים יש להם הפסק וזה אחת מהם ואין חילוק כלל אם הוא אחי אם אמו מן האב לחודיה או ג"כ מן האם. ומה ד ששאלת אם יש כח לעשות תקנות במקום שיש חבר עיר בלי ידיעות השאילה סתום מאד אך לפי הנראה אם הוא תקנות המתא וכה"ג לית להו לתקן בלי חבר עיר כדאשכחן גבי הנהו תרי טבחי כו' בפ"ק דב"ב לית דין צריך פנים. ואשר שאלת אם שמעון יכול לגזור על ראובן. שלא ללמוד לפני שונאו לוי ואביו של ראובן ציוהו ללמוד בפני לוי נ"ל דאפי' אם לא ציוה לו אביו ללמוד לפני לוי דיכול ללמוד במקום חפצו ועל זה נאמר ובתורת הצלת חפציך מסתמא יש לראובן צד וטעם שרוצה ללמוד לפני לוי או מצד פזור או קרוב דרך או נהנה בלמודו שאין לו לשמוע לרבו שמעון לשנוא שום יהודי מחמתו על ד"ת. וכן כתב הרא"ש בתשובה וז"ל האב שציוה לבנו שלא ידבר עם פלוני ולא ימחול לו על מה שעשה לו עד זמן קצוב והבן היה רוצה להתפייס עמו אלא שחושש לצוואת אביו אין לו לחוש על צוואתו שאסור לשנוא שום יהודי אם לא שיראהו עובר עבירה והאב שציוהו לשנא לו לאו כל כמיניה להעבירו על דת כ"נ עכ"ל ה"נ בנ"ד ל"ש ובכן יסגא שלמא והשם יאריך ימיך כ"נ וכ"נ אהו' משה טרוד משה לוי מינץ: