אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

ו

ה

יסגה שלומכם לעד לאהו' הדיינים הח"ר משה והנ' אנשיל ודעמכון פרנסי ק"ק וירמש שיחי'. כבר כתבתי לכם שאיני כדי ששלחתם אלי דברי ריבתכם והי' לכם למדרש סמוכים או רחוקים קשישי או יניקי דעדיפי מינאי. ומ"מ לאהובתכם לא אשוב פניכם ריקם ואודיעכם ע"ד ד"ת לא ידענא. ונ"ל ע"ד מה שטען ראובן ובא מכח כיון דמקדם הי' המנהג שיקרא הסגן לפי רצונו והנה חדשים מקרוב באו כו' נ"ל דאינה טענה כלל אע"ג דכבר היה המנהג ומ"מ כיון דעקר עקר ומסתמא נעקר בהסכמת הרב והמנהיג הפרנסים והקהל אשר היו בימים ההם ורשאים בני העיר להסיע על קיצת' כו' ולתקן כאשר ייטב בעיניהם. למיגדר מילתא אפי' לאפוקי ממונם ולפר"ת מיירי מדעת כולם וכן גרסי' בירוש' זאת אומר מנהג מבטל הלכה כו' והשיב ר' אביגדור בתשובה וע"ש וגרסי' נמי בגמ' דידן פועל בכניסתה משלו כו' שנ' תזרח שמש וגו' יצא אדם לפעלו וגו' ופריך וניחזי היכי נהוג אלמא מנהג בני העיר אחר (נ"ל דוחה) דין התלמוד אע"פ שמצאו לו סמך מן המקרא. ולא מנהג חכמים בלבד כו' אלא אפי' מנהג חסידים כו' וע"ש. ומכ"ש עובדא דידן שתקנו לקרות פרנס החדש שהוא מנהג הגון וגם מה שטען ראובן וז"ל ועוד היום הוא דרך בשאר קהילות עכ"ל אינה ראי' כלל דהא יש ג"כ כאן מנהג ובכמה קהילות דפרנס החדש יקרא ועוד נהרא נהרא ופשטיה דאטו כונהו בחד מחותא מחיתני' כל קהילה וקהילה תקנו הדבר לפי הצורך להם הטוב בעיניהם לית דין צריך פנים:

ומה שבא מכח דמקצת פרנסים או רובם מחלו חלקם ומשום הכי ר"ל שיתנו לו ג"כ האחרים חלקם נ"ל דלא מיבעיא דאין לו רשות לקיים חלק של אותם שלא מחלו. אלא אפילו אין לו רשות לקרות חלק של אותם שמחלו לו. דלא מצי למחול על כבוד אחרים נהי דמצי הפרנס למחול על כבודו ואינו חש על כבוד עצמו לקרות לס"ת לפי חשיבות דאפי' הרב ונשיא שמחל על כבודו כבודו מחל מ"מ לא יכול למחול על כבוד חבירו אפי' על הקטן שבקהל דלכל מילתא דב"ה שייכי בהו והוי כמו שותפים דכל תקון ב"ה מוטל על כולם כדאמרי' כופין בני העיר זא"ז לבנות ב"ה ולקנו' ס"ת כו' ואי איהו אינו קפיד תאמר אחריני קפדי ואמרינן שלא רוצים לשנות המנהג דשמא הסגן ראובן אינו יודע לסדר הענין לקרות הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו ולא ניחא להו בזילותייהו לקרות שלא כס כסדר או שלא לקרות כלל. והוי כמו רעות אחרים דאין רשות בידו דאמרי' בפ"ג דשבועות יכול נשבע להרע לאחרים ולא הרע שיהא חייב ת"ל כו' ש"מ דפטור מקרבן שבוע' כיון דאיהו הרשו' בידו ה"נ אין רשות והכח להפרנס להרע במחילת' לאחרים ואמרינן נמי בס"פ המוכר פירות המוכר מקום קברו כו' וכתב ראבי"ה דה"ה דאינו יכול למכור וליתן מקום אבותיהם בב"ה אע"ג דהוא שלו משום פגם משפחה מכ"ש הכא דלא יכול הפרנס למחול על חלק אחרים דהוא על כבוד אחד מן הקהל ואפי' לרב האי דפליג בשער ד' מצינו למימר היינו דוקא התם משום שהוא שלו אבל הכא מודה דלא יכול אחר למחול או ליתן במתנה מה שהוא של אחרים. וכן איתא נמי בתשובת מהר"ם וששאלתם על ראובן ושמעון שיש להם ירושה מאבותיה' שאין שום אדם רשאי לבנו' ש"ד בב"ה זולתם ועתה בא ראובן למכור חלקו כו' לאו כל כמיניה כו' ע"ש ועוד הסגן ראובן אמר בפומבי שלא רצה לקרות א' מן הישישים זקן מופלג ושימשם ת"ח כאשר כתבו אותם שכנגדו וע"ז לא אמר להד"ם וגם לא נתן טעם לדבריו למה לא רוצה לקרותו א"כ לאו כל כמיניה לקנות מצות דרך נקימה ולעקור דת תורתינו תלמודא דידן דתקנו לקרות הגדול לפי גדלו כדאמרי' בהניזקין דשלחו בני גלילא לר' אבהו ואחרים מי כו' וכל זה תקנו. דלא אתי לאנצויי דגדול השלום והוא בא לעשות איפכא למגרה מדנים ע"י מצות הש"י. והוי מצוה הבא בעבירה ואדרבה היה לו לדקדק טוב' לקרוא השונא לפי חשיבתו כדאמר בסוף פ"ב דב"מ אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא כדי לכוף את יצרו ורוצה לפשוט צערי כח דרבנן ודוחה הגמ' א"ה הא עדיפא כדי לכוף את יצרו אלמא הא עדיפא מצוה דאורייתא ועוד אותם שמחלו חלקם לראובן ממ"נ לא הוי מחילתם מחילה אם יש מהם שכוונת' לבלבל ע"י ידים מוכיחות כאשר כתבו חברייא דק"ק בטענ' ראשונ' אז ההוא קשר אינו מן המנין וקשר שאינו של קיימ' ולאו כל כמינייהו לעשות אגודה תמורת השלום ואם יש מהם שמחלו סתמ' דרך ענוה או כה"ג אז אמרי' מסתמא היה כוונתם לש"ש ויש כאן אומדנא דמוכח לדון אות' לכף זכות. ובודאי ע"מ כן מחלו שיכוין ראובן לקרות כל אחד לפי חשיבות זקנותו הגדול לפי גדלו כו' וכן אשכחן נמי בכמה דוכתא דאזלינן בתר אומדנא ואין צריך להוציא בשפתים. ומאחר דנודע שראובן אמר שרצה להנקם ממקצת אינשי בטילי מחילית' ויכולי' לחזור ולומר לא מחל לו על דרך זה ולא נקראו בעבור זה אינשי הדורי במילתיי. כיון שיש דברים של טעם וידים מוכיחות ועוד אין כח בשום אדם כה"ג לחדש או להתנות דבר בעיר שיש בו רב ומנהיג מומחה ומוחזק לרבים זולתו כדאמרי' פ"ק דב"ב גבי הנהו תרי טבחי כו' ומה שבא ראובן מכח רוב וז"ל כיון שיש לו רוב הפרנסים אחרי רבים כו' עכ"ל נראה דאין לומר בכה"ג אחרי רבים להטות כיון שלא ירדו למנין ע"ד חכמים דשמא אותם שמחלו לא שמו על לבם אם היא תיקון הקהילה דשמא יש מהן שמחלו לטובת דלא ניחא לי' דלקרות בחדשו מחמת תרעומות ויתר צדדים אכן אם נראה בעיני הרב וטובי הקהילה להחזיר הדבר ליושנו לקרות הסגן ולא הפרנס אז ירדו למנין ויעשו כאשר כתב מהר"ם בתשובה וז"ל נראה בעיני שיש להשיב כל בעלי בתים שנותנים מס ויקבלו עליהם ברכה שכל אחד ואחד יאמר דעתו לש"ש לתקנות העיר וילכו אחר הרוב עכ"ל. וכל זמן שלא נעשה זה לא מיקרי רוב אבל לפי הנראה דמנהג הגון הוא וכשר שיקרא הפרנס החודש וכיון דתיקון תיקון. ומכל הני טעמי' נרא' דלא זכה ראובן כלל להיות לו כח לקרות לס"ת לפי רצונו כ"א הפרנס החדש כבראשונה אכן בזה. לא יגרע כוחו וזכותו להעבירו לגמרי מן המצוה:

ונהי דאם אינה בקי בקריאה ולהגיה החזן כי לאו כל הסגנים קוראים הם וגם ראיתי הרבה סגנים שיש לפניהם חומש כאשר כתב ראובן והיה לו להושי' ולהתווכח על מקצת הדברים ועת לקצר כי לית בהון צריך כולי האי ושלום על דייני ישראל נאם מש"ה הטרוד משה לוי מינץ ז"ל:

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה