אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

ד

ג

יסגא שלומך לאהו' הא"ר משה שי', וכא"ל כאשר שאלתני מחמת בתך הקטנה שתי' איני כדי למיתבע אולפנא מפומי ופליאה נשגבה בעיני אשר דרשת וחקרת בי הלא אתך מרנן ורבנן שי' אע"ג דהחכם הגדול מהר"ר מאן שי'. סילק נפשיה מהכאי מ"מ יש אתך עמיתך האלוף כהר"ר דוד בכרך יצ"ו ויתר רבותא אכן לאהבתך לא אשיב פניך ריקם כיון שראיתי מכ"ת מהר"ם דלא הוי נגדו והוא ראש ומנהיג בעירך אשיבך לע"ד אכן כיון דהדבר נחוץ לא אוכל להאריך לכבודך כרצוני ומעקנותי כפי מיעוטא שכלי המעט מזער:

אמרינן בפ"ק דקדושין אמר רבא אמר רב נחמן אומר אדם לבתו הקטנה צאי וקבלי קידושיך כו' וכן פסק האשר"י וכן הסמ"ק וכן המיימוני בפ"ג אע"ג דרא"ם פליג כדאיתא במרדכי בפ' האיש מקדש ואמר דוקא לר"י בר' יהודה אבל לרבנן לא כו' וק"ל הלכתא כרבנן עכ"ל מ"מ כיון דר"י מישב דברי רבא דאתי ככ"ע יש לה לסמוך עליו וכתב דלא נקיט דברי ר' יוסי בר' יהודה אלא משום שיש לדקדק מתוך דבריו אבל לרבנן צ"ל מדין ערב וכן הגה"ה במיימוני הביא דברי ר"י דמוקי רבא ככ"ע ולא הזכיר דברי רא"ם כלל. וסיומא דהג"ה וז"ל וכן התוס' וסמ"ג אכן תוס' וסמ"ג אינן בידי וכ' כ' רב' בספר החכמה והביא ראי' מהא דאמרי' קטנה שנתקדש' שלא מדעת אביה צריכה גט ש"מ נתרצה האב משמע כשנתרצה האב ליכא מאן דפליג כו' וכ"ש הכא כשאמר לה צאי וקבלי קידושין להדיא עכ"ל וכתב אח"כ הלכך יש בני אדם כשמשדך האב את בתו מניח לה לקבל קידושין עכ"ל א"כ כיון דחזינא דעבדינא הכי יש לסמוך על זה דמעשה רב אע"ג דכתב אחר כן והמחמיר לא הפסיד עכ"ל מ"מ היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר וכן יש ראי' בההיא מעשה דהביא המרדכי בהאיש מקדש מעשה אירע בקטנה שהלכה אביה למדינת הים וקידש אמה ואחיה וכשבא האב שתק ד' ימים ושוב הפגי' ופסקו ר' אליקום וראב"ן שאם היו הקידושין בעין שבא האב ונתרצה ושתק חלו הקדושין מיד כששתק האב ונתרצה ואינ' יכולה עוד למאן כו' עכ"ל א"כ ש"מ דאפילו ריצוי ושתיקה מועיל מכ"ש היכא דנתרצה בפי':

אע"ג דמהר"ם ורשב"ם פליגי עליהם וכתבו וז"ל וזה שהוציא מבית המקד' בקולי קולות אינו נאמן לומר נתרציתי אם לא שיביא עדים שיתרצה קודם שיוציא עכ"ל מ"מ מודי' בזה היאך דשמעו עדים שנתרצה דמועיל מכ"ש שאמר האב קודם לכן לבתו בפני עדים צאי וקבלי קידושיך:

וכן איתא בהג"ה במיימוני דמועיל אפי' ריצוי בעדים כשהקידושים עדיין בעין ומייתי ג"כ דברי רבא אומר אדם לבתו כו' ושמעתי משאירי הנק' הירץ דבתך קצת גדולה דיודע' לשמור הקדושין והגיע לכלל פעוטות לכן א"צ להאריך מזה ואם כן נ"ל לע"ד דצריך אתה לומר לבתך בפני עדים צאי והתקבלי כסף קידושיך מפלוני ב"פ ויהא שליכי אכן מסופק אני ע"ז אם צריך קנין ע"ז אם לאו. ואין לי פנאי לדקדק כפי הצריך וכן ג"כ תוכל לעשות בנך או אחד מאוהביך שליח לקבל קידושי בתך כאשר כתב המיימוני בפ"ג ועוד כתב דצריך לעשות בשני עדים. ונ"ל דטוב לעשות ע"י קנין כי בהג"ה במיימוני כתב ר"י דא"צ הרשאה ולא קנין ולא לשון השטר היכא דאיש עושה שליח לקדש משמע היכא דאב עושה שליח לקבל קידושי בתו צריך הרשאה וקנין מדלא קאמר דבר זה לעיל על שליחות האב ושליחות האב גרע כאשר כתב המיימוני דגבי שליחות האב כתב וז"ל כל העושה שליח לקבל קידושין צריך לעשות בשני עדים ובשליחות דידיה כתב מיד אחר זה וז"ל אבל האיש שעושה שליח לקדש לו אשה א"צ בשליחות האיש אלא הודע אמיתות דברים עכ"ל. וכן בסמ"ק האיש מקדש את בתו כו' בו ובשליח ולית דין צריך פנים דבכל מקום שליח של אדם כמותו. ואם תעשה שליח צריך להיות הרשאה בידו או ב' עדים ההולכים עמו על הנשואין או אחר שברכו ברכת אירוסין כשנקט החתן הטבעת בידו אז צ"ל השליח דעו רבותינו אני שליח של אשה חוה לקבל קידושין דאו וזהו ההרשאה או זהו העדים וטוב לחתום על ההרשאה עדים נכרים וצריך החתן לומר לשליח הריבת משה חוה פלוני זאת העומדת לפנינו מקודשת לך (נ"ל לי) ואז יתן השליח הטבעת לכלה וצריך אתה לקבל עליך בחרם שלא לבטל השליח ולא ההרשא' וכן ג"כ צריך השליח לקבל עליו שלא לבטל השליחות שלו:

אכן אח"כ דק דקדקתי בטופסי הרשאה של גיטין ולא הזכיר בהן הקנין כך היה גמר מסקנתי לפום ריהטא:

ושאל הח"ר הירץ שלא היה לי פנאי אפילו רביעית היום ומחו' ה"ה מהר"ן עפשטיין סלא"ץ היה פה ואמר על ידו היה מעשה דהוא היה שליח לקבל קידושין אחותו ע"פ מהר"ר זימל ס"ל ז"ל אכן קשה הדבר דלא הוי אצלי הברכה דידן גברא סמיכה המיוחד לזה בתחילה הבנת מתוך דעת מהר"ן ס"ל שרוצה להסכים עמדי אבל מאחר דהוא הסתלק את נפשו מזה ולא עצה לכתוב מאומה אל תסמוך עלי היחידי אם לא שתמצא ג"כ אחרים אתי המסכימים לזה כי צעיר אני לימים ובינת אדם אין לי וא"ל רחו' כ"נ אהובי טרוד משה לוי מינץ:

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה