אור ברסלב

שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך

שאלה קכג

שאלה קכב

נשאלתי לשון הרמב"ם תרומות פ' י"ב וז"ל אין מפקידין תרומה אצל כהן עם הארץ מפני שלבו גס בה לאוכלה אבל מפקידין אותה אצל ישראל ע"ה בכלי חרש המוקף צמיד פתיל ובלבד שלא יהיו פירות מוכשרים גזירה שלא תסיטם אשתו נדה עכ"ל. וכתב הראב"ד עליו וז"ל אמר אברהם טעה בזאת הסוגי' של מסכת' גטין אם פירות שלא הוכשרו כי תסיטם אשתו נדה מאי הוה ולמה לי כלי חרש מוקף צמיד פתיל עכ"ל. והנה ז"ל סוגיית הגמרא אהא דמוקי אביי ברייתא דקתני מפקידין אצל אוכלי פירותיהן בטומאה רמי מהא דתנן מפקידין תרומה אצל ישראל ע"ה ואין מפקידין אצל כהן ע"ה מפני שלבו גס בה אמר ר' אילעי הכא במ"ע בכלי חרש המוקף צ"פ וליחוש שמא תסיטנו אשתו נדה אלא אמר ר' ירמיה כאן בהוכשרו כאן בלא הוכשרו ע"כ בגמ'. ופשט' דשמעת' היא דאידחיא תירוצא דכלי חרש המוקף צ"פ מחמת קושיא דשמא תסיטנו אשתו נדה ואין החילוק אלא בין הוכשרו הפירות ללא הוכשרו נמצא היוצא לפי הדין דפירות שהוכשרו אין מפקידין אצל כהן ע"ה אבל מפקידין אותן לישראל ע"ה אבל בלא הוכשרו מפקידין אפילו לכהן ע"ה והנה הוא הפך דברי הרמב"ם ז"ל שכתב דאין מפקידין דין לישראל ע"ה אלא דלא הוכשרו ובכלי חרש המוקף צ"פ והוא הפך מסקנת הגמ' לישראל ע"ה מפקידין אפילו בהוכשרו אפילו שלא בכלי חרש המוקף צ"פ שהוא מן הקצה אל הקצה וכן בכהן ע"ה דלמסקנת הגמ' מפקידין בלא הוכשרו אפילו שלא בכלי חרש המוקף צ"פ ולהרמב"ם ז"ל אפילו בלא הוכשרו ומוקף צ"פ אין מפקידין והנה זו קושיא עצומה עד מאד ומן התימ' שלא הקשה אותה הראב"ד ז"ל והלך להקשות קטנה הימנ' דלמה הצריך כלי חרש המוקף צ"פ כיון דלא הוכשרו. והן אמת דאפשר דתרתי מקשה הראב"ד ז"ל דבמאי דקאמר טעה בסוגיי' הגמ' כיוון הקושיא הראשונה שהיא הפך הסוגי' ובמ"ש אם פירות שלא הוכשרו וכו' כיוון השני'. והנה מה"ר ז"ל בכ"מ ליישב דברי הרמב"ם ז"ל כתב שלא היה גורס אלא לא בתירוצ' דר' אילעא ולא הוה גריס בר' ירמיה כאן בהוכשרו כאן בלא הוכשרו דלא לחלק בין המשנה והבריית' באו ר' אילעא ור' ירמיה דהא אביי איתותב מקושי' המשנ' ונידח' מה שתירץ בבריית' דמפקידין דאוקמ' בכהן כ"ה ור"א ור' ירמיה לא אתו אלא לפרושי מתני' דמפקידין אצל ישראל ע"ה וגירסת הרמב"ם היא א"ר אילע' הכא בכלי חרס המוקף צ"פ עסקינן וליחוש שמא תסיטנו אשתו נדה אר"י בפירות שלא הוכשרו ובא להוסיף על ר"א דלהפקיד לישראל ע"ה צריך זה וזה וכל הדוחקי' האלו לינצל מהקושי' הראשונה וקושיית הראב"ד במק"ע ואין לה תירוץ. וכן ראיתי מהפכים החלוקות בהרמב"ם מלמטה למעלה עם שנוי קצת תיבות וכל זה אינו שוה. ולדידי אמינ' דאפשר ליישב דברי הרמב"ם ז"ל לפי גירסתנו שבגמ' כמות שהיא והוא בשום לב אל לשון הרמב"ם שכתב מפני שלבו גס בה לאוכל' דבמשנה לא אמרו אלא שלבו גס בה ולא אמר לאוכל' משום דממיל' משמע ולא על חנם כתבו הרמב"ם אלא להורות שיש שייכות בהיות גס בה לאוכלה לענין דין זה וגם בהנחה א' בפירו' מה שהקשו בגמ' וליחוש שמא תסיטנו אשתו נדה דקשה למה באוקמת' דכאן בהוכשרו כו' בחלוקה דאיירי בהוכשרו לא חששו שתיגע בה אשתו נדה בין אם יהיה על בריית' דאין מפקידין אצל כהן בין אבריית' דמפקידין אצל ישראל כמו שחששו בכלי חרש מוקף צ"פ אלא ודאי דדרך נשים בראות כגי מוקף צ"פ שאין מה שבתוכו נרא' להסיט ולנענע לראות אם יש בו אי זה דבר חשוב שניכר ע"י נענוע משא"כ בפירות שבכלי בלתי מוקף צ"פ מעין מ"ש המפרשים על פך שמן טהור שמצאוהו מוקף צ"פ בימי חשמונאים שהקשו דילמ' הסיטו הפך ונטמא השמן בהיסט הפן ותירצו שאילו שאלו היו מוצאים אותו הגוים ההם מוקף צ"פ היו פותחין אותו שמא חפץ חשוב משמן היה בו וע"ד זה באשה גם שלא תפתח יש לחוש שעל שרואה אותו בסתימת צ"פ מסיטה לנקש בו לדעת עי"כ מה שיש בו זה יתכן שסובר הרמב"ם והיא סברא נכונה מצד עצמה. ונבא אל הענין והוא שלדעתו פי' הסוגי' כך היא שלדעת אביי דמוקי ברייתא דמפקידין אצל ע"ה תרומ' איירי בכהן ע"ה רמי מההיא דתנן מפקידין תרומ' לישראל ע"ה ואין מפקידין אצל כהן ע"ה מפני שלבו גס בה שהוא גס בה לאוכלה כמ"ש הרמב"ם ז"ל שאנו חוששין שמא על שלבו גס בה לאוכלה שמא ישלח ידו ויתן לתוך פיו קצת מהפירות ונמצאת תקלה לו ולמפקיד. לו שאוכל תרומה בטומאה ומתחייב כרת ולמפקיד שע"י נגיעה לטעום מהפירות נטמאו ומשני ר' אילע' התם בכלי חרש מוקף צ"פ עסקינן דאינו מטמא אלא מאוירו וכשהוא מוצא אותו כך יודע שלא נגע בתוכו ופריך וליחוש שמא תסיטנו אשתו נדה כשרוא' אותו מוקף צ"פ כמ"ש ומשני אלא אמר ר"י כאן בהוכשרו כאן בלא הוכשרו ומפרש הרמב"ם ז"ל דברים כסידרן דכאן בהוכשרו קאי אקמית' דהכא דעלה קיימינן וכאן דלא הוכשרו קאי אבריית' דרמינן מינה והכי פירוש' מאי דתני' מפקידין ואוקימנ' בכהן ע"ה מיירי בהוכשר כלומר עיקר החששא היא שלא יבא לאוכל' מפני שהוא לבו גס בה לאוכל' ומ"ה היכא דהוכשרו לא חיישינן שיבא לאוכל' ויהי' גרמת החבר המפקיד אצלו שיתחייב כרת דכיון דידע דהוכשרו מזדהר ליגע בהן שלא לטמאן משום דידע בנפשיה שאינו נזהר מטמא' או לפחות כשהוא בספק אם נגע בטומאה וכיון דמזדהר מליגע לא אתי למיכל מניהו אבל מתניתין דקתני אין מפקידין תרומה אצל כהן ע"ה מיירי בלא הוכשרו דכיון דידע דלא הוכשרו לא מימנע מליגע בהן ומהיותו נוגע בהן ומטלטלן והוא לבו גס בה לאוכלן מושיט מהן לתוך פיו ומתחייב כרת שהוא טמא ואוכל תרומה ובההיא גופא דלא הוכשרו הוא מה ששנו דבישראל ע"ה מפקידין דתרתי בבי בחד גוונא איירו וממאי דאקשו מעיקר' בגמ' וליחוש שמא תסיטנו אשתו נדה נפקא דאם הוכשרו והן בכלי חרש מוקף צ"פ דבין בכהן ע"ה בין בישראל ע"ה אין מפקידין אא"כ לא הוכשרו דדרך נשים להסיט כלי מוקף צ"פ כדכתיבנ'. ואלו הן דברי הרמב"ם ז"ל אין מפקידין תרומה אצל כהן ע"ה מפני שלבו גס בה לאוכלה שהוא שלא יגרום החבר שיעבור בלא יאכל מן הקדשים דק"ל שעל תרומה הכתוב מדבר ויתחייב כרת אבל מפקידין אצל ישראל ע"ה בכלי חרש המוקף צ"פ דבכהן אין מפקידין שמא תסיטנו אשתו נדה ומה שאסרתי בכהן והתרתי בישראל היינו בלא הוכשרו וזהו ובלבד שלא יהיו פירות מוכשרין שהוא שלהיות שאינן מוכשרין אין מפקידין אצל כהן ע"ה מפני שלבו גס בה לאוכל' וישלח ידו ויתן ממנו לתוך פיו שמהנגיע' יבא לאכול מש"כ אם ה הוכשרו שיזהר מליגע ולא יבא לאכול ושמא תאמר תרתי ל"ל מוקף צ"פ ולא הוכשרו לז"א גזירה שמא תסיטנו אשתו נדה שבראות אשה כלי מוקף צ"פ תחשוב שבו דבר חשוב כזהב וכסף וכיוצא בהן ותסיטנו מש"ה בעינן נמי שלא הוכשרו ומינה שאם אינו בכלי מוקף צ"פ שאין בו חשש היסט כי לא הוכשרו מכ"ש דמפקידין לישראל ע"ה ולא לכהן ע"ה ומה שהזכיר מתחלה בכלי חרש מוקף צ"פ כיון דהעיקר הוא שלא הוכשרו ובבלתי היות כלי חרש מוקף צ"פ יצדק מה שאין מפקידין לכהן ומפקידין לישראל בלא הוכשרו והי' די יאמר אין מפקידין כו' אבל מפקידין לישראל כשלא הוכשרו הפירות היינו לאשמועינן דינא דכלי חרש המוקף צ"פ לאפוקי סברת ר' אילעא דבכלי מוקף צ"פ סגי קמ"ל דחיישינן שמא תסיטנו אשתו נדה כקושיית הגמ' באופן דאפילו בכלי חרש מוקף צ"פ בעינן שלא הוכשרו אבל אה"נ דבלא הוכשרו בלחוד הויא דינא הכי זהו הנלע"ד וכתבתי וחתמתי שמי:

תוכן העניינים

שות מהרם אלשיך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה