אור ברסלב

שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך

שאלה קיח

שאלה קיז

שאלה. הנה שלחו מהורמוז לברוסה כתב וז"ל קהלות קדושות שבעיר ברוסה שורותים אלו להודיע לכם איך בא פה הורמוז איש א' מעירכם שמו יהודה גבאי והלך מפה דרך עגאם ואחר ימים באו יהודים מאנשי עגאם ואמרו שהרגו אותו בדרך אשפאן ה' או ו' מיל מהעיר וזה עדותם מלה במלה אמרו שהם היו באספהאן כשנכנסה השיירא של הישמעאלים ביום שבת והיה בעיר אספהאן איש שמו יצחק מעטוק והי' אהוב לאותו יהודה גבאי והיה יודע אותו הישראל שזה יהודה גבאי היה רוצה לבא לאספהאן לפי שכשהי' זה יצחק מעטוק בעיר שיראז ראה אותו שם והי' רוצה לבא לאספהן ואמר לו בא ונלך יחד וא"ל איני יכול ללכת בזו השייר' כי יש לו מעט עסק אבל בשיירא האחרת אני הולך והוא הלך לאספהן ועזב אותו בשיראז וכשראה באספהן שנכנסה השייר' ביום שבת הלך ושאל להם אם היה שם שום יהודי עמהם ואמרו שהי' יהודי א' ובעבור השבת נשאר ולא בא עמנו ומזה ידע שהוא היה יהודה גבאי ואחר זה ראה שבא יום א' ולא בא ג' ולא בא הלך ושאל לישמעאלים לאמר מה זה המעשה שאמרתם שהיה עמכם יהודי אחד והנה עברו ג' ימים ולא בא אמרו אנחנו אין אנו יודעים מאומה מזה המעשה מה נעשה ממנו אבל אנחנו יודעים שהי' עמנו ובעבור השבת נשאר והנה סחורתו שלח עמנו וכשיצחק הנ"ל הלך לראות הסחורה ראה האלפורגה שלו שהיה של הנהרג וגם מלבושיו שהיה לובש הכיר אותם ומזה ידע שהנהרג היה יהודה גבאי ואחר זה הלך זה יצחק הנ"ל אצל השלטון ותפס את הישמעאלים שנשארו עמו ביום השבת שהראו אותם לו אנשי השייר' והודו שהם הרגו אותו ונתנו שחד לשלטון וגם לקח כל הנכסים של הנהרג ועזב אותם זה העידו הישראלים של העאגם שהיו עומדים שם בשעת המעשה ואחר כמה ימים בא ישמעאל א' ואמר שאני הייתי עם יצחק מעטוק בשיראז כשהיה יהודה גבאי בשיראז ואמרנו לו אני ויצחק הנ"ל תבא עמנו והשיב שלא היה יכול ללכת עמהם שהיה לו מעט עסק והלכו הוא ויצחק הנ"ל מאספאהן ואחר אירע מה שאירע והעיד הישמעאל כמו שהעידו היהודים ג"כ לפי שזה הישמעאל היה אהוב של שניהם של יצחק הנ"ל ושל הנהרג הי"ן והיה קר' אותו בשמו וגם כתב א' ששלח יוסף פיקו משיראז ואינו כותב כ"א תדעו שהרגו ליהוד' גבאי סתם כמו שיראו מכ"ת הכתב שאנו שולחים אותו עם זה הכתב ואנו ק"ק הורמוז ראינו לשלוח למעלתכם שורותי' אלו להודיע למכ"ת הענין שאם אולי יהיה לו שם אשה אם תהיה מותרת בעדות זה יראו מכ"ת ע"כ לשון הכתב ויורנו מורנו אם תצא דינה להתיר אם לאו:

תשובה. הנה העדות שעפ"י יצחק מעטוק לאו כלום הוא חדא דמאן לימא לן דההוא גברא הוה יהוד' גבאי מברוס' דהא לא אתידע ליה אלא מהאלפורג"ה ולאו מילת' היא ועוד דלא משיחין ל"ת הוו ועוד דודאי ע"י יסורי השלטון הודו ועדות הישמעאל נמי היא מה שהעיד יצחק מעטוק ולאו מילת' הוא ומה גם להרמב"ם דבעי דגוי מל"ת דלימא קברתיו אבל אי איכא להפוכי בזכותא דהך איתת' למשרי' הוא מההוא כתבא דכתב יוסף פיקו משיראז להורמוז שכתב סתם תדעו שהרגו ליהוד' גבאי מסוס הא דכתב הרמב"ם ז"ל וז"ל מצאו כתוב בשטר מת פלוני נהרג פלוני וידוע שהוא כתב ישראל תנש' אשתו ע"כ. איבר' דאיכא למידק חדא דילמא שני לן בין שטר שכתב הרמב"ם לכתב שמשלח אדם לחברו כי הא דנ"ד ועוד דבההוא כתב לא שם עירו כחוב בו ולא שם אשתו ותני' בתוספתא אין מעידין עליו עד שיכירו שמו ושם עירו ואפשר דבההוא שטר' הוה ביה שם אשתו ושם עירו או שם עירו וידוע שאין מאותו עיר חוץ לעיר אלא זה ועוד דדילמ' צריך קיום לחתימת יוסף פיקו כמה דסביר' ליה להרשב"א לדעת הרמב"ם ז"ל. ולמיקם עלה דמילת' שפיר בעינ' לאחותי נפשין מאי היא סברת הריא"ף ז"ל והרא"ש ז"ל בההיא גופא דמצאו כתוב בשטר דכתיבנ' דהריא"ף ז"ל אייתי בשלהי יבמות פלוגת' דאמוראי ולא כתב כמאן ס"ל וכן הרא"ש ז"ל מייתי פלוגתייהו התם סתם ולא פסק כחד מינייהו וז"ל הרי"ף התם ירושלמי מצאו כתוב וחתום בשטר מת איש פלוני נהרג איש פלוני ר' ירמיה אמר משיאין את אשתו רבין בר כהנא אמר אין משיאין את אשתו מתנית' מסייע' לדין ולדין מסייע' לר' ירמיה דתני' ע"פ עדים ולא ע"פ כתב' ולא ע"פ אורגמן ולא על פי עד א' ועכשיו משיאין עד מפי עד ודכוות' ע"פ כתב כן וע"פ תורגמן משיאין מתנית' מסייע' לרבין דתני' יפה כח העדים מכח השטר שהעדים שאמרו מת פלוני נהרג פלוני משיאין את אשתו מצאו כתוב בשטר מת פלוני אין משיאין את אשתו ויפה כח השטר מכח העדים שהמלוה את חברו גובה מנ"מ וע"י עדים גובה מנב"ח עכ"ל. ולא פסק לא כמר ולא כמר משמע דמספק' ליה הילכת' כמאן מנייהו ונפקא מינה דאין משיאין לכתחלה וכן הרא"ש ז"ל מייתי פלוגתיהו התם ולא פסק דינא משמע דאיהו נמי מספקא ליה וכן סמ"ג והנה הריטב"א ז"ל עלה דהא דכתב הרי"ף פלוגתייהו ביבמות כתב וז"ל הכא לא פסק הרי"ף הלכה כמאן אבל בפ' מי שאחזו כתב הא דתני' כשם שבודקין אותו לגטין כך בודקין אותו למשאות ומתנות ולעדויות ואוקימנ' בעדות אשה דאקילו בה רבנן אבל בשאר עדויות לא דרחמנ' אמר מפיהם ולא מפי כתבם ע"כ. והר"ן נמי כתב בריש פרק מי שאחזו הרי"ף כתב בפ' בתר' דיבמות ירושלמי מצאו כתוב בשטר איש פלוני מת איש פלוני נהרג כו' ולא פסק שם הרי"ף כלום ושמא סמך על מ"ש כאן ובעדות אשה אפילו מפי כתבם ע"כ הא קמן תרי אשלי רברבי דקא סברי דדעת הרי"ף ז"ל דמפי כתבם מהני ומוכרח הוא דאל"ת הכי קשי' דידיה אדידיה דביבמות משמע דמספקא ליה ובגיטין פסק בפשיטות דמפי כתבם מהני וכן הרא"ש ז"ל ביבמות מייתי ההוא פלוגתא דירושלמי ולא פסק כלום ובגיטין פסק דמפי כתב מהני דע"כ אית לן למימר דמאי דסתמו בחד דוכתא פרישו בדוכת' אחריתי. אבל עד השתא לא איתקרר' דעתין דדחיק' מילתא טוב' דלאו אורח' דהרי"ף לאתויי פלוגתא בחדא מסכתא ולמיפסק דינא במסכתא אחריתי ולא עוד אלא דכד פסיק הלכת' על מאי דשבק בפלוגת' לא מידכר להו דהל"ל דמגמר' דילן משמע דהלכה כרבי ירמיה והך קושי' גופא איתא נמי בהרא"ש ז"ל ומסתבר' לתרוצי למילת' במאי דכתב הרמב"ם וז"ל מצאו כתוב בשטר מת פלוני נהרג כל ני וידוע שהוא כתב ישר' חנשא אשתו וכתב עליו ה"ה וז"ל אפשר שכוונתו היא למעוטי אם הוא כתב תוגר והטעם לפי שלא הוכשר תוגר אלא במל"ת אבל לא כתבו לפיכך צריך שיודע שהוא כתב ישר' אבל א"צ שיתקיים שיכירו מי הוא שכתבו שאם כן היה אומר רבינו והוא שיתקיים או שנודע מי כתבו ע"כ נמצא דדעת הרמב"ם לפ"ז שאם ידוע שהוא כתב תוגר אין כאן עדות ואם הוא כתב ישראל תנשא לכתחלה ומינה שאם הוא ספק לא תנשא לכתחלה ובהכי אתינ' לכוונת הרי"ף והוא דתנן שלהי יבמות מעשה באחד שעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני ב"פ ממקום פלוני מת והלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו ומקשו בגמ' ודילמא שד הוה ומשני דחזו ליה בבוא' אינהו נמי בבואה אית להו דחזו ליא בבואה דבבואה ודילמא צרה הויא תנא דבי ר' ישמעאל בשעת הסכנה כותבין אעפ"י שאין מכירין ופרש"י והכ' נמי כשעת הסכנה דמיא שאם לא תאמין לזה לא ימצא אחר ותשב עגונה ע"כ בגמ' ומילתא דפשיט' היא דבה' לא שני לן אם הכירו שהיה ישראל או ארמאי דאפילו אי גוי הוה מל"ת היה ותנשא אשתו והשתא אי הוה סביר' לן דגוי מל"ת ע"י כתב מהני אם היינו מוצאי' כתב איש פלוני מת איש פלוני נהרג והוה מספקא לן אם החתום גוי או ישראל היינו משיאין את אשתו מש"ה הרי"ף ז"ל בתר דכתב מעשה בא' שעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני מת והלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו וכתב מה, שהקשה הגמ' ודילמא שד הוה ודילמא צרה הוי מייתי מיד פלוגתא דירושלמי מצאו כתוב בשטר איש פלוני מת כו' כלומ' אע"ג דבעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני מת כו' לא שאיל גמ' אלא דילמא שד הוה או צרה הויא אבל אי גוי הוה לא איכפת לן דהא מל"ת הוא לא תיסק אדעתך למימר מה לי מל"ת בכתב מה לי ע"פ וכי היכי דבעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני מת והלכו ולא מצאוהו את האומר מהני ה"נ מצאו כתוב בשטר ולא מצאוהו את הכותב מהני ולא איכפת לן אי גוי הוה הכותב כמה דלא קפדינן בעמד על ראש ההר ולא מצאוהו אי ישראל או גוי הוה מ"ה סמך לזה פלוגת' דירושלמי דמצאו כתוב בשטר כו' ר' ירמיה אמר משיאין את אשתו ורבין בר כהנא אמר אין משיאין את אשתו ומייתי מתניתא דמסייעא למר ומתנית' דמסייעא למר דמתניתא דמסייעא לר' ירמיה קתני דבעדות אשה משיאין עד מפי עד וע"פ כ' ומתנית' דמסייע' לרבין דקתני גדול כח העדים מכח השטר וגדול כח השטר מכח העדים גדול כח העדים שאם באו שנים ואמרו מת איש פלוני משיאין את אשתו ואם מצאו כתוב בשטר איש פלוני מת אין משיאין את אשתו וגדול כח השטר שגובה מנכסים משועבדים מכח העדים שאינו גובה אלא מב"פ וכונת הרי"ף לומר הנה מלישנ' דפלוגתייהו בלחוד הוה אפשר לפרושי דפליגי היכא דשנים חתומים בשטר סתם ולא ידעינן אי ישראל אי ארמאי נינהו ומ"ה פליגי אבל אי הוו:

ודאי ישראלים תרווייהו לכ"ע משיאין את אשתו מ"ה מייתי מתנית' דמסייעי למר ולמר לאשמועי' במאי קא מיפלגי דמתני' דמסייעא לרבין קתני בפירוש דגדול כח ב' עדים משטר שאלו באו ב' והעידו איש פלוני מת משיאין את אשתו ואלו בשטר אין משיאין את אשתו והא שטר דומיא דעדים שחתומים שני עדים כשרים ואפי' הכי אין משיאין דמפיהם בעינן ודומיא דסיפא וגדול כח שטר שגובה ממשועבדים מכח עדים שגובה מב"ח דבב' עדים כשרים קא מיידי הרי על כרחין דרבין דהך מתנית' מסייעא ליה סבר דאפי' ידעינן דב' עדים החתומים בשטר שכתוב בו איש פלוני מת הם ישראלים כשרים אין משיאין את אשתו דמפיהם ולא מפי כתבם. איברא דר' ירמיה אפשר לומר דלא מכשר אלא בהכי אבל בעד אחד וכ"ש אי לא ידיע אי כתב ישראל הוה או גוי לא מכשר ואפשר נמי דלא שני ליה כלל ובכל גונא מכשר אפילו היכ' דלא ידעינן אי כתב של ישראל הוה או של גוי דבמתניתא דמסייע' ליה לא אתפרש בה דסתם קתני דעד מפי עד מפי כתב משיאין ואפשר למימר דלא פליגי אמתנית' אחריתי אלא דלאידך מתנית' אפי' ב' ישראלים כשרים חתומים בשטר כתוב בו איש פלוני מת כו' אין משיאין את אשתו ולהך מתנית' עד בכתב מהני אבל דוקא דידעינן דישראל הוא אבל אי גוי הוא לא מהני ומינה דאי לא ידיע אי ישראל או גוי הוא מספיקא אין משיאין את אשתו אבל מסתבר' ודאי דאפושי מחלוקת לא מפשינן דלמר אפי' ב' עדים ישראלים כשרים בשטר אין משיאין ולמר אפי' חד ולא ידעי' אי ישראל אי גוי הוא משיאין את אשתו אלא די לנו שנאמר דמאי דחד פסיל בב' יהודים כשרים אידך מכשר בחד ישראל אבל דחד פסיל בב' ישראל כשרים בשטר ואידך מכשר אפי' אחד גוי לא מסתבר כלל. ובהכי אתינא לכוונת הרי"ף ז"ל דבתר דכתב דע"פ מי שעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני מת והלכו ולא מצאו שם אדם השיאו את אשתו כל היכא דחזו ליה בבואה דבבואה ולא בעי' דידעו דישראל הוה משום דמ"לת הוא וכשר לא תימא דה"ה נמי אם מצאו כתוב בשטר איש פלוני מת דאפילו גוי מהני דהא מל"ת הוא ומכשרי' אף על גב שלא נודע מי הוה הכותב כמו במי שעמד ואמר שהלכו ולא מצאו מי היה האומר ולהוי לך סייעת' מר' ירמיה דסתם קאמר משיאין את אשתו ובודאי דהלכת' כוותיה דהא מתנית' דמסייע' ליה דקא מכשרא עד מפי עד ועל פי הכתב דהיא כמסקנת דגמרא דילן משום הכי כתב הרי"ף פלוגת' ומתנית' דמסייעא אכל חד מנייהו כלומר הא קמך פלוגתייהו ומתנית' דמסייע' למר ולמר דמסייעת' דכל חד מנייהו שמעינן במאי פליגי דמאי דפסיל רבין לאו בעד א' ובספיק' אי גוי כתבי' או ישראל אלא אפי' בב' עדים ישראלים חתומים בו דמפיהם בעי' דפשיטא דמתנית' דמסייע' ליה כלומר ומני' נשמע לר' ירמי' דמאי דקא מכשר דוקא בכתב ישראל קא מכשר דאפושי פלוגת' מן הקצה אל הקצ' לא מפשינן דמר פוסל ב' עדים ישראלים בשטר ומר מכשיר עד א' גוי בשטר אלא ודאי דבמאי דפסיל רבין דהיינו בישראלים מכשיר ר' ירמי' אבל בגוי לא דלא בהכי מיירי רבין. נמצא דהרי"ף דינ' אשמועי' במאי דסמך אדינ' דעמד על ראש ההר כו' פלוגת' דירושלמי ומתניתא דמסייע' לכל חד מנייהו דבהכי הוי כאומ' דגוי מל"ת בכתב לאו כלום הוא הילכך לא מכשרי' אלא היכ' דהוי כת' ישראל והיינו סברת הרמב"ם ז"ל תלמידו דלאשמועי' דעת הרי"ף סהדא רבה הרמב"ם ז"ל א"נ איכ' למימר בהרי"ף ז"ל דמייתי ביבמות פלוגתא דירושלמי ופסק כמאן מנייהו הלכת' במי שאחזו והו' דלהכי מייתי מתנית' דמסייע' למר ולמר כלומר ממילא תשמע דהלכ' כר"י דהא בריתא דר"י אתיא כהלכתא דמשיאין עד מפי עד כמסקנ' דמתני' בתר שמצאו חבר לר' יהוד' בן בבא אבל ברית' דמסייע' לרבין דקתני העדים שאמרו פלו' מת כו' דמשמע דב' עדים בעינן אתיא דלא כריב"ב והיא דלא כהילכת' הילכך מאי דקתני נמי בההי' בריית' דמשיאין ע"פ כתבם הוי נמי הלכה ומ"ה לא אצטריך הרי"ף למיפסק התם כר"י דסמך על מה שהביא מסקנת המשנה בסמוך דמשיאין עד מפי עד דמינה משמע דבריתא דר"י הלכתא היא ומאי דכ' הרי"ף במי שאחזו חידושא אחרינ' קמל"ן דכתב מהני אפי' ממי שאינו מדבר ע"י שבודקין אותו דל"ת דכיון שאינו יכול לדבר לא יועיל כתבו מידי דהוה אהודאות והלואות וכל עדויות דעלמא דכיון שאינו ראוי להעיד בפה כתבו אינו מועיל כמ"ש הרמב"ם פ"ט דהלכות עדות קמ"ל דבעדות אשה מהני ע"י בדיקה ובהכי לא אצטריכי' למימר דמייתי פלוגת' דיבמות ושביק פסק' כמאן מנייהו הלכה למסכת גטין והכי משמע מהרמב"ם ז"ל דבתר דכתב דינא דמצאו כתוב בשטר איש פלו' מת כו' דמשיאין את אשתו כתב וכן מי שנשתתק ובדקו אותו כדרך שבודקים לגטין ונמצאת דעתו מכוונת וכתב שמת כו' סומכין לכתיבתו ותנש' אשתו ע"כ הרי שאין נראה לו שמדין דמצאו כתוב בשטר האמור ביבמות יצא לנו דינא דכתב מהני בעדות אשה האמור במי שאחזו דחידוש' טפי הוא והיינו דכתיבנ' דבמאי דמייתי הרי"ף ביבמות שמעי' דכתב ישראל מהני כדכתיבנא ובמ"ש במי שאחזו הוא לחדש לנו חידוש אחר דאפי' מי שנשתתק שאינו יכול להעיד ע"פ כתבו מועיל:

ובהני גווני דתריצנ' לדעת הרי"ף איכ' לתרוצי להרא"ש נמי במאי דכתב פלוגתא דירושלמי ביבמות ופסקא במי' שאחזו ועוד היה אפשר לתרץ לדעת הרא"ש ויובן בו קשר דבור התוס' בגמ' שאחר שכתבו שמה שחששו בגמרא דילמא שד הוה היינו במי שעמד על ראש ההר או במי שהי' בבור דשכיחי שדי' אבל בעיר דלא שכיחי לא חיישי' כתבו ובירושלמי פליגי היכ' דמצאו כתוב בשטר וכו' שיראה בלתי מקושר אלא דלא בעינן לארוכי כולי האי כללא דמילתא דעד א' מפי הכתב מהני והיינו נ"ד ומאי דחששנ' דילמא שטרא דמצאו כתוב בו איש פלו' מת לא הוי בכתב דעלמ' לא היא אלא כל כתב דחתים ביה ישראל מהני דהא ההי' דכשם שבודקין אותו לגטין כך בודקין אותו לעדות אשה לאו שטרא הוה אלא שכתב איש פלו' מת שמפני שנשתתק בודקין אותו הא אי לאו הכי כל כי האי כת' מהני למי שלא נשתתק בלא שיכא ביה בדיקה ועוד דהא שטר בעד א' לאו שטרא מקרי ובעדות אשה כיון דמשיאין על פי עד א' כשאמרו דמפי כתב' מהני היינו אעד א' וכ"כ הר"ן דברי הרמב"ן ז"ל וז"ל ועד א' ומפי כתבו ואעפ"י שאינו מקויים משיאין וכן נראה מלישנ' דכל הפוסקים ומסתבר' דסברי דמאי דנקטי לישנא דשטר בירושלמי גבי פלוגת' דר"י ובברייתא דמסייע' לרבין היינו לאשמועי' דלרבין אפי' בשטר בשני עדים כשרים אין משיאין דהא בריית' דמסייעא ליה הכי ס"ל דהא קתני גדול כח העדים מכח השטר דהעדים שאמרו איש פלוני מת משיאין את אשתו מצאו כ' בשטר איש פלוני מת אין משיאין ואם אית' דשטר בעד א' הוא במה הוא כח עדים גדול הא עדים תרי ושטר הוא בחד אלא ודאי דאפי' בתרי פסיל דמפיהם בעינן ועל דבר מה שלא נזכר בכת' יוסף פיקו שם עירו של הנהר הרי כ' הרמב"ם וז"ל בא עד א' ואמר אמרו לי ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלו' אמור להם שמת יצחק בן מיכאל ובא השליח ואמר לנו והשליח אינו יודע מי הוא זה הואיל ואנו יודעים פלו' הידוע בשם זה הרי אשתו מותרת ואין אומרים שמא יב"מ אחר הוא שמת עכ"ל. הרי שאעפ"י שלא אמר שם עירו אלא שמת יב"מ סתם כיון שנשתלח לעיר ההיא מן הסתם הוא שעל יצחק שמהעיר ההיא הם מעידים ה"נ בנ"ד כיון שזה יוסף פיקו כ' להורמוז תדעו שמת יהודה גבאי וידוע שעל יהודה גבאי הידוע שהיה בהורמוז הוא מדבר ואעפ"י שהכותב אינו יודע שהוא מתושבי ברוסה כיון שבני הורמוז יודעים שזה יהודה גבאי שהי' בהורמוז הוא מברוס' שכן כותבין לברוס' שיהודי א' מברוס' ששמו יהודה גבאי הוא הנהרג הרי הוא כאלו העד ההוא היה כותב איש פלו' מברוס' וגדולה מזו היא מ"ש הרמב"ם ז"ל שאעפ"י שהשליח לא ידע כלל מי הוא זה נסמוך על משלחיו ששלחוהו לעיר ההיא שודאי המה ידעו שפלו' מהעיר ההיא הוא המת כ"ש בנ"ד שהכותב יודע מי הוא שהוא יהודה גבאי שהי' מתגורר בהורמוז שודאי נסמוך על בני הורמוז שכותבים שהוא אשר היה תושב ברוס' וכן נראה ממ"ש מהרי"ק סי' קפ"ה על הא דכ' הרמב"ם ז"ל דמ"ש שאין אומרים שמא יצחק בן מיכאל אחר הוא שמת דוקא מפני שאמרו כשתלך למקום פלו' אמור להם שמוכיחים הדברים שאותו יב"מ שמת הוא מאותו העיר שהולך שם שאל"כ למה תלו שליחותו בהליכתו לאותו מקום ולמה אשתו מותר ע"ב והוא מ"ש שמעין זה ויותר הוא מה שיש לנו לסמוך מ"ש ביחוד להורמוז שעל מי שהיה שם מדבר ועל יושבי הורמוז שכותבים שאשר היה בהורמוז הוא מברוסה שכ"ש הוא בברור ועל הנדון ההוא כ' הרמב"ם ז"ל שאין אומרים שמא יב"מ אחר הוא שמת כך אין אומרים בנ"ד שמא על יהודה גבאי אחר שהיה בהורמוז אמר ולא ע"ז שהוא מברוס' ומה גם עתה שלא הוחזקו בהורמוז שנים ששמם כך ושהי' א' מברוס' ואחר מעיר אחרת וששניהם הלכו בדרכי' ולא ידעו איזה מהם הוא הנהרג ועוד שאם היה זה עולה בדעת למה כתבו בני הורמוז לברוס' שמת יהודה חושב עירם ולא חששו על האחר וכ"ש שזה שהוא מברוס' הוא שהיה הולך לאספהם אשר שם היו האמתלאות הגדולות שאותו שהוא מברוס' שכתבו כן מהורמוז הוא הנהרג שאעפ"י שכתבנו שאין אותו העדות מספיק להשיא את אשתו שהו' ע"י גוי' לא יבצר מהיות הוכחה גדול' שמה שנמצ' כתוב מיוסף פיקו שהאיש ההוא היה. ואע"ג דמהרי"ק סי' קע"ז על מ"ש הרמב"ם וז"ל ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו במקום פלו' כך וכך צורתו כך וכך סימניו אין אומרים באומד הדעת פלו' הוא עד שיעיד העד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו וכן בתוספת' אין מעידין עד שיכירו שמו ושם עירו כ' דבהזכיר שם אביו תליא מילתא דהיכ' שאינו מזכיר שם אביו בעינן שם עירו אבל היכא דמזכיר לא בעינן שם עירו ומייתי ראיה דהרמב"ם ז"ל כ' מצאו כ' בשטר מת פלוני בן פלוני משיאין את אשתו ואע"ג שלא הזכיר שם, עירו וכן ממה שכ' עוד הרמב"ם וכן מי שנשתתק ובדקו אותו כו' וכ' שמת פלו' בן פלו' תנש' אשתו הרי שאינו מזכיר שם העיר מאחר שהזכיר האב ע"כ משמע דהיכ' שאינו מזכיר שם אביו שם עירו בעינן והכא בנ"ד לא הוזכר שם אביו. לאו קושי' היא דטפי הויא סימנ' כינויו משם אביו דהא כמה איכ' בעלמ' דשמייהו כשם אביו אבל בכנוי לא אית' אלא במשפחה א' בישראל הילכך כיון דבנ"ד כ' יהוד' גבאי שמזכיר כנויו לא גרע מהזכיר שם אביו ואע"ג דמתשובה קפ"ה שכ' בה מהרי"ק דדעת הרמב"ם דמכשר היכ' שאמרו לו ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יב"מ וטעמ' שאמרו לו כשתלך למקום פלוני שמוכיחים הדברים שאותו יב"מ שמת הוא מאותו העיר שזה הולך שם וכו' משמע דס"ל לדעת הרמב"ם שאפי' במזכיר שם אביו בעינן שם עירו והוא הפך ממ"ש סי' קע"ז והנה מהר"י זל"הה בכסף משנה כ' דמהרי"ק מספק' ליה בדעת הרמב"ם אי בעינן שם עירו עם שם אביו אי לא ומ"ה כתב בתשו' אח' בגוונא חדא ובאחריתי אפכא ואנא לא אתקרר' דעתאי בהך תירוצ' דטפי מסתבר' למימר דלא מספק' כת' הכי אלא דדעתי' הוא דלהרמב"ם היכא דמזכיר שם אביו לא בעי שם עירו אלא דבההי' דאמרו לו ב"ד כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יב"מ והשליח אינו יודע מי הוא זה כת' מהרי"ק ודוק' משום שאמרו לו כשתלך למקום פלוני הא לאו הכי שם עירו בעינן היינו לאפוקי אם היו אומרים לו בכל מקום שתלך אמור להם שמת פלוני כי אז היה צריך לומר שם עירו משום דאיכ' תרתי לרעות' שהשליח אינו יודע מי הוא ועוד שגם המשלחים אינן יודעים מאי זה עיר הוא ואומרים שבכל מקום שבעולם שילך יאמר כך שבכללות המקומות אפשר דמתרמי שמא כשמא מ"ה בעי שם עירו מידי דהו' אמאי דתריץ מהרי"ק גופי' סי' קע"ז עלה דכ' הרמב"ם ראו א' עומד מרחוק ואומר שהוא פלוני ב"פ ממקום פלוני והרי נשכו נחש והרי הוא מת והלכו ומצאוהו שנשתנה ולא הכירוהו משיאין את אשתו במשמע שא שאע"ג שהזכיר שם אביו בעי שם עירו כתב מהרי"ק דהיינו טעמ' משום דאיכ' רעות' שנשתנה ולא הכירוהו ויש לחוש לתרי יב"ש ועל דרך זה יסבור במי שיאמר לו בכל מקום שתלך אמור להם שמת פב"פ שאחר שהוא כולל מקומות הרבה איכ' למיחש לתרי יב"ש. ובהכי למהרי"ק איתת' דא דנ"ד שלא נזכר שם עירו מילת' דפשיט' היא דשרי' למינסבא דלא בעינן שם עירו כדכתיבנא דהא תריצנא לישניה דהרמב"ם אליביה דלא תיקשי ליה מ"ש סי' קפ"ה. אבל מ"מ מטעמ' אחרינ' לא מסתברא סברא דמהרי"ק עליה דהרמב"ם דקאמר דלא בעינן שם עירו אלא היכא דלא קא מדכר שם אביו דהא מאי דמצרכי כל הפוסקים שם עירו הוא משום הא דתניא בתוספתא אין מעידין עד שמכירים שמו ושם עירו ולא קא מפליג מידי דמשמע דבכל גוונא שם עירו בעינן ולא עוד אלא דלישנא דעד משמע דעד דאיכא שם עירו לא סגי בשום הכרה אחריתי וכ"ת לישנא דהרמב"ם קשיתי' דקשיא דידיה אדידי' דבמצאו כתוב בשטר לא מדכר שם עירו וכן במ"ש וכן מי שנשתתק שכתב וז"ל מי שנשתתק ובדקו אותו כדרך שבודקים לגטין ונמצאת דעתו מכוונת וכתב שמת פב"פ סומכין על כתיבתו ותנשא ע"כ ואינו מזכיר שם עירו ואלו במקום אחר כתב ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו במקום פ' כך וכך צורתו כך סימניו אין אומ' באומד הדעת פ' הוא עד שיעיד העד ויכיר שמו ושם עירו ע"כ משמע דשם עירו בעינן וכן במ"ש וז"ל ראו א' עומד מרחוק ואמר שהוא פב"פ ממקום פלו' והרי נשכו נחש והרי הוא מת והלכו ומצאוהו שנשתנה ולא הכירוהו הרי אלו משיאין את אשתו ע"כ. הרי דשם עירו בעי' וכן לישנא דאמרו לו ב"ד או אנשים כשתלך למקום פ' אמור להם שמת יב"מ כו' דייקא בדיוקא דמהרי"ק דממאי דאמרו לו כשתלך למקום פ' משמע דשם עירו עיקר אפ"ה אין בחילוק שמחלק מהרי"ק די לישב הלשונות בההוא כללא דכייל דהיכא שמזכיר שם אביו לא בעינן שם עירו דהא בההוא דהכישו נחש שמזכיר שם עירו ושם אביו צריך לדחוק לתרוצי ליה ובההוא דכשתלך למקום פלו' הוא גופי' דייק דשם עירו בעי' אע"פ שמזכיר שם אביו שהוצרכנו להשיב לדעתו שלא יסתור דברי עצמו מתשוב' אל תשוב' ועוד מה שהקשינו אליו מלשון התוספת' דלענין דינא הדבר קשה להתיר כשמזכי' שם אביו ולא שם עירו אבל לדידי לא קשו לישני דהרמב"ם אהדדי דהא בהדיא גלי לן תירוצ' למילתי' שכתב וז"ל כבר הודענו שהעד שאמר שמעתי שמת פלו' אפילו שמע מאש' ששמע' מעבד הרי זה כשר לעדות אשה ומשיאין על פיו אבל אם אמר העד או האשה או העבד מת פלוני ואני ראיתי שמת שואלין אותו היאך ראית כו' הרי דשאני לן בין שומע מפי אחרים למי שבא להעיד במה שראה דמי שמעיד שראה בודקין ודורשין כל הדרישות שאפשר מש"כ למי שמעיד מפי אחרים משום דקמא ליתיה קמן דנשיילי' וסומכין דמן הסתם הוה כראוי דמשום עיגונא היקלו דבהכי מיתרצי לישני דגמ' דק"ל דעדות אשה ליתי' בדריש' וחקירה:

ובדוכתא אחריתי אמרו מעשה באדם א' שבא לפני ר"ט להגיד עדות אשה ואמר לו בני היאך אתה יודע בעדות אשה זו כו' דקדק עמו ב' וג' פעמים וכיון דבריו והשיא ר"ט את אשתו ואמאי עבד הכי הא אין עדות אשה בדריש' וחקיר' אלא דכשבא העד להעיד בפנינו מה שראה מדקדקין עמו עד שיתברר הדבר והשתא בהכי איכא לתרוצי לישני דהרמב"ם ז"ל דס"ל דבשם עירו נמי שהוא דקדוק יתר לא מטרחינן להגיד אלא בבא להעיד בפנינו והיינו לישנא דישראל שאמר מת איש יהודי עמנו כו' עד שיעיד העד ויכיר שמו ושם עירו דהיינו במי שבא להעיד במה שרא' וההיא דנשכו נחש אבל מי שאומר מפי אחרים אנו סומכין שהראשון ידע העדות כתקנו אלא שא"א לדרוש ולחקור דליתי' קמן מדי דהוה אגוי מפי גוי מל"ת שכתבו הפוסקים דאע"ג דלא ידעינן אם הגוי הראשון הי' מל"ת אין לנו אלא זה שלפנינו שיהי' מל"ת אע"ג דקדמא' נמי בעינן הכי ואלו היה ידוע לנו בבירור שהראשון לא הי' מל"ת לא היינו משיאין ע"פ הב' אפ"ה אין אנו חייבים לבא לידי דריש' זו הכא נמי דכות' והיינו טעמא דמצאו כתוב בשטר דכיון דליתי' קמן מי שכתבו לא צריכינן לאהדורי אחר שם עירו והיינו טעמא נמי דמי שנשתתק וכתב מת פב"פ דלא מצריך שם עירו דמי שנשתתק כמאן דליתי' דנשיילי' דמי ואם בעל דין יחלוק ויאמר הא מצינ' למיכתב ליה שיכתוב שם עירו כשבודקין אותו אע"ג דטירחא הי' אף אני אומר לו דרך אחרת מדוייק בהרמב"ם והוא כי הנה פשיטא דלישנא דגמרא דקאמר כשם שבודקין אותו לגטין כך בודקין אותו לעדות ואוקימנא בעדות אשה היינו שכתב איש אחד שנשתתק איש פלו' מת וכדי לדעת אם בן דעת הוא צריך לבדוק אותו כדרך שבודקין לגטין ואי רמיז על הן הן ועל לאו לאו משיאין ע"פ כתבו אבל הרמב"ם היפך הסדר שכ' שמתחל' בדקו אותו ואח"כ כתב כי מי שנשתתק ובדקו אותו כדרך שבודקין לגיטין ונמצאת דעתו מכוונת וכתב שמת פב"פ סומכין על כתיבתו ותנשא ע"כ שנראה שאנו רוצים שיכתוב עדותו וכדי לדעת אם בן דעת הוא כדי לסמוך על מה שיכתוב אנו בודקין אותו תחלה ומהיכן אנו יודעים קודם שיכתוב שיודע עדות שאנו נזקקין לבודקו אלא ודאי הענין הוא שעל אשה עגונה ידועה לנו אשר לזה שנשתתק היה לו הכרה עם בעלה שידוע שהיה עמו ואנו רוצים שיכתוב ע"כ אנו בודקין אותו תחלה כדי שיכתוב עדותו שנסמוך עליו וא"כ אחר שעל מי שאנו יודעים שהיה לו שייכות עמו אנו באים לבודקו שיכתוב עדותו עליו ואיש כזה שאנו באים לזה שהיה עמו שיכתוב ודאי שאנו יודעי' מאיזה עיר הוא אין צורך להזכיר שם עירו דעל איש ידוע למי שנשתתק שהיה מכירו והיה עמו אנו באים לו ובודאי שעל בן עיר ידוע' אנו באים להכתיבו ומ"ה א"צ להזכיר בכתב שם עירו וכל זה הוא בשלא הוחזקו ב' יב"ש במקום ההוא דהא ק"ל כרבא דהיכא דלא הוחזקו לא חיישינן לתרי הילכך בנ"ד שבהורמוז לא הוחזקו תרי יהודה גבאי ולא בברוסה ודאי דמשיאין את אשתו ע"פ הכתב שהוא שכתב יוסף פיקו וליכא למיחש דלמא מ"ש היה ע"פ גוים שהלכו עמו והגידו עדות בלתי כדאי להתיר כענין מ"ש באגרת ששלחו מהורמוז שהעידו יהודי' ע"פ יצחק מעטוק ושמא על זה וכיוצא בו סמך יוסף פיקו דלאו מילת' היא שאם על כך היינו חוששין לא היינו מתירין בכל כתב וכל מה שהיו מוצאים כתוב בשטר איש פלוני אלא דמשום עיגונ' תלינן דעל דבר ברור היה מידי דהוה אגוי מל"ת מפי גוי דאע"ג דלא ידעינן אם הגוי ששמע זה ממנו היה מל"ת לית לן בה דתלינן להיתר' ה"נ דכוותא כ"ש שכתב תדעו שנהרג יהודה שמשמעו על דבר ודאי. ועל חששת הקיום על חתימת יוסף פיקו ידוע מחלוקת הפוסקים אם כשמצאו כתוב בשטר איש פלוני מת איש פלוני נהרג אם צריך קיום ומסקנת גדולי הפוסקים היא שא"צ והכי אסיק מה"ר ז"ל בב"י הילכך בנ"ד אפי' הוה ידיע לן שלא נתקיים משיאין את אשתו כ"ש דספיקא הוי אם נתקיים אם לאו ולקולא לכולי עלמא הילכך אשה זו מותרת לינשא זהו הנלע"ד וחתמתי שמי:

תוכן העניינים

שות מהרם אלשיך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה