אור ברסלב

שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך

שאלה קיג

שאלה קיב

שאלה. ילמדנו רבנו ראובן חייב לשמעון סך מנה לפורים הבא ראשון וגם חייב ללוי סך מנה לחג הפסח הבא ראשון והלך ראובן לארץ מרחקים שאינו יכול לבוא לחג הפסח וכתב ליהוד' שחייב לו לראובן שהמעות שחייב לו שיפרע לשמעון ובא לוי ושטרו בידו וזמן כתיבת השטר קדום ולקח סחורה מיהודה וטרף חובו ונתפרע ממנו בשלם וג"כ החוב שחייב יהודה לראובן זמנו לחג הפסח ועכשו בא שמעון ושטרו בידו לפרוע מיהודה החוב שחייב לראובן הואיל שראובן כתב לו שיתן החוב ההוא לשמעון והשיב יהודה כבר נתפרע ממני לוי הואיל וזמנו של שטרו הוא קדום בכתיבה וטרף חובו ונתפרע ממני בשלם יורנו רבינו מורה צדק הדין עם מי ואיש על מקומו יבא בשלום:

תשובה. לכאורה היה נראה זה יהודה כפורע חובו של חברו שהניח מעותיו בקרן הצבי ויחזור ויפרע לראובן או לשמעון אבל לא אמרו כך אלא בפורע משלו כמו שדקדקו בלשונם שאמרו הניח מעותיו דהיינו משלו שאינו יכול אח"כ להוציא מהלוה אבל מי שפורע ממה שהוא חייב חוב של הנושה בו מה שעשה עשוי וז"ל מה"ר בב"י כתב הרשב"א בפ' שור שנגח דו"ה עלה מ' גבי הא דאמרינן משום דאמר ליה כי היכי דמשתעבדנ' לך משתעבדנ' להאיך מדר' נתן שמעי' מהא דאלו רצה ב"ח או נפקד דראובן לפרוע ממה שיש בידו למי שנושה בראובן אע"פ שלא תבעי בדין הרשות בידו וכן נראה מדברי הראב"ד עכ"ל. וכ"ת דשאני הא דנ"ד שאמר לו בפי' שיפרע לשמעון והוא פרע ללוי לאו מלתא היא דהא דמיא להא דאמרו פרק המפקיד ההוא דאפקידי גביה כריא דכשותא והוה ליה לדידיה נמי כריא דכשית' אמר לשלוחו לך והטל מזה הכשות לתוך השכר והלך והטיל משל פקדון ואסקינן דשליח פטור כיון דלא אמר לו מזה השלך ומזה אל תשלך הכא נמי דכוותא כיון דלא אמר לו תפרע לשמעון ולא ללוי אסיק אדעתיה דחדא מנייהו נקט הילכך אין יהוד' חייב לחזור ולפרוע לשמעון זהו הנלע"ד וכתבתי וחתמתי שמי:

תוכן העניינים

שות מהרם אלשיך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה