שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך
שאלה קיא
שאלה. ילמדנו רבינו על דבר ראובן שנטבע במים שאין להם סוף ובא גוי מל"ת וכן אמר בפני אנשים יהודים וכמו שהעיד א' מהם בפני ב"ד וז"ל הב"ד במותב תלתא כחדא הוינא ובא החכם כה"ר פלוני לפנינו ואחר האיום והגזום הראוי העיד לפנינו כי ביום ש"ק אחר אשר נשמעה שמועת טביעת ספינה א' אשר נכנס בתוכה ראובן הוא ויהודים אחרים פגעו בגוי א' אשר היה בא מהנמל אשר פרשה משם הספינה הנז' ושואל מהגוי הנז' מה תדוש מהספינה ההולכת מכאן ואמר הגוי הספינה ההיא נטבעת והאנשים אשר בתוכה נמצאו על שפת הים וקברום. גם היהודי אשר נכנס בתובם מכאן נמצא על שפת הים ונקבר זהו מה שהעיד בפנינו העד הנז' גם אמר שלא נכנס בספינה ההיא מהמקום ההוא אלא זה הראובן לבדו ומה שהעיד בפנינו כתבנו וחתמנו היום ה' לניסן השמ"ה ליצירה והכל שריר. עתה ילמדנו רבינו אם הותרה אשת ראובן בעדות זו או עדיין בחזקת אשת איש עומדת:
תשובה. מאי דאיכ' לספוקי בשריותא דהאי אתתא חדא אי מקרי מל"ת מאי דקאמר הגוי בתר דשאילו מניה מה חדוש מהספינה ההולכת מכאן אי לא. ב' שלא הזכיר לא שמו ולא שם אשתו ג' שלא אמר וקברתיו אי תשיב מאי דקאמר ונקבר כאלו אמר קברתיו ד' אי חיישינן דלמא נשתהא אחר שעלה מן הים שיעור שנשתנית צורתו והנה על הספק הראשון תנן בסוף יבמות מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרים וחלה א' מהם והניחוהו בפונדק בחזרתן אמרו לפונדקית איה חברנו אמרו להם מת וקברתיו והשיאו את אשתו ובגמר' אמר רב כהנא פונדקית גויה היתה ומל"ת זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתיו ופריך והא איה חברנו קאמרי לה ומשני כיון דחזיתינהו בכיא אמרו לה איה חברנו ע"כ. הרי בפי' שאפילו שהראית להם כליו וקבורתו אם לא שקודם ששאלו לה התחילה היא לבכות לא היתה נקראת מל"ת וא"כ נראה דה"נ דכותה שהרי התחילו ושאלו לו מה חידוש מהספינה והכי איתא בירושלמי דעת רשב"ל דכל ששואלין אותו והוא משיב לא הוי מל"ת. איברא שיש לחלק ולומר שלא אמרו שמה שמסיח הגוי אחר שאלה דלא הוי מל"ת אלא כששאלוהו על אותו פלוני ביחיד דומי' דאיה חברנו אבל נבששאלוהו על כללות הספינה והוא השיב ובתוך שיחתו סיפר גם מפלוני א' שהיה בתוך הספינה מל"ת מיקרי והכי דייק לישנ' דהר"ן ז"ל בתשובה שכתב וז"ל דכל ששואלין לגוי א' על פלוני והוא משיב מס אין זה מל"ת וכדאמרינן בסוף יבמות והא אמרו לה איה חברנו ע"כ. הרי נראה דדוקא כששואלין על פלוני והוא משיב עליו הוא דלא הוי מל"ת וכל' הראיה שהביא מאיה חברנו שעליו היתה השאלה ואפשר לדקדק גם כן מלשון הגמ' דפריך והא איה חברנו קאמרי לה דכיון דכוונת הקושי' אינו על לשון השאלה שיש הפרש בין האי לישנא דקאמרי לה לסגנון אחר אלא הכונה היא דהא השיב' על שאלתם ולא הוי' מל"ת הל"ל והא שאילת מינה מתחלה אלא משמע דכונת הגמר' לומר שגם שאם היו שואלים דרך כלל על כל האנשים שהניחו בפונדק מה היה מהם והיתה משיבה פלוני מת היתה נקראת מל"ת השתא דלא שאלו אלא להביא ראיה איה חברנו שהוא ע"ז בייחוד שעליו השיבה לא מיקרי מל"ת מש"כ בנ"ד שהשאלה היתה דרך כלל על כל הספינה ויש להביא ראיה מהא דפרק הגוזל בתרא דתנן התם אר"י בן ברוקא נאמנת אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל זה ופריך בגמרא ואשה וקטן בני עדות ננהו ומשני אר"י אמר שמואל הב"ע שהיו הבעלים מרדפים אחריהם והיו מסיחין לפ"ת ואומרים מכאן יצא נחיל זה ע"כ. וכתב עלה מהרי"ק וז"ל משמע לכאורה דאע"ג שהבעלים מרדפים בפני האשה ומתוך כך נתעוררה ואמרה מכאן יצא נחיל זה אפ"ה חשיבא מל"ת ואע"ג ששמעה מפי הבעלים עצמן שאומרים שהוא שלהם כיון שלא אמרו לה דבר ולא שאלוה להעיד להם דדחוק הוא להעמיד' דוקא בדלא שמעו הרדפת הבעלים מדלא פי' הגמרא ואדרבה מדקאמר כגון שהיו מרדפין אחריהם והיו משיחין כו' דמשמע דע"י רדיפת הבעלים הכירתו ה"נ נראה להתיר אע"פ שנא' שע"י רדיפת היהודים וכו' עכ"ל. והנה בההי' איכא חדא לטיבות' וחדא לריעות' חדא לטיבות' דלא שאלו לאשה אם ידעה מהיכן יצא הנחיל וסדא לרעות' שהרי על נחיל זה שהסיח' לפ"ת היו מרדפים ואומרים שהוא שלהם ובנ"ד איכא נמי חדא לטיבות' שלא שאלו לגוי על איש זה בייסור וחדא לריעותא שהרי שאלו את פיו אלא דמאי דהויא התם לטיבות' הויא הכא לריעותא ובמאי דהתם לריעותא הוי הכא לטיבותא והשתא נחזי אנן הי מנייהו עדיפא אי שאלה עליה דההוא גברא או שאלה אל הגוי אפילו אי הויא דרך כלל ומשמע דבשאלה עליה דההוא מילתא גופיה דקא אתו עלה לאסהודי תליא מלתא דהא בההיא בסוף יבמות דכתיבנ' דשאלו לפונדקית איה חברנו ופריך בגמר' דלא הוי מל"ת כיון שהם התחילו לשאול איה חברנו ומשני כיון דחזיתינהו בכיא אמרו לה איה חברנו ואם אית' דבדבר הגוי עם השואלים תחלה או הם עמה תליא מלתא טפי מבהזכרת האיש בפי' אמאי קאמר דכיון דהויא בכיא אעפ"י שלא דברה עמהם כלום קודם שישאלו לה איה חברנו נקראת מל"ת הרי לא דברה כלום אלא ודאי שאין הדבור זה עם זה הוא העיקר אלא היות על האיש שהם מבקשים ומ"ה כיון שהניחוהו חולה אצלה וכשראתה אותם בכתה ודאי שעליו היתה בוכה הילכך חשבינן כאלו היא התחיל' להגיד וא"כ בנ"ד אע"ג שדברו עם הגוי בשאלתם לא נעשה עיקר ממציאות התחיל' לדבר עמו כ"א מהדברים עצמם והרי לא היו פעל האיש ההוא כ"א דרך כלל על הספינה. איברא דהא דקאמר מהרי"ק לא מכרעת דאפשר דאשה וקטן לא שמעו הרדפת הבעלים אלא דאנן חזינן להו דמרדפי וסמכינן אתרתי ארדיפ' הבעלים ואמאי דמסיחין לפי תומן והכי מסתבר' דאלת"ה קשיא האי סוגי' אסוגי' דיבמות דהתם מאי דהויא פונדקית בכיא אף ע"פ שלא דברה עמהם כלום אלא הם שאלו איה חברנו חשבינן לה מל"ת דעל הוראתה על הענין חשבינן כאלו דברה וא"כ כשראו את הבעלים מרדפין שהיא הורא' על הענין ומה גם לדעת מהרי"ק שהיו אומרים שלנו הוא נחיל זה ולמה לא יחשבו כשואלים ולא יחשבו אשה וקטן מסיחין ל"ת ולא תהא בכית הפונדקית גדולה מרדיפת הבעלים גבי נחיל אלא ודאי דאשה וקטן לא שמעו רדיפתם. אלא דאיכא לתרוצי דמשום עגונא היקלו ולהיתרא חשבינן הוראת הענין כמדבר ולא לגבי איסורא וכן משמע מדברי רבי' ירוחם נתיב כ"ג שכתב וז"ל ולא מבעיא היכא דמתחיל גוי ומל"ת אע"ג דמחזירין אותו לדברים ומגלים ממנו הדבר היטב דאינו יוצא מתורח מל"ת אלא אפי' היכ' דמוכח' מילת' שרוצה גוי להודיע להם שמת אותו אדם דומיא דפונדקית אפי' שחוזרים הם ושואלים כגון אלו שאמרו איה חברנו ואח"כ אמר לו הגוי מל"ת משיאין על פיו עכ"ל. הרי נראה מלשונו שבכלל מה שהיקלו משום עיגונ' הוי נמי דהוכח' שמוכיח הגוי שרוצ' להסית ולא דבר דבר והתחילו ישראל לשאול ל מל"ת חשבינן ליה כאלו דבר הגוי תחלה. ולמיקם עלה דמילת' אמינ' דעלה דהא דקאמר ורב יהודה אמר שמואל הב"ע שהיו הבעלים מרדפים אחריהם והם הסיחו לפי תומם איכ' למידק למאי הלכת' קאמר שהיו הבעלים מרדפים אחריהם לימא אמר רב יהודה אמר שמואל כגון שהיו מל"ת ואפשר לומר חדא מתרתי או דאשה או קטן לא שמעו ולא שמו אל לבם רדיפת הבעלים אלא שאנו ראינו בעלים מרדפין אחריהם דהוי הוכח' דשלהם הם ומצורף לזה אשה או קטן מל"ת אמרו מכאן יצא וכו' סמכינן אתרתי ונאמנים אבל אי לא הוו מרדפי בעלים לא סמכינן אאשה מנ"ת בלחוד (א"כ) [אי נמי] אפשר דכולה אדא מילת' היא ולמהוי מל"ת בעינן בעלים מרדפים דאי לאו הכי הוה אמינ' דלמא לאסהודי קא מיכווני דנחיל זה כל פלו' דמהיכן יצא נחיל זה אינו כמנ"ת דמית' שדרך אשה או תנוק להתאונן על מח אז לספר ולומר עתה באנו ממת פלוני וכך וכך ספדנים היו שם וכיוצא אבל לומר מכאן יצא נחיל זה יורה יותר דרך עדות מדרך שיחה בעלמ' מש"ה קאמר דרגלים לדבר שהוא סיפור שראו בעלים מרדפין אחר נחיל א' ומבלי ישאלו להם אמרו מכאן יצא נחיל זה דבהני לא אעדות קא מכווני דבעלים גופייהו לאו בני קבולי עדות נינהו. ומסתבר' שהפי' הראשון ליתי' ודאי דהא עלה דהא דרב יהודה דקאמר רב אשי אין מל"ת כשר אלא לעדות אשה בלבד איל רבינ' לרב אשי ולא והרי נחיל של דבורים מל"ת הוא שאני נחיל של דבורי' דקנין דרבנן הוא ע"כ. ואם אית' דמאי דסמכי' במל"ת דנחיל של דבורי' היינו משום הבעלים מרדפין ומצרפינן האי הוכח' למל"ת דאשה או קטן ומש"ה מהני מאי קא מקשי רבינ' והא נחיל של דבורי' מל"ת הו' מאי קושי' שאני התם דאיכ' טעמ' אחרינ' בהדה דחזינן בעלים מרדפין והוי' הוכח' דהאי נחיל דידהו היי אבל מל"ת בלחור לא מהני אלא בעדות אשה ורב אשי נמי מאי קא משני שאני נחיל של דבורים דקנין דרבנן תיפוק ליה משום דאיכ' תרתי אלא ודאי דנונ' חדא מילת' היא ובעלים מרדפין לענין מל"ת אצטריך והיינו פירוש' תניינ' דכתיבנ' והוי בדעת מהרי"ק ז"ל. הילכך בנ"ד נמי לא גרע מה ששאלו לגוי מה חידוש מהספינ' סתם מבלי הזכיר על מי הית' כונת השאלה מההי' דבעלים מרדפין על הנחיל עצמו שהסיתו עליו לפי תומם כדכתיבנ':
וכ"ת הרי רש"י ז"ל כתב וז"ל מרדפין אחריהם קודם דבר הקטן דרגלים לדבר דשלו הם פ"כ. משמע דסבר כפ' הראשון דתרתי בעינן חדא דקודם דבר הקטן חזינ' רגלים לדבר וגם היותו מל"ת אבל אמינ' דאין רש"י ז"ל חולק ולמיקם עלה דמלתיה איכ' למידק לישני' אמאי קאמר דבר הקטן ולא קאמר דבר האשה דהא אאשה וקטן קא מיירי ושביק האשה שנזכרת תחלה ונקט קטן שנזכר אח"כ והל"ל דבר האשה או הקטן אלא ק שט' דמלת' היא דאע"ג דגוי מל"ת או קטן מל"ת מהני לעדות אשה לא דמי מל"ת דהאי למל"ת דהאי דגוי שהוא גדול משום דהוי בן דעת אם הסיח ל"ת שמת פלו' מהני אבל קטן דלאו בן דעת הוא לא מהני אלא כשיש רגלים לדבר דהא עלה דמתניתין אפי' שמע מן התינוקות אמרים הרי אנו הולכים לספוד ולקבור את איש פלו' כו' מקשו בגמ' ודלמ' לא אזלי אמר רב יהוד' אמר שמואל דקאמרי הרינו באין מלספוד ומלקבור את איש פלו' ומתני' הכי פירושא הרי אנו הולכים לביתינו שבאנו מלספוד ודילמ' קמצא בעלמ' שכיב ליה ואסיקו ליה על שמי' דקאמרי כן וכן רבנן הוו התם כן וכן ספדני הוו התם עכ"ל. ופרש"י קמצ' בעלמ' או נמלה המיתו התינוקות והעלו לה שם איש פלו' כדרך שהתינוקות משחקים עכ"ל. הרי בפי' דאע"ג דבגוי מל"ת דקא' הרי אני בא מלקבור את איש פלו' שמצאתיו מת או הרוג לא מצרכינן ליה דלימ' סימנים ומהני בקטן חיישינן דילמ' נמלה המית וקברו וקרא אותו מל שם איש פלו' ולא מהני עד שיאמר כך וכך ספרנים היו שם כך וכך רבנן משום דבהכי אינ' רגלים לדבר והוא מיסכם מכל הפוסקים. ובהכי אתינן לכונת רש"י ז"ל במ"ש בההי' דהגוזל בתר' מרדפין אחריהם קודם דבר הקטן דרגלים לדבר דשלו הם והוא שהוקשה לו אמאי נקט בעלים מרדפין לימא כגון דהוו מל"ת מכאן ויצא נחיל זה מ"ה קאמר דמשום קטן נקט לה דמל"ת דקטן קליש טפי דאפי' בתינוקות שהיו מספרים שבאים מלקבור את פלו' חוששין שמא נמלה המיתו וקברוהו וקראוהו בשם אותו פלו' ולא מהני עד דקאמרו כך וכך רבנן כו' וא"כ היכי סמכינן השת' במל"ת דקטן דלאו בן דעת לדעת בהו מהיכן יצא אי מראובן אי משכנו שמעון] הוא מ"ה קאמר גמ' דה"נ איכ' רגלים לדבר דהא הוו בעלים מרדפים מ"ה מהימני דכך וכך רבנן כו' דהתם דמיא לבעלים מרדפים דהכא אבל גבי אשה לא בעינן בעלים מרדפין ומיהו אי הוו מרדפין ואשה הסיחה ל"ת לא איכפת לן דודאי מהני אלא דלא צריכינן להכי אלא משום קטן דאי גבי קטן איצטריכינן להכי וגבי אשה מזקת רדיפתם לא הוה קאמר סתם בעלים מרדפים אלא ודאי דאע"ג דמשום קטן נקט לה דינן שוה דאע"ג דבעלים מרדפים ומצירים על נחיל זה שלהם אעפ"כ מה שאשה וקטן מסיחין מל"ת קרינן ביה והייצו כדעת מהרי"ק שכתבנו הילכך בנ"ד נמי מל"ת חשבינן ליה להאי גוי כדכתיבנא. ועוד מסתברא טעמא אחריתי והיא דבשלמא כששואלין לגוי על פלוני שבאה עליו שמועה שמת ואומר לגוי מה חידוש על פלוני והוא משיב שמת א"ל דלאו מל"ת דמן הסתם כונת השאלה היא אם חי או מת והיא עיקר כונת העדות אבל בנ"ד אין בשאלת מה חידוש מהספינה אם חי או מת פלוני דאפשר שואל אם שמע שהגיעה כבר אל מחוז חפצה אם לאו ואת"ל שבכלל השאלה הוא אם נטבעה הספינה אם לאו אין זה נוגע אל האנשים שאפשר שהספינה נטבעה והאנשים נצולו בדוגיות שבספינ' או קפצו על שן סלע או ידעו לשוט על פני המים ונצולו ואם תמצא לומר שרובם נטבעו אולי זה הפלוני פירש ידיו לשחות ונצול או על דף א' או אפשר שמת ככל המון האנשים אשר תמו כלל הדברים שאין במשמע השאלה אם פלוני חי או מת אלא שבהשתלשלות השאלה מענין לענין יבא הדבר אל ענין אותו פלוני או חי או מת ואיכא לדמויי הא להיה מדבר עמה על עסקי קדושין ונתן לה בשתיקה דק"ל דהוו קידושין איכא פלוגתא בגמ' אי מענין לענין באותו ענין אי הוו קידושין אי לא דהיינו שהתחילו לדבר אם רוצה להתקדש לו ומזה נמשכו לדבר מה נדוניא יש לה לתת לו ומה מוהר ומתן יש לו לתת לה ומתוך הדברים האלו נתן הכסף בידה והסכימו רוב הפוסקים דלא הוו קידושין משמע דכל מלתא דלא הוי מעצם הדבר אע"ג דהוא מאותו ענין חשבינן ליה כענין אחר א"כ ה"נ שאינו מעיקר הענין דהיינו אם מת פלוני או לאו אע"ג דהוי מלתא דמשתלשלא מהאי להאי לאו לעיקר מילתא חשבינן ליה ומסתברא דמאי דקא משתעו בכמה תתן בנדוניא או במה דיוסיף לה מדיליה דהוי מענין הקדושין דהכי אורחא דמלתא דבתר דאמר לה התרצי להתקדש לי ואמרה הן ושאלו זה אל זה מה שנותן כל אחד ומתוך שמתרצית במתנות עומד ומקדש טפי ממאי דשאלת מה חידוש מהספינה דמיא לשאלה אם אותו פלוני חי או מת דהא שייכי בשאלה כמה צדדין מקמי דניתי לשאלת אם אותו פלוני חי או מת או לפחות הוי כמענין לענין באותו ענין וכי היכי דהתם חשבינן להו לשני עניינים ה"נ דכות' ולא חשבינן להאי גו' במאי דקאמר שמת ונקבר אותו פלוני שממקום זה דהוי כמשיב על השאלה ולא כמל"ת. ועל השנית שלא הזכיר שמו ולא שם אשתו הנה כתב הרמב"ם ז"ל ישראל שאמר מת יהודי עמנו במקום פלוני וכך צורתו וכך סימניו אין אומרים באומד הדעת פלוני הוא עד שיעיד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו אבל אם אמר שיצא מעמנו מעיר פלוני ומת מחפשין באותה העיר אם לא יצא אלא הוא תנשא אשתו ע"כ. וכן בתשו' מהר"ם וז"ל אחר שהגוי לא העיד בפירוש פלוני נהרג אלא אמר היהודי מעיר פלוני בסתם יבדק שלא יצא מאותה העיר שום יהודי כ"א זה דאפי' לרבא דלא חייש לתרי יצחק הכא חייש כיון שלא הזכיר שמו ע"כ. א"כ בנ"ד נמי מחפשין באותה העיר שאמר הגוי גם היהודי אשר נכנס בתוכה מכאן אם אמת הוא שלא נכנס משם באותה ספינה אלא זה משיאין את אשתו ואין מספיק לזה עדות הגוי שיאמר מל"ת שלא נכנס משם אלא זה ואפי' אם מ"ש בשאלה וז"ל גם אמר שלא נכנס וכו' אינן דברי הגוי המל"ת כי אם דברי החכם המעיד צריך לזה שיצטרף אחר עמו או שיהיה דבר מפורסם ומוחזק בעיר שכך הוא. ועל הדבר השלישי שלא אמר קברתיו הנה כתב הריב"ש וז"ל ואפילו למצריכים שיאמר קברתיו ודאי קברתיו לאו דוקא אלא כל שנתעסק בטלטול ממקום למקום כדרך המתים ולא היה נודד כנף ופוצה פה ומצפצף אלא שהוא לא נתעסק אלא שמעיד שנתעסקו בו אפחרים בהא סגי דהשתא ליכא למיחש למידי דכיון שנתעסקו בו הכירוהו עכ"ל הילכך בנ"ד נמי שאומר ונקבר שהוא ע"י אחרים לא גרע מאלו אמר קברתיו ושפיר דמי ועל הרביעית אי חיישינן דילמא נשתהא אחר שעלה מן הים שיעור שנשתני' צורתו אין לחוש לזה דאצ"ל למ"ש הטור בפשיטות וז"ל אם מצאוהו הרוג ומכירין אותו בטביעות עין ואין יודעין מתי נהרג תולין שנהרג תוך ג' ימים ומעידין עליו עכ"ל והם דברי התוס' והרא"ש בשם ר"ת דודאי דאין כאן חשש', אלא אפילו להרשב"א ז"ל שמסתפק אם חוששין שמא עברו ג' ימים והניח הדבר בצריך גמר' אפי' לדידי' איכא למימר דעד כאן לא נסתפק אלא דהעד קמן ואנו שואלין לו אם ידע שלא עברו ג' ימים ואמר שאינו יודע אבל אם העיד והלך לו וליתי' קמן השתא דנשיילי' לא אמרינן דלמא אי הוה קמן הוה קאמר דלא ידע אם עברו ג' ימים דהא לא אלים ההיא ספיק' דהיכא דאיתא קמן לאחמורי עד דאנן נקום ונחמיר נמי אפילו היכא דליתיה קמן מטעמא דילמא אי הוה קמן והוה מסתפקת ליה ובודאי דבהכי לא הוה אמר הרשב"א דצריך גמר'. ועל דרך זה כתב הרב בעל תרומת הדשן בספר פסקי' וכתבי' דלא דמי עד הרואה לעד השומע דבעד הרואה בדקינן ליה אם עברו ג' ימים אם לא אבל בעד ששמע מאחר תלינן דהעד הראשון היה יודע שהיה בתוך ג' ימים וז"ל ויותר ישן להקל בעד השומע מבעד הרואה והביא ראיה מההיא דכתב הרמב"ם ז"ל וז"ל וכבר הודענו שהעד שאמר שמעתי שמת פלוני אפי' שמע מאשה ששמעה מעבד הרי זה כשר לעדות אשה ומשיאין את אשתו על פיו אבל אם אמר העד או האשה או העבד מת פלוני ואני ראיתיו שמת שואלין אותו היאך ראית ובמה ידעת שמת וכו' וכן הביא עוד בספר תרומת הדשן סי' רל"ט וז"ל ותו נראה דכיון דהגוי האחרון לא ביאר דבריו אם הגוי הראשון סיפר דבריו מעצמו או על ידי שאלה לא תלינן להחמיר ולומר ע"י שאלה סיפר ע"כ. הא קמן דאע"ג דבגוי הבא לפנינו חוקרין איך הי' הענין במי שמעיד מפי אחר לא תלינן בראשון להחמיר אלא להקל ומינה לנ"ד דלא חיישי' דלמא כשראה בעל הגויה ההרוגים היה אחר ג' ימים להריגתם ואין עדותו עדות אלא דתלינן דתוך ג' ימים היה ומשיאין האשה על פיו. וכן הרב המגיד פרק י"ג עלה דהא דכתב הרמב"ם ז"ל כבר הודענו וכו' כתב ה"ה וז"ל דבר ברור הוא שאע"פ שכשהוא אומר שמעתי שמת אין אנו יודעין האומר הראשון כיצד היה יודע שמת ועל מה היה אומר כן אין דנין אפשר משא"א דהכא כיון דאפשר שואלין אותו שיש לחוש שמא הוא אומר בדומה לו ע"כ. הילכך בנ"ד נמי כיון דהגוי מל"ת ליתיה קמן דנשייליה לא חיישינן דילמא עבר זמן הרבה אחר שיצא מן הים ואתתא שריא לינשא זהו הנראה לענ"ד וכתבתי וחתמתי שמי: