שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך
שאלה קי
השתא הכא שנת הש"מו בעיר אלהינו צפת נשאלנו אם יוצאין בחג באתרוג מורכב אם לאו ואם הורכב יחור של לימון באילו אתרוגים לא קא מבעי' להו דהא אין היחור ההוא מוציא אלא לימוניש כדברי הגננים וכמו"ש רש"י ז"ל פ' משוח מלחמה שכותב האילן שנוטל מן הרך שבענפי האילן ותוחב לתוכו ועושה ענף בתוך הנקב ונושא ממין אותו אילן שנוטל ממנו ע"כ. כי קא מבעי' הוא איפכ' שהורכב יחור של אתרוג בלימון שמוצי' היחור ההו' דוגמת אתרוג ואין הפרש אלא שהחמוץ שבתוכו מרובה משא"כ לאתרוג בלתי מורכב שהחמוץ מועט והקליפה שעליו עבה מאד וראינו מי שרצה לנהוג היתר תולה עצמו על א' מן המורים שבארצנו שהורה שיוצאים בו עם היות שכל שאר חכמי העיר חולקים ומעידים שכל חכמי צפת רבנים ושופטים אשר קדמונו היו מרחיקים האיסור עד מאד ומדאגה מדבר פן תתפשט הורא' זו להקל באיסור תור' אמרתי לבא בספר כתוב על הדבר בקיצור נמרץ למען ירוץ קורא בו ואומר כי הנה טענת המורה היא כי כבר נתבטל' יניקת הלימון בתוך האתרוג שהורכב בו וכאלו כלו אתרוג. והנה ראינו להר"ן ז"ל שכ' מסכת ר"ה עלה דהא דתניא התם דאחד הנוטע וא' המרכיב ואחד המבריך חייב בערל' וז"ל ואלו בספרי תניא ונטעתם פרט למבריך ומרכיב לא קשי' דההי' במרכיב באילן הנטוע למאכל ומש"ה לא נהגא ערלה בהרכב' דק"ל ילדה שסיבכה בזקנ' בטלה כדאי' בפרק משוח מלחמה ואפי' ילדה בילדה נמי לכי מטא ג' לילדה ראשונה שניה נמי שריא וה"נ מוכח התם והא דהכא בשנטע' לראשונה לסייג ולקורות לפי שאין בראשונה ערלה כלל ומש"ה אין זו בטלה לגבה ע"כ. הרי בפירוש שנתבטל הייתור לגבי האילן והיא גמרא ערוכ' ילדה שסיבכה בזקנ' בטלה וא"כ ה"נ בטל ענף האתרוג לגבי הלימון וכאלו כלו לימון והתורה אמרה אתרוג וליכא. וכן רש"י ז"ל כ' פרק משוח מלחמה עלה דהא דאמרי' ילדה שסיבכ' בזקנ' בטלה ילדה בזקנה כתב וז"ל שסבכ' לשון נאחז בסבך שעשא' ענף בזקנ' בטל' לגבי זקנ' ואינה חייבת בערל' ואין בה דין רבעי וכי תנן במסכת ערל' דמרכיב חייב בערל' ילדה בילדה תנן שאף אותו ענף חייב בערלה ואע"ג שקצצו מזקנ' נעשה עכשו ילדה שזו היא נטיעתו והיינו דעת הר"ן ז"ל. וכן רבינו שמשון ז"ל כ' בפי' המשנה דמאי דמשתמע ממתניתין דמרכיב חייב בערל' לא מיתוקמ' אלא ילדה בילד' כלומר דאי ילדה בזקנה בטל לה לגבי זקנה וא"כ בנ"ד ודאי דאמרי' דבטל ליה אתרוג לגבי לימון דייחור שנפסק מאילן האתרוג והורכב בלימון שהיא ילד' בזקנה בטלה לה לגבי לימון וכלימון דמיא ואין יוצאין בו. איברא דהרמב"ם ז"ל כתב בפי' המשנ' וז"ל וההרכבה שזכר בספרא שאין חייבים בערל' הי' אותה שהמשיל בה והוא שיבריך האילן ועיקרו קיים עומד בארץ לא נעקר או ימתח ענף מאילן זה ויטע קצתו באילן אחר ועיקרו קיים באילן הראשון אבל אם פסק ענף והרכיבו באילן או הטמינו בארץ הרי זה חייב בערל' וזו ההרכב' וההברכ' הם שרמז להם באומרו א' הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב ואתה שמור אלו העיקרי' ולא תשבש בהם ותחשוב שהם זה הפך זה כשתרא' לשם שנטע ומבריך ומרכיב חייבים בערלה ובסיפר' ביאר כי מבריך ומרכיב אינו חייב בערל' והן שני מינים מן ההברכות כמו שביארתי לך עכ"ל. משמע דלית ליה דמרכיב ייחור שנפסק מאילן א' באילן אחר שעברו עליו שני ערל' דבטל לגבי האילן דהיינו ילדה בזקנ' הילכך אפשר לומר דבנ"ד נמי לא אמרינן דבטל ייחור האתרוג לגבי אילן הלימון ובמילתיה קאי והוי אתרוג אי נמי אפשר דאע"ג דלא בטיל מ"מ הא מיהת שני מינין מעורבין הם והתורה לא חייב' אלא במין אחד וכיון דאיכ' למימר הכי ואיכ' למימר הכי ליכ' למילף מיניה כלל. אבל לא היא דאם כן תקשי להרמב"ם ז"ל האם נעלמ' ממנו סוגיית פרק משוח מלחמה דילדה שסיבכה בזקנה דהיינו שהרכיבה בה כפרש"י פטורה מן הערלה משום דבטלה לה לגבי זקנה שעברו עליה שני ערלה ומאי דמסיק גמ' דהא בילדה שהרכיבה בילדה והא באילן הנטוע לסייג ולקורות והא באילן הנטוע לפירות דהיינו דבנטוע לפירות בטל הייחוד לגמרי לגבי האילן והיכי אפשר דיסבור הרמב"ם ז"ל הפך הגמ' ועוד שהרי הרמב"ם ז"ל עצמו כ' וז"ל ילדה שסיבכה בזקנה והיו פירות בילדה אפי' הוסיפו מאתים הרי אלו הפירות של ילדה אסורין שאין גדולי היתר מעלין את העיקר האסור ע"כ. הרי בפירוש שעל שהרכיבו בפירות שגדלו בו כבר באיסור אינן בטלים הא אם הרכיבו בלא פירות או שיצאו בו פירות מחדש אח"כ שאותן פירות החדשים אין בהם משום ערלה דבטלו בזקנה כמו שדייק בלשונו שאמר הרי אלו הפירות אסורים שממעט האחרים. ועוד יש להקשות על הרמב"ם ז"ל כי הנה החילוק שיש בין מתני' דמסכת ערלה ומסכת ר"ה דמשמע שערלה נוהגת בהרכבה ובין מתנית' דספר' דתני' ונטעת' פרט למבריך ומרכיב דכ' הרמ"בם ז"ל דמאי דתני' בספר' היינו כשלא חתך הענף מהאילן ומתני' דערלה היינו כשחתך אותו והרכיבו באחר קשה וכי כעורה זו סוגיין דפרק משוח מלחמה דמחלק בין ענף שהרכיב בזקנה הנטועה למאכל לאילן שהרכיב בילדה או באילן שהיה נטוע לסייג ולקורות שהוא החילוק עצמו שכ' הר"ן ז"ל משמא דגמר' ואנה עזב חילוק הגמרא ותפס חילוק אחר מראשו ואמר שאל ישתבש איש לבלתי חלק בין שתי הבקיאיות האלו כחילוק שחילק הוא ודילמא אינו חילוק שא"כ למה לא נאמר בגמר'. אבל הנה במציאות דין הערלה יש שתי בקיאיות חלוקים במס' ערלה נראה דערלה נוהגת בהרכבה ובסיפרא תניא ונטעתם פרט למבריך ומרכיב ובדין השבים מעורכי המלחמה אשכחן נמי שני בקיאיות חלוקים. א' דתניא ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב ותנן א' הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב והנה בגמרא פרק משוח מלחמה הקשו דקשו אהדדי אינהו דעורכי המלחמה דעלה דההיא דתני' ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב מקשה והא אנן תנן א' הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב וכו' ומשני א"ר זירא כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר כלומר דבהרכבת איסור מפני שעבר אינו חוזר ומקשו תו האי דהרכבת היתר היכ"ד אילימ' ילדה בילדה תיפוק לי דבעי מיהדר משום ילדה ראשונה אלא ילדה בזקנה והאמר ר' אבהו ילד' שסיבכ' בזקנה בטלה ילד' בזקנה ואין בה דין ערלה א"ר ירמי' לעולם ילדה בזקנה וכגון שנטע להך קמייתא לסייג ולקורות דתנא הנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה ע"כ והנה הוקשה לו להרמ"בם ז"ל האי מקשה דאקשי קושי' דמתני' אבריית' בנדון דעורכי המלחמה קשיא ליה נמי בעיקר דין ערלה דממתניתין נרא' דערלה נוהגת במבריך ומרכיב ובריתא דת"כ תניא ונטעתם פרט למבריך ומרכיב או דילמא התם ניחא ליה ולא קשיא ליה אלא בעורכי המלחמה בלחוד ומאי דניחא ליה התם אפשר דסבר גמרא דתרי תנאי נינהו דפליגי אהדדי או דבמאי דקא מיירי האי לא קא מיירי האי ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי אי סבר דפליגי לימא דהני תנאי כהני תנאי ומתניתין דאשר נטע א' הנוטע וא' המרכיב חוזר מעורכי המלחמה אתיא כמתניתין דמשכח ערל' דערל' נוהג במבריך ומרכיב וה"ה לנטע רבעי דהא בהא תליא וברייתא דולא חיללו פרט למבריך ומרכיב אתיא כברייתא דת"כ ונטעתם פרט למבריך ומרכיב וכיון דליכ' ערלה רבעי נמי לית לי' ואי לא פליגי אלא דבמאי דאיירי האי לא איירי האי ה"נ דבעורכי המלחמ' נמי לא פליגי דבמאי דאיירי מתני' דערל' איירי מתניתין דמש"מ ובמאי דאיירי ברייתא דת"כ איירי נמי בריית' דולא חיללו פרט למבריך ומרכיב ואי הא והא קשיא ליה לגמ' ודעת המקשה דבמאי דמתרץ להני מיתרצת נמי מתניתין וברייתא דבעיקר ערלה א"א דאי הכי כדמשני ר"ז כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר לא מיתרצ' בהכי אלא אינהו דעורכי המלחמה זה דבין באיסור בין בהיתר קאמ' דנהגא ערלה אלא דבאיסור אינו חוזר ואכתי קושיא דפליגא ברייתא אמתניתין בעיקר ערלה דתניא דלא נהגא כלל בהברכה לא איתרצא ואמאי לא הדר אקשי מינה וכ"ת משום דבמאי דמתרץ אקושיא דבתר הכי דשני' לן בין מרכיב אאילן הנטוע למאכל למרכיב אאילן הנטוע לסייג ולקורות ממיל' מיתרצא אינהו דקשו אהדדי בעיקר ערלה דמתני' איירי במרכיב על אילן הנטוע לסיג ולקורות וברייתא על אילן הנטוע לפירות אכתי אימור דמינה ילפינן תירוצא אמאי דקשו אהדדי במרכיב וכל מאי דקשו אהדדי בהברכה אכתי קשה אהדדי דהאי תירוצא לא שייכא התם ועוד קשה אפי' במאי דפריך גמ' ומשני בענין עורכי המלחמה דמשמע דרמי מתניתין וברייתא במבריך ומרכיב דברייתא תני ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב והא אנן תנן א' הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב ולא מתרץ אלא אמרכיב בלחוד דקא משני ל"ק כאן בהרכבת איסור כאן בהרכב' היתר וקשי טובא דתרצת מרכיב מבריך דליכא הברכת איסור מא"ל ותו דהדר פריך האי הרכבת היתר ה"ד אילימא ילדה בילדה וכו' אר"י לעולם ילדה בילדה וכגון דנטעי להך קמייתא לסייג ולקורות ותימ' דכמו דשקיל וטרי על פירוקא דהרכבה אמאי לא מקשי אכתי בהברכה קשו אהדדי ותימ' דגמ' לא חייש לתרוצי כלל בהברכה אלא בהרכבה ואין דרך הגמ' לתרץ חצי הקושיא ולהניח חצי האחר בקושיא. אלא אמינא דודאי היינו דקשיתי' להרמב"ם ז"ל ומ"ה סבר דגבי עיקר דין ערלה מאי דמשמע ממתניתין דערלה דא' המבריך וא' המרכיב חייב בערלה ובת"כ תניא ונטעתם פרט למבריך ומרכיב פשיטא ליה לגמרא דלק"מ דמתניתין מיירי בשנחתך הענף מאילנו וברייתא בשלא נחתך שהוא מה שחילק הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה ומ"ה בעיקר דין ערלה לא קשי' ליה ולא מידי וכן בחזרה מעורכי המלחמה ממבריך דתנן במתניתין דא' המבריך ואחד המרכיב חוזר אמבריך דברייתא ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב לא מקשי מידי אלא ממרכיב אמרכיב קא מקשה דגבי הברכה איכא לתרוצי כאן שנחתך משורשו כאן שלא נחתך דהיכא שלא נפסק כי היכי דערלה ליכא חילול נמי ליכא אבל גבי הרכבה לא ס"ל לגמ' למימר דמאי דקאמר ולא חיללו פרט למרכיב דמיירי כשהורכב בלי פיסוק מאילנו דהא מילת' דלא שכיחא היא דעל צד הפלא אדם מרכיב בלי פיסוק מש"כ בהברכה כנודע ומ"ה בשלמ' בעיקר דין ערלה דנימא דנחית תנא לאשמועינן דלית ביה ערלה אינו מן התימא דלא סגי דלא לישמעינן דינ' חדא זמנא אפי' דלא אשחכח אלא פעם א' בזמן מרובה אבל לחזור וללמד דין זה ג"כ פעם שנית גבי חזרה מעורכי המלחמה ובמאי דלא איירי אלא ברבעי לאשמועינן דליכ' רבעי במאי דטעמא הוי משום דליכא ערלה ודין ערלה לימדו במקומו וחוזר ללמדו שלא במקומו והיא במלת' דלא שניחא לא טרח גמר' בהכי אלא ודאי דאפי' בסתם הרכבה קא מיירי דהיינו ע"י שפוסק הענף מאילנו ומרכיבו באחר ואפ"ה קאמר פרט למרכיב ומ"ה משני כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר אבל בהרכבה דלית בה איסור לא משני מידי משום דמעיקרא עלה דהברכה לא אקשי מידי כדכתיבנא. נמצא דמאי דכתב הרמב"ם ז"ל מהחילוק שבין המשנה דבמבריך ומרכיב איכא ערלה לברייתא דקתני דלית בה ערלה דהיינו דחדא מיירי כשפסק הענף וחדא בשלא פסק גמרא נמי הכי ס"ל אלא דהאי תירוצא ניחא ליה בההוא דחוזר מעורכי המלחמה גבי דמבריך אבל גבי מרכיב גם שבברייתא דת"כ בשלא פסק הייחור מאילנו קא מיירי אפ"ה גבי ברייתא דגבי עורכי המלחמה לא ניחא ליה ומ"ה פריק עלה בבבא דמרכיב בלחוד כדכתיבנא ומאי דמסיק גמרא בהאי תירוצא לעולם ילדה בילדה וכגון דנטע' להאי קמייתא לסייג ולקורות אין ה"נ דבהכי אכא נמי לתרוצי דמאי דמשמע במסכת ערלה דאיכא ערלה במרכיב ומבריך בהכי איכא לתרוצי נמי דמיירי וברייתא דת"כ ונטעתם פרט למבריך ומרכיב מיירי במרכיב באילן הנטוע לפירות והוא אילן זקן שעברו ג' שני ערלה דבטלה אגב' כדמשני הר"ן ז"ל אלא דהאי תירוצא לא מהניא אלא במרכיב אבל לא במבריך דהר"ן לא תירץ אלא גבי מרכיב אבל גבי מבריך לא מיירי ובודאי דסבר כהרמב"ם ז"ל שהחילוק הוא בין נפסק מאילנו ללא נפסק אלא דגבי מרכיב בלחוד הוא דקאמר דניחא ליה בההוא תירוצא משום דהרכבה קודם פיסוק הייחור לא שכיחא כדכתיבנא וגם לא יכחיש הדין של הרמב"ם ז"ל בהרכב' לחלק בין הרכיב הייחור המחובר להרכיב הייחור שנפסק דומיא דהברכה דמ"ש האי מהאי. הנה דהרמב"ם ז"ל אינו סובר דלא כגמרא דלעולם דהמרכיב על זקנה העומדת לפירות בטלה לה לגבי זקנה כסוגייא דגמרא אלא דמהדר לפרושי במתניתין וברייתא דעיקר ערלה במרכיב דומיא דמבריך דאפילו גמר' נמי הכי ס"ל במבריך בין בעיקר דין ערלה בין לגבי עורכי המלחמה ואפילו במרכיב גבי מתנייתא דערלה ס"ל הכי אלא דנראה לו דוחק לפרושי הכי גבי מתני' דגבי עורכי המלחמה כדכתיבנא. והר"ן ז"ל דכתב שהחילוק הוא בין המרכיב באילן העומד לפירות לאילן הנטוע לסייג ולקורות נמי ס"ל כהרמב"ם ז"ל דהא על כרחין גבי מבריך לא שייך האי חילוק ואצטריכינן לחלק בין נפסקה מאביה ללא נפסקה ואם כן בהרכבה נמי דכוותה אלא דניח' ליה לאוקומי בהרכב' כמאי דאוקי בגמ' אבל לענין דינא חדא היא דבין הברכ' בין הרכבה אי נפסק' מאבי' יש ערל' ואם לא נפסק' אין ערלה ואפי' גמר' הכי ס"ל לחלק במאי דרמי מתני' אבריית' פ' משוח מלחמ' גבי מבריך אלא דבמרכיב נראה לו דוחק לפרושי דמאי דממעט מלא חיללו הוי היכ' דלא פסק מאבי' ומ"ה פריך מינ' בלחוד אע"ג דגבי מבריך בהכי מתוקמא דלא תיקשי מינה. ובמה שכתבנו אפשר להבין כוונת התוס' שכתבו ריש מסכת ר"ה וז"ל מרכיב הוא המרכיב אילן בחבירו ומשמע דמבריך ומרכיב חייב בערלה וקשיא דבפ"ק דערלה משמע דהרכבה פטור מן הערלה ותניא בת"כ ונטעתם פרט למבריך ומרכיב כו' וי"ל דהתם כשנפסק' מאבי' כדמוכח בפ"ק דערל' וצריך לדקדק אי הוה שייך לשנויי הכי בפ' מש"מ גבי חוזר מעורכי המלחמ' משום מבריך ומשני כאן בהרכבת היתר כאן בהרכבת איסור וכו' עכ"ל. והנה אומרם וצריך לדקדק כו' צריך לדקדק מאי קאמרו כי אין משמעותו ברור ואומ' משום מבריך ולא אמר במבריך ומאי דקאמ' ומשני וכו' אינו במבריך אלא במרכיב ולמה מביא מאי דמשני התם אבל במה שכתבנו יובן כי בפרק משוח מלחמ' משמע דפריך ממבריך ומרכיב ולא משני אלא במרכיב בלחוד אלא שבמה שכתבו ניח' כי במבריך ליכא תירוצ' אלא כתירוצא דכ' הרמב"ם ז"ל גבי קושי' שבעיקר ערל' דקשי' התם ממתניתין אבריית' דהיינו כאן שנפסק' מאבי' כאן שלא נפסק' ומשום הכי לא משני בה מידי אבל במרכיב אע"ג דאפשר לתרץ כה"ג כאן שנפסק' מאבי' כאן שלא נפסקה לא ניח' ליה לגמר' כהאי שינוייא דחיקא דכיון דלא שכיחא הרכב' בלי פיסוק כהברכ' לא הוה נחית תנא לאשמועינן פעם שנית דאין ערל' נוהגת בה וזה ענין התוס' והוא שאחר שתירץ כשנפסק' מאבי' בין בהברכ' בין בהרכב' כהרמב"ם ז"ל הוקש' להם שא"כ כמו שמוכרח בפ' מש"מ לתרוצי הכי משום חלוק' דמבריך למה במרכיב לא משני הכי והלך להשיב כאן בהרכבת היתר כאן בהרכבת איסור והוה מוקי תרוייהו בחדא גוונא והיינו דקאמרי וצריך לדקדק אי הוה שייך לשנויי הכי כלומר במרכיב דאיירינן ביה כי ה"ג משום מבריך דעל כרחין במבריך אין בו תירוץ אחר אלא כאן שנפסק' מאבי' כו' ולא עשה כן אלא ומשני כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר דמשום מבריך הוה לן לשנויי נמי במרכיב הכי צריך לדקדק למה לא תירץ כך במרכיב משום מבריך והוו מבריך ומרכיב בחד' גוונ' דהיינו ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב כשלא נפסקו מאביהן ולא שמבריך מתוקם בלא נפסקה ומרכיב בנפסקה והורכבה באיסור והדקדוק הוא מאי דכתיבנ' דכיון דהרכב' בלי פיסוק לא שכיחא לא ניח' ליה לאוקומי בהכי כדכתיבנ' כיון שלימדנו דין זה בבריית' האחרת בעיקר דין ערל' כלומר דמשום האי דקדוק לא משוי להו אבל ודאי בתירוצא דכאן שנפסקה מאביה שייך בתרוייהו. ואכתי יש לדקדק במ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכות מלכים גבי חוזר מעורכי המלחמה וז"ל א' הנוטע וא' המרכיב זקנה בחברתה שהיא חייבת בערלה ע"כ. וראוי לדקדק כי בגמ' לא אמרו אלא לעולם ילדה בזקנ' וכגון דנטע להך קמיית' לסייג ולקורות. אבל הרמב"ם ז"ל דבר בכוון דמאי דקאמר זקנה כיון מאי דכתב רש"י ז"ל התם דמאי דקאמר שהרכיב ילדה אינו שהאילן שחתך הייחור ממנו הוה ילדה אלא אפי' נחתך מזקנה נקרא ילדה שכתב וז"ל שאע"ג שקצצו מזקנה נעשה עכשו ילדה שזו היא נטיעתו ע"כ וזה כיון הרמב"ם ז"ל באומרו זקנה דהיינו ילדה שאמרו בגמ' ומה שאמר בחברת' שהיא חייבת בערלה היינו לומר בחברת' זקנה באיזו זקנה אני אומר באות' זקנה שהי' חייבת בערלה והוא שסומך במ"ש בהל' מעשר שאילן זקן שנטעה לסייג ולקורות פטור' מן הערלה נשאר הרכיב בזקן כזה אינו בטל ליפטר מן הערלה בזקן שהורכב בו שהרי אותו שהורכב בו לא היה שייך ביה דין ערלה מעולם מ"ה אין הילדה מתבטלת אגביה וזהו שכתב והוא המרכיב זקנה בחברתה באיזו חברת' אמרתי באותה הילדה שמרכיבין בה חייבת בערלה דהיינו כשהראשונה ניטעת לסייג ולקורות והיינו תירוצ' דגמרא לעולם ילדה בזקנה וכגון שנטעה להך קמייתא לסייג ולקורות וכמ"ש דילדה בזקנה היינו נמי ייחור שקצצו מזקנה כדכתיבנ' אבל אם הזקנה קמייתא לא נטעוה לסייג או לקורות אלא לפירות ודאי דילדה בטלה אגבה וכדא' הר"ן דהרמב"ם לא פליג אגמ'. הילכך בנ"ד לכ"ע בטלה ייחור האתרוג שהורכב בלימון אגביה דאילן הלימון ולאו אתרוג הוא כלל ואין יוצאין בו כמו שאין יוצאים בתפוח ורמון ודומיהם ועוד שאפילו לא היה הייחור ההוא מתבטל בלימון אלא שהיו כב' מינים מעורבים בשוה אתרוג ולימון לא יצא הא למה זה דומה למי שחציו עבד וחציו בן חורין שתקע שאינו מוציא את בן חורין דלא אתי צד עבדות שבו ומוציא את בן חורין ה"נ כ"ש הוא דגוף האתרוג שיוצאין בו מעורב עם לימון דלא אתי צד לימון שבו ומוציא את החייב באתרוג ואע"ג דק"ל שאם עבר והרכיב אילן באילן שהפרי מותר באכילה לא הוי משום דאמרינן דנעשו השני מינים מין א' אלא כמ"ש הרא"ש ז"ל והסמ"ג ז"ל שהטעם משום שלא אסרה תורה הפרי אלא בכלאי הכרם אבל לעולם דשני מינים מעורבים כא' נינהו. ועוד דהא ק"ל כר"י דאתרוג פחות מכביצה פסול והשת' אי האי מורכב הוי כביצה היכי לתכשר והרי אין בו אתרוג אלא חצי ביצה ועוד דהא ק"ל דאי חסר כל שהוא ליום ראשון פסול ובהאי מורכב החצי שהוא לימון הרי הוא כחסר מן האתרוג ועוד שהרי הביא בהדיא בגמ' שאם הוא כדור פסול וכן אמר שאם נתנו בדפוס באופן שנשתנה מתואר אתרוג פסול והיאך יעלה על לב לפסול אתרוג ממש מפני שהוא עגול וליתכשר כשהוא חציו מין אחר וכן כשנראה בריה אחרת ולפי האמת הוא אתרוג שיהא פסול וכשאינו אתרוג כלו אלא מין אחר מעורב בו יהא כשר. ועוד שהרי שלהי פ' י"נ גרסי' אמר רבה בר רב הונא האחין שקנו אתרוג בתפוסת הבית נטלו א' מהם ויצא בו אם יכול לאוכלו יצא ואם לאו לא יצא ופרש"י וז"ל שקנו אתרוג ירשו מאביהם או לקחו במעות ירושת אביהם בתפוסת הבית כל זמן שלא חלקו ונטלו א' מן האחין בלא דעת חבירו ויצא בו רואין אם אין האחין מקפידין זה על זה ויכול לאוכלו בלא רשותם כגון שיש אתרוגים הרבה בתוך הבית או שימצאו הרבה אתרוגים בעיר או שכבר יצאו ואין צריכים לו עוד יצא דקרינא ביה לכם שהרי כלו שלו ואם לאו לא יצא דכתיב ולקחתם לכם משלכם שיהא כולו שלו ולא שמקצתו שלו דאע"ג דדרשי' בשחיטת חולין בגדיכם עריסותיכם תרומותיכם לרבות טלית של שותפין ועיסת השותפין ותבואת השותפין שחייבים בציצית בחלה ובתרומה ה"ה נמי אי הוה כתיב פרי עץ הדר אפילו של שותפות אבל כיון דכ' לכם צריך שיהא שלו כלו כו' עד ומנהג שלנו שנהגו לברך הקהל כלו באתרוג א' דעתינו מסכמת לתת כל א' במתנה חלקו לחברו וכו' ע"כ. הנה דמאי דבעינן משלכם לאפוקי משל אחרים פירשו אפילו מקצתו שלא יהא אלא שלו כלו לגמרי ומעתה קל וחומר הדברים ומה אם אפילו מה שנאמר משלכם בעינן שיה' כלו שלו לגמרי כל שכן האתרוג עצמו דודאי בעינן שיהא כלו אתרוג ולא מקצתו אתרוג ומקצתו לימון אלא ודאי שהמורכב פסול ואין יוצאין בו ידי חובתן. ואע"ג דעלה דהא דתני' ת"ר פרי עץ הדר עץ שטעם עצו ופריו שוה הוי אומר זה, אתרוג ופרכינן ואימא פלפלין דטעם פריו ועצו שוה ולא קאמר אימא מורכב לאו מילת' היא דלא פריך אלא בתר פירוש' דקרא אבל אין ה"נ דאפילו הוה ס"ל דפלפלין הוי פירוש' דקרא אי הוו ע"י הרכבה נמי פסילי דתרי מיני לא מסתבר כלל כדכתיבנא ומילת' דפשיטא היא ותו לא מידי ולא מזדקיקנא אפילו לאתויי ראיות להכי אלא דשמענא דחד מן המורים תקע עצמו לשרויי ולא היא כדכתיבנ'. זה הוא הנלע"ד וחתמתי שמי: