שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך
שאלה קט
שאלה. אלמנה עשתה שליח בעדים לתפוס בעדה מטלטלין למזונותיה וכן עשה השליח ילמדנו רבינו אם מועילה תפיסה זו כיון שלא תפסה היא בעצמה דהא כתב ריב"ש ז"ל בתשובותיו סי' ק"ז ז"ל ועוד צריך בתפיס' זו שתתפוס היא בעצמה ולא ע"י אחר ואפי' עשאתו שליח לתפוס בעדים משום דקי"ל התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה והוכיחו המפרשים ז"ל מההוא עובד' דיימר בר חשו דאפי' כשעשאו שליח לא קנה וכאן הרי יש חוב לבעלי המתנ' בתפיס' זו כיון שהנכסים היו מספיקין לכולם אם לא מחמת תפיס' גם בשאין חב לאחרים שקנה דעת הרא"ה ז"ל דדוקא בשעשאו שליח לתפוס כו' ע"כ. הילכך ה"נ הרי מ"מ יש כאן חוב שאילולי תפיס' זו היתה ניזונת מתחת יד היורשין והיו נושאין ונותנין היורשים בשלהם כרצונם ועכשו הרי על נכסיהם אריא קא רביע עלייהו מעתה יש לנו לומר דלעולם לא תועיל תפיס' האלמנה אלא כשתתפוס היא בעצמ' או דילמא כיון דמ"מ הרי היורשין חייבין במזונות האלמנה אין כאן חוב לאחרים וההיא דריב"ש ז"ל היינו משום דהיה חב לבעלי המתנ' בתפיס' זו אבל כל שאין כאן אלא היורשין לבד לא מיקרי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים ומהני תפיסה אפי' ע"י אחרים כשעשאו שליח בפי' לתפוס כדמסיים ריב"ש ז"ל בלשונו יורנו המורה מהו הדין בארוכ' מפני שנפל מחלוקת בזה וכל אחד מחזיק בסברתו ונראה לו סברתו פשוט' וסברת האדון תכריע:
תשובה. אין זה צריך שאלה דמה בין יורש לשאר לווין דעלמא וכי היכי גבי לוה לא חשו לפסידא דידיה דא"כ בשלא חב לאחרים דמצי תפיש לב"ח היכי משכחת לה הא חב ללוה דדילמא הוה מפייס ליה ומחיל ליה א"נ דאי מיית יעשו מטלטלין אצל בניו ומפטרי מהחוב אלא ודאי דלא חשו לפסידא דלוה גופיה וה"נ דכוותה. ול"ל דהכא שאני דמזונות הוה יהיב היורש מעט מעט ובין כך ובין כך נושא ונותן בנכסים ומן הריוח נותן למזונות והשתא קא מפסיד ליה דשקיל טובא בבת אחת מש"כ בלוה דלא סגי דלא שקיל מלוה כל מאי דמסיק ביה בבת אחת אפי' לא תפיס ליה אחר אבל לא היא דהא הריב"ש בפירוש לא חייש למה שחב ליורשין כלל דהא לא חש אלא לפסיד' דמקבלי המתנ' וטעמא דמסתבר הוא דאין לחוש לפסיד' דמי שהוא חייב לגבי דב"ח שהוציא מעותיו או שחייבין לו מן הדין ועוד דגדול' מזו כ' הרמב"ן ז"ל בתשובה והביא הטור סי' ק"ה וז"ל נפקד שתפס בפקדון לתופסו לב"ח במקום שאינו חב לאחרים מועיל לו תפיסתו לענין זה שאם מת המפקיד שאינו נעש' מטלטללין אצל בניו ושביעית אינה משמטתו עד ואם הנפקד מסרו ליד המלוה אין זה פשיע' ואפי' הי' שומר שכר אינו מתחייב בכך לפי שאומר למפקיד אילו החזרתים לך הי' גובהו ממך או משאר נכסיך ע"כ. הנה בפי' שאעפ"י שע"י מה שתופס הנפקד איכ' פסיד' דלוה שאלו לא תפס הי' נעשה מטלטלין אצל בניו ולא משתעבדי לב"ח והית' שביעית משמטתו והי' מרויח הלוה כל החוב וע"י תפיס' זו מפסיד לא חשו לפסיד' דיליה. והשת' ק"ו הדברים ומה אם במקום שע"י מה שתפס לב"ח קא מפסיד ליה דהוה מיפטר מהחוב לגמרי דהוה שביעית משמטתו או הי' נעש' המשכון מטלטלין אצל בניו ואפ"ה לא מיקרי חב לאחרים כ"ש בנ"ד דחיוב' דמזונות לא מפקע מיורשין בשום פנים. ול"ל דשאני התם שחשו שלא יפסיד כל חובו לגמרי דהא התופס לב"ח במקום שחב לאחרים דלא קנה מי לא עסקי' אפי' היכא שהאחרים גובים הכל וזה שתפסו בשבילו מפסיד כל חובו לגמרי ולא חשו חכמים אפסידא דילי' ואי אפי' לגבי אחרים דלא מחייבי להאי לא חשו לפסיד' דמי שתפסו בשבילו כ"ש לגבי יורש או לוה דמחייבי למי שתפסו בשבילו. וכ"ת דהתם הוא משום דמה שתפסו בשבילו ב"ח הוא שהוציאו מעותיו מש"כ במזון האש' לא היא דהא לא שני לן בין האי להאי כיון דחייב מן הדין דהא הריב"ש אפי' כשהאחרים הוו מקבלי מתנות כת' דקרינן בהו מקום שחב לאחרים אע"פ שלא הוציאו מעות אלא ודאי כדכתיבנא. וכן בעל התרומות מסיים בתשובת הרמב"ן ז"ל שהעתקנו במאי דקאמר ואם הנפקד מסרו ליד המל' אין זו פשיע' כו' וז"ל ושמעת מינה דלא מצי למיטען מפייס הוינ' נל' ומחיל לי ומאי דאתמר בירושלמי לגבי פורע חובו של חבירו עילה מצאו שלא לחייבו לזה מפני שעשה שלא ברשות והוה ליה מבריח ארי מנכסי חבירו כדאי' בנדרים עכ"ל. הנה דהיכא דתפס מנכסי לוה ופרע למלו' לא חשו לפסידא דלוה דדילמ' הוה מפייס לבעל חובו כי היכי דאמרי' בפורע מנכסי עצמו. ועוד דלא אמרו אלא במקום שחב לאחרים אבל לא במקום שמונע ריוח לאחרים כי הא דנ"ד שאינו אלא שהיו מרויחים היורשים בנכסי' אבל חיובא דמזונות בכל גוונ' עלייהו רמו והי' מתזנא מנייהו ואין ספק דלאפוקי מהאיך סבר' כוון ר' יוחנן בלישני' דקאמר התופס לחברו במקום שחב לאחרים כלומ' במקום שחב שהוא מזיק ולא במקום שמונע ריוח ובמאי דקאמ' לאחרים לאפוקי לוה או יורש עצמו דלאו אחר הוא. והן אמת כי על אשר נמצ' כתוב בשאלה שאכתוב בארוכה כתבתי עד הנה שאל"כ הלא כמו זר נחשבה הסבר' האחרת וע"כ נמנעתי מלחפש באמתחות יתר הפוסקים כי הוא אך למותר ומה גם כי אפי' הי' הדבר שקול כדאי הוא הריב"ש לסמוך עליו כי דעת שפתיו ברור מללו שלא חש רק על מה שחב לבעלי המתנות. זהו הנלע"ד וכתבתי וחתמתי שמי: