אור ברסלב

שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך

שאלה קטו

שאלה קיד

שאלה. ראובן ושמעון שעשו שותפות בזה האופן שנתחייב ראובן להוציא לשמעון אלף פרסים קוריינטיש ומסר לו השש מאות ואמר לו הריני הולך למצרים ומשם אקנה לך פרקמטיא ואחר בואי אשלים לך עד אלף פרחים ככתוב בשטר שבינינו והלך ראובן והביא הפרקמטיא ונתנה לשמעון ואמר לו הרי פרקמטי' זאת קניתיה בכך וכך פרחים זהב והיה שוה הזהב אותו הזמן נ' חתיכות ומכר שמעון אותה הסחורה ועתה כשבאים לחלוק ולהתפרד מהשותפות שוה כל פרח זהב שבעים חתי' או יותר אם יכול ראובן לומר לשמעון אני לא אקח מעותי שפזרתי במצרים כ"א בזהב כלומר שקניתיה ממצרים בשלש מאות פרחים זהב ועתה אקח מראש ממון השלש מאות פרחים זהב ואם ישאר איזה ריוח יהיה בינינו וכן אם ח"ו יהיה הפסד או אם יכול שמעון לטעון ולומר לו הנה מכרתי הפרקמטי' שהבאת אותו הזמן שהיה שוה הפרח נ' חתיכות ועתה ששוה ע' חתי' אם אבא לפרוע לך זהב נמצא שנפסיד כל הריוח וקצת מהקרן יורנו רבותינו אם הדין עם ראובן או עם שמעון:

תשובה. הנה שאלת ראובן להוציא ש' פרחים לערך נ' הזהב ואח"כ יהיה ההפסד לחצאין אין לו שחר שאפילו נחשוב עליית המטבעות הפסד הוא לחצאין ואם דרך משל נעשו השלש מאות מאתים יפסידו המאה לחצאין ולא יהיה כל ההפסד על המתעסק לבדו ויהיו נכסיו צאן ברזל על שמעון והנה לפי הנרא' שמעון היה מתעסק והנכסים הם של ראובן הילכך הוו כל נכסי העסק חציים מלוה וחציי' פקדון ועל החצי שהם פקדון אין להסתפק דודאי ההפסד כלו על בעל הפקדון ומאי דאיפחית מחמת עליית המטבעות עליה דידיה הוא אבל בחצי שהוא מלוה על שמעון איכא לספוקי אי הוי כל ההפסד אפילו מחמת עלית המטבעות על שמעון אי לאו דאיכא למימר דכיון דמלו' אינון גביה כמה דשקיל יהיב והפסד עליית המטבעות עליה דידיה הוא. ומסתברא דאי הוה ראובן יהיב ליה דמי למישקל איהו נמי דמי או אפילו אי הוה יהיב פרקמטיא וקוצץ עמו דמים הוי כמאן דאוזפיה זוזי וזוזי שקיל מניה אבל בנ"ד דפרקמטי' יהיב ופרקמטיא שקיל ולא קצץ דמים פרחי' זהב אלא ג' מאות קוריינטיש אלא שמשום שקנה בזהב העריך מה שקנה במצרים בפרח זהב פרח קוריינטי ורביע מפני שהיו הזהובים פה בנ' חתיכות אך לא קצץ כך וכך פרחי זהב לא שקיל השלש מאות קוריינטיש אלא כדהשתא דהא גרסינן פ' הרבית ת"ר אומר אדם לחברו הלויני כור חטים וקוצץ לו דמים הוזלו נותן לו חטים הוקרו נותן דמיהם ע"כ. הרי בפי' דכיון דלא אוזפיה זוזי ולא קצץ ליתן דמים אלא סחורה והוזל הסחורה כי הא דנ"ד דהוקרו המטבעות והוזלה הסחורה נוטל כשיעיר הסחורה שנתן כדהשת' אע"פ שהוזלה עתה ומה שהזכיר סכום פרחים קוריינטיש ג' מאות אצ"ל דלא מקרי קצץ דמים אלא דמש"ה אפסי' אנפשיה דלא קצץ זהובים אלא קוריינטיש והשת' נמי לישקול קוריינטיש דאינון מ' חתי' כדמעיקר' ואי מעיקר' היה הקוריינטי פרח ורביע בזהוב השת' להוי פרח וג' רבעי' בזהוב דהזהוב נתייקר והקוריינטי לא נשתנה מלהיות תמיד מ' חתי'. איברא שיש מקום לבעל דין לחלוק ולומר שמא בין זמן שהיו הזהובים בחמשים לזמן שעלו לע' פחתו המטבעות של כסף במשקלם ונמצאו המ' חתי' שהיה הקוריינטי בתחלה שהם עתה כמשקל ששים חתי' של עכשו או קרוב לע' וימצא סעד לזה מהא דגרסי' בגמ' בעא מיניה רבה מרב חסדא המלוה את חברו על המטבע והוסיפו עליו מהו אמר ליה נותן לו מטבע היוצא באותה שעה א"ל ואפי' כי נפיא אמר ליה אין אפי' כי חרטי' אמר ליה אין ופרש"י כי תרטי' סלע גדול במדה המחזקת רובע ופריך והא קא זילי פרי אמר רב אשי נחזי אנן אי מחמת טיבעא זול מנכי ליה ואי מחמת תרעא זול לא מנכי ליה והא קא שבח לענין נסכא אמר ליה כי הא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדי עובדא בזוזי דאגרדימו' טייעא עד עשרה בתמניא ע"כ. וכ' הריא"ף ז"ל עלה וה"ה למלוה את חברו על המטבע ופחתו ממנו וכ"כ הרמב"ם ז"ל הילכך בנ"ר נמי איכ' למימר דכיון דפיחתו במשקל המטבעות כסף טפי מעשרה בתמניא ומסתמא הוקרו הפירות מחמת הפחת יהיב ליה כדמעיקר'. אבל לא היא דהא כ' הרמב"ם ז"ל דמלוה את חברו על המטבע שאמרו בדין זה היינו שפיחת משקלו והוסיפו על משקלו ובהכי מיירי נמי מאי דכת' וה"ה למלוה על המטבע ופחתו ממנו דמשמע דהא סתמ' דהיינו בנ"ד נותן לו ממטבע היוצא באותה שעה ואפי' לרש"י שלא הצריך כ"כ כתב שפירש על המטבע היינו שקצץ לו מעות וכן ה"ה כתב דהיינו שקצץ לו דמים או שהלוה מעות על סמך המטבע היוצא וכ"כ הרא"ש בפירוש המלוה על המטבע הילכך בנ"ד שלא הלוה מעות וגם לא קצץ לפרוע לו דמים נותן לו מטבע דהיינו שוה שלש מאות קוריינטיש שוה כל אחד מ' תחי' כמו שהיו הקודוינטיש ג"כ מאז. ועוד מטעמא אחרינא משלם לו כי השתא דהא ראובן ראה שהיו הזהובים הולכים ועולים שהרי תחלה היו בארבעיה חתי' והיו הולכים ועולים עד חמשים וע"ד זה ה"ל לאסוקי אדעתיה שעוד יעלו וה"ל לאתנויי שאפי' אם יעלו יותר יפרע לו בערך חמשים ומדלא אתני איהו דאפסיד אנפשי'. וליכא למימר נמי דלישקול השתא מה ששוה עכשו הסחורה ההיא שנתן בשלש מאות קוריינטיש ואח"כ יהיה הריוח או ההפסד לחצאין דהא קוריינטיש קצץ דדוקא בהלוהו חטים סתמא והוזלו הוא דאמרינן הוזלו נותן לו חטים. וכל זה הוא לדעת הריא"ף והרמב"ם שכתבו שה"ה למלוה על המטבע ופיחתו ממנו הוא דאצטריכינן לכל מאי דכתיבנא אבל לדעת הראב"ד ז"ל וסיעתו לא אמרו אלא דהוסיפו על משקלו החומש משום לתא דרבית' אבל היכ' דאיפחית כי נ"ד לא חשו לתועלת המלוה ולא יטול אלא כדהשתא. כלל הדברים דכיון שלא התנה מתחלה לקבל כפי שוויין בעת שנתנם וגם לא קצץ כך וכך זהובים שלא עשה דמים הפרקמטיא שנתן בזהובים אלא כך וכך קוריינטיש אפילו אם פיחתו מטבעות הכסף במשקלם אין לו אלא הקוריינטיש כמו שהם עכשו ויחלקו אח"כ בריוח ובהפסד כפי תנאם מש"כ בהלואת דמי' שנותן לו כמו שהלוהו על הדרך הנזכר למעלה מן הגמ' זהו הנלע"ד וכתבתי וחתמתי שמי:

תוכן העניינים

שות מהרם אלשיך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה