אור ברסלב

שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך

שאלה פד

שאלה פג

מלך גדול מולך בכיפת החכמות. בכל עז ותעצומות. שר התורה מרבה המשרה עטרת תפארת החכמים. המאיר לארץ ולדרים עליה לפתח אהלו יקדו וישתחוו כל יודע מדע אורנו וישענו הוא מגננו וזרוע גבורתנו גדול אדוננו החכם השלם המופלא אשר בכתם אופיר לא יסולה מוהר"ר נר"ו ויחי עוד לנצח כירח יכון עולם אמן:

אנכי הקטן הבא על החתום מיום נסעי ממחנה קדושתו לא סר צל שנמוחו מנגד עיני אך בצנם ודמות דיוקנו אתהלך במשרים ומאז חפש רוחי וכליותי אשתונן מסלול ודרך לדון בפני אדוני בקרקע על אי זו שמועה כי ידעתי רבו יתירה הוספת לי אראה יפעת הדרת חכמתו להשיב על דברי כי ידעתי נאמנה רוח ה' נוססה בו והיה בשפוך רוח חן על כל בשר יתן כל עם ה' נביאים תן וכבוד פניו ידיו ורגליו ושוליו מלאים מימינו אש דת ומשמאלו חן וכבוד ואחר עד עתה כי יגורתי אנשל בדבר הלכה והייתי בעיניו כמתעתע וכבודי בקלון אמיר כי מכיר אני את ערכי דאפילו צורת' דשמעת' לא גמירנא ואיך ימלאני לבי ליכנס במקום להבת שלהבת אורן של ת"ח אתר דזקוקין דנור' ופולסי דנור' אזלי ואתו מאן עייל ומאן נפיק תמן היהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינ' מי בשחק יערוך אליו ומי בעל דברים יגש אליו ולא יכוף ראשו כאגמון ככורע במודים מי הוא לפניו יתייצב. והנה סולם ארנה מוצב ומלאכי אלהים עולים ויורדים ואיך אעצור כח לעמוד בהיכל מלך ולפני כסא תורתו החרש והמסגר וארתע לאחרי ושפוותי מרתען וארכובתי דא לדא נקשן. שבתי זממתי היום הזה כי רבים חללי יראת השגיאה מהשגיאה בעצמה ועיר פרא אדם יולד עד אשר יודיעוהו דעת ודרך תבונות והי' לאדם א"כ למה זה אנכי נחבא אל הכניס ואת הטוב לא אקבל אם כוונתי אל האמת אשמח כי רב חילי ואם טעיתי אלמוד לפעם אחרת כמאמרם ז"ל אין אדם עומד על דברי תורה אלא א"כ נכשל בהן ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת והנני עבד לעבדי אדוני נרצע לשירות עולם כתלמיד השומע הלכה מפי רבו יורני בשאלה זו דרך זו. אלך הגם כי איני ראוי אל כל הכבוד הזה זה חסד חכמתו כפתחו של אולם. חסד אלהים ומלך עולם כי במקום גדולתו שם ענותנותו לתת לפתאים ערמה לנער דעת ומזמה כמוני היום ואקוה להודות לשמו ולזכרו ושאר אברי כורעים ומשתחוים מול משכן אהלי אפדנו. מעשה שהיה כך היה ראובן היה עומד בקושטנטינ' והיו לו פה ברוסה בתים ונתן אל לבו למוכרם והרשה איש אחד מתושבי ברוסה למוכרם וקודם זה השכירם לאיש א' ע"י המורשה הנזכר לזמן קצוב ובתוך זה הזמן קרוב למחציתו הרשהו פעם אחרת למוכרם כנזכר ובא המורשה הנזכר להכריזה בכל הקהלות הקדושות יע"א שכל הרוצה לקנות יבא ויקנה ושמעון השוכר הי' בקושטנטינא בעת ההיא ופה ברוסה יש לנו הסכמה מקדמונינו נוחי נפש שהשוכר יהיה מצרן כאשר אעתיק בס"ד לפנים תורף ההסכמה ובראות ראובן שאשת שמעון ידעה שהבתים היו נמכרות וכבר הוכרזו ולא דברה מאומה אז הלך ראובן רצוני לומ' המורשה שעשה במקומו ומכר הבית ללוי בשטר שריר וקיים כדין וכהלכה ככל שטרי מכר דנהיגי בישראל א ואחר עבור ח' ימים שנחתמו שטרי הקניה כנזכר באה אשת ראובן רצוני לומר אשת שמעון השוכר ורצתה לסלק את לוי הקונה בזוזי שלפי דעתה היא היתה קודמת מפאת ההסכמה אשר זכרתי למעלה. וזה תורף ההסכמה אות באות תיבה בתיבה עוד הסכימו הג' נבררים שכל בעל חזקה שימכור חזקתו לשום יהודי שלא יהיה קיים המקח אם השוכר היושב בה ירצה אותה באותה מחיר שנותנים לו בעדה וזה בלי מרמה וערמה כלל בעולם וגם אלו התקנות בכח חרם לאהבת האמת והשלום ומשום ועשית הטוב והישר עכל"ה. ולפי ששניהם המצרן שהוא השוכר והלוקח היו מתפללים בקהל אחד והי' החכם מרביץ תורה בקהל ההוא קרוב ללוקח בררו ב' הצדדים לדיין חכם אחר מחכמי העיר ועמדו לפניו לדין ודן שהדין עם הלוקח ונתן פסק דין בידו לראיה. אחר הדברים האלה בא בעל האשה שהוא המצרן מקושט' פה ברוסה ורצה ורצה החכם של הק"ק של שניהם להכריחו יקבל עליו מה שדן החכם הנברר לדיין מהלוקח ומאשת המצרן שהחכם ההוא לא היה נוגע בדבר ושיריק הבית אחר השלמת זמן שכירותו ושמעון המצרן הנזכר נתן כתף סוררת ולא היה רוצה לעמוד בדין רק היה רוצה לסלקו מיד בזוזי לדעתו ע"פ ההסכמה שזכרתי למעלה ולא אבה שמוע את הדין ימים רבים וגם לא היה רוצה לחזור פעם שנית רק היה אומר קח מעותיך והסתלק ולוי הלוקח היה אומר אקח מעותי ואסתלק אם אתחייב מפאת הדין לפי ההסכמה כנזכר ובין כך הלך לקושטנטינ' פעם אחרת ונתעכב שם ואחרי שובו לברוסה פעם אחרת תבע ממנו לוי הלוקח שיכתוב על עצמו חיוב להריק הבית בתשלום זמן שכירותו והמצרן הנזכר היה אומר קח מעותיך כנזכר ולוי הלוקח היה משיב לו נעמוד בדין ואם יהי' הדין כך אקבל מעותי ואסתלק וחזר המצרן והשיב א"כ איני רוצה להשיב לך תשובה כלל עד שיושלם זמן שכירותי וחזר לקושטנטינא ועדין יושב שם וכבר עבר קרוב לשנה א' בין כך ובין כך. ועם היות אמת כי צעיר אנכי לימים ולא בינת אדם לי ודעתי דעת נמלה לא יכול יוסף להתאפק כי זה הדין פשוט בעיני מביעת' בכותחא ובעיני יפלא אם שום בעל סברא ישרה יחלוק ע"ז ורואה אני את דברי החכם הנברר לדיין טובים ונכוחים לפני כל יודעי דת ודין וגם אני שאלתי את פי מורי ורבותי כל חכמי הישיבה והסכימו עמי גם נודע פה בבירור גמור כי החכם השלם כמ"ה אברהם בן יעיש ז"ל הורה הלכה למעשה שהדין עם הלוקח ואיהו ודאי היה בקי בטיב לשון ההסכמה ואף גם זאת שנתקנה קרוב לזמנו ויש קאפיטוני בתוך ההסכמה שכל ספק שיפול בל' ההסכמה יפורש ע"פ הנבררים לדיינים ובזמנו היו ג' נבררים לדיינים והדיינים הנזכרים עם החכם הנזכר הורו הלכה למעשה הנז'. ועתה אוכיח במישור לפני כל חכם לב שיפה דן החכם הנזכר הנברר לדיין אף מפאת לשון ההסכמה הנזכר ומה' אשאל מענה לשון. והנה באתי במגילת ספר סופר דברי רז"ל דרך שקלא וטריא לא כמי שמורה הלכה ח"ו וקודם כל דבר אציע מעט מזער ממה שהעלו הפוסקים ז"ל אשר ראיתי בדין בן המצר לפום דינא דגמרא ואהיה מקצר ועולה כי ידעתי הכל גלוי וצפוי לפניו נגלו כל תעלומות ראשונה אקדים מה שהסכימו הרמב"ם והרא"ש ז"ל ואחריהם כל אדם ימשוך וכל חכם לב וכן הסכימו כל האחרונים והרב ב"י ז"ל שהלוקח הוא מוחזק והמצרן הוא מוציא ועליו הראיה הגם כי הרמ"ה ז"ל חולק על זה הא ודאי אינו יכול לומר המצרן קים לי כיחידאה כל זמן שכל חכמי ישראל חולקים עליו או רובם וזה מבואר. הנה הבאתי יסוד גדול למכוון אצלי עוד הסכימו הפוסקים הרשומים ז"ל שצריך שלא ישהא אחר המכירה יותר מיום אחד לדעת הרב ברצלוני ז"ל בשם הגאון ולדעת רב האיי גאון ז"ל פחות מזה השיעור מיזל ואמטויי זוזי וכו' וגם הרשב"א ז"ל הביא בתשובה כל שידע ולא מיחה תוך יום או יומים לכל המרבה מחל דין מצרנותו עוד כתב ומה שטען שמעון שלא נודע לו הדבר הזה בתוך הזמן הזה זו אינה טענה לפ"ד שכיון שמכר כדמכרי אנשי בקנין ועדים קלא אית ליה כו' הגם שהרמב"ן ז"ל בתשובותיו כתב שיש הפרש בין כשבא בן המצר בשעת המכירה לעכב ולומר אני אקח שעל זה אמרו בגמ' אזיל ואטרח וכו' אבל אם עמד אחד וקדם ולקח נראה שאין בזה ידוע והסכימו עמו קצת בעלי הוראה, הרי רב האיי גאון והרמב"ם ז"ל לדעת קצת והרי"ף ז"ל חולקים עליהם ויכול המוחזק לומר שהוא הלוקח כנזכר קים לי כהני רבוואתא עם שאין לנו צורך לכל זה שהרי הכריע הרב ב"י ז"ל כדברי הרי"ף ורב האיי וגם כתב שכך פשט המנהג. עוד הסכימו הפוסקים ז"ל שאם המצרן אינו בעיר ואחר זמן בא לסלקו שאינו יכול לסלקו. ועוד אציע הצעה אחרת ובזאת ההצעה תתבאר באר היטב כוונת מתקני ההסכמה ביאור מסכים אל האמת בלי גמגום למי שלא ירצה להתעקש וזה כי ידוע שהשוכר אינו יכול לסלק הלוקח בזוזי וכאשר העלה הרב ב"י ז"ל ובזה לא זכה השוכר הנקרא אצלנו מצרן אף מפאת ההסכמה כאשר אבאר לפנינו בע"ה כיון שאשתו לא באה מיד לקנות וגם הוא היה יושב בקושטנטינא ועם היות שתכף בבאו רצה לסלקו בזוזי אין הדין עמו כי דין המצרנות דבר קל ובפרט בבתים לדעת ר"ת שכתב שבבתים אין שייך דינא דבר מצרא ואע"פ שכל בעלי הוראה חולקים עליו וגם פשט המנהג בהפך סברת ר"ת ז"ל לפחות יועיל סברא זאת ולהחליש כח המצרנות אחר שנצרף אותה אל טעם או טעמים אחרים וכאשר כתב הרשב"א ז"ל כמו שהביא הרב ב"י ז"ל וגם יש מי שסובר דלא שייך דינא דבר מצרא בחזקתו ויועיל להחליש כח המצרנות כאשר אמרנו והשוכר הנ"ל שהוא הנקרא אצלנו מצרן הוא חכם בעיניו ונשען אל בינתו מפאת לשון ההסכמה שהעתקתי למעלה ואלו דבריו שכיון שאין מצרנותו מדינא דגמ' רק מפאת הסכמה שיפה כחו מהמצרן דאתי מכח דינא דגמ' וא"א שאם כוונת מתקני ההסכמ' כאשר הוא חושב והעולה על רוחו לייפות כח השוכר מהמצרן האמתי היה להם לפרש בפירוש ולומר כלשון הזה שלא יהיה המקח קיים אם השוכר הדר בתוכה ירצה אותה באותה מחיר ובין אם היה במדינה ובין אם לא היה במדינה אם ירצה אותה כשיבא משם ובין שישהא להביא המעות ובין שלא ישהא ובין אם בא לקנות מיד וכו' ועוד כמה דברים אחרים אשר הביאום הפוסקים ז"ל שמפניהם נדחה המצרן האמתי היה ראוי לבארם ביאור מספיק אחד לאחד למצא חשבון ואחר שלא פירשו יש לבע"ד לחלוק ולומר והוא האמת לע"ד שלא עשו את השוכר בן המצר רק ע"פ הדרכים אשר נתבארו בבן המצר לפום דינא דגמ' והמוציא מחברו שהוא בן המצר עליו הראיה שהרי דבר פשוט הוא מאד שדין בן המצר הוא דבר קל מאד שלא תקנו אותו אלא משום ועשית הטוב והישר עד שהוא נדחה מפני כמה דברים קלים כמו שהביאו הפוסקים ז"ל כגון אם היו מעות אלו יותר טובים או ממהרים לצאת או שאלו צרורין וחתומין ואלו מותרין ועוד כתבו ז"ל ואפי' הי' בדבר ספק אין הלוקח מסתלק אלא בראי' ברורה וכמ"ש ה"ה בשם העטור ז"ל ועוד כתבו ז"ל גבי קנאה הלוקח לבנות בית והמצרן רוצה אותה לזריע' וכו' ל"ש בא"י ול"ש בח"ל ישוב עדיף ונתנו טעם לשבח דכיון דאין דין בן המצר אלא משום ועשית הטוב והישר בטענת כל דהו דחינן ליה והקשה לי השוכר שהוא נקרא אצלנו מצרן א"כ לפי דעתיך שלא תקנו מצרנות בשוכר רק כפי דינא דגמרא וע"פ הדרכים אשר נתבארו בבן המצר א"כ מה כח ההסכמה יפה ומה באו מתקני' להוסיף והבל יפצה פיהו כי בכלל דברי מבואר הוא זה עם מ"ש שהשוכר אינו מצרן מדינא דגמ' ויש מי שסובר שאין מצרנות בבתים ואפי' לדעת הסוברים שיש מצרנות בבתים חילקו ואמרו שבחזקות לא שייך מצרנות קושייתו נופלת שבאו מתקני ההסכמ' לאפוקי מאלו הסברות לומר שהשוכר הוא מצרן ואלו לא הי' מפאת ההסכמ' השוכר הזה (מפאת ההסכמ') אף אם היה נמצא בעיר והיה בא תכף ומיד לסלקו בזוזי לא היה יכול לסלקו שאין השוכר נקרא מצרן לפי האמת כנז' ואלו עתה אחר שנתקנ' ההסכמ' אלו היה נמצא במדינ' והיה בא מיד לסלקו בזוזי זכה מפאת ההסכמ' לא מפאת הדין הנה לך הפרש גדול בין קודם התקנה לאחר התקנה ודי לנו בזה ותפשת המועט תפשת כי לא באו לעקור הדין מכל וכל ועל כיוצא בזה אמרו הבו דלא לוסיף עליו שהרי עקר המצרן הוא תקנת חכמים משום ועשית הטוב והישר ואם כן הבו דלא לוסיף וראי' לדבר שלא עשו השוכר מצרן רק לפי דינא דגמ' כבן המצר שהרי לשון ההסכמ' מסיים ואזיל וגם אלו התקנות בכח חרם לאהבת האמת והשלום ומשום ועשית הטוב והישר הרי שסמכו דבריהם אל עקר התקנה שתקנו משום ועשית הטוב והישר ודיו לבא מן הדין להיות כנדון וכי יציב' בארע' וכו'. וידעתי לא נעלם מעיני הדרת יפעת חכמתו מ"ש הרא"ש ז"ל גבי תקנות טוליטול' והביאו הטור ז"ל וז"ל וששאלתם בענין התקנה שהאלמנה והיורשים חולקים כל עזבון המת ויצא על המת שט"ח מאוחר לכתובת אשה וכו' אם יפרעו אותו מתפיסת הבית וכו' תשובה אחר שאין דבר זה מפורש בפירוש בנוסח התקנה יד התקנה על התחתונה שהתקנה באה להוציא מדה"ת שהדין נותן כו' הרי מכאן מודעא רבה דלית דין ולית דיין שיוציא מיד המוחזק מכח תקנה בדבר שהוא הפך דינא דאורייתא וביושר דגמרא רק כשהוא מפורש בפירוש כי כל דבר שבממון תנאו קיים ואפי' שלשון ההסכמ' יהי' מסופק ויובן בשנ' פנים ויפול ספק בין החכמים המצרן שהוא מוציא מחברו הלוקח שהוא מוחזק עליו להביא ראיה כמו שאמרנו למעלה ולא גרע ממאי דכתבו ואפי' היה בדבר ספק אין הלוקח מסתלק אלא בראיה ברורה לכן יעמידנו האדון על נכון אם השוכר זוכה מכח ההסכמ' לו הונח שתכף בהגיעו פה העירה בא לסלקו מיד בזוזי בתוך יום או יומים וגם הוא לא נמצא במדינ' אבד זכותו כ"ש עם מה שהקדמתי שעד היום כבר עבד קרוב לשנה תמימה והוא עומד עדין בקושט טינ' ומעות הלוקח מעוכבות ביד בעל החזקה ונתנו להוצא' וכל כוונת שמעון השוכר עד היום היה לדחות הלוקח מזמן לזמן עד יתברר אצלו מה שהי' עולה בדמיונו ללכת לגור בקושטנטינ' ואין ולא ורפי' בידי' ואין ראוי שיהיו מעות הלוקח כ"כ זמן מעוכבות וזה בודאי לדעת כל חכם לב אינו לא טוב ולא ישר שהרי בדבר קל מאד הקפידו אם קדם הלוקח ופרע אין המצרן יכול לסלקו אלא בכעין מעותיו ובפרט שמהזמן ההוא עד היום יש חילוף במעות ואיכ' פסיד' דלוקח. זהו מה שהעל' מצודתי ההרוסה והנתוצ' וידעתי כי דברי אלה בטלים במיעוטם אצל גודל מעלתו ורוממותו ואותה אחלי יכונו יהי נא חסדו לנחמני ולהעמידני על נכון ממכון שבתו להוצי' הדין לאמתו וימינו תסעדני תנחני תנהלני כי זה תחלת מעשי להשמיע במרום קולי תפול נא תחנתי לפני משכן כבודו יבא תשוב' הרמתה מהר' באורך הלכת' בטעמ' כל פרק ופרק ואל ישוב דך נכלם אחרי אשר נסתכנתי בעצמי לפרסם חסרוני בחרט אנוש ויבא כגשם לי לשמי תשובת שאלתי זאת כ"א כוונתי אל האמת יעלוז לבי ואתפאר עלי אף כי נפל האמת בפי במקרה ואוסיף אומץ לבא שעריו תמיד ולשקוד על דלתותיו ואם שגיתי לקול מורי אטה אזני ואשתעשע בתורתו אשר אהבתי לעקור הטעות הנטוע בתוך לבי ופניני אמריו כי נעמו יתקנו עוותתי בזאת כדי שאזכה באחרת והי' צדק אזור מתני והאמונה אזור חלצי והנני כורע על ברכי ופני מכוונים נכח שער מדרשו יהיו דברי אלה אשר התחננתי לפניו קרובים אליו לעשותם גם אחלה פני מעכ"ת יחתים עמו כל החכמים השלמים בעלי הוראה על הן הן ועל לאו לאו כי אין כוונתי אלא להאיר עיני ובאורכם נרא' אור גם אני לא אחשוך פי מלהתפלל אל אל על אורך ימיו בטוב ובנעימים מלכא לעלמ' חיי ואל יהי ברכת הדיוט קלה בעיניו יהיו כל נטיעותיו כמוהו וביתר שאת כנפשו הטהורה נפש צדיק תשבע טוב איש איש כמראה אדם ואלו עיר וקדיש נחית מן שמיא. וכנפש מוכן לשרתו עבד יעבוד כנפש אין ברוחו רמיה. אל אלהים יודע מה שהשתדלתי וכו' נאם עבד עבדים המשתחוה בקדה והשתחויה. כקיר נטוי גדר הדחויה דנחית בחוטרא וזקיף כחויא. ולהיותי בוחר בקיצור קצרתי המעשה כאשר אירע ולפי שנתחדשו דברים בינינו ראיתי לכתוב כל המעשה בלי שינוי ומגרעת. מעשה שהי' כך היה בחורה א' היתה דרה בקושטנ' ומקודם היתה דרה בברוסה ואביה הרחיק נדוד והלך לארץ מרחקים והיו לו בברוסה חזקת בתים ושלח ממקומו שטר שריר וקים איך נתן לבתו חזקת הבתים כדת וכהלכה למוכרם לעשות נדוניית' להנשא לאיש והיא מנתה מור' א' להשכירם והושכרו לראובן הדר בברוסה לזמן קצוב אחר זמן נתנה אל לבה למוכרם לפרוע לבעל אחותה חוב שהיתה חייבת לו ולקחת השארית לצורך נדוניית' וחזרה להרשותו למכור הבתים ובזמן הזה נמצא השוכר בקושטנטינ' ונודע לו הדבר ולא השיב תשובה גמורה והוכרזו הבתים ואח"כ קנאם לוי קניה גמורה וחלוטה ואחר שמנה ימים באה האשה לסלקו כנז' למעלה ועתה שמעתי מאחורי הפרגוד מאיש א' מחרחר ריב והוא נבון וחכם להרע שהוא היה מזכה את המצרן מצד אחר לא מצד ההסכמ' כי לדעתו אין לו זכות מצד ההסכמ' רק מצד אחר שהוא חושב שהמוכר לא הורשה עדין מהבחור' הנזכר וגם שהלוקח לא נתן המעות ביום שנחתם שטר המכירה ושעדיין נשארה המכירה תלויה ועומדת עד קבלת המעות וגם עד בא ההרשא' מהבחור' הנז' ושלפי זה המוכר לא מכר לו כלום וכיון שקודם שיורש' מהבחור' וקודם שיותנו המעות קדמה האשה ובאה לסלק ללוקח בזוזי מיד שהדין עמה ואם כדבריו ודאי אין ספק שהדין עמה אמנם כל דבריו שקר וכזב שההרשאה שביד הלוקח זמנה יוכיח שנכתבה כמה חדשים קודם זמן המכירה והמכירה היתה מכירה גמורה וחלוטה בלי שום שיור ותנאי בשטר בקנין ועדים כדת וכהלכה ולא נשאר הדבר תלוי בשום דבר ולא בקבלת המעות ומ"ש שלא נתנו המעות עד אחר כמה ימים אמת הוא אלא שלא ידע הדבר על בורייו ותוכן הענין הוא זה שהמורשה הנז' רצה שיהיו המעות בפקדון ביד איש עשיר וחכם אחד מחכמי העיר קרוב ללוקח ולא רצה לקבלם להניחם בביתו אולי לא היתה ביתו מקום המשתמר או לפי שהיה איש עני וחשש פן יצטרך למעות וישלח ידו בהן ואח"כ לא יהיה בידו לפרוע והוא איש אמונים לפיכך רצה שיהיו המעות ביד הנז' עד בא יבא דבר הבחורה מקושטנטינ' למי היתה מאמנת שינתנו בידו המעות להוליכם לה שם והיא שלחה אל המורשה שלה לאמר שמעותיה שהיו בפקדון שינתנו לפלו' נאמן איש עתי ללכת לקושטנטינ' והרי הי' כאלו התקבלה מיד המורשה ונמסרו בידו וכל זה אמת ויציב כמ"ש וחתום ביד הלוקח וזאת ההרשאה השנית הדעהו לנז' לעיל באופן שהעכבת המעות שלא נתנו עד אחר כמה ימים אינו מעלה ומוריד לע"ד אפילו היו ביד הלוקח עצמו כיון שהיו בידו בתורת פקדון והמקח נגמר ואפילו לא היו בידו בתורת פקדון כיון דלא עייל ונפיק אזוזי ביומיה א"י לחזור בו והרי עברו ה' ימים עד שבאה לסלקו ובנתים נגמר המקח והמעות כמלוה ואפילו עייל ונפיק אזוזי כתב הרא"ש בשם ר"ח וז"ל הא דאמרינן כי עייל ונפיק אזוזי וכו' היינו דוקא דגלי דעתיה מוכר דלא מזבין אלא משום וכו' ואפילו לדעת החולקים כיון שקנה הלוקח בקנין סודר אפילו בלא נתינת מעות א"י לחזור בו כמו שהעלו רוב המורים והמעות הם כמלוה ואפילו שיש חולקים דלוקח שהוא מוחזק יכול לומר קים לי וכו' ועוד שהרב ב"י ז"ל העלה כדברי האומר שא"י לחזור וכיון שהמקח נגמר כדין וכהלכה אפילו בלא נתינת מעות והמעות הם עליו כמלוה כדברי הפוסקים ז"ל וגדולה מזאת יש מי שאומר שאם הלוקח אמר פרעתי המעות כיון שהשטר מקויים בידו הקרקע נקנה לו וחזרו המעות עליו כמלוה ע"פ ונאמן לומר פרעתי אם כן נתינת המעות אחר כמה ימים אינו מעלה ומוריד כלל אפילו היו ביד הלוקח דבלא"ה המקח נגמר וכיון שהמכר היה בעדים וקנין דקלא אית להו ובודאי ידעה וכיון שלא גלתה מיד ללוקח יש לנו לומר שלא ישרה הבית בעיניה ואח"כ חזרה בה ובאה אחר ח' ימים לסלקו ללוקח בזוזי כנז' ואין לדמות זה להרויח זמן למעות והמצרן אומר שאם אינו חפץ להרויח לו גם כן הזמן כמו שהוא מרויח ללוקח שהוא יסלקנו מיד בזוזי דהכא שאני שלא נמכר כלל בהרוחת זמן כנז' ועוד דיש לי לומר דהתם מיירי כשבא מיד ולא שהא יותר מהשיעור שנתנו חכמים ולפיכך זכה אבל הכא אחר כשהא יותר מהשיעור אפילו נמכר להרוחת זמן ממש אין בידו לסלקו שהרי המקח נגמר וגדולה מזאת אפשר לומר דאפילו הי' בא לסלקו מיד בזוזי היה יכול לומר המורשה איני חפץ במעות מיד שאין לי מקום לשומרם עד בא יבא דבר הבחירה עם מי אשלחם לה כנז' וגם אין אני מאמינך להניחם אצלך ואיני רוצה לטרוח לבקש איש נאמן להניחם אצלו ולפיכך איני רוצה למכור לך לא בנתינת המעות מיד שאיני רוצה להצניעם ולא בהרוחת זמן וגם איני רוצה להניחם אצלך בפקדון וקרוב לזה כתבו בתוס' הרא"ש ז"ל גם ר"ב ז"ל גבי הני ציירי והני שרו דיכול לומר אני חפץ בצרורים יותר שהם טובים להצניעם וכו' הרי לפי הנלע"ד מבואר שזכה הלוקח במקחו בלי גמגום ואפילו לא קבל המורשה המעות מיד הלוקח רק נתנם הלוקח ביד המופקד ברשות המורשה די דלא גרע ממי שאמר לחברו תן כסף לפלוני והרי שדי מכור לך דקנה ואשים קנצי למילין אחלה פניו יבא תשובתו הרמתה מהרה ושלום שנית:

תשובה. הן אמת שטרדות עסקי עירנו כי רבו מנעוני מלהאריך כי גם שהדין אינו מהדברים שאמרו להאריך כי פשוט הוא הלא להפיק רצון כ"ת הייתי עושה ואומרה כי דברי כ"ת ראיתי טובים ונכוחים ואשמח והנני מקצר ועולה בתמרו' נועם מיליך עד בא אל אכינת הדבר הלא הוא כי אפילו לא היה אלא שהיה לשון ההסכמה מסופק היה הדין להעמיד הדבר על דין תורה ככל ספק ממונא כי לזה א"צ ראיה דזיל קרי בי רב הוא ולא זו בלבד אלא שכ' הרא"ש ז"ל בתשובה שאין למדין מלשון התקנ' אפילו דבר שהוא מק"ו שכתב על תקנת כ"ת שאשה שמתה תוך שנת הנשואין שהבעל מחזיר הנדוניא לאביה וקאמר דאין דנין מק"ו אל ירושה שנפלה דהיינו נכסי מלוג דלא אמרינן ק"ו השתא ממון שבא לידו מחזיר לא כ"ש שלא יגבה אלא הבו דלא לוסיף עלה. וכן מהתשוב' שהביא כ"ת מהרא"ש גם הוא שכל דבר שאינו מפורש בפירוש בנוסח התקנה יד התקנה על התחתונ' שהתקנ' באה להוציא מדין התורה וכו' ולא בלבד בתקנות דורותינו אלא כ"א גם בתקנות הגאונים אין לדון בהם כ"א להקל וכמ"ש הרמב"ם פ"ב דמלוה אחר אומרו שתקנו הגאונים שמשביעין את הלוה שבוע' חמור' כעין של תורה בנקיטת חפץ שאין לו יותר על מה שמסדרין לו כתב אח"כ ותקנת אחרונים היא ואין מדקדקין בה להחמיר אלא להקל עכ"ל וא"כ כ ק"ו הדברים אם על תקנת הגאונים על דבר כולל כדי שלא תנעול דלת בפני לוין כתב שדנים בה להקל ולא להחמיר מה גם עתה בתקנת דורות הללו בדבר שאין בו תיקון גדול וכולל כתקנה ההיא דודאי שהולכים בה להקל. וכן פרק י"ו דאישות כתב שתקנו הגאונים בכל הישיבות שתגב' האשה האשה אחרי מות בעלה מן המטלטלין ופשטה תקנה זו ברוב ישראל כתב אח"כ הרי שלא כתב כך בשטר הכתוב' אלא נשא סתם אם היה יודע בתקנה זו של גאונים גובה ואם לאו או שנסתפק לנו הדבר מתיישבין בדבר הרבה שאין כח בתקנת הגאונים לדון בה אעפ"י שלא נתפרשה כדין תנאי כתובה שהן תקנת הסנהדרין הגדולה עד שנוציא בה ממון מן היורשין עכ"ל ואם כן ק"ו הדברים בתקנת בני דורותינו אלה שאין כח בה להוציא על פיה מה שלא נתפרש בה ועוד אני רואה שאם באנו לדקדק לשון התקנה יראה שהדין עם הקונה שהרי כתוב שכל בעל החזקה שימכור חזקתו שלא יהיה קיים המקח אם השוכר היושב בה ירצה אותה באותו מחיר ע"כ. והנה אומרו היושב בה הוא ייתור ניכר לבלי צורך אם לא שנאמר שע"ז פקחו עיניהם מסדרי ההסכמ' לומר דדוקא בהיות השוכר יושב בה מש"כ אם אינו בעיר שאז לא יחוייב המוכר והקונה להיות מעוכבים עד בואו וכן או' אם השוכר כו' ירצה אותה שמשמע שהוא עומד ואומר שרוצה אותה ועוד מה שדקדק כ"ח שמסיים ואומר ומשום ועשית הטוב והישר שהוא טעם למצרנות יורה שכל ישעם וכל חפץ מתקני ההסכמ' לא היה כ"א לעשות מהשוכר מצרן שיתקיים בו ועשית הטוב והישר כמו בבן המצר הילכך כשאינו בעיר קנה לוקח כמו כאשר אין בן המצר בעיר ועוד דזיל בתר טעמא דכיון שכוונת ההסכמה לא היתה רק לעשות הטוב והישר אם כשאיננו בעיר מפסיד הלוקח אין זה לא טוב ולא ישר כמו שכתב הרמב"ם ז"ל על בן המצר שהיה במדינה אחרת שאם אתה אומר שלא קנה הלוקח אין אדם יכול למכור קרקעו שהרי הלוקח אומר אחר כמה שנים תצא מידי ועוד שהלא מסדרי התקנה היה להם לפרש עד כמה זמן צריך להמתין לבן המצר לתת המחיר ההוא אם ביום עצמו או לכמה ימים אלא ודאי שהניחו הדבר אל דין בן המצר וא"כ כשאינו בעיר נמי דכוות' נעמיד הדבר אל דין בן המצר ועוד שהרי אם מכר לקבורה או לתת מנת המלך או למזון האשה והבנות שבכל אלו אין בהן דין בן המצר והטעם כמפורש בגמ' דאפי' בלא אכרזתא מזבנינן כמו שפרש"י שלא יכעס שוטר המלך וכן משום חסרון מזונות האשה והבנות ביני וביני, וכן לקבורה משום בזיון המת וכל אלה הם דברים שאין הטוב והישר של בן המצר כלום כנגדן וא"כ כ"ש בתקנה זו שגם היא מהאי טעמ' שלא נחזיק כח השוכר ולמה לא פירשו בלשון התקנה אלא ע"כ מאי אית לך למימר שבכלל מה שכתבו בלשון התקנה משום ועשית הטוב והישר הוא וא"כ האי נמי דנ"ד נכלל בהאי לישנא. ואדרבה מלשון התקנה יראה שיש דבר שגרעו בו כח השוכר מבן המצר והוא כ"א יבא בן המצר לקחת הקרקע אין המוכר יכול לומר גם לו גם לך לא יהיה והנני חוזר בי ויבטל המכר כ"א בע"כ זכה בן המצר במקח שקנה לוקח כאלו הוא בעצמו קנאו דחשבינן ללוקח כשלוחו של בן המצר כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי' ואפי' קנין אחר א"צ לקנות בן המצר מהמוכר כמ"ש הטור סימן קע"ה וז"ל והלוקח חשוב כשלוחו לכל דבר אעפ"י שלא הודיעו תחלה שהוא קנה אותו ועדי הקנין של לוקח יכתבו השטר בשם המצרן ואין צריכין קנין אחר כו' ע"ב אך מלשון ההסכמה נראה שלא ייפו כח השוכר כ"כ שהרי כתוב בה שכל בעל חזקה שימכור חזקתו שלא יהי' המקח קיים אם השוכר וכו' נראה שאם השוכר ירצה לקנות באותו מחיר שהמקח הראשון בטל לגמרי וא"כ יכול המוכר לחזור במכר לגמרי ולא יהיה קנוי לא לזה ולא לזה מדלא כתבו שיהיה המקח לשוכר או שיהיה לו דין בן המצר משמע שמקח הלוקח בטל וצריך השוכר לחזור ולקנות מיד המוכר וא"כ מכ"ש שלא יהיה יפה כחו מבן המצר היכא שלא היה השוכר בעיר. ומה שטען השוכר א"כ מה כח ההסכמה יפה הנה יפה השיב לו כ"ת ועוד אני אומר שגם אפשר שיש דבר שייפו כח. השוכר לסלק מלפניו את בני המצר שיהיה הוא קודם להם אבל במציאות זכות השוכר בקניית הבית אין כחו יתר מבן המצר במה שזכה בן המצר ומה שטענו כי הקונה לא נתן מעות מיד ראיתי אמרי נועם תשובת כ"ת על זה ישרים למוצאי דעת ואמת נכון הדבר כי הלא אם היה ההפרש שבין המצרן והלוקח בענין הדמים היה מקום לומר אם הלוקח אינו נותן מיד והמצרן מביא מיד קנה אבל כיון שאין ההפרש שביניהם אלא על שלא היה בעיר דאמרי' דאדרבה הטוב והישר הוא שימצ' המוכר מי שיקנה כמ"ש הרמב"ם שאם אחר שיבא ההולך יוכל לערער נמצא שאין אדם קונה קרקע וכו' וא"כ כיון שמה שהורע כח המצרן היה על שלא היה בזמן המכר ולא על הדמים א"כ גם שכשבא מביא המעות והאחר לא נתן מידו כיון שהמוכר לא הקפיד וחפץ במכר לית לן בה וקנה לוקח. עוד ראיתי בשלהי מאמרי כ"ת בשובך לספר סגנון מעשה שהיה כי אשה היתה המוכרת ובזה יש עוד טענה אחרת לסלק בן המצר והוא כי הנה מה"ר זל"הה כתב בב"י סימן קע"ה עלה דהא דאמרי' דאשה אין בה דין בן המצר וז"ל תלמידי הרשב"א כתבו בשמו וה"מ באשה שאין לה בעל וכתבו עוד דה"ה ללוקח מאשה דלית לה דינא דבר מצר' דלפי שאין לה מי שיפקח במעשיה רצו חכמים שיהי' ממכרה קיים כדי שיקפצו בני אדם לקנות את שלה עכ"ל וראוי לדקדק כי באומר רצו חכמים וכו' נראה שהדין הוא מהגמ' וזה לא נמצא בגמ' אלא היכא דהאשה קונה אבל לא במוכרת אלא ודאי שדעתם הוא שכ"ש הוא שיותר קשה לה לחזר אחר קונים מלמצא לקנות כי אין לה מי שיפקח שיראה במעשיה נמצא כי בכל מה שאמרו בקונה הוא במוכר אלא שאגב יתמי דלא שייך בהו אלא בקני' אמרו גם באשה קני' שאמרו לאשה וליתמי לית בה דינא דבר מצר' אבל באשה כך הוא קונה כמוכרת ולפשיטות הדבר אי אפשי להאריך בו. כלל הדברים יפה חייבת את השוכר ויפה זכית את הקונה כדברך כן הוא זהו הנלע"ד וחתמתי שמי:

תוכן העניינים

שות מהרם אלשיך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה