שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך
שאלה פג
שאלה. ילמדנו רבינו אשה שנתאלמנה ונשאה ונתנה בנכסים ולקחה בית אחד במשכנתא על שמה ואין פוצה פה ומצפצף ואחר עבור קרוב לשבע שנים מתה האשה וחיי לרבנן שבק' ועתה יורשי הבעל תובעין כי מאחר שלא נשבעת שבועת אלמנה אין ליורשיה כלום בנכסים דאין אדם מוריש שבועה לבניו ויורשיה אומרין דהני מילי כשיורשי האשה רוצים להוציא מיד יורשי הבעל אבל הנכסים שהיא מוחזקת בה מהיכ' תיתי דאינם מנדוניית' ומה גם שיש מגידי אמת שמכרה מנדוניות' ולקחה הבית יורנו רבינו שורת הדין מה הוא ושכרו כפול מן השמים:
תשובה. את יש מגידי אמת שמכרה מחפצים הידועים שהם מנדוניית' ומהמעות ההם קנתה הבית ודאי לית דין ולית דיין שהבית הוא ליורשיה דהא איתמר פרק אע"פ מטלטלי ואיתנהו בעיניהו פומבדיתא אמרי בלא שבועה בני מתא מחסי' אמרי בשבוע' והלכת' בלא שבועה וכתב הריא"ף וז"ל והוא דידיע דהני מטלטלי מחמת מטלטלי קמאי נינהו ע"כ. והן הן דברי הרמב"ם ז"ל פי"ו דאישות וליכא מאן דפליג והיינו נ"ד גופי' דהאי משכנת' מסהדי עלה דמדמי חפצי נדוניית' איהי. איבר' דאפילו ליכא סהדי דליסהדו בהכי אמינ' דהדין עם יורשי האשה מטעמי טובא חדא דהא דקי"ל דאלמנה שלא נשבעת ומתה אין יורשיה נוטלין כתובתה היינו מההיא דרב ושמואל דפרק כל הנשבעין דאמרי תרווייהו דהיכ' דמית לוה בחיי מלוה אין יורשי מלוה נפרעין מיורשי לוה משום דאין אדם מוריש שבועה לבניו ונראה מהפוסקים בפירוש דהיינו דוקא במאי דלא הוה המלוה מוחזק אלא דבאין יורשי מלוה להוצי' מיורשי לוה וכמ"ש הרשב"א ז"ל סי' תת"קלט שלא אמרו אין אדם מוריש שבוע' לבניו אלא להוצי' עכ"ל. אבל במאי דמלוה היה מוחזק מהימני מדין מגו והכי משמע לישנ' דהרמב"ם ז"ל דכ' פי"ז דמלוה וז"ל מת הלוה תחלה ואח"כ מת המלוה אין יורשי מלוה נוטלין מיורשי לוה כלום ע"כ. משמע במאי דקאמר אין נוטלין מיורשי לוה דבבאים להוצי' וליטול מיורשי לוה הוי דוק' דאין ניטלין אבל בנכסים דתחות ידייהו כיון דמלוה הוה מצי טעין עלייהו דלאו דלוה נינהו או דהוי לקוחין בידי' אינהו נמי מהימני דהא קי"ל דכל מאי דהו' מצי טעין אבוהון טענינ' ליתמי מ"ה מהימני לאיתפרע מנייהו. והכי כת' נמי הרמב"ם ז"ל גופי' פי"ג דמלו' וז"ל וכן המלו' את חברו על המשכון ומת הלוה והמלוה בין שמת הלוה תחלה בין שמת המלו' תחל' הואיל והוא נפרע ממה שתחת ידו ואלו רצה לומר לקוח הוא בידי אומר ה"ז נשבע ונוטל עכ"ל. הרי בפי' דכל היכ' שהי' ביד המלו' שמת אחר הלוה תחות ידיה מאי דהוה אפשר ליה למימר לקוח הוא בידי מהימני יורשי' לאיתפרעא מיניה וא"כ אלמנה שמת' דהויא מת לוה ואח"כ מת מלו' כל היכ' דהו' מציא למימר בחיי' על מאי דתחות ידה שבאו לה ממקום אחר טענינן נמי ליורשיה וא"כ בנ"ד דכוות' דהא מעות דההיא משכנתא דהוו תחות ידה הוה מצי' למימר דלאו מבעל' נינהו אלא מתנ' איתייהיב לה או ממקום אחר טענינן נמי ליורשיה. והן אמת שאם כל הנשאר מבעלה היה ביד יורשיו שהיו נושאין ונותנין בנכסים לא הית' היא יכולה לטעון שהם שלה שבאו לה ממקום אחר משום שאינן תחת ידה כמו"ש הריב"ש ז"ל סי' קס"ט וז"ל לפי מה שבא בשאלה שלאה לא עשתה גוביינא מכתובת' אלא שהית' נזונת מן הנכסים והבן והבת היו מטפלין בנכסים אין טענת בן הבת הבא להחזיק בנכסים מכח מתנת זקנתו לאו כלום במה שטען שהנכסים שלה שהיו לה מטורח מעשה ידיה שהרי כיון שהיא הית' נזונות מן הנכסים מעשה ידיה ליתומים כו' עד אבל הי' יכול לטעון מציאה מצא' שהרי מציאת' לעצמה אמנם זהו במה שבידה כגון הא דאמר' פ' חזקת אשה הנושאת ונותנת בתוך ביתה והיו אונות ושטרות יוצאות על שמה דפליגי רב ושמואל דרב סבר עלי' להביא ראי' שהם שלה שירש' מאחרים ושמואל סבר עליו להביא ראי' ואמר שמואל מוד' לי אבא שאם מתה על האחין להביא ראי' וקי"ל הכי דטענינן להו ליתמי ואע"ג דאתקיף רב פפא ומי טענינן ליתמי מאי דלא מצי טעין אבוהון אפ"ה ק"ל הכי וכן פסק הריא"ף ז"ל ור"ח והרמב"ם ז"ל בפ"ט דהלכות נחלות וכן בס' חשן המשפט סי' ס"א וכן הסכים הרשב"א ז"ל וטעמ' משום דאע"ג דבעלמ' לא טענינן ליתמי מאי דלא מצי טעין אבוהון הכא כיון דאפשר דאלו אבוהון הוה קיים הוה מייתי ראי' אלא דהני לא ידעי מאן ידע במילת' דאבוהון וגם השטר יוצא בשמו מש"ה על האחין להביא ראי' ודין האלמנ' הנושאת ונותנת ודין א' מהאחין הכל א' ע"כ. הרי בפי' כשנשארו הנכסים ביד יורשי הבעל והיא באה להוצי' אינ' נאמנת לומר שבאו לה ממקום אחר ומש"ה כיון שלא נשבעת שבועת אלמנ' אין כח ביד מקבל מתנה ממנה להוציא אבל אם היו בידה יכולה לטעון שבאו לה ממקום אחר או מציאה מצאה וכיוצא בזה ואנן טענינן ליורשיה או למקבל מתנתה ואם כן הכא נמי. וכן כ' הרא"ש ז"ל בתשובה וז"ל וששאלת אלמנה שאומרת בעלי נתן לי מנה קודם מותו במתנה ע"מ שלא יכנס לי בכתובתי ועדים אין לה תשובה אם היא מוחזקת במנה כגון שיש ממון בעלה תחת ידה והיא יכולה לטעון על אותו ממון אין בידי משל בעלי כלום נאמנת גם כן במגו לומר ניתנו לי ובשבועה אבל אם אינה מוחזקת בממון בעלה אז אינה נאמנת עכ"ל. הנה דבחיי' מהימנא אלמנה למיטען מתנה ניתנה לי במאי דתחת ידה וא"כ במותה נמי מצו יורשיה למיטען מאי דהוה מציא איהי למיטען והאי משכנתא דנ"ד כיון דאיהי קניי' במעות שתחת ידה ובאותן המעות הוה מציא למיטען שניתנו לה מתנה או מציאה מצאה השתא נמי מציא למטען הכי וכ"ש למאי דהביא המרדכי בשם מהר"ם פח"ה דכל מאי דלא הוי קרקע או חפץ ידוע שהי' מבעלה הויא מוחזקת ומציא למיטען דממקום אחר הוי. ועדין אפשר דנוטלין יורשי האשה בשבועה אבל מתשובת מהר"מ שכתב המרדכי פח"ה שנשאל לרבנו מאיר ראובן שנשא לאה והוליד ממנה חנוך ומת ראובן ולא נשבעה כו' מאריך ומסיק דבמאי שאינו ידוע שהוא קרקע שהניח בעלה וכיוצא בו נוטלין יורשיה בלא שבועה וה"נ דכוותא. ובר מן דין בנ"ד איכא טעמא אחרינא והוא שהרי שטר משכנתא זו יוצא על שמה ובנ"ד כי האי אפי' היו הנכסים בשיתוף בינה ובין יורשי הבעל אלא שהיא היתה הנושאה ונותנת בנכסים ומתה היו יורשים נאמנים לומר משלה הם ממקום אחר שנפלה לה בירושה או מנדונייתה. דהא גרסינן פח"ה תניא א' מן האחין שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאין על שמו ואמר שלי הן שנפלו לי מבית אבי אימא עליו להביא ראיה וכן האשה שהיא נושאת ונותנת ואמרה שלי הן שנפלו לי מבית אבא עליה להביא ראיה ע"כ ואתיא כרב דלא כשמואל דאמר על האחין להביא ראיה וקאמר שמואל בגמר' מודה לי אבא שאם מת על האחין להבי' ראיה ה"ה אם מתה האלמנה דעל היתומים להבי' ראיה כמ"ש הריב"ש סימן קס"ט וז"ל ואמרינן התם דאמר שמואל ומודה לי אבא שאם מת על האחין להביא ראיה כו' ודין האלמנה הנושאת ונותנת ודין א' מן האחין הכל א' ע"כ. ופשוט הוא. והיינו נ"ד דהאי אלמנה אונות שהן שטרי מכר ושטרות יוצאות על שמה דקנתה אותה המשכנת' ואיכתיבא על שמה ולפיכך על יורשי בעלה להבי' ראיה דמשל בעלה היא דאע"ג דבחייה לא מהימנ' למימר דלאו מבעלה היא כשמתה על יורשי בעלה להבי' ראיה וכמ"ש כל גדולי המורים וכמ"ש הריב"ש וז"ל ואמרינן התם דאמר שמואל ומודה לי אבא שאם מת על האחין להבי' ראיה וק"ל דטענינן להו ליתמי ואף ע"ג דאתקיף ליה רב פפא מי טענינן מאי דלא מצי טעין אבוהון וסלקא בקשיא אפ"ה קי"ל הכי וכן פסק הריא"ף והרמב"ם ז"ל פ"ט דהלכות נחלות סימן ס"א וכן הסכים הרשב"א ז"ל כמו שהעתקנו לשונו למעלה. ואם כן כ"ש בנ"ד דאיכא תרתי חדא שהנכסים לא היו אלא בידה בלבד שלא בחברת יורשי הבעל שלא היו עמה כלל וגם השטר יוצא על שמה דודאי שעל יורשי הבעל להבי' ראיה דמשל בעלה היא האי משכנת' וכ"ש למ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ט דנחלות שאם היתה לה נדוני' ואמרה מנדונייתי לקחתי נאמנת אפילו בחייה וא"כ כ"ש אחר מותה דטענינן ליורשיה אפי' מה שהיא לא היתה יכולה לטעון מה גם עתה מה שהיתה יכולה לטעון וא"כ בנ"ד דודאי היתה לה נדוניא ודאי שהדין עם יורשיה. ול"ל דמאי דקאמר בגמ' דאס מת על האחין להבי' ראיה היינו דוק' היכא דטען בחייו מבית אבי אמא הן אבל היכא דבחייו לא טען מידי כי הא דנ"ד לא טענינן ליתמי מאי דאיהי לא מצא נמיטען דהא הריב"ש ז"ל מייתי מינ' ראיה עלה דאלמנה דהלכה למדינת הים ומתה שם ולא נשבע' ולא תבעה ולא טענה בחייה כלום וכן מהתשוב' שהעתקנו ממהר"ם ז"ל ומהרא"ש ז"ל. כלל הדברים שאפילו לא היה שטר המשכנת' יוצא על שמה הי' הדין עם יורשי האשה כיון שהכל תחת ידה וכ"ש עתה שהשטר יוצא על שמה וכן בכל דבר שבידה ואין עדות שהיה משל בעלה. זהו ש הנלע"ד וכתבתי וחתמתי שמי: