אור ברסלב

שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך

שאלה ע

שאלה סט

שאלה. יעקב היו לו שני בנים ראובן ושמעון ודינה וכלם היו דרים יחד בחזקת בתים של יעקב וכשנשאת דינה היתה דרה בבית אחד מחזקת הבתים הנז' וזה יעקב עקר דירתו משם והלך לו למדינת הים ונשארו בבתים ההם ראובן ושמעון. ושמעון הלך לו ג"כ למדינת הים והניח את אשתו ואת בנו דרים עם ראובן בבתים הנז'. וקודם שחזר שמעון לביתו נפטר וחיי לרבנן ולכ"י שבק ואשתו של שמעון כששמעה פטירת בעלה לקחה את בנה והלכה לבית אביה וכשנשאת בא ראובן ולקח את בן שמעון אחיו והביאו לביתו שהיה נער קטן ופרנסו וכלכלו עד שגדל ובתוך זה הזמן נפטר גם יעקב הנז' ואחר פטירת יעקב בא ראובן וגרש והוציא את אחותו דינה מן הבית שהית' דרה בו באמרו שהוא היורש וכשגדל בנו של שמעון תבע מדודו חצי חזקת כל הבתים מכח אביו שמעון והשיב לו ראובן שהוא פיזר עליו ממון הרבה עד שגדלו לכלכלו והלבישו. ועוד שהוא היה שולח לאביו יעקב פרנסתו כמה שנים. ועוד שאחיו שמעון היה חייב לו ק' סולטאניס ואיני רוצ' לתת לך חלק בחזקת הבתים הנז'. והשיב לו בנו של שמעון שאם הוא פיזר ממון עמו לכלכלו ולהלבישו וכן מה שהי' שולח לאביו יעקב כדי פרנסתו שעש' כדרך האנשים החשובים שעושים חסד עם המתים ועם החיים כ"ש שאביו יעקב הניח בידו קודם לכתו למדינת הים כמה מעות ומטלטלין. ועל מה שטוען ראובן שאחיו שמעון הי' חייב לו כמה מעות השיב בנו של שמעון כי אין לו ידיע' כלל בחוב ההוא עוד טוען בנו של שמעון שאביו שמעון בנה עלי' על הבתים הנז' ופזר שם מנכסיו ממון הרב'. ע"ז יורנו מור' צדק ושכרו כפול ומכופל מן השמים:

תשובה. תנן פ' שני דייני מי שהלך למדינת הים ועמד אחר ופרנס את אשתו חנן אומר איבד מעותיו וכו' ואר"י ב"ז יפה אמר חנן הניח מעותיו על קרן הצבי ואפסיקא הלכתא כחנן. וגרסינן תו התם תנן התם המודר הנאה מחברו שוקל לו שקלו ופורע את חובו וכו' ומקשו פורע לו חובו הא קא משתרשי ליה ומשני א"ר אושעיא הא מני חנן היא דאמר איבד את מעותיו ע"כ וכן בירושלמי אמר רבה בר ממל הפורע חובו של חברו שלא מדעתו פלוגתא דתנן ובני כהנים גדולים. והנה בסברא דתנן איכא פלוגתא דרבוותא איכא מ"ד והיא סברת הרשב"א ז"ל שלא אמרו שהמפרנס את אשת חברו הניח מעותיו בקרן הצבי אלא במפרש ואומר לה שמחמת מזונות שחייב לה בעלה הוא נותן לה דהוי כפורע חובו של חברו שהוא כמבריח ארי בעלמא אבל במפרנס סתם חוזר וגובה שכל המפרנס סתם אינו בתורת מתנה אלא בתורת הלואה עכ"ל הרשב"א ז"ל פ' אין בין המודר כאשר הביאה הר"ן ז"ל בכתובות וה"ה בהלכות אישות עוד יש סברא שני' והיא דעת ר"ח ור"ת דבמזונות האשה אפי' מן הסתם איבד מעותיו אבל היינו דוקא באשה משום דאין הדבר ברור שהי' מתחייב זה הבעל שמא היה יכול ליפטר שהאשה עצמה היתה מצמצמת אם לא היתה מוצאת מי שממציא לה מעות כמ"ש התוספות ז"ל ומפרשי מאי דמוקי בגמרא מתני' דפורע לו חובו דמודר הנאה כחנן דמיירי במזונות אשתו דוקא:

עוד יש סברא ג' והיא דעת הריא"ף ורש"י וריב"א ומהר"ם והרמב"ם ז"ל והנמשכים אחריהם דבמזונות האשה אפי' מן הסתם ובפורע חוב של כל אדם הניח מעותיו בקרן הצבי. וא"כ נפקא מינה דהמפרנס את חברו שאין מזונותיו מוטלי' על זולתו כאשה דלדעת הרשב"א ודאי חייב לשלם שהרי כתב שכל המפרנס סתם אינו בתורת מתנה אלא בתורת הלואה וק"ו הוא ממ"ש במפרנס אשת איש סתם. ואפילו לדעת האומרים דאפי' במפרנס את אשתו סתם איבד מעותיו במפרנס איניש דעלמא חוזר וגובה דהא ה"ה פי"ב דאישות דחה סברת הרשב"א שמחייב במפרנס אשה סתם וקאמר בסוף דבריו ואפשר שדין הרשב"א אמת במפרנס איניש דעלמ' והכי משמע נמי מטעמא דר"ח ור"ת דעד כאן לא אמרו במפרנס אשת חברו אלא מטעמא דאפשר שלא היה בעל זה מתחייב דילמא הוה מצמצמא נפשה אבל במפרנס איניש דעלמ' ל"ל שלא היה מתחייב במזונות עצמו ודמי לפורע חובו של חברו דברי הנאתי' שחוזר וגובה לדעתם. איברא דלדעת רש"י והריא"ף והרמב"ם וריב"א ומהר"ם דאפילו בפורע חובו של חברו דהוי כמבריח ארי בעלמ' שלא קבל חברו ממנו כלום אלא שסילק מעליו אריא דרביע עלי' וממילא נהנה כמ"ש התוספות בכתובות אבל במפרנס את חברו הוי מהנהו ממש וסברא היא דהא המודר הנאה מחברו אינו יכול לפרנסו אבל פורע את חובו או אומר כל הזן אינו מפסיד או הולך אצל חנוני וכו' כמבואר בגמ' הרי דמפלגינן בין מפרנס ומהנה אותו להדיא לנותן ביד אחר וממילא נהנה חברו ואם ה"נ מפלגינן בין מפרנס את אשת חברו שמאליו מהנה את בעלה שעליו מזונותיה למפרנס את חברו ממש. והנה בעל תרומת הדשן סימן שי"ז על חתן ואשתו שנתעכבו בכית אבי האשה אחר הזמן שקבע חמיו לפרנס אותם אחר החתונה וחייב את החתן לפרוע לחמיו כל מה שפרנסו אחר הזמן הקבוע ביניהם כאשר האריך שם ויראה מדבריו שלדברי הכל המפרנס את חברו הוי בתורת הלואה אפי' מן הסתם אמנם אכתי איכא לפלוגי ולמימר דילמא הא דנ"ד שאני מחלת טעמי. חדא דהא יתום זה הוה בן אחיו ואומדן דעתא הוא דבחנם הוה מפרנסו דזילות' היא ומה גם אם איש עשיר הוא לקחת מידו מאומה. שני' שהרי לא הלך הנער מעצמו לביתו אלא הוא לקחו אליו כנראה מלשון השאלה ולא מסתבר שקראו אלא לגמול חסד עמו. ג' שהרי קטן הוה ואיכא למימר שאפי' אם המפרנס את חברו חוזר וגובה קטן שאני משום מצוה לאספו הביתה כי יתום הוא ובתורת חסד יאספהו אליו המקרב אותו. ונראה דטעמא דקורב' לא איריא דהא בתרומת הדשן בסי' הנז' במפרנס את בתו וחתנו דחה טעם זה בשתי ידים והביא ראיה לדבר דל"א כלל דמשום זילותא כי האי שיטול דמים מפרנסת בתו וכיוצא מוחל אדם על חסרון כיס שלו. גם הטעם השני לאו מילתא הוא דהא גרסינן בירושלמי פ' אז"נ חד בר נש אושאיל לחבריה דינרין אשריתי' גו ביתיה א"ל הב לי דנרי א"ל הב לי אגר ביתי אתא עובדא קמיה רבי אבא בר זבינא ומריקו ליה מאי דהוה חמי למשריי' והא הכא שהבעל הבית השרה אותו מעצמו בביתו וניכה לו השכירות ועוד ממה שהביא בתרומת הדשן בסימן הנזכר שפסק מהרי"ח בשם רבנו אפרים מי שאמר לחברו אכול עמי ואכל עמו חייב לשלם לו דמי מזונות ע"כ. הרי שאפילו בקורא אותו מעצמו אמרינן שלא בתורת מתנה איכוון והמפרנס אשת חברו נמי הוי כמאכיל מעצמו אפילו שהיא תבקש ממנו שהרי לגבי בעלה שמזונותי' עליו הוי כמפרנס' מעצמו שהרי בהלך למדינת הים איירי מתני'. הן אמת שמהטעם הג' והוא טעם הכתוב קצת בשאלה נראה דהדין עם בן שמעון מכח תשובת הרי"אף ז"ל והביא' בעל התרומות בשער ס"ה שנשאל הרי"ף במי שפרנס יתום בתוך ביתו וכשהגדיל היתום תבע מה שהוצי' עליו כי אמר שבתורת הלוא' הוציא והיתום טוען לא כי אלא בתורת מתנה והשיב שאין לו על היתום כלום לפי שלא אמר אוצי' עליך משלי בתורת הלוא' וכיון שלא אמר לו כן לא נתן לו אלא לגמילות חסדים כמו שאמרו במי שהלך למדינת הים ועמד א' ופרנס את אשתו שהניח מעותיו על קרן הצבי עכ"ל. הנה ירא' בפירוש עמדו למחזיק ולמעוז הטעם הג' ולפ"ז יזכה בן שמעון ויפטר מכל מה שזן ופרנס אותו ראובן אחי אביו. ואע"ג דהרשב"א כתב תשוב' שאלה וז"ל יתומים שסמכו אצל ב"ה וזן אותם משלהם אם הוצי' משלו לא הניח מעותיו על קרן הצבי וזה מבואר עכ"ל. אפשר שהולך לשיטתו שאפילו באשת חברו סתם מחייב. אך לעומת זה מצאנו ראינו תשובת שאלה בתרומת הדשן סימן שמ"ח וז"ל ראובן הוצי' הוצאות על היתומים לצורך פרנסתם ומזונות שלא על פי בית דין מי אמרינן כה"ג הניח מעותיו על קרן הצבי או לאו. תשוב' יראה דאין לדמות נ"ד להא דתנן פרק בתרא דכתובות מי שהלך למדינת הים ועמד אחר ופרנס את אשתו דקי"ל התם דהניח מעותיו על קרן הצבי כמו שאפרש ולא מבעי' לר"ח ורבי' תם וכו' עד אלא אפילו לפירוש ריב"א ומהר"ם דמסיק כוותיהו פרק הכונס במרד' דאפילו פורע חובו נמי הניח מעותיו על קרן הצבי מ"מ לדידהו נמי אין הטעם אלא משום דהא נמי חשיב מבריח ארי וכו' והאריך בזה. והנה אם הדברים כפשוטן הלא יראה שתרומת הדשן במקום הרי"ף אינו משנה ומה גם שלא ראה ולא ידע התשובה דודאי דלא הוה שתיק מלהזכיר' ואיכא למימר דהוה הדר ביה מקמי סברת הרי"ף אילו ידעה. איבר' דאיכ' לפלוגי ולמימר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דהרי"ף מיירי ביתום עני שאין לו משלו כלום שאם לא הי' מפרנסם זה היו אחרים מפרנסים אותו דכל ישראל חייבים לפרנסו אבל תרומת הדשן מיירי בשיש לו דבהכי אין נזקקין לו דהא אמרינן פרק מציאת האשה דלרבנן דרב יהודה יש לו ואינו רוצה להתפרנס אין נזקקין לו ואיכ' הוכח' לזה מלישנ' דתשוב' תרומ' הדשן לחד לישנ' דר"י וז"ל ולפי טעם זה נמי נ"ד ל"א שהיו מוצאין הרבה אוהבים שהיו מפרנסים אותם בחנם דכיון שיש לעצמם דילמא יפרנסם אחר מנכסיו ע"כ ומייתי ראיה מההי' דיש לו ואינו רוצה להתפרנס כדאמרינן. ואי אמרינן הכי דנ"ד שהיתה לבן שמעון חזקת הבתים חייב לשלם. ומה שחייב לשלם הוא מה שהוא צורך הכרחי ולא הוצאות של בזבוז כמו שכתוב בתרומת הדשן בתשובה שמ"ח הנז' וגם לפי ברכת הבית כמ"ש בתשובה שי"ז. האמנם דכיון שאין חילוק זה ברור בהרי"ף דלא מיירי אלא בדלית ליתום כלום משלו אף על גב דדבר של טעם הוא ואיכ' קצת הוכחה בדבריו אפ"ה כולי האי לא סגי לאפוקי ממילא בזה כלל גדול בדין המוציא מחברו עליו הראיה ובנ"ד ראובן בא להוציא מבן שמעון דאע"ג דאיהו דר בבתים לאו מוחזק מקרי כדבעינן למימר קמן דכל קרקע בחזקת בעליה עומדת. והן אמת שעדין היה הדבר קשה לפוטרו בלא כלום דהא מסתברא טעמא דכתיבנא לפלוגי בין יש לו ליתום נכסים להיכא דאין לו והיא דעת הריא"ף ז"ל כדעת תרומת הדשן ולא פליגי. אך מצינו לר"י מפ' דעת הרי"ף אפי' כשיש ליתום נכסים וז"ל שכ' בספר התרומות משם תשובת הרי"ף שהזן יתום ויתומה בתוך ביתו אין לו עליהם שום תביעה ואפי' יש להם אלא אם כתב שטר שבתורת הלואה זן אותם אבל בסתם לא עכ"ל לכן נראה שאין ראובן יכול להוציא מבן שמעון אפי' יש לו. ועוד שאפי' היה החילוק מוסכם בנ"ד הרי הקטן הזה כשפרנסו ראובן לא על דעת נכסיו היה שהרי עדין לא מת יעקב ולא היו לקטן עדין נכסים שיסמוך ראובן עליהם כשבא לפרנסו על סמך החזקות וכ"ש אם בעיר היה דנ"ד דרך חשוביהם לפרנס יתומי קרוביהם חנם דלאו כל כמיני' לומר בתורת הלואה כוונתי וכמ"ש בתרומת הדשן עצמו סי' שי"ז שאם דרך עשירי המקום לפרנס חתנם ובתם שנה או שתי' מותר על הקצבה שמקבלים עליהם לאו כל כמינייהו לומר בתורת הלואה פרנסתי וא"כ בנ"ד מכל הני טעמי אין כח לראובן להוציא מבן אחיו על מה שפרנס אותו. ועל הטענה הב' שטען שהי' משלח לאביו פרנסתו כמה שנים לכאורה היתה נראית טענה דהא כתב הרמב"ם ז"ל פי"ד דטוען וז"ל אכלה שני חזקה בחיי אביהם מתוך שי"ל לקוחה היא בידי מאביהם נאמן לומר חוב יש לי על אביהם וכו' ע"כ. וא"כ לפ"ז כיון שהיה דר ראובן בבתים יותר מג' שנים בחיי יעקב ואין לדחות מטעמא דאין לבן חזקה בנכסי האב שהרי לא אמרו כך אלא כשהוא סמוך על שולחנו בלבד וגם אין לדחות מטעמא דחייב הבן לפרנס את האב וכדין עשה ולא ליפרע מנכסיו דהא איפסיקא הילכתא מס' קדושין כרב נתן בר אושעי' דאמר משל אב. אבל איכא טעמא אחרינא דהא ע"כ לא קאמר הרמב"ם ז"ל שאם אכל שני חזקה בחיי אביהם שמתוך שי"ל לקוחה היא בידו נאמן לומר חוביש לי על אביהם אלא באומר חוב לי אצלו שהלויתי לו אבל באומר שלחתי לו לפרנסתו באנו לתשובת הריא"ף ז"ל שכתב שביתום אם לא אמר שבתורת הלואה היה מפרנסו דפטור וכמ"ש בשם ר"י שמפרש דעת הרי"ף אפי' בשיש לו דאמרי' דגמילות חסדים עשה עמו וכ"ש הוא במפרנס את אביו סתם דיותר גמילות חסד הוא עם אביו אע"פ שאינו חייב מן הדין אלא כשאין לו מהיתום שפרנס א' בתוך ביתו שהוא איש נכרי דאנן סהדי דלמצוה איכוון כיון דפירנס סתם דלא דמי לאיניש דעלמא וא"כ לאו כל כמיני' לאחזוקי בבתים מהאי טעמא וכ"ש שאפשר שמה שהיה משלח לא היה אלא מהשכירות שהיה דר בבתים חנם וכ"ש אם משיצאו מהבית בני ביתו של שמעון ודר בו ראובן עד שמת יעקב לא היו שלשה שני חזקה דמכל הני טעמי אין טענתו טענה. ועל הטענה הג' גם היא אינה טענה אם לא שהחזיק ראובן בחלק שמעון בחייו ג' שנים מדין מגו כמ"ש בשם הרמב"ם ז"ל הא לאו הכי לא והנה בא בשאלה כי עד שמת שמעון היתה אשתו דרה בהם. הילכך אין לראובן שום חזקה שיהיה נאמן והדין עם היתום ונוטל חצי חזקות מורישו יעקב והעליה אם יברר שבנה אותה אביו משלו לבדו ואין כח לראובן להוציא ממנו לא בטענת מה שזן ופרנס אותו ולא בטענת מה שפרנס את אביו יעקב ולא מחמת החוב שטוען שהיה לו על שמעון זהו הנלע"ד וחתמתי שמי.

תוכן העניינים

שות מהרם אלשיך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה