שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך
שאלה סט
שאלה. ראובן היה לו ג' בנות ובן א' ובעוד חיים חייתו השיא בת אחד מהן והכניס עמה נדוניא כאשר הזמין לו השי"ת בין רב למעט אח"כ נפטר ראובן לבית עולמו וחיי לכל ישראל שבק ונשארו אחריו ב' בנות והבן הנזכר ועמדו ב"ד וקצבו עזבון ראובן ומסרוהו ביד אפטרופוס אמיד ופקח ופסקו לנזכר מזונות מדי שבת בשבתו ואח"כ מת הבן הנזכר ונשארו הנכסים והעזבון הנזכר ועתה טוענים השתי בנות כי רצונם להנשא מהעזבון הנזכר כאשר נשאה בת אחותה בחיי אביה או לפחות מה שלקחו ועשו תכשיטי זהב לחשבון עישור נכסי ולבשו התכשיטין ההם בחיי הבן וטוענו' לומר שכבר זכו כיון שברשות עשו ולא תטול הנשואה בתכשיטין אלו כלום אם יש ממש בדבריהם וגם אם יש כח ביד הבת הראשונה שנשאה בחיי אביה היא ובאי כחה לעשות חשבון מהאפטרופוס הנזכר כל מה שהוציא אחר פטירת הבן הנזכר וגם אם בעל הבת הראשונה יכול ליטול חלק שעולה לאשתו עם אחותיה ולעשות בהם עיסקא אחר שתתן לו אשתו רשות לעשות בהם חפצו ורצונו יורנו מורנו הדרך ישכון אור ועליכם תבא ברכת טוב:
תשובה. משנה שלמה שנינו פרק י"נ הניח בנות גדולות וקטנות אין הגדולות מתפרנסות ע"י הקטנות וכו' ואם אמרו קטנות הרי אנו נושאות כדרך שנשאתם אתן אין שומעין להן ע"כ וא"כ בהאי נדון כיון שמת הבן זכו שלשה האחיות כאחת מדין ירושה וחולקות בשוה דמה לי באות ליירש את אביהן או ליירש את אחיהן דלא פקעה ירושת הנשואה בחיי אביהן מהנשארות אח"כ. אבל אי איכא צד שאלה הוא אי קודם שימות הבן התחילו הקטנות לעשות מעזבון אביהן תכשיטי זהב וכסף ושמלות לצורך חופתן ולא הספיקו לגמור ולינשא עד שמת הבן אי אמרי' כיון דמן הדין היה לקחת עישור נכסי בחיי הבן מנכסי האב הוי זכיה במה שנטלו קודם מיתת הבן להפקיע מהנשואה מליטול כנגד מה שנטלו הנותרות בחיי אחיהן והיה סעד לזה מהא דאיתמר פ' מציאה האשה וז"ל מי שמת והניח שתי בנות ובן קדמה הא' ונטלה עישור נכסים ולא הספיקה שניה לגבות עד שמת הבן אר"י שניה ויתר' אמר ר' חנינא גדולה מזו אמרו מוציאין לפרנסת וכו' ואת אמרת שניה ויתרה ופסקו הריא"ף והרמב"ם ז"ל כר' יוחנן שכתב וז"ל מי שמת והניח שתי בנות ובן וקדמה אחת ונטלה עישור נכסים ולא הספיקה השנית לגבות עד שמת הבן אין השניה נוטלת עישור אלא חולקות בשוה עכ"ל. הנה שמה שקדמה ונטלה הא' זכתה והופקעה ירושת אחותה מכנגד מה שנטלה זו וא"כ ה"נ מה שנטלו מן האמצע בחיי הבן ג"כ נימא דזכו ולא תיטול הנשואה כנגדן. אבל לאו מילתא הוא דאי מאי דקאמר התם וקדמ' הא' ונטלה היה בלבד שנטלה מהנכסים ולא נשאת היה משם ראי' אבל מדברי הנ"י נראה דמיירי שנטלה ונשאת שכ' וז"ל ויתרה עישור נכסי ולא אמרי' תטול כו' אלא זו שקדמה ונשאת זכתה וכו' וא"כ בנ"ד כיון שהאחיות הקטנות לא נישאו בחיי הבן מה שהתחילו ליטול מן האמצע ולהכין חפצי נדוניא לא זכו אלא תיטול הנשואה בחיי האב בשוה עם הקטנות גם במה שהתחילו ליטול בנכסים בחיי הבן דדוקא כשנישאו הוא דזכו וה"נ מסתברא דלא אתי מה שנטלו מכח תקנה בעלמא ודחי לירושה דאוריתא אלא דמוציאין מידן ואם יכפרו אם יש לגדולה טענת בריא כנגדן משביעין ואם טענת שמא מחרים סתם עד יגלו הדבר ותטול הגדולה בשוה עם כל א' גם כנגד מה שהחזיק הקטנות. ועל הבא בשאלה אם יש בכחו ליטול חשבון מהאפטרופוס זה הכח הוא כולל אל שלשתן שיש להן להשביעו כדין כל אפטרופוס שמינו ב"ד. ומה ששאלו אם יעשה הבעל עסק מחלק המגיע לחלק הנשוא' אין בזה שאלה כיון שהאשה רוצה ואינה מעכבת לומר שילקח קרקע והוא יאכל פירות כדין כל נכסי מלוג. זה הוא הנלע"ד וכתבתי וחתמתי שמי: