אור ברסלב

שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך

שאלה סח

שאלה סז

שאלה. ראובן שדך אשה בח"י להוליכה לעירו בח"ל והתנו עמו שיקבל עליו נזירות שמשון שאחר ו' חדשים שיהי' בעירו עם אשתו אחר הנשואין שיבא עמה לא"י לדור בה כך וכך שנים וכן עשה שקבל הנזירות בלשון נדר בכל תנאיו ובהקרב זמן הביאה לא"י ראה כי אי אפשר לו להתפרנס בא"י כ"א בעירו שיש לו שם דרך להתפרנס בו בריוח יורנו הרב אם יגרש את אשתו ויחזור לכונס' אח"כ אם נתבטל אותו התנאי דמן הסתם לא היה התנאי ההוא אלא על נשואין ראשונים לא על השניים או דילמא אחר שעל זאת האשה היה התנאי מה לי בנשואין ראשונים מה לי בשניים:

תשובה. גרסי' בירושלמי דנדרים קונם ביתך שאיני נכנס נפל ובנה אותו אסור בו והביאו הרא"ש ז"ל והר"ן ז"ל נראה דלא אמרינן דכיון שאחר שנפל בנה אותו מחדש פנים חדשות באו לכאן אלא דעדיין הוי כדמעיקר' מקמי דנפל וא"כ ה"נ דכוות' אמרינן דאע"ג דגירש' כיון דהדר כנס' במילתי' קמא קאי ולא אמרינן פנים חדשות באו לכאן. איברא דהוה אפשר לחלק ולומר דלא דמי דהתם כיון דאפילו כד נפל לא נפק מרשותי' מש"ה במלתי' קמא קאי וביתו מיקרי אבל בנ"ד כיון דגירשה נפקא מרשותי' לגמרי בספר כריתות הכורת בינו לבינה הילכך כד הדר כנס' מילתא חדתא הוי ודייק הכי לישנ' דכתב הטור סימן רי"ו וז"ל קונם אני לביתך שאיני נכנס שדך שאיני לוקח כל זמן שהוא ברשותו אסור ואפילו נפל וחזר ובנה אותו אסור בו עכ"ל. הרי שכתב כל זמן שהוא ברשותו ואפילו נפל משמע דמטעמ' דעדיין ברשותו קאי הוא דאסור והיינו טעמ' כדכתיבנ':

אלא שראיתי להריב"ש ז"ל דמדמי ההיא דירושלמי דנפל וחזר ובנאו לאומר ביתך שאיני נכנס ומכרו וחזר וקנאו דיליף מההי' דירושלמי דכ' סימן שנ"ו דכי היכי דכי נפל וחזר ובנאו אע"ג דכי נפל מותר ליכנס שם דתשת' לאו בית הוא מ"מ כי הדר ובני ליה חזר לאיסורו כיון דלא אמר זה ול"א פנים חדשות באו לכאן דכוות' נמי בנ"ז כשחזר וקנאו חזר לאיסורו עכ"ל. הא קמן דלא שני לי' להריב"ש ז"ל בין אית' ברשותי' להיכ' דאפקי' מרשותיה:

הן אמת דלעומת זה מצינו פרק המוכר תני' בן לוי שמכר שדה לישראל ואמר לו ע"מ שמעשר ראשון שלי מעשר ראשון שלו אמר לו כל זמן ששדה זו בידך מכרה לאחר וחזר ולקחה מבנו אין לו עליו כלום אלמא דכל זמן שהוא בידך מקנין ראשון קאמר ה"נ בנ"ד מנשואין הראשונים קאמר. אלא דמכ"מ קשיא הלכתא אהלכתא הך ברייתא וההיא דירושלמי ואי אתינן למשרי מהך בריית' תקשי לן ההיא דירושלמי. והנה הריב"ש ז"ל בתר דקאמר דהאומר לביתך שאיני נכנס ומכרו וחזר וקנאו דאסור מההיא דנפל וחזר ובנאו קשיא ליה ההיא ברייתא ומתרץ לה וז"ל וההיא דבן לוי דפרק המוכר לא דמי להא דמאי קא מדמי איסור' לממונא התם משום שיורא הוא וכיון שמכרו וזכה בו הקונה בלי שום שיור כשחזר הראשון וקנאו עם כל זכות השני קנאו דמה מכר ראשון לשני וכו' אבל גבי איסור' כיון שאסר ביתו עליו אע"פ שמכרו לא נתבטל האיסור על בית זה אלא מפני שאין עתה ביתו וכל שחזר להיות ביתו חזר בית זה לאיסורו עכ"ל. ולפ"ז לא קשו אהדדי ואיכא למילף לנ"ד דכיון דלאו ממונ' הוא אלא איסור' כיון דהדר כנסה הדר נזירות לאתריה. אבל מסתבר' דלא דמי האיך דביתך איני נכנס להא דנ"ד דהתם היינו משום שא שאסר ביתו על עצמו ומש"ה כל זמן דאיהי ביתו חוזר הבית לאיסורו אבל בנ"ד לא אסר אשתו על עצמו שנאמר שכשחזרה להיות אשתו חוזרת אשתו לאיסור' אלא את היין הוא דאסר עליו וישיבה בא"י ולא בעירו תנאה הוי כמי שאוסר על עצמו ככר זו אם יאכל זו שהראשון הוא חפץ הנדר והשניה תנאי כך אוסר היין אם ישב יותר מו' חדשים בעירו אלא בא"י וא"כ ל"ל שאחר שהחזירה חוזר האיסור אל היין הילכך כי היכי דבכל נדר אמדינן דעת הנודר ה"נ אזלי' בתר אומדן דעת הנודר דמן הסתם כשנדר וקבל הנזירות אדעת נשואין הראשונים כוון. ולא עוד אלא דמהא טעמא לא מיבעי' בהאי גוונא דנ"ד דלא קאמר כל זמן שאני עמך אלא אפי' היה אומר לאשתו כשקבל הנזירות הריני נזיר וכו' כל זמן שאני עמך ל"א כיון שחזר עמה חזר הנזירות למקומו דל"א הכי אלא באוסר הבית של חברו על עצמו שהאיסור שחל על ביתו חוזר וניעור כשחוזר הבית להיות ביתו משא"כ בנ"ז שלא אסר ישיבתו בח"ל ולא את אשתו על עצמו אלא שאסר היין ותלה הדבר בזה. וכ"נ מהרשב"א ז"ל דעלה דהא דתנן בכתובות פ' י"ב הנושא את האשה ופסקה עמו שיהא זן את בתה ה' שנים חייב לזונה וכו' מסיים בה הכי והפקחים היו כותבין שאהא זן את בתך ה' שנים כל זמן שאת עמי עכ"ל המשנה ופרש"י כל זמן שאת עמי ולא אם אמות או תמות או אם אגרשך ע"כ. ועלה מייתי הר"ן ז"ל תשובת הרשב"א וז"ל וכ' הרשב"א ז"ל דמסתברא שאם גרשה והחזירה כבר נתבטל תנאו ואע"פ שהחזירה אין לה עליו מזונות שאין בל' הזה אלא כל זמן שאת עמי מנשואין אלו כדתני' בן לוי שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שמעשר ראשון שלי מעשר ראשון שלו ואם אמר לו כל זמן ששדה זו בידך מכרה לאחר וחזר ולקחה ממנו אין לו עליו כלום אלמא כל זמן שהוא בידך מקנין ראשון קאמר וה"נ מנשואין הראשונים קאמר ומפורש מצאתי כן בירושלמי דגרסי' התם כל זמן שאת עמי מתה אינה עמו נתגרשה אינה עמו החזירה מ"ד לכתובה אבל לא לתנאים ה"נ מ"ד בין לכתובה בין לתנאים ה"נ כלומר לרב הונא דאמר בשילהי הכותב גבי מתני' דקטן שהשיאו אביו וקיימה ע"מ כתובתה קיימא לא שאנו אלא מנה ומאתים אבל תוספת אין לה ה"ה לגרשה ואח"כ החזירה דע"מ כתובתה ראשונה החזירה אבל לא לתוספת ולא לתנאים ולרב יהודה דאמר התם אפי' תוספת יש לה הכא נמי גרשה והחזירה יש לה תוספת ותנאים הראשונים שעל דעת כלם החזירה והא א איתותב רב יהודה עכ"ל. הרי בפירוש דעת הרשב"א ז"ל דאפי' כתב לה מזון בתך ה' שנים כל זמן שאת עמי וגרשה תוך הזמן והחזירה אין לה מזונות דכל זמן שאת עמי בהני נישואין משמע ולא מנשואין שניי' והביא ראיה מן הירושלמי. וכ"נ ממתני' דפ' המדיר דתנן המדיר את אשתו מליהנות לו עד ל' יום וכו' ר' יהודה אומר בישראל חדש א' יקיים וב' יוציא ויתן כתובה ובכהנת ב' יקיים ג' יוציא ויתן כתובה ופרש"י ז"ל כ"א ישראל הוא שיכול להחזיר את גרושתו. ובכהנת שאם יגרשנה לא יוכל להחזירה ושמא סופו יתחרט יהבו ליה רבנן זימנא טפי עכ"ל. הנה שאם החזיר גרושתו שאין הנדר חוזר למקומו. הילכך בנ"ד נמי אמרינן כשקבל עליו נזירות שאחר ו' חדשים שתדור עמו בעירו אחר נשואין על נשואין ראשונים קאמר ולא על שניים לפיכך אם יגרשנה ויחזירנה א"צ לקיים נדרו. זהו הנלע"ד וחתמתי שמי:

תוכן העניינים

שות מהרם אלשיך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה