שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך
שאלה סו
שאלה. ראובן קנה משמעון סחורה במנה באשריות ושמעון הא' היה חייב למלכות סכום גדול מאד ועתה נודע למלכות איך ראובן היה חייב לשמעון הנז' מנה ותפסו את ראובן מצד המלכות שיפרע מה שחייב לשמעון הנז' ובראות ראובן את עצמו נתפס מצד המלכות על המנה שהיה חייב לשמעון הנזכר ולא היה יכול לצאת מתחת ידיהם אם לא שיפרע המנה הא' טען ואמר איהו אינו חייב לשמעון כלום כי אם זאת הסחורה הנמצאת תחת ידו היא בתורת פקדון אצלו אם ירצו אותה יקחוה כי אין לו לשמעון שום זכות אצלו רק זאת הסחורה שהיא בפקדון אצלו. וכונת ראובן היתה כדי להציל קצת מהמעות בפורעו עם הסחורה בעין מה שלא היה יכול לעשות אם יפרע במעות באופן שנתפייסו מצד המלכות לקחת הסחורה אשר ביד ראובן ונתרצו בה. עתה בא שמעון וטוען כי מה לו לראובן לתת למלכות בעדו שום דבר כי היה לו לכפור בכל ואפי' שנאמר שלא היה יכול לכפור למה נתן ראובן הסחורה שלקח משמעון למלכות שהיה לו לתת המעות בעין כמו שהיה חייב לשמעון שעם זה היו מנקין מחוב שמעון המלכות המנה הא' ועתה בתתו הסחורה אין הדבר ברור בכמה ישומו הסחורה כי ישומו אותה פחות מערכה ממה שקנאה ראובן משמעון ועתה שמעון טוען שיפרע ראובן לו כל מה שישומו אותה בפחות ממה שנתנה לו וראובן טוען כי אפי' שהיה הוא פורע כל המנה למלכות לא היה ע"ז פורע כל חובו כי הוא חייב סכום רב וכפלי כפלים ע"ז ולא היה פורע בזה המנה וכל מה שעשה לא עשה רק להציל בעדו מה שלא היה יכול להציל אם היה פורע במעות בעין לכן יבא ויקח מה שהציל כי מזכין לאדם שלא בפניו וכו' והלה אומר לא אקח רק מה שיחסר מכל מה שישומו אותה מצד המלכות. ילמדנו רבנו הדין עם מי ושכרו כפול ומכופל מאת ה' מן השמים:
תשובה. הנה לפי לשון השאלה שכתוב ולא היה יכול לצאת מתחת ידיהם אם לא שיפרע המנה הנז' נראה שהיה באופן שלא היה יכול לכפור וא"כ בטלה טענת שמעון שאמר שהיה יכול לכפור בכל וגם טענתו באומרו שהיה לו לתת המעות בעין המנה שהיה חייב לשמעון הנה אם עדיין לא שלמו ימי הקפת הסחורה אינה טענה כלל כי הדבר ידוע כי לא נתחייב בסך ההוא אלא אדעתא שישתמש בסחורה ובדמי מכירתה עד סוף הזמן כי ע"כ מעלים על שווי הנכסים בשביל ההמתנה וע"כ י"ל למה הייתי נותן כל המנה על סחורה שהיתה שוה שמונים ואני לא נתחייבתי מנה אלא בהנאה שהייתי משתמש בה עד סוף הזמן. ועוד כי אפי' היה אחר זמן הקפת הסחורה אינה טענה לומר כי עתה ישומו אותה בפחות משוויה כי הנה נותן אמתלא בדבריו שאדרבה עשה לתועלת שמעון כדי שירויח קצת מהסחורה ולתת אותה לשמעון וטוב לו זה שהיא הנאה בעין ממה שחושב בספק שלא ישומו אותה כראוי ואפי' יהיה ההפרש יותר איהו סבר שזה טוב לשמעון כי עתה יכול להסתיר באומר כי המנה שהודה להם שהיה חייב לא היה רק מהסחורה שמראה להם בלבד כי העלו דמיה להיותה באשראי משא"כ אם היה משלם המנה. וכ"כ הריב"ש על ראובן שראה שתפסו את שמעון למיתה מצד המלכות וכדי להציל מממונו שלא יקחוהו מצד המלכות לקח חפיסה מליאה חפצי זהב מבית ראובן והחביאה בבית לוי ונודע הדבר לגבאי המלך והפסידו ממון ללוי על שהיה בביתו ממון משל שמעון שהיה ממונו למלך וכתב הריב"ש ז"ל כי ראובן פטור שלא חשב אלא לעשות מצוה ולא להפסיד את לוי כוון וכ' שאפי' אין לו עליו תרעומת וא"כ ה"נ דכוותה. ועוד שגבאי המלך בדבר כזה באים בו יסורין ומכות והא קי"ל דבכה"ג אפי' הראהו נכסי חברו שבאוצרו הטוב פטור כדאמרי' בגמרא ההוא גברא דאנסוהו גוים ואחוי אחמרא דרב מרי בריה דרב פנחס אמרי ליה דרי ואמטי בהדן דרא ואמטי בהדייהו אתא לקמיה דרב אשי פטריה אמרי ליה רבנן לרב אשי והתניא אם נשא ונתן ביד חייב אמר ליה. ה"מ היכא דלא אוקמיה עליה מעיקרא אבל היכא דאוקמיה עליה מיקלא קליי' ע"כ הרי שהמראה ע"י אונס פטור אפי' במראה בביתו ול"א ליה הוה לך לאתויי פורת' שלא יפסד הרבה אלא אמרי' כיון שאנסוהו בהיל ומראה מה שיכול ובנ"ד נמי כיון דאתו עליה באונס ל"א ליה למה לא שמת לבך שישומו לו הסחורה בפחות משוייה וכ"ש אם לא היו בידו מעות בעין שלא היה לו להיות תחת השבט עד ימצא מעות וכ"ש דבנדון כי האי איכא נמי טעמא דדינא דמלכותא ומה גם שהיא לתועלת המלך ודינא דמלכותא הוא לאנוס להוציא ממי שחייב לאשר חייב למלך ומדינא דמלכותא שכל מה שנתחייב ראובן לשמעון בטל וחוזרת הסחורה לשמעון נמצא שפרעו משלו מכל הני טעמי ג"כ דהדין עם ראובן. והנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי: