שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך
שאלה סה
שאלה. בני עיר אחת הפורעים כל מיני מסים וארנוניות וחוקי המלכות במקום דירתם והולכים מהם לעיר אחרת מהמלכות עצמו להוליך סחורה ולהסתחר ושוהין שם למכור סחורותיהם י"ב חדש או יותר אי אמרינן דהוי כאנשי העיר לפרוע עמהם מסים וארנוניות משום דאשתהו שם יב"ח א"ד אמרינן שמעולם לא נעשה ולא נשמע במלכות הלז מנהג כזה ליטול מן בני העיר אחרת ההולכים לעיר אחרת להסתחר ליטול מהם דבר שכבר פורעים במקום דירתם זולתי דברים התלויים בסחורות מצד עצמן:
תשובה. הנה לא פורש בשאלה איזה מס הוא שתובעים מהם והנה אם הוא הנוזול או עווריץ אין כאן שאלה כלל שהרי מדינא דמלכות' אין מס זה רק על הבתים ואפילו בני העיר אין חייבים מדין המלכות אם אין להם בית מקנה ואם כן כ"ש הבאים מהחוץ ומתעכבים שם להסתחר וגרים שם בבית שכירות דלית דין ולית דיין לחייבינהו ולא עוד אלא שאפילו אם המלך בעצמו היה מצוה לגבות המס הזה אף ממי שאין לו בית דירה משלו ל"א בהכי דינא דמלכות' דינא דשלא כדין המלכות הוא וכמ"ש הר"ן ז"ל פ"ק דגטין וז"ל ודאמרינן דינא דמלכות' דינא דוק' במה שהמלך עושה מחוקי מלכותו אבל מה שהוא עושה שלא כדין לא ולישנ' דמלכותא הכי משמע ומ"ה לא אמרו דינ' דמלכא דאי עביד שלא כדין חמסנות' הוי ולא דינא ע"כ. ואם כן כ"ש כל הבאים מכח המלך שאם יקחו מה שהוא שלא כדין כה"ג שהוא לגבות נוזול או עווריץ ממי שאין לו בית מקנה שלו דחמסנות' הוי וגזל הוא בידם וכ"ש מי שהוא מעיר אחרת ובא להסתחר לא' מערי המלכות שאין לו שם בית דירה שהבא ליקח מהם נוזול או אבאריס גזל הוא בידו דלא אלים כח הבאים מכח המלך מהמלך עצמו וחמסנות' מקרי' וכך הוא גוף הנוזול ואבאויס להוצאות הצריכים לעשות בגבייתם דכל הבא מחמתם בהנהו ממש דמו. אבל אכתי איכ' לספוקי בכסף גולגלת' הנקר' כראג"י ויתר מיני מסים המתרגשים בכל עיר ועיר אי גבינן מהבאים לשאת ולתת מעיר אחרת אי לא. ואמינ' דאפשר דבאים עלייהו מחדא מתרי טעמי או מטעמ' דשרו במתא י"ב חדש והוו כאנשי העיר. או מטעמ' אחרינ' משום דקא פסיק לחיותיוהו במאי דמתעסק הכא ומ"ה אמרי ליה שיפרע עמהם ואי לא שיעכבו בידו כדאמרינן בפרק לא יחפור דבר מתא אבר מתא מצי מעכב אי לא שייך בכרג' ואי מהאי טעמ' הוא אפילו דלא שהא י"ב חדש מצו מעכבי לאלתר עד שיפרע עמהם ואם מהטעם הראשון הוא משום דשהו בעיר י"ב חדש סוגיי' דגמ' הכי הויא. תנן פרק השותפין כופין אותו לבנות בית שער ודלת וכו' כופין אותו לבנות לעיר חומה דלתים וכו' כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר שנים עשר חדש קנה ביה דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד ע"כ. ופרכינן עלה בגמר' ולכל מילי מי בעינן י"ב חדש והתני' ל' יום לתמחוי ג' חדשים לקופה ו' לכסות וכו' י"ב חדש לפסי העיר ומשני אמר רב אשי אמר"י כי תנן נמי מתני' י"ב חדש לפסי העיר תנן ע"כ. הנה כי לפסי העיר בי"ב חדש הוי כאנשי העיר אבל צריך לדעת מה הם פסי העיר והנה בתר האי פירוק' דכתיבנ' לפסי העיר תנן קא מייתי בגמ' מימר' אחריתי דר"י גופיה וז"ל ואר"א אמר ר"י הכל לפסי העיר ואפי' מיתמי אבל מרבנן לא רבנן לא צריכי נטירות' ע"כ. משמע דמה שאמרו פסי העיר מילי דנטירות' נינהו דהא על מאי דקא' לפסי העיר אפי' מיתמי קא מפליג דרבנן פטירי משום דלא צריכי נטירות' הרי בפי' דפסי העיר מילי דנטירות' נינהו והכי הו' ודאי דיתמי אין חייבים אלא במילי דנטירות' דהכי מייתי בגמ' אר"פ לשורא ולפרשאה ולטרזינ' אפי' מיתמי כלל' דמילת' כל מילת' דאית להו הנאה מיניה אפי' מיתמי ופרש"י ז"ל לשור' לתיקון החומה לפרשא' פרש סביבות העיר לשומר' ולידע מה היא צריכ' לטורזינ' שומ' כלי זיין של בני העיר ויושב. בבית אצל השער הרי כי אין חיוב על היתומים במסיה וארנוניות כ"א בשמירת העיר שיש להם הנא' וכ"כ הרמב"ם וז"ל כל הדברים שצריכין לשמירת העיר לוקחין מכל אנשי העיר ואפי' מן היתומים הרי שאין חיוב על היתומים אלא מה שהוא לשמירת העיר וכ"כ הטור וז"ל ואף מן היתומים גובין לכל צרכי העיר ושמירת' ע"כ. וחזי' דלחיובא דיתמי קרי ר"י פסי העיר ואיהו גופי' קאמר דכי תנן מתני' כמה יהא בעיר ויהיה כאנשי העיר י"ב חדש לפסי העיר תנן א"כ לא אמרו אלא לשמירת העיר. וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפירוש וז"ל וכל הדר בעיר י"ב חדש או שקנה בה בית דירה נותן עם בני העיר בכל הדברים הצריכין לתיקון החומה והדלתות ושכר הפרשים השומרים את המדינה וכל כיוצא בדברים אלו ששומרים את העיר עכ"ל. הרי שהעתיק לשון המשנה כמה יהא בעיר וכו' ופי' עליה שמה שהו' כאנשי העיר היינו לצרכי השמיר' כי הוא מפרש מאי דאמרו לפסי העיר תנן היינו לצרכי שמירת העיר ובלשונו רמז ההכרח שכתבנו כי פסי העיר שאמרו בזה הן פסי העיר שאמרו ביתמי שהרי הדברים שאמרו על היתומים שהם שור' ופרשא' וכו' וטורזינ' הזכירם הרמב"ם ז"ל בדר בעיר י"ב חדש באמרו תיקון החומה והפרשים וכו' לרמוז כי הן הן פסי העיר שאמר ביתמי האמורים בדר בעיר י"ב חדש או קונה בית דירה כדכתיבנ' וכ"נ דעת הרי"ף ז"ל דבתר דכת' מימר' דר"י דכי תנן מתני' לפסי העיר כ' מימרא דר"י גופי' דלפסי העיר אפי' מיתמי ומימר' דר"פ לשור' וכו' נר' דדעתו דכל פסי העיר דקאמר ר"י חדא מילתא היא. וכ"כ הסמ"ג וז"ל וכל הדר בעיר י"ב חדש או שקנה שם בית דירה נותן עם בני העיר בכל הדברים הצריכים לתיקון החומה והדלתות ושכר הפרשים השומרים את העיר ואת המדינה וכל כיוצא באלו דברים ששומרים את העיר עכ"ל. הרי בפירוש שלא אמרו שהדר י"ב חדש או קונה בית דירה שהו' כאנשי העיר אלא לדברים של שמירה בלבד. וכ"כ רבי' ירוחם שאחר שהביא ל' הבריית' ל' יום לתמחוי ג' חדשים לקופה י"ב חדש למס העיר וכיוצא בו כתב וכן אם קנה בית והוא בעיר פורע עם בני העיר בכל הדברים הצריכים לשמירת העיר כגון חומה ודלתים ושכר פרשים לשמור העיר עכ"ל. הרי שפי' כוונת המשנה על ענייני שמירות בלבד והנה היה מקום לטעות בל' רבי' ירוחם שנרא' שמחלק בין הדר בעיר י"ב חדש לקונה בית דירה שבדר י"ב חדש אמר למס העיר ובקונה בית דירה אמר לשמירות העיר אך לא מסתבר שאם כך היתה כוונתו היה חולק על המשנה שלמה שמשוה את שתיהן וגם הוא אמר וכן אם קנה וכו' ואיך יאמר וכן אם אין דינם שוה אלא ודאי דמאי דקאמר למס העיר היינו לומ' שאינו על סתם מס כ"א על מס העיר דהיינו במאי דשייך לעיר לתיקוניה ושמירותיה וכן מוכרח ממ"ש אח"כ מימר' דירושלמי וז"ל לחיטי דפסחא י"ב חדש וכ' עלה וז"ל מכאן נרא' שיכולים אנו לכפות בני העיר שנשתהו שם י"ב חדש ליתן חטים לפסח לעניים עכ"ל. ואם אית' שדעתו הוא שאפי' למסים וארנוניות כופין אותו לפרוע עמהם חטי דפסחא לעניים צריכ' למימר דהוי' צדקה והלא למילי דצדקה א"צ י"ב חדש אלא ל' יום לתמחוי ג' חדשים לקופה ו' לכסות עניים ט' לקבורה אלא ודאי דלא מחייב בי"ב חדש במסים וארנוניות אלא בשמירות העיר ומשום הכי הוצרך לו' שגם חיטי דפסחא חייב אם דר י"ב חדש. ולא עוד כי אפי' הריב"ש ז"ל שביתומים כ' סי' תע"ה סברת האומרים שאפי' המסים וארנוניות הנתנים למלכים ולמושלים שהרי הם כפסי העיר לחייב בהם היתומים אעפ"כ במשנת כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר כ' סי' תע"ז וז"ל כי מה שאמרו חז"ל כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר הוא לדברים ולהוצאות שיש לקהל לעשותם מאחרי בואו לשמירתם או לתיקוני העיר כמו שאמרו כי תנן נמי מתני' לפסי העיר תנן ע"כ הרי שלדעתו לא אמרו לפסי העיר אלא לשמירת העיר ותיקוני':
איברא דבירושלמי אמרי' י"ב חדש לפייסים ולזמיונות וכ' המרדכי וזימיונות היינו מסים כדאמרינן במדרש בנבוכדנצר שאמרו לו חנני' מישאל ועזריה בגולגליות וזמיונות ופייסים את מלך עלינו ע"כ. הנה דלדעת הירושלמי גם במסים חייב השוהה בעיר י"ב חדש:
אבל ממה שהכרחנו דגמרא דידן לא סבר הכי אלא לפסי העיר בלבד וכתבנו דעת כל הפוסקים הרמב"ם והסמ"ג ורב"י והרי"ף שהבי' צורת' דשמעת' שהיא לפסי העיר דווקא מצינו למימר דכל הפוסקים האלה דעתם לפסוק כגמ' דידן נגד הירושלמי כדרך כל הפוסקים מטעמ' דהלכה כבתראי וגם דאנן בתר בני בבל גרירנין:
א"נ אפי' תימ' דלא פליגי וגמ' דידן דקאמר פסי העיר בלבד נימ' דה"ה זמיונות ונדחוק ג"כ בדברי המפרשים שפירשו פסי העיר על תיקוני שמירות העיר לומר דה"ד לזמיונות איכ' למידק בלישנא דירושלמי דקאמר לפייסים ולזמיונות דהא מהראיה שהביא המרדכי לו' שזמיונות היינו מסים ממאי דאמרו במדרש שאמרו לנבונדנצר לגולגליות וזמיונות ופייסים את מלך עלינו משמע דבכלל זמיונות לא הוו גולגליות דהיינו מה שקורין כרגא שהו' כסף גולגלת' וא"כ ראוי לדעת למה לא אמרו לגולגליות ולזמיונות י"ב חדש אלא פייסי' וזמיונות בלבד אלא ודאי שדעת הירושלמי שלא אמרו באנשי העיר אלא בדברים המתייחסים אל העיר דהיינו פסי העיר שם מיני שמירות העיר והיינו פייסים שאמרו בירושלמי וזמיונות היינו דברים מעין פייסים כענין תיקוני העיר בענין תיקון גשרים ובורות ונהרות וכיוצא בהם ועליהם אמר זמיונות מעין פייסים והיינו לשון הריב"ש ז"ל שכתב שמירות העיר ותיקוני' אבל כסף גולגלת' שאינו תלוי בעיר אלא באיש לא קאמר משום דבהא אפשר כי מנהג המלך ליפרע כסף הגולגולת שהוא הכר"גי במקום הדירה אשר שם ביתו ולא במקום שיצא והלך בו כי דרך המלכות שנוטלים כסף הגולגולת במקום הדירה. והנה ראיתי בנ"י שכתב וז"ל כיון שעמד שם י"ב חדש הרי הוא כאנשי העיר לכל מסים ותשחורת ולפסי העיר שנרא' מלשונו שרוצה לכלול כל מיני מסים אפי' הבלתי נוגעים אל העיר ואעפ"כ לא שבקינן כל הני רבוותא ועבדינן כנ"י וכ"ש לאפוקי ממונא. ועוד נראה דבר ברור שגם לדעת הנ"י בכסף גולגלת' שהוא הכרג"י בפרט במלכות הזה ובכל הוצאותיו אין מקום ליטול מכל ההולכים להסתחר במקום אחר מהמלכות עצמו והענין כי הנה יש מקומות שחתוך וקצוב עליהם מאת המלך סך כך וכך כרג"יש בעיר פלוני ויש מקום שאין להם קיצב' ידועה והנה המקום שהוא קצוב עליהם לית דין ולית דיין דלימא שאם ילך איש מהמקום ההוא אל עיר אחרת וישה' שם י"ב חדש שיחזור ויפרע במקום האחר שהרי המלך בעצמו הוא פוטרו ואם גבאי המלך יתבעו אותו שם והוא יביא ראיה כי הוא מאנשי העיר שקצוב עליהם קיצבה מאת המלך יפטרו אותו באומרם כי אין לאיש שני ראשים וא"כ אמור מעתה אם מחמת המלך הוא פטור איך יחייבוהו היהודים האם יש להם כח גדול מגבאי המלך ומה גם כי המלך בעצמו אם היה חוזר וגובה ממנו פעם אחרת בכאן היא חמסנות' דמלכא ולאו דינא דמלכות' ואיך אנן ניקום וניעבד מאי דלמלך עצמו היא חמסנות' ולומר שיפרע ב"פ משום דנעשה כאנשי עיר זה לא חשב אנוש דא"כ לקתה מדת הדין שיפרע על ראשו בשני מקומות וכמ"ש הרשב"א סי' תרס"ד וז"ל ועוד שאם אתה אומר כן לקתה מדת הדין בכך שנמצא זה פורע עם אנשי מקום דירתו ועם אנשי המקום שהלך להתעסק פסק שם וק"ו הדברים כי שם ידבר על בן עיר שהלך אל עיר אחרת ממלכות אחר וכ"ש כשהוא מאותו המלכות שלא עלה על לב שיפרע ב"פ ועוד כי הרי אחר שיש קצבה כך וכך לשנה זכו כל בני העיר במה שפורע עמהם זה שיצא להתעסק בעיר אחרת כי עמהם היה כשנעשה הקיצבה ולכך א"י לפטור עצמו שלא יפרע עמהם כל זמן הקצוב עליהם כיון שנתחייב עמהם ודמי לעובד' דגמר' ההוא דמי כלילא דשדו אטבריא אתו לקמיה דר' וכו' אמרו ערוקינן ערוקו ערקו פלגיהון דליוה פלגא אתו הנהו פלגא קמיה דר' אמרו ליה ליתבו רבנן בהדן א"ל לא ערוקו פלגיהון פש כובס דלויה אכובס ערק כובס פקע כלילא ע"כ בגמ' וכתב עלה הנז' וז"ל פי' ערוקו לא רצה לכופם משום דניח' ליה דליערקו שהי' יודע דאי ערקי הוה בטל כלילא הא לאו הכי ודאי לאו כל כמיניהו דלפרקו דמאחר דשדא מלכא דמי כלילא נתחייבו כולם ליתן ואקוקפות דידהו ואננסייהו רמי מ"כ והביא עוד ראיות מהירושלמי והוא דעת ר"י ז"ל שכתב שנראה לו שאם היה הכובס תובע הנהו דערקו לדינ' היה חייב לסייעו ע"כ. הנה כי אחר שהחיוב הוטל על כל בני העיר אקרקפתייהו רמי החיוב וא"א לשום א' מהם לצאת מהעיר ליפטר כי כבר החיוב עליו ולאו כל כמיניה לומר שיפרעו הנשארים בעיר חלק המגיע לו וא"כ בנ"ד בהולך להתעסק בעיר אחרת גם שיפרע במקום האחר א"י לפטור עצמו מחיוב שעליו במקום דירתו א"כ ודאי שגם בני העיר האחרת אין יכולים להכריחו שיפרע בשני המקומות כמ"ש מהרשב"א ז"ל שכתב. כי אם יחייבוהו לפרוע בשני המקומות א"כ לקתה מדת הדין כדכתיבנ'. ואפי' אם במקום דירת ההולך למקום האחר אין שם קיצבה ידועה על כללות בני העיר אעפ"כ כיון שהוא מנהג פשוט בכל המקומות שכשהולך איש מהעיר אין פוטרין אותו מהכ"רגי וממשכנין ונפרעים מאשתו כל זמן שבעלה חוץ לעיר ולא עוד אלא אפי' אם ימות לוקחין מאלמנתו ג' שנים ומה גם עתה בלכתו להתעסק שהדבר ידוע שהמנהג פשוט שנפרעין מבני ביתו וא"כ איך יחייבוהו בכרא"גי במקום שהלך שם ויפרע ב"פ וא"כ גם בכל הוצאות המסתעפות מגוף הכרג"י אין להם עליו כלום וא"כ מה שאמרו בנ"י מסים ותשחורת לאו בכסף גולגלת' קא מיירי ומה גם עתה לפי דרך המלכות הלז ומנהג ישראל הדרים בו כדכתיבנא והנה הטור כתב וז"ל וכל מי שדר שם י"ב חדש או שקנה שם בית דירה הרי הוא כאנשי העיר לכל דבר ע"כ נראה לכאורה שדעתו כדעת נ"י והנכון הוא כי הנה כתב תחלה בני העיר כופין זה את זה לעשות להסתומה דלתים ובריח ולבנות להם ב"ה ס"ת נביאים וכתובים וכל מי שיש לו חצר בעיר אחרת ואינו דר שם חייב לסייעם בחפירת בורות שיחין ומערות אבל בשאר דברים אינו חייב לסייעם ועלה קאמר ואם הוא בעיר הרי הוא כאנשי העיר וכל מי שדר שם י"ב חדש או שקנה שם בית דירה הרי הוא כאנשי העיר לכל דבר עכ"ל. והרואה לשונו שאומר לכל דבר עולה בדעתו שהוא לכל הדברים שבעולם אבל לפי האמת אינו חוזר אלא למה שאמר בי כל מי שיש לו חצר בעיר אחרת ואינו דר שם שאינו חייב בכל הדברים שהזכיר למעלה לעשות חומה דלתים ובריח וב"ה וס"ת ונביאים וכתובים כ"א לחפירת בורות שיחין ומערות כ"א גם בכל דבר מהנז' למעלה שהם חומת ודלתים וכו' וז"א בכל דבר שהוא בכל הדברים שהזכיר למעלה אך לא בכל הדברים שבעולם ואפי' יתעקש המתעקש לומר שבכל דבר יכלול כל אשר כלל הנ"י כבר כתבנו שגם לדידיה אין הכרא"גי בכלל כמו שאין הנוזול והאבאריס ותוצאותיה בכלל לכ"ע ויהי' גם לדעת הטור כך כמ"ש גם לדעת הנ"י ובר מן דין ובר מן דין אי נחתינן למיקם עלה דמלת' שפיר אמינא דבנ"ר אפי' שהה י"ב חדש אינו כאנשי העיר לכ"ע ולברורי מילת' חזינא למידק בתרי סוגיי דגמ' פ' השותפין וחדא פ' לא יחפור פר' השותפין תנן כופין אותו לבנות וכו' וכמה יהי' בעיר ויהי' כאנשי העיר י"ב חדש קנה בה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד ופריך בגמ' ולכל מילי מי בעינן י"ב חודש והתניא ל' יום לתמחוי ג' חדשים לקופה ו' לכסות ט' לקבורה י"ב לפסי העיר אמר ר"א אר"י כי תנן נמי מתני' לפסי העיר תנן ע"כ. ובפ' לא יחפור גרסי' תניא כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהם לא חייט ולא בורסי ולא א' מבני בעלי אומניות וכו' עד אמר ר"ה בריה דר"י פשיטא לי בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב ואי שייך אכרגא דהכא לא מצי מעכב. ופרש"י מצי מעכב מלעשות כאן אומנותם ולהביא כאן למכור ואי שייך בכר"גא דהכא שנותן מס גולגלתו למושל העיר הזאת ע"כ ותו גרסי' התם הנהו עמודאי דאייתו עמרא לפום נהר' אתו בני מתא קא מעכבי עלייהו אתו לקמייהו דרב כהנא אמר להו דינא הוא דמעכבי עלייהו ע"כ ואיכא למידק בהאי סוגי' דהשותפין דקא תלי פרעון המסים בדירת י"ב חדש במאי עסקינן אי דאתו להתעסק בסחורה ושהו תמן י"ב חדש למכור סחורתם ומ"ה מחייבי לשלומי בהדייהו ל"ל י"ב חדש כיון דקא מתעסקי במתא לימרו לי' תגרי מתא קא פסקת לחיותנא ולישקלו מניה לאלתר ולא מסתבר למימר דמיירי דוקא דקא עסקי במלתא דלא שייכי בה תגרי מתא ומש"ה בעינן י"ב חדש ותו בההיא סוגיא דפרק לא יחפור דקאמר ואי שייך בכר"גא דהכא לא מצי מעכב איכא למידק אמאי פ' השותפין תלי כרג"א בדירה ובפרק לא יחפור תלי הדירה והעסק בכר"גא. ואגב אורחין נעייל נפשין לתרוצי תמיהא דבתי בלישנא דהרמב"ם והסמ"ג והטור ורבינו ירוחם דהא עלה דמתניתין דהשותפין כמה יהא בעיר וכו' פריך בגמ' ורמינהי הגמלת והדבשת וכו' דמשמע דמתניתין נמי אפי' בשייר' עוברת ונשתהו מבני השיירא י"ב חדש מיירי דלא אתא למקבע התם לכתחלה אלא דנשתהא דרך העברה וא"כ קשה היכי כתב הרמב"ם ז"ל וז"ל כל הדר בעיר י"ב חדש או שקנ' וכו' דלישנא דהדר בעיר משמע דמכוין לדור ומגמ' משמע איפכ' וכן הסמ"ג ז"ל כתב וכל הדר בעיר וכו' וכן הטור כ' וז"ל וכל מי שדר שם י"ב חדש וכו' וכן ר"י כתב ומי שדר וכו' ולא מסתבר למימר דסביר' להו דמכוין ומפרש שבא לדור דוקא הוי י"ב חדש דהא הסכימו גדולי האחרוני' שהמכוין בפירוש לדור אפי' לא קנה בית דיר' מחייב לאלתר. אבל אמינא דבירורא דמלתא הכי הויא דאיכא תרי גווני באינשי דאזלי מאתרייהו ושהו באתר' אחריתי איכא מאן דאזיל לאיעסוקי בפרקמטי' דשקיל וטרי ושהי לארווחי בנכסים ואיכא דלאו להכי קאזיל אלא דהוא אזיל ממקום למקום ונשתהא באחת המקומות ואיכא בין האי להאי דמאן דאזיל למזבן זביני' ושקיל וטרי תמן אי לא שייך בכרג"א מצו מעכבי עלי' לאלתר אבל מאן דלא אזיל לעסקיה אלא דחזינן דשהא תמן כמי שדר שם בהא בעינן דישהה י"ב חדש ומש"ה בסוגי' דפר' לא יחפור תלי לא מדכר זמן דאפילו לא נשתה' כלל אי לא שייך בכרג"א מעכבי עליה לאלתר כהנהו עובדי דהנהו דיקולאי ודהנהו עמוראי אבל בסוגי' דהשותפין דלא מיירי בדאזיל להתעסק למזבן זביני' אלא דחזינא שבא מעירו ונשתהא שם דרך דירה בעלמא ולא ידעינן אי למקבע קא מכוין אי לא בהא בעינן חדא מתרתי או דנשתהה י"ב חדש או דקנה בית דירה. והיינו דכתב הריב"ש סימן תע"ה וז"ל דמאי דאמרינן במתניתין כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר י"ב חדש היינו דוקא במי שלא ידענו אם יתעכב לדור בעיר אם לאו דכל שעמד י"ב חדש מחייבין אותו מכאן ולהבא אף אם הוא עובר ממקום למקום דומיא דההיא דהחמרת והגמלת העוברת ממקום למקום דמייתינן עלה בגמ'. אבל כל שנתחייב מתחלה לדור כאן וכו' הרי הוא כאנשי העיר מיד דומיא דאם קנה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד דמסתמא דעתו להשתקע בכאן ע"כ ומש"ה הרמב"ם ז"ל והטור והסמ"ג ורבנו ירוחם שינו לשון המשנה כמה יהא בעיר ואמרו הדר בעיר כלומר דכיון דטעמא דמלתא הויא משום דמספקא לן אי דעתיה להשתקע אם לאו ומשום הכי בעינן י"ב חדש דבהכי גלי דעתיה דלהשתקע קא בעי מ"ה כתבו הדר בעיר כלומר דחזינן דדר בעיר ולא אתא מחמת מכירת סחורה או להתעסק שם מפני שהוא מקום ריוח כי זה ודאי ליכא לספוקי ביה אי אתא להשתקע דהא חזינא דלא אתא אלא למזבן או לזבוני עיסק' דהוא אתר רווחא ואמטו להכי אמרו הדר בעיר כלומר דלא חזינא ביה אלא דירה בעלמ' ומספקא לן אי הוי דעתי' להשתקע מש"ה בעינן י"ב חדש או קנית בית דיר' כלומר אבל אי לא אתא אלא לאיעסוקי בפרקמטיא משתני דינא דבהא אין שהייתו ראיה דבא להשתקע דאפשר דמתעכב למזבן זביניה או לארווחי טפי אלא דמטעמא אחרינא מצו לעכובי משום דקא פסיק חיותייהו אי לא שייך בכרג"א. והכי מוכח הרשב"א ז"ל דמאן דעסיק בסחורות במקום אחד אין לתבוע ממנו מטעמא דנשתהא בעיר י"ב חדש אלא מטעמא שממעט הריוח דהא על מה ששאלו ממנו אם יכולים אנשי העיר לשעבד את העוסקים בעיר לפרוע מס עמהם ולא חייבם מטעמא די"ב חדש אלא דשקיל וטרי במאי דפסקו חיותייהו כדבעינן לאתויי לישניה בסמוך הנה דייקנן מלשון הרמב"ם והטור וסמ"ג ורבנו ירוחם מ"ש הריב"ש בפירוש דטעמא דחיובא דמאן דשהה בעיר י"ב חדש היינו במי שאנו מסתפקים אם בא להשתקע אי לא ואם כן בנ"ד דל מהכא חיובא מטעמא שהי' י"ב חדש בעיר דכ"ע ידעי בודאי דלא אתו להשתקע אלא להסתחר מפני שהמקום מקום ריוח וידוע לכל שאין דעתו להשתקע דודאי אין השהי' שם י"ב חדש או יותר מעלה או מוריד כלל אך במלוים ברבית נכרים בעיר אחרת יש סברא לחלק שיש בהם דין י"ב חדש שיורה צד קבע שהרבית נמשך אלא שאינו מנדון שלפנינו. וכ"ת א"כ מכ"ש דמחייבי לאלתר משום דקא פסיק לחיותייהו משום הא לאו מילתא היא שהרי כתב הרשב"א בתשוב' שאלה סימן תרס"ד וז"ל שאלת אם יכולין אנשי העיר לשעבד איש או אשה מעיר אחרת וממלכות אחד ועוסקים בארצם בנדוי או בחרם שיפרע במס מה שהם גוזרים עליהם אם לאו. תשובה שורת הדין נראה שאינן יכולין לשעבד אותם ולא להחרים אותם דכל שאינו בן עירם ואפי' הוא ממלכות' אינו חייב לתת בשום דבר עם אנשי עיר אחרת וזה מבואר מאותה שמועה דבבא בתרא אלא שברוב המקומות יש לכל עיר ועיר גבולות לשיתוף המס כפי שהאדונים מחלקים להם גבולות וכנהוג בכל ארצותינו לפי שהארץ של המלך היא והוא חלקתן להם אבל מממלכה אל מלכות אחר אין למלך רשות לחלק ולשעבד אלא שיכול לגזור שלא יחזור ולא יתעסק שום אדם בארצו אא"כ יתן כך וכך ובענין המכסים ושאר החקים שיש למלך על הסוחרים הנכרים בסחורותם שהם סותרים בארצו וזהו הדין שאמר בפ' ב' דב"ב בת"ר בר מתא אחריתי דשייך בכר"גא ולא שייך בכר"גא. ועקר דברי אלו מן היסוד שאמרנו שהרי אנו רואים כל עיר ועיר בגבולותיה שאנשי העיר סוחרים ומתעסקים בתוכה כאלו אמר המלך שאנשי העיר ההיא שמעלין לו מס או כר"גא יסחרו ויתעסקו בה. הרי לפנינו ב' דברים. א' אשר כתבנו בסמוך שבעוסקים בעיר אחרת אין חיובן תלוי בזמן אם שהה י"ב חדש שהרי הוא ודאי דלאו להשתקע מכווני. שני' בפירו' שכשהילך איש ועוסק בעיר אחרת מאותו מלכות כיון שפורע מס לאותו המלך שהוא מושל במקום דירתו ובעיר שהוא מתעסק שם שייך אכרגא מיקרי ואין יכולין לעכבו משום דפסיק לחיותייהו שהוא כאלו אמר המלך שאנשי העיר שמעלין לו מס יתעסקו במלכותו ושמה שאמרו בגמ' שייך בכרגא או לא שייך בכרגא היינו אם הוא מאותו המלכות ופורע לאותו המלך או אינו מאותו המלכות ועל היות ממלכות אחרת שהוא ענין השאלה ששאלו ממנו הוא שסידר להם שבתחלה מתרין אותם שלא יתעסקו בגבולם וכו' כמ"ש בתשובה וכ"כ רש"י ז"ל כמו שהעתקנו לשונו על שייך בכרג' האמור בגמ' וז"ל ואי שייך אכרג' דהכא שנותן מס גולגלתו למושל העיר הזאת ע"כ הרי בפירוש שבנתינת מס למושל העיר תליא מילתא ולא בסיוע שמסייע להם במס המוטל עליהם וא"כ איפה כל היכא שמלך אחד מושל בעיר שדר בו ובעיר שהולך ומתעסק שם ופורע במקום דירתו למלך ההוא שייך בכרג' מיקרי שפיר' כי מושל העיר הזאת הוא וכן הביא מה"ר ז"ל בב"י תשובה וז"ל כתוב בתשובות שבסוף חזה התנופה דבר ברור הוא שכל אדם יכול לצאת מעירו לדור בעיר אחרת ואינן יכולין לעכב עליו מלבד וכו' עד ובארץ שכלם לשר אחד שכולם פורעים לו מס המוטל עליהם בני עיר אחת יכולים לעשות עיסקא בעיר אחרת אעפ"י שאינן דרים שם סברא ע"כ. וכתב עלה מה"ר זל"הה והיא התשובה להרא"ש שכתב רבנו בס"ס זה. וזה לשון התשובה שהביא הטור שאלה לא"א הרא"ש ז"ל יהודי שרוצה ללכת לכפר לדור שם להרויח ואומרים לו אנשי אותו כפר קמפסדת לחיותנו ורוצים להרחיקו מעל גבולם אין יכולים למונעו דלא קאמר גמ' אלא אדם הדר בעיר הזאת ובא להעמיד רחים או חנות במקום אחר ואינו שייך במס שלהם יכולים בני אותה העיר לעכב עליו אבל דבר פשוט הוא שאדם יכול לגור בכ"מ שירצה ואין בני העיר יכולין לעכב עליו וכי קנו אותו הראשונים בחזקה. הנה נמצינו למדין שבנ"ד אין לחייב את העוסקים בעיר אחרת מה מהמלכות עצמו לא מטעמא דדר בה י"ב חדש ולא מטעמא דפסק לחיותייהו כלל ועיקר כדכתיבנא אם לא בדברים הנוגעים. אל עסק הסוחרים כענין הטלת מטבעות חדשים משר העיר על הסוחרים וכיוצא בזה. ואין ספק כי כל גאוני עולם אשר קדמונו לא עלה על לב א' מהם לחייב את הבאים במלכות ממקום למקום וגם לא ראינו ולא שמענו מימינו מזקנינו ויושבי ארצותינו שהתעוררו בשום עיר ומדינה על דבר זה ולא דבר ריק הוא והיא משנה שלמה אך אין זה כ"א שכל קדמונינו זל"הה המה ראו כי לא היה דין מהני טעמי דכתיבנא או כיוצא בהם. ואם נאמר שלא דברו בזה מפני שראו המנהג פשוט שלא לתבוע א"כ גם זה טעם לפטור בנ"ד כי לא במקום ההוא ולא בזולתו נשמע כדבר הזה וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשוב' שהזכרנו ע"ז שכל מקום ומקום נוהג כפי מנהג אבותיהם דנהרא נהרא ופשטי' ומה גם עתה שאין צורך למנהג כ"א משורת הדין לד"ה כמ"ש ושרי ליה מריה למי שנתעורר בדבר שהיא גרמת פרצה גדולה מהנגלות כעת זה הוא הנלע"ד וכתבתי וחתמתי שמי: