אור ברסלב

שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך

שאלה נה

שאלה נד

נשאלתי על ראובן מאנשי עיר קאבאלייא שנשא את דינה מבנות אנדרינופולא ואחר שנה מבקש להוליכה לדור בעירו ואינה רוצה ללכת אחריו אל העיר ההיא שלא לצאת מכרך לעיר ועוד שהעיר ההיא מימיה רעים והארץ משכלת וגם שהי' עלולה מגייסות שבאות שם לפעמים לשלול שלל ולבוז בז ואינה חפצה לעמוד במקום סכנה ועוד שיושבי העיר ההיא הם סורגוניש פי' שהם מוכתבים למלכות שלא לצאת משם לגור במקום אחד הם וזרעם ואין דינה זו חפצה להיות אסורה היא וזרעה לשבת שם בע"כ וראובן טוען שכששידכה ע"י לוי שהי' שליח אביה הי' על תנאי שיוציאנה ממקומה למקומו ועל דעת כן נשאת לו הדין עם מי:

תשובה. תנן שלש ארצות לנשואין יהודה ועבר הירדן והגליל אין מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך אבל באותם הארצות מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך אבל לא מעיר לכרך ומכרך לעיר ע"כ ותני עלה בתוספתא בד"א בזמן שהיא מיהודה וארס ביהודה או בן גליל שארס בגליל אבל בן יהודה שארס בגליל או בן גליל שארס ביהודה כופין אותה לצאת שע"מ כן נשאה ע"כ. וא"כ הכי פירושא דמתני' אין מוציאין מעיר לעיר כו' היינו מי שהי' מיהוד' וארס ביהוד' א"י להוציאה לגליל אפי' מעיר לעיר או מכרך לכרך אבל ביהודה עצמה יכול להוציאה מעיר לעיר ומכרך לכרך אבל לא מעיר לכרך או מכרך לעיר והכי הוא פירוש' דמילתא להרי"ף ולרש"י והתוס' שהביאו התוספתא כפשטה והרמב"ם ז"ל בפי' ומהר"ם והטור. הילכך בנ"ד שהקאבאלייא ואנדרונופולא ארץ אחד המה ונשאה בכרך א"י להוציאה מכרך לעיר שהיא הקאבאלייא כפשטה דשמעת' דמתניתין דאיירי כשהוא והיא מארץ אחד. וכ"ש לדעת ר"ת דפליג אכל הני רבוותא דסבר דמתניתין בכפיית האשה את האיש קא מיירי וגריס בתוספת' כופין אותו לצאת דלדידיה אצ"ל היכא דנשאה במקומה כנ"ד ואין מקומותיהם שוים שכופין אותו לעזוב ממקומו לדור עמה במקומה כ"א אפילו נשאה במקומו אם מקומותיהם שוין ששניהם עיירות או כרכי' כופין אותו לעזוב מקומו ולהוליכה למקומה אבל כ"ז הוא כשנשאו סתם אבל בנ"ד קא טעין איהו שתנאי היו דבריהם שכששירנה על ידי גוי היה על תנאי שיוציאנה ממקומה למקומו איברא דלא איתפרש בשאלה מה טוענת דינה אם הי' מודה בתנאי שכך התנו עמה או אומר' איני יודעת או שלא היו דברים מעולם וכן לא איתפרש אם היא ידעה במכות הארץ ההיא ותחלואיה שהמים רעים והארץ משכלת ואימת הגייסות וצרת הסירגוניליק, או לא ידעה שיכולה לומר שאפי' אם הודת בתנאו הי' בטעות. והנה אם היא אומרת שלא ידעה דבר או שלא היה שם תנאי כלל אפי' יעידו עדים שהתנה הבעל עם אביה או שאביה מודה שכך היה הדבר פשוט שהדין עמה וכמ"ש הריב"ש ז"ל סי' קע"ז וז"ל מי שקדש אשה במקום אחר והתנה עם אמה לשלוח בעדה למקומו ולכונסה שם ואח"כ לא רצתה אמה שתצא ממקומה בעודה ארוסה אלא שיכניסנה במקומה ואח"כ יוליכנה למקומו והארוס אומר שאם לא תקיים תנאה לא יגרשנה ולא יתן לה מזונות והשיב וכו' עד ולכן בנ"ד כיון שאין לבעל עדים שכך היה התנאי בפי' קודם הקדושין א"י לכופה כו' ואם לא ירצה יפטור אותה בגט ומה שטוען שתשבע אמה שלא היו הדברים כן אף אם אמה תודה לו יכולה היתומה לעכב ולומר אם אמי פסקה עני מה לי או כנוס במקומי או פטור אמנם אם התנה עמה מדעת היתומה ומרצונה קודם הקידושין והיא תודה בזה אז הדין עמו עכ"ל. הרי בפי' שאין הודאת אביה ואמה שכך היה התנאי כלים ובכלל הדבר הוא שאפי' יאמר אביה ואמה שהי' ידעה בדבר והודת בתנאי לאו כל כמיניהו שאין עדות אביה עליה כלום ואם לוי השדכן יעיד עליה אז תשבע להכחיש את העד שבועת התורה וכן אפי' יהיו עדים שהתנו עם המשודכת עצמה כיון שלא הודיעו לה מכות הארץ ההי' ותחלואי' ואימת שביה וצרת הסורגוניליק לאו כלום הוא דאנן סהדי שאלו הודיעו' לא היתה מתרצה ללכת לעירו. ועוד אני אומר דאפי' התנית המשודכת ללכת עמו לעירו ונשבעה על כך אומדנ' דמוכח הוא שכיון שלא פירשו לה צרות הקאבאליי' שודאי אומד דעת הו' שלא על דעת תחלואי הארץ ואימת שביה והיות' במאסר הסירגונלי' נשבעה דמילת' דפשיט' הוא דבנדרים ובשבועות אזלי' בתר אומדנ'. וכמ"ש הרשב"א ז"ל בתשובה הביא' מה"ר זלה"ה בב"י וז"ל מי שחייב לפרוע מנה לחברו בשבועה לזמן פלוני והמלוה היה חייב לאחר מנה ואדוני הארץ התפיס ביד אותו לוה מנה עד יפרע המלוה לזה שחייב לו אם הוא נפטר מהשבועה. והשיב דאנוס הוא דאינו רשאי לעבור על צואת האדון ואע"פ שידוע שאין שם קנס גוף אלא שהי' חייב לפרוע מנה אחר אעפ"כ לא על דעת כן נשבע שיפרע מאתים על מנה ובאומדנ' דמוכח כזה דברים שבלב הוו דברים ע"כ. הרי בפי' דבשבועות אזלינן בתר אומדנ' וגלוי לכל רואי השמש כי אומדן דעת דנ"ד גדול הימנו שאינו דומה לדור בכפיפת מאסר הסרגוניליק והיות תמיד בפחד לבב השבי' וצרת תחלואים אל צרת שמא יפרע המנה פעם אחרת ע"י אדוני הארץ עם היות שבדיני ישראל אפשר שלא יפסיד המנה הב' ויקיים עתה שבועתו אלא ודאי דכיון דבנדרים ושבועות הולכין אחר אומדן דעת' בהכי סגי וכ"ש בהא דנ"ד. וכן הרא"ש ז"ל כתב בתשובה כלל ח' וז"ל וששאלת ראובן ששדך בתו לשמעון ונשבע לו שיתן לו עמה ה' אלפים זהובים לסוף ו' חדשים והיה לו לראובן ממון רב ועל סמך שיגבה מחובותיו נדר ועתה נתקלקלו החובות אם נקרא עובר על שבועתו או אם הוא אנוס. תשובה אם אין לראובן ממה לפרוע לא מחובותיו ולא מקרקעות וחפצים חוץ מבית דירתו וכלי תשמישו אז הוא פטור משבועתו ואינו עובר עליה כל זמן שאין לו ממה לפרוע דאין לך אונס גדול מזה כי היה לו ממון רב בשעה שנשבע ועתה הפסידו דאונס גמור הוא כו' עד אבל ביתו וכלי תשמישו אפי' עני המתפרנס מן הצדקה אין מחייבין אותו למכור ביתו וכלי תשמישו עכ"ל. והשת' קשה הגע עצמך שהי' ראובן לוה אלף זהובים מחברו ונשבע לפורעו האם יפטר משבועתו על שאין לו בעת הפרעון נכסים אלא ביתו וכלי תשמישו ודאי דלאו הכי הוא והיכי קאמר. הרא"ש דלא אדעת' דהכי נשבע אלא ודאי דטעמא דהרא"ש לא הוי אלא דשאני הכא להתחייב לנדן בתו דאומדן דעת הוא דלאו אדעתא למכור ביתו וכלי תשמישו נשבע. הא קמן דבשבועה כה"ג דאזלינן בתר אמדן דעתא וא"כ ק"ו הוא לנ"ד דודאי לאו אדעתא למיזל לעיר כזאת ולהיות בסכנת חלאים ושביה ומאסר כי זה לא חשב אנוש ועוד כתב הרא"ש ז"ל בתשובה אחרת כלל ל"ד וז"ל ראובן שדך בתו לבן שמעון וקבעו זמן ליום החופה והתנו ביניהם שכל מי שיעבור הזמן שיתן לחברו סכום ידוע לקנס וקודם שהגיע זמן החופה יצאת בת אחות המשודכת מן הכלל ובשביל פגם זה לא רצה שמעון שיכניס שמעון בנו את משודכתו לחופ' והעביר המועד וראובן תובע את הקנס והשיב יראה שהדין עם שמעון דאע"פ שלא פירש שום תנאי בשעת עשיית הקנס כיון שאונס כזה אירע אנן סהדי שאם היה יודע שדבר זה עתיד ליעשות לא היה משדך בנו לבתו עכ"ל. וא"כ כ"ש בנ"ד דהוו מילי דשייכי בגופה דאנן סהדי דעל דעת שלשה שפטים הרעים שבעיר ההיא לא נשבעה דלאו בשפטני עסקינן. הילכך הדין עם דינה שאין בעלה יכול להוציאה זה מעירה כדכתיבנא זה הנלע"ד וחתמתי שמי:

תוכן העניינים

שות מהרם אלשיך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה