שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך
שאלה נד
שאלה. ילמדנו רבינו ראובן ושמעון הלוו מעות לתיגר א' ברבית ונכתבו בערכאות התוגרמים שהם של ראובן וכתב שמעון שטר על ראובן איך המעות שהלוה ראובן לתיגר פלוני שהוא סך כך וכך יש לראובן החצי ולשמעון החצי וגבה המעות ראובן מן התוגר ופרע לשמעון חלקו ואח"כ שאל התוגר מראובן שיעשה לו מחילה וכתב שטר מחילה ראובן אל התוגר וכשמעו שמעון כפר שלא נתן לו ראובן כלום מחלקו ואומר אתה מחלת אל התוגר והפסדת חלקי בידים תפרע לי חלקי וראובן אומר פרעתי לך חלקך. יורנו רבינו על מי מוטל השבועה אם אותו שטר יקרא שטר ראיה וחזר הדין להיות מלוה ע"פ וישבע ראובן ויפטר או אם נאמר שנקרא זה חוב בשטר וישבע שמעון ויטול. ושכרו כפול מן השמים:
תשובה האי שטרא לאו שטר גמור הוא להשתעבד ראובן על ידו דהא אם מת התוגר ונאבד הממון אין על ראובן חיוב על חלק שמעון וכן אם גבה ראובן ולא פרע לשמעון חלקו לא גבי שמעון ממשעבדי כי לא נשתעבדו קרקעות ראובן לשמעון בשטר זה כי אינו אלא גלוי וראיה שחצי החוב שכתוב מראובן על התוגר הוא של שמעון וכל זמן שיגבה ראובן החוב או באי כחו מחייבי בחציו לשמעון ולא הוי כשטר הלואה ממש והן אמת כי שטר מחילה שכ' ראובן לתוגר אפשר שהוא שעם היות שחייב לו כתב לו שהי' מוחל לו כנראה מדברי שמעון או היה שפרע לו התוגר ומ"ש שמחל לו הוא שכתב לו שובר שהודה שקבל כל החוב והוא לשון בני אדם שקורין לשובר שטר מחילה. ואם הוא שעם היות עדיין חייב התיגר החוב מחל לו ראובן וכתב לו שטר מחילה הוא חייב לפרוע לשמעון חלקו מדינא דגרמי מידי דהוה אמוכר ש"ח לחברו וחזר ומחלו שחייב המוכר לפרוע לקונה כל מה שמחל מדינא דגרמי וה"נ דכותה דמה שמחל ראובן לתיגר חייב לפרוע לשמעון חלקו שע"י מחילתו מאבד חלקו של שמעון אבל אעפ"י כן נאמן ראובן בשבועתו שפרע לשמעון דהא המוכר ש"ח לשמעון וחזר ומחלו שחייב לפרוע לשמעון כל מה שבשטר אם טען ראובן שפרע לשמעון כל מה שמחל לוה נאמן בשבועתו דמה שהזיקו במחילה כמלוה ע"פ דמי וה"נ דכוות'. ואם אינו אלא שכתוב בשטר המחילה שקבל דמי החוב כלו מהתוגר ושמעון אומר לו לא קבלת והפסדתני חלקי בהודאתך שנתפרעת ממנו הכל וראובן אומר קבלתי ונתתי לך חצייך הנה לכאורה נראה דדמי להא דכתב הרמב"ם ז"ל סוף הלכות שותפין וז"ל וכן אם יצא ש"ח על לוי בשם שמעון בק' זהובים מממון השותפות ואמר שמעון נפרעתי והחזרתי לכיס או שאמר שמעון קבעתי לו זמן לשנה או לשתים אינו נאמן דשמא עשה קנוניא על נכסי ראובן וכיצד דנין דין זה לוי נפטר בהודאת שמעון ואם לא הביא שמעון ראי' ישלח מביתו ע"כ והוא כי הא דנ"ד דכי היכי דהתם חיישינן שעושה קנוני' עם לוי על נכסי ראובן הכי נמי בנידון דידן חיישינן שמא קנוניא עושה ראובן במה שאומר שקבל מהתוגר ופרע לשמעון חלקו. אבל לא דמי כלל דהתם מאי דחיישינן לקינוני' ומשלם מביתו היינו משום דחששת הקנוני' הויא במאי דלא יכיל ראובן לאכחושי דהוא לא ידע אם קבל שמעון מלוי ונתן המעות בשותפות אם לאו דבהכי מפטר שמעון אע"ג דלא מטי לידא דראובן מש"ה חיישינן דערב אל לבו לעשות קנוני' להודות שקבל מלוי אבל בנ"ד גם שיודה שקבל מהתוגר משום קנוניא לא מיפטר משמעון עד שיפרע לו חצי החוב שקבל מהתוגר ואם כן מה מועיל לו מה שמודה שפרע לו התוגר אם עדיין הוא חייב לראובן משא"כ בההוא נדון דבמאי דמודה שקבל מלוי ונתן החוב במה שבידו מהשותפות מיפטר מחבריה וא"כ בנ"ד לא מחייבינן לראובן לפרוע לשמעון כיון דליכא חששא דקנוני' אלא דנשבע ונפטר כמי שאומר לחברו מנה לי בידך והלה אומר פרעתי דנשבע שבועת היסת ככל כופר בכל דהא מדין דינא דגרמי בא שמעון לתובעו שאומר במה שמחלת הפסדת ממני חצי החוב והוא אומר פרעתיך דהוי ככל תביעות דכופר בכל שבעולם דנאמן בשבועה. וכ"ת כיון דמודה ראובן שקבל חלק שמעון מהתוגר נעשה אצלו פקדון וחייב להחזירו לשמעון ואין יכול ראובן לומר לו לאו בעל דברים דידי את דהא כתב לו שטר שחצי החוב של התוגר שכתוב בשם ראובן הוא של שמעון א"כ השתא יכול שמעון לומר אם פרעתי לי שטרך בידי מאי בעי למה לא לקחת ממני שטר הודאתך שחצי החוב הוא שלי שהרי נעשה כמפקיד אצל חברו בשטר. לאו מילתא היא דהא לא מבעיא בנ"ד שאין שטר על הפקדון אלא אפילו היה מפקיד לו בשטר אינו חייב להחזיר לו בעדים ולא להחזיר לו את השטר ונאמן בשבועה שהחזירו מגו דנאנסו ולא מצי למימר לי' שטרך בידי מאי בעי כמו במלוה דמלוה שאני דלית בה מגו דנאנסו משום דלוה חייב באונסין משא"כ בפקדון בנ"ד דהא גרסינן פ' המוכר את הבית ב"מ ר"ע מר"ח המפקיד אצל חברו בשטר ואמר לו החזרתי' לך מהו מגו דאי בעי אמר נאנסו מהימן השתא נמי מהימן או דילמא אמר ליה שטרך בידי מאי בעי אמר ליה מהימן ולימא ליה שטרך בידי מה בעי אמר ליה וכי אמר ליה נאנסו מי מצי אמר ליה שטרך בידי מאי בעי אמר ליה וסוף סוף כי אמר ליה נאנסו לאו שבועה בעי ה"נ מאי נאמן נאמן בשבועה ע"כ. וכתב עלה רשב"ם ז"ל וז"ל אילו א"ל נאנסו כו' הילכך לא מצי למיטען שטרך בידי מאי בעי כו' עד ונפקד נמי לא חייש לשטרא משום דהוי מצי למפטר נפשיה בטענת אונס אבל מלוה את חברו בשטר לא מצי טעין לוה פרעתי דאמר ליה אידך שטרך בידי מאי בעי וגבי לוה ליכא שום מגו דאפילו טעין נאנסו צריך לשלם דמלוה להוצאה ניתנה עכ"ל. והיינו מאי דכתיבנ' בפי' וא"כ בנ"ד נשבע ראובן שפרע לשמעון חלקו ונאמן בשבועתו ותו לא מידי זהו הנלע"ד וחתמתי שמי: