אור ברסלב

שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך

שאלה מח

שאלה מז

שאלה. ראובן שמת והניח ב' בנים קטנים וב' בנות ושמעון אחיו אפטרופוס על נכסיו ולקח שמעון האפטרופוס את אחד מהבנות לו לאשה ולקח מנכסי אביה נדוניא כמשפט הבנות ואח"כ השיא האחרת ללוי ונתחייב בשטר ארוסין לתת לו בנדונית' סך ידוע ונתן לה נדוניא והיה שיעור פחות מאשר נטל לעצמו עם הגדולה וזכה לוי בכל הנכסים שניתנו לו בתורת נדוניא והוליד בן ואח"כ מתה אשתו וירש אותה מחמת הזרע שיש לו ממנה ובראות שמעון כי מתה האשה תפסו שמעון ואם היתומה חפצי הנדוניא ותכשיטי זהב בין מה שהביא' האשה בנדוניתה בין תכשיטין שנתן לה הוא כשנשאה באומרם שמא כשיגדלו היתומים יתבעו ויאמרו כי נתנו לך יותר מהראוי לתת לך בנדוניא כי כל העודף הוא של הבנים ולוי טוען הנה הנכסים שלי שזכיתי בהם ולאו כל כמינך לומר שהיו יותר ועוד כי הרי אתה לקחת יותר מסך זה בעד נדוניית אחותה ואיך תטעון טענה זו ותשים עצמך רשע במה שלקחת לך ובמה שנתת לי ועוד שהרי נשאר לבנים בידך ממון רב להם ומי יאמר שאין בנשאר יותר מהראוי להם שתבא מספק לתפוס משלי יורונו המורים הדין עם מי ושכרם ירבה מאד:

תשובה. הנה זה כמה שנים נשאלתי על כיוצא בזה בקטנה שהשיאו' קרוביה ונתנו לה בנדוניא את כל עזבון אביה והניחו את הבן ריקן ועם היותו קטן מיח' ולא שמעו לו וכשהגדיל תבע וזכיתי אותו בכל העודף על אומדן דעת האב שא"א לומר שאומדן דעת האב היה לתת כל נכסיו לבתו ולהניח את בנו ריקן אך בנ"ז לא דמי והן אמת דלכאורה היה נראה דנאמן אפטרופוס במה שתפס וליכא ראיה לומר שנתן לו בנדוניא יותר על העישור נכסים ועל אמדן דעת האב מגו דהחזרתי או שלא תפסתי כלום. אבל נראה דלא מהימן וטעמא דלא יבצר שטענת האפטרופוס חדא מארבע גווני או שאו' שוודאי ידע שמה שנדר לה בנדוניא היה יותר מאומדן דעת האב ופשע או שנשנדר ונתן לא היה יודע מאומדן דעת האב וטעה ואח"כ נודע לו אומדן דעתו או שאז טעה בחשבונו כי נודע לו ד"מ שאומדן דעת דעת האב היה לתת שביעית נכסיו ולא דייק וחשב שהממון היה יותר שמה שנתן היה שיעור שביעית ואח"כ ראה שלא היה כל כך ממון הנפטר או שגם הוא עתה מסתפק אלא שחושש שמא כשיגדלו היתומים יחקרו ויביאו ראיה שטעה האפטרופוס וירא שיתבעו ממנו על שנתחייב ונתן מנכסיהם וע"כ תופס מעתה להיות בטוח. ואיברא דלאו כל כמיניה דאי טענתיה שמתחלה ידע ופשע שנתחייב ונתן יותר מהראוי לה אין טענתו כלום אפילו מדין מגו מטעמ' דאין אדם משים עצמו רשע דאם כדבריו הוא גזל את היתומים קטנים וכמ"ש ה"ר שמשון וז"ל לא מהימן למשוי נפשיה רשיעא מגו דאי בעי אמר טענה דלא משוי נפשיה רשיעא ומביא ראיה מהא דאמרינן בסנהדרין פלוני רבעני לרצוני שאינו נאמן על עצמו במגו שהיה יכול לומר לאונסי דמשמע דלמשוי נפשיה רשיע' במגו דאי בעי אמר טענא דלא משוי נפשיה רשיע' לא אמרינן. וכן הא דתנן כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו פסולים היינו נאמנים אמרינן בגמ' אמר רמי בר חמי ל"ש אלא שאמרו אנוסים היינו מחמת נפשות אבל אנוסים היינו מחמת ממון אינן נאמנים מ"ט משום שאין אדם משום עצמו רשע ע"כ. וכתבו המפרשים שאפילו שאומרים שחוזרים בתשובה אינן נאמנים והביאו מה"ר ז"ל בספרו. וגם אם הוא בדרך השני שמבלי יודעו אומדן דעת האב נתן יותר מעישור נכסים גם בזה הוא משים עצמו רשע שמי שעל הספק נוטל מן היתומים ונותן לאחר גם הוא גזל ופשוט הוא ואם מהדרך הג' שלא דקדק בחשבון ועלה בדעתו שהי' בנכסי' יותר לא אמר כלום דהא דמי' להא דגרסי' במס' גיטין הנהו גינאי דעבדו חושבנ' בהדי הדדי פוש חמש איסתרי זוזי גבי חד מנייהו אמרי לי' יהבינהו ניהלי' למרי ארע' באפי מרי ארע' וקנה מניה לסוף עבד חושבנ' בין דיליה לנפשיה לא פש גביה ולא מידי אתא לגביה דר"נ אמר ליה מאי אעביד לך חדא דאמר רב הונא אמר רב ועוד הא קנו מינך אמר ליה רבא אטו האי מי קאמר דלא יהיבנא ליכא גבאי קאמר אמר ליה א"נ קנין בטעות הוא וכל קנין בטעות חוזר ע"כ וכתב עלה הריא"ף ז"ל הא מילת' פרישו בה רבוותא דלא עבדינן בה עובדא אלא היכא דאיכא סהדי דקמייהו עבדי חושבנא ואישתכח דטעות'. הוא א"נ דקא מודי ליה דהכין הוא חושבנא והכי מתוקמ' האי עובדא אבל היכא דליכא סהדי דמסהדי דהכין הוא חושבנא אלא איהו הוא דקא טעין הכי וחבריה לא קא מודי ליה לא מהניא האי טענתא מידי ומימרא דמסתבר הוא דאלת"ה כל שטרי דעלמ' נמי נימא דבטעותא הויא מילתא ואיפטר אלא לאו שמ"מ דהאי מימרא דאמרי רבוותא מימרא מעליא ותריצא היא עכ"ל. וכ"כ התוס' וז"ל ולא פש גבי ולא מידי פר"ח וכן ר"ת שהיו בעלי דינין מודים או היה הדבר ידוע בעדות ברורה דלא פש גביה מידי ומשמע מדבריהם דמנפשיה אין נאמן לומר טעיתי במה שהודיתי אעפ"י שאית ליה מגו דאי בעי אמר חזרתי ופרעתי וכן משמע מהא דתנן בשבועות מנה לי בידך אמר ליה הן למחר אמר ליה תנהו לי אם אמר נתתי לך פטור אין לך בידי חייב ומפרש טעמ' בפ"ק דבב"ב משום דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ואמאי לא מהימן לומר לו אין לך בידי שטעיתי שהייתי סבור להיות חייב ואיני חייב כלום מגו דאי בעי אמר פרעתי אח"כ אלא משמע דבמגו לא מהימן לומר שטעה עכ"ל. וכ"כ הרא"ש ז"ל בפסקיו דדווקא בש"מ שאין דעתו צלולה ורגיל לטעות אפשר לו לחזור ולומר שטעה אבל איניש אחריני אינו נאמן לומר שטעה ואפילו במגו לאחר שהודה וליורשים נמי לא טענינן שטעה משום דלא שכיח עכ"ל. וא"כ ק"ו בן בנו של ק"ו ומה אם בהודאה בעלמא לא מצי למימר שטעה האי דנ"ד שנתחייב בשטר גמור ונשא ונתן בידו לא כ"ש דלא מצי למימר שטעה. ועוד שהטענה שאומר שאומדן דעת האב לא היה כשיעור שנתן לה בנדוני' אינו בראיה ברורה אלא באומדן דעת וכל טענה דאמרן דעתא לא מהני בה מגו כמ"ש הרא"ש ז"ל בתשובה כלל פ"ב וז"ל ולד הנולד לקלארא והנה כלם מעידים פה א' שר' שמואל נ"ע אמר עליו שהיה בנו כו' עד ומההי' דפרק י"נ דתנן האומר זה בני נאמן וקאמר עלה בגמרא למאי הלכתא אר"י א"ש ליורשו ולפטור את אשתו מן הייבום ומסיק התם אע"ג דהוחזק דאית ליה אחי מהימן אין להביא ראיה לנ"ז שיהא האב נאמן בכאן דהתם מיירי באדם שבא ממדינת הים ואמר על אחד שבא עמנו זה בני שלי שנולד לי מאשתי נאמן לענין ירושה לרבנן בנכסים שיש לו עכשו במגו דאי בעי יהב ליה מתנה ולר"י אפילו בנכסים שנפלו כשהוא גוסס כו' עד אבל בנ"ז אפילו במגו לא מהימן דאיהו גופיה לא ידע דודאי דשמא גם אחר בא עליה אלא דאמר בדדמי ודמי' להא דב"מ ההוא גברא דאוגר חמרא כו' עד ה"נ אנן סהדי דאיהו לא ידע בודאי שהוא בנו שהרי לא היתה חבושה עמו בבית האסורין משעה שבא עליה עד שילדה כו' עד הילכך אין כאן מגו דה"ל מגו במקום עדים דאנן סהדי שאינו יודע האמת עכ"ל והדבר ברור דהיינו כנ"ד דאנן סהדי שאפטרופוס זה אינו יודע האמת שודאי אומדן דעת האב לא היה נותן לבתו כ"כ נכסים בנדוני' אלא שאומר בדדמי ובנדון כי האי ל"א מגו. ועוד שהרי בנ"ז רגלים לדבר וידים מוכיחות שבאים להפקיע ירושה מלוי בדברי שקר שהרי לא עשו כך אלא מפני שמתה הבת וקשה עליו שיאכל בעלה נכסיה ועוד שהרי הוא לקח לו בנדוניית הבת האחרת שלקח לו לאשה יותר מזה ולמה אינו מחזיר לקטנים את העודף אלא ודאי שבעקיפין הולך עמו ודעת רשב"ם ז"ל ורבי' ירוחם בשם רבו ז"ל סברי דהיכא דרגלים לדבר שטוענין שקר לא מהני מגו כמו שלמד מדבריהם מהריב"ן לב ז"ל בספרו בקונטריס המגו. כ"ש אם הוא בדרך הרביעי שמספק בא לתפוס שמא היתומים כשיגדלו יתבעו ויביאו ראיה שהוא דבר שמהבל ימעט דלאו כל כמיני' לתפוס מעתה מספק. כללא דמילתא דאין בתפיסת האפטרופוס ואם הבת ממש ויחזירו כל הנכסים ללוי זה הנלע"ד וחתמתי שמי:

תוכן העניינים

שות מהרם אלשיך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה