שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך
שאלה מז
שאלה. ילמדנו רבנו בחור אחד מבני עמנו המשיך דברים עם אשת איש ונתלהב כ"כ עמה בדברי פריצות עד שקבל עליו נזירות שמשון שמעולם לא ישא אשה אחרת כ"א היא וכה היו דבריו אות באות מלהיו במלה רשיבו נזירות שמשון אדעת די מלאכי השרת די נונקא קאזאר קון אוטר' מוגיר קי קון ווש וכזה אמר ג"פ והיא אמרה לו שתעשה באופן שיגרשנה בעלה אם הוא יבטיחנה לישא אותה ובשעת הנזירות הוא לא אמר אם יגרשך בעליך רק כאמור למעלה לא פחות ולא יותר והאשה לא נתגרשה ואחר עבור שנתים ימים הבחור נשא אשה והיא נשארה נשואה ואחר שנשא הבחור אשה היא נתאלמנה וחזרה והיתה לאיש אחר יורנו רבינו אם יש בדבריו ממש ואם חל עליו נזירות או אם די בהתרה או אם אולי לא זה ולא זה מה דינו ושכרו כפול ומכופל להרים מכשול מדרך עמנו:
תשובה. מקמי דניתי לנ"ד ניסרר ברישא פלוגתא דרבוות' בנדר שהוציאו בלשון שבועה ושבועה שהוציא בלשון נדר אי מהני אי לא ואמינא דכללא דמילתא היא דמאי דאיכא בין נדר לשבועה היינו דנדר הוא דאסר חפצא עליה. ושבועה הוא דאסר נפשיה אחפצא כדאיתא פרק אלו מותרין בגמרא אלא דאשכחן בגמרא נדר בלשון שבועה דאיתמר פ"ק דנדרים אי זהו איסר האמור בתורה הרי עלי שלא אוכל בשר אלמא דיש נדר בלשון שבועה ואשכחן שבועה בלשון נדר פרק שבועות שתים בתרא דאמרינן התם באומר אכילה משתיהן עלי שבועת אלמא דיש שבועה בלשון נדר ובשלהי ההוא פירקא ובפרק ד' נדרים נמי אמרינן גבי שבועת שוא באומר יאסרו כל פירות שבעולם עלי בשבועה אם לא ראיתי גמל וכו'. והנה הר"ן ז"ל ריש נדרים כתב דדעת הרמב"ן ז"ל דכיון שכן הוא בין נדר בלשון שבועה בין שבועה בלשון נדר מהני אבל ר"ח והר"י ן' מיגאש ז"ל והרשב"א ז"ל כתב הר"ן ז"ל דסברי דאין נדר בלשון שבועה ואין שבועה בלשון נדר ואינהו לישני דגמ' לאו בדוק' נקיט להו לגמ' ע"כ תורף דבריו ז"ל וכן הוא דעת ר"ת ז"ל בפ"ג דשבועות שכתב עלה דאמרו בגמ' יאסרו כל פירות שבעולם עלי בשבועה שכתב וז"ל דלקמן ובפרק ד' נדרים לא מיירי שאמר בלשון זה יאסרו עלי בשבוע' אלא ה"ק כשאומר לשון שע"י שבועה אוסר פירות עליו ומיירי שאומר שבועה שלא אוכל פירות וברוב ספרים לא גרסינן בשבועה אבל אמר יאסרו בשבועה אינו כלום אפילו בדבר הרשות משום דאסר חפצא עליה ע"כ. הרי דדעת ר"ת דשבועה בלשון נדר לא מהני כלל ומכ"ש היכא דאפיק נדר בלשון שבועה דלא הוי נדר דכ"ש הוא כדבעי' למימר קמן. עוד יש דעת אחרת בתוס' עצמן בפ' הנזכר ובפ' יש מותרין שהקשו על דברי המשנה דשבועה אינה חלה על דבר מצוה מהא דשבועות ובפרק ד' נדרים דמשמע שאם אמר יאסרו פירות אלו עלי בשבועה מקרי שבועה אע"ג דאפקה בלשון נדר ותירצו ב' תרוצין. א' דאה"נ דבהאי לישנ' חיילא על דבר מצוה אע"ג דהויא שבועה כיון דאפקה בלשון נדר ואפשר דטעמ' משום מאי דכתב הר"ן ז"ל פ"ב דשבועות דלדעת רש"י ז"ל שאם אמר ישיבת סוכה עלי בשבועה חייל' על דבר מצוה משום דארכבה אתרי ריכשי לשון נדר ושבועה וחיילא משום לתא דנדר. עוד תירצו התוס' תירוץ שני שכתבו שכשאמר ישיבת סוכה עלי בשבועה אינה חלה על החפץ כלל וכתבו פ"ב דנדרים משום דטעמ' אית בדבר משום דכיון שאמר בשבועה דהיינו דאסריה נפשיה על חפצא מתרצינן לישני' דמאי דקאמר עלי אנפשיה חזר והוי כאלו אמר שבועה שלא אשב בסוכה והרא"ש ז"ל כתב בשבועות שתים בתרא האי קושיא דתוס' וב' התירוצין עצמן והטור הביא הדין היוצא מהתירוץ האחרון סימן רל"ט ובסימן ר"ו כתב עלה דנדר בלשון שבועה שאינו כלום וז"ל כתב א"א הרא"ש ז"ל הנודר שלא אוכל עמך או שאוכל עמך אפילו יד לא הוי דלשון זה לשון שבועה ולא לשון נדר ומיהו כיון דהאידנא מרגלא בפומייהו דאינשי למינדר כה"ג אין להקל וצריך התרה כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים עכ"ל. ולדעת ה"ר אלחנן בשם ר"י בפ"ג דשבועות אפי' כי אמר ישיבת סוכה עלי בשבועה נדר הוי ולא שבועה. נמצא פסקן של דברים שלדעת ר"ח והר"ין מיגש ור"ת והרשב"א אין שבועה בלשון נדר ולא נדר בלשון שבועה ולהרמב"ן ז"ל יש נדר בלשון שבועה ושבועה בלשון נדר מדין יד ולהר"ן ז"ל פ"ג דשבועות נדר בלשון שבועה מהני משום יד בעלמא אבל שבועה בלשון נדר מהני מדין שבוע' ולהרא"ש ז"ל נדר בלשון שבועה לאו כלום הוא אלא שמתירין להם שלא ינהגו קלות ראש בנדרים אבל שבועה בלשון נדר לחד תירוצא הויא שבועה ממש והוא דעת הטור שכתב דחל על דבר מצוה אפילו הוציאה בלשון נדר ולתירוצא אחרינא חל על דבר מצוה משום דארכבה אתרי ריכשי ולדעת הר"ן גם זה הוא דעת רש"י ז"ל ולה"ר אלחנן בשם ר"י שבועה בלשון נדר [נדר[ גמור. נמצינו למדין דבנדר בלשון שבועה לכ"ע אינו כלום זולתי לדעת הרמב"ן ז"ל ולהר"ן משום יד בעלמא ולא פליגי שאר הפוסקים אלא בשבוע' בלשון נדר ומסתבר טעמיהו לפלוגי בין האי להאי משום דכי קאמר נדר בלשון שבוע' כיון דעיקר הנדר מטעם התפס' הוא כמ"ש הר"ן ז"ל בנדרים ובשבועות מש"ה כיון דאמרו בלשון שבועה כיון שלא הזכיר החפץ לומר שעושה אותו קונם לא חל האיסור על החפץ כלל אבל שבועה בלשון נדר כיון שאמר בשבוע' הרי איסור גברא אמור וא"כ מאי דקאמר עלי כיון שלא פי' ההתפס' נגרר אחר לשון שבועה שהוא בפי' איסור גברא כמ"ש הר"ן ז"ל דהוה כאומר מקויים עלי בשבוע'. הילכך בנ"ד אי להאי נזירות קרינן ליה נדר בלשון שבועה לד"ה אינו כלום אלא להרמב"ן והר"ן ז"ל משום יד בעלמא. אבל אי נזירות מדמינן ליה לנדר והוי איסור חפצא שאוסר היין עליו או אם מדמינן ליה לשבועה למימר דקאסר נפשיה על היין בהא איכא פלוגתא דמלשון הרמב"ם ז"ל שכתב הנזירות הוא נדר מן הנדרים וכו' נראה דנדר קרי ליה וכן כתב הרשב"א ז"ל בתשובה והנדרים והנזירות א' הוא שהרי הקישן הכתוב נדר להזיר כדאיתא פ"ק דנדרים ועוד שהרי שנינו חומר בשבועות מבנדרים וחומר בנדרים מבשבועות אמר קונם סוכה שאני עושה בנדרים אסור בשבועות מותר ואחר משנה זו שנינו יש נדר בתוך נדר וקא מפרש נזירות אלמא נדרים והנזירות א' הן לענין לחול על דבר מצוה שהרי מנה שם כל הצדדין החמורים ומנה שהנדרים חלים על דבר מצוה ועוד שיש נדר בתוך נדר ועוד שאלו לא היה נזירות חלה על המצוה כי פלוג התם בין נדרים לשבועות טפי הוה ליה לאפלוגי בנדרים גופייהו וזו היא שטה פשוטה בגמ' לפלוג ולתני בדיד' ועוד כי הטעם בנדרים ובנזירות א' הוא כי כאן וכאן אוסר החפץ על עצמו ואין מאכילין את האדם דבר האסור לו והארכתי בזה לפי שראיתי מי שרצה לחלק בשניהם ואינן דברים מחוורין עכ"ל. אבל מצינו להרא"ש ז"ל רפ"ק דנדרים שכתב וז"ל ונזיר אף על פי שנאסר ביין אינו נאסר היין עליו אלא בגופו תלוי הנזירו' שאומר הריני נזיר ומאליו נאסר ביין ובתגלחת ובטומא' עכ"ל. ונ"מ נמי מלשון התוס' פ"ג דמסכת שבועות שכתבו וז"ל ואי כתיב נדרים ה"א לפי שאוסר המצוה עליו אבל בנזיר שאוסר עצמו על היין לא חייל דנדרים גופייהו כשאוסר עצמו על הסוכה לא חייל עכ"ל. הרי שלתוס' והרא"ש ז"ל נזירות איסור גברא מקרי ואם כן בנ"ד אפילו שאמר בלשון שבועה חייל לדידהו וכ"נ לדעת הרמב"ן ז"ל והר"ן אפילו אם נאמר דנזירות הוי איסור חפצא הר' דעתם דנדר בלשון שבועה דיד הוי ואם כן נראה דאין להקל בדבר וכי תימא תיפוק ליה דלאו מילתא היא כיון שתלה הדבר במה שא"א דקאמר שלא יקח אשה אלא זאת והיא בעולת בעל משום הא לא איריא דאיכא למימר שכוון אם תתאלמן או תתגרש. ול"ל נמי דלמ"ד דנזירות הוי איסור גברא דבהאי נדון לאו כלום הוא משום דקאסר נפשיה מפריה ורביה כל זמן שלא תתאלמן או לא תתגרש האי איתתא דלאו מילתא היא דבשבועה אמרי' שאם נשבע שלא יקח אשה וכיוצא אמרי' דלא חייל משום דהוה משועבד לקיים את התורה אבל בנזירות אינו אוסר עצמו בנשים אלא ביין ומה שאומר שלא יקח אשה כו' הוא תנאי ואפשר ליקח אשה ויהיה נזיר ומה גם שאפי' בשבועות כ' הריב"ש ז"ל בתשובה על מי שנשבע שלא יקח אשה אם לא ברצון אשתו שהשבועה חלה עליו מגו דחיילא אנשים שאינם ראויות לילד חיילא נמי אראויות וכ"ש בנ"ד דלא דמי לשבועה כמ"ש. אבל איכא טעמא אחרינא בהאי נדון לאקולי ביה משום שלא אמר אלא אני מקבל נזירות שמשון ולא, אמר בן מנוח ונפל בזה מחלוקת ברבנים ז"ל שקדמונו אם חל הנזירות אם לאו הילכך נעשה זה סניף אל הקודם להתיר לו ע"י שאלה לחכם כשאר נדרים. זהו הנלע"ד וחתמתי שמי: