שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך
שאלה מד
שאלה. נוסח קיום שנעשה על כתב שבא לצפת מחליב על שמועה כי באה. במותב תלתא כחדא בי דינא הוינא יתבי כד הנפק קדמנא כתב א' על עגונה דאיתת' וזה נוסחה אות באות תיבה בתיבה לא מואריטי די יעקב כהן ה' ינקום נקמתו פואי דישטי מודו קי איל אי אונא' גודיא' שאליירון די חציב פארא לה. אה די חמה אי איל מוקירי לוש לייבו פור איטרו קאמינו פאר' מאטארלוש אי ויניירון אוטרוש לאדרוניש אי מאטארון אה אלייוש אי אה איל מוקירי אישטו דישו און מוקירי פאריינטי די איל מוקידי קי מאטארון מל"ת אה משה מי פי"גו יצ"ו אי אין אישטו בעונותנו איי ספק קי טאן ביין אאישטי מודו אואימוש אוטרו עדות ושלום מאת המזומן למאמרך ישעי' גאביזון עכ"ל הכתב. וכתוב עוד תחתיו בל' הזה זה מ"ש למעלה שמעתי מהמוקירי מזומן למאמרך משה גאביזון ע"כ ונתקיימה בפנינו הכתב הזה דהי' גופ' כתיבת וחתימת כר' ישעיה הנ"ל וכתיבת וחתימת בנו כ"ר משה הנ"ל ודאיתברר לנו אשרנוהו וקיימנוהו כ' זו כדחזי ולראי' ממה שנעש' על ידינו היום יום שני ב' לחדש אלול משנת הש"כב ליצירה פה העירה צפת תו"בב כתבנו וחתמנו שמותנו פה וקים:
תשובה. הנה לכאורה נראה דאיכ' למיסר להאי איתת' מטעמי טובא חדא דדילמא בנו של ר' ישעי' לא היה בקי בגוונ' דמסל"ת היכי הויא ועוד שלא הזכיר שם עירו וחזינא דמהרי"ק בשורש קפ"ה דקדק מלשון הרמב"ם דכתב בא א' ואמר אמרו לי בית דין או אנשים כשתלך למקום פלו' אמור להם שמת יצחק בן מיכאל וכו' דמדקאמר כשתלך למקום פלוני משמע דאיכא קפידא בידיעת שם עירו וכן הביא לשון ר' ישעי' מטראני שכתב וז"ל באו עדים והעידו שמת יב"ש מעיר פלוני מתירין את אשתו ואין חוששין שמא יב"ש אחר היה באותה העיר וכו' עד ואם יאמרו העדים יב"ש מת ולא ידעו מאיזה עיר היה אע"ג דלא הוחזק יב"ש בעיר הזאת חוששין ליב"ש אחר בעולם ואין מתירין אשתו של יב"ש הידוע לנו עכ"ל הרי בפירוש ששם עירו בעינן. וכן משמע נמי מלשון אחר דכתב הרמב"ם ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו וכו' אין אומרים באומד הדעת פלוני הוא עד שיעיד העד שהוא פלוני ויזכיר שמו ושם עירו ע"כ הרי נראה דאין להתיר כ"א כשמזכיר העד שם עירו ובכ"ז לא נזכר שם עירו ועוד שאפילו היה מזכיר שם עירו ניחוש דילמא איכא יעקב כהן אחר בעירו ועוד שלא אמר התוגר קברתיו ודעת הריא"ף והרמב"ם ז"ל דבחוגר בעי' דלימא קברתיו. והנה על דבר אם נחוש אל השומע מפי התוגר שמא אינו בקי בטיב מל"ת נראה דלא חיישינן כיון דנחית לומר ששמע כן בנו מל"ת משמע דידע לאפרושי בין עדות ישראל לתוגר שמעיד ומינה שמעינן דבקי בדבר ודאי דאי לא לא הוה נחית למימר שאמר לו מל"ת וגם שאם היה בפנינו היינו שואלין לו היכי שמע כי הא דהאשה רבה מעשה באדם אחד שבא להגיד עדות אשה לפני ר"ט אמר לו בני היאך אתה בעדות אשה זו דקדק עמו שנים ג"פ וכוון דבריו והשיא ר' טרפון את אשתו ופסק כן הרמב"ם ז"ל וז"ל אמר העד או האשה או העבד מת פלוני ואני ראיתיו שואלין אותו היאך ראית אם העיד בדבר ברור נאמן ואם העיד בדברים שרובן רמיזה אין משיאין את אשתו שאין מעידין על האדם שמת אלא כשראוהו שמת ודאי ואין בו ספק ע"כ. אעפ"כ היכא דקאמר העד שמעתי שמת פלוני אין חוקרין על האומ' הראשון איך ידע הדבר כיון שהאומר הראשון ליתיה קמן ואי אפשר לבודקו כמ"ש ה"ה על לשון הרמב"ם שכתבנו וז"ל מ"ש בכאן שאם אמר העד ראיתי שמת וכו' כיצד דבר ברור הוא שאע"פ שכשהוא אומר שמעתי שמת אין אנו יודעים האו' הראשון כיצד היה יודע שמת ועל מה היה אומר כן אין דנין אפשר מדאי אפשר דהכא כיון דאפשר ודאי שואלין אותו שיש לחוש שמא הוא אומר בדומה לו עכ"ל. הרי דאע"ג שאם היה בפנינו היינו צריכים לבדוק ולחקור היכא דליתיה קמן לא חיישינן כלל וא"כ ה"נ דכוות' שאע"ג שאם היה בנו של ר' ישעיה בפנינו היינו חוקרין במה שאמר שהתוגר אמר כן מל"ת ושואלין לו היאך היה הדבר עתה שאינו לפנינו נסמוך על לשונו שכתב שהי' מל"ת ולא נצטרך לחקור איך היה כמו שנסמוך על מי שאמר שמעתי שמת עם שאפשר שהאומר האחר ראה אותו במלחמה או שנפל במים שאין להם סוף או שחלה בדבר שהם דברים שרובן למיתה. ואין לומר שמל"ת איכא למיטעי טפי שמא חשב שאפילו אם התחיל לשאול ממנו ואח"כ הסית התוגר שנקרא מל"ת או שהזכיר שמו בפני התוגר שאינו מל"ת למ"ד הלא יותר איכא למיטעי בדדמי שהרי יותר יטעה האדם במי שנטבע במים שאין להם סוף או שהי' במלחמה ונהרגו הראשונים והאחרונים והוא היה באמצען או תחת המפולת שנפל עליו או בדבר או רעבון שרוב דברים אלו למיתה ורוב בני אדם יטעו בזה ואעפ"כ היכא דליתיה קמן לא חיישינן דלמא טעה כ"ש בהא דנ"ד היכא דנחית לומר שהתוגר היה מסיח לפי תומו דמאן דידע מהו מל"ת לא טעי בהכי שמשמע הדברים של מל"ת הוא שלא הקדים לו שום אדם דבר וליכא למיטעי כולי האי וגם ליתיה קמן דודאי לא חיישינן ומשיאין את אשתו ועוד ראיה שהרי בתרומת הדשן סימן רל"ט כתב על תוגד מפי תוגר דנאמן וז"ל שמאחר שהתוגר האחרון סיפר הדברים במל"ת אע"פ שלא הגיד היאך שמע אותה שמועה מהתוגר חברו אם במל"ת ואם בדרך התפארות וכיוצא איתתא שריא עכ"ל. וא"כ לפ"ז אצ"ל כשאומר היהודי שהתוגר אמר לו מל"ת בזה דנ"ד אלא אפילו לא אמר אלא סתם ודאי סגי לדעתו דלא עדיף תוגר מפי תוגר מישראל המעיד מפי חוגר וכמו שהתוגר אע"פ שלא יפרש שהראשון היה מל"ת סגי כ"ש בישראל האומר מפי תוגר דלא חיישינן דילמא לא היה התוגר האומר מל"ת וכ"ש שהישראל עצמו אומר שהתוגר היה מל"ת. ועוד ראיה מהר"ן ז"ל שמצריך בתשובה על תוגר מפי תוגר שצריך שגם הראשון יהי' מל"ת שכתב בתשובה וז"ל הדברים נראין ומטין שכל שהוא אומר מל"ת ששמע מפי חוגר אחד מל"ת הרי הוא כאשה מפי אשה עכ"ל גם ממנו ראיה עצמית לנ"ד דהשתא ומה אם התוגר דודאי אינו בקי בדקדוקי מל"ת מקבלים הימנו כשאומר שהתוגר הראשון היה מל"ת כ"ש היהודי שאפשר שיודע בטיב מל"ת ואומר בפירוש שהתוגר היה מל"ת ששומעים ממנו ולא יהא דבור קל של התוגר שאומר מאליו שתוגר אחד אמר לאחד מעצמו שמת פלוני גדול מכתיבת ישראל שאומר שהתוגר היה מל"ת וכ"ש שנראה מהר"ן שאין חוקרין לתוגר השני איך היה מל"ת התוגר הראשון כי אם שאומר ששמע מתוגר אחר מל"ת שכ"כ וז"ל שהוא אומר מל"ת ששמע מתוגר אחר מל"ת משמע שאמירתו שהראשון היה מל"ת סגי וכ"ש הכא שאומר הישראל שהתוגר היה מל"ת ואפילו היינו אומרים שדעתו הוא שצריך גם לחקור ולדרוש את הב' היאך היה מל"ת ואמר התוגר שלא דבר לראשון מאומה כי אם הוא מעצמו אין ספק שסתמו של ישראל יפה מפירושו של תוגר אשר פיהם דבר שוא ושמא אומר שלא שאל מאומה ולא דבר לראשון דבר ואינו כן. ועל מה שלא הזכיר שם עירו חזינ' להרשב"א ז"ל בתשובותיו כלל נ"ב דכ' דהיכא דידעינן שהאיש שהעידו עליו שמו כשם בעל האשה הזאת מתירין את אשתו אף ע"ג דלא מסהדי ולא ידעי שם עירו והאריך להביא ראיה לזה מהגמרא מעובדא דיצחק ר"ג ומלשון הרמב"ם דלא בעינן שם עירו איפכא מאי דדקדק מהרי"ק על הרמב"ם ואע"ג דיש לישב מאי דדייק הרא"ש בלשון הרמב"ם ולומר דסבר דלא בעי' שם עירו כאשר הבין בו הרא"ש ז"ל ויש סעד לדעתו מבריית' דירושלמי מצא בשטר כתוב מת איש פב"פ או נהרג ונודע שזה כתב ישראל משיאין את אשתו ע"כ ולא הוזכר שם עירו ופסק הרמב"ם והובא מן הפוסקים ואעפ"כ בנ"ז נראה דעדיף כאלו אמר שם עירו דהא האי כתב דשלח לר' ישעיה לאשת אותו ר' יעקב כהן הידוע פה צפת כיון שידוע לנו שעל בעל אשה זאת כוון מן הסתם שלא שמע מהתוגר שאיש שהיה שמו יעקב כהן נהרג דהא כמה יעקב כהן איכא בעלמא אלא ודאי שהבין והכיר מדברי התוגר שעל הידוע שהוא מצפת אמר שאם לא כן לא היה משלח לצפת לאשה הידוע' ההיא. וראיה ממה שכתב הרמב"ם ז"ל אמרו לו ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל וכו' ולמה לא נחוש שמא אותם אנשים שאמרו לו שיאמר כך במקום פלוני לא נאמר להם שאותו יצחק בן מיכאל הוא מאותו העיר אלא שכששמעו אותו השם וידעו שבאותו מקום היה מי ששמו כך שלחו לומר לאותו מקום אלא ודאי דלא חיישינן אלא דידעו בודאי ע"פ קבלת העדות שקבלו שע"ז היה הדבר שהוא מעיר פלוני וע"כ שלחו שם וא"כ בנ"ד נמי מאחר שזה המעיד שלח כ' לצפת לקרובי הידוע פה שהיה יעקב כהן שנהרג ודאי שנתאמת לו שעל יעקב שמצפת אמרו ולא על מי שהי' מעיר אחרת וזהו אם דעת הרמב"ם ז"ל כאשר הבין בו מהרי"ק דשם עירו בעינן וכ"ש אם דעתו הוא כאשר הבין בו הרא"ש ז"ל דלא בעינן שם עירו דלא איצטריכינן להכי דהא הרא"ש נמי קאי בשיטתיה והביא ראיה מן הגמ' כמ"ש. ועוד שאפי' ה"ר ישעיה שהביא מהרי"ק דסבר דבעי' שם עירו יודה בנ"ד דהא ע"כ לא קאמר ה"ר ישעי' אלא היכא דידעו שלשון העדים היה יב"ש מת ולא ידעו מאיזה עיר היה אבל בני האי נדון שלא נזכר לשון העדות אלא שכתב פלוני שנודע לו שפלוני מת ע"פ תוגר מל"ת ומשלח הכתב לצפת למה נחוש שלא נאמר לו שזה שמצפת היה אלא סתם והוא שלח לצפת ולא נאמר שמן הסתם נתברר לו מתוך דברי התוגר שעל איש שמצפת היה אומר. ולא עוד אלא אפי' נאמר שהדבר ספק אם אמר התוגר כך או לא אמר לא תלינן להחמיר ולמיסר העגונה מספק וכ"ש דבגדולה מזו סמכינן מספיק' והוא דהא קי"ל דאין מעידין אלא תוך ג' ימים ולא יותר ואם היה יותר כתב הרשב"א ז"ל שהדבר צריך לימוד אם משיאין את אשתו ואעפ"י כן ק"ל דעד מפי עד או השומע מתוגר מל"ת משיאין את אשתו ולא חיישינן דילמא אחד שלש היה אלא ודאי דלא מחמרינן אלא בעד הרואה אבל לא בעד השומע משום דבשומע תלינן ששמע עדות הראוי מש"כ בעד הרואה דאיתיה קמן דנשייליה וכמ"ש בתרומת הדשן סימן רל"ט וא"כ בנ"ד נמי תלינן דאע"ג שלא הזכיר ה"ר ישעי' בכתב אם הזכיר לו התוגר שם עירו תלינן דמדכתב הוא הכתב לצפת ודאי ששמע ממנו שעל אותו שמצפת אמר לו התוגר ועל החששה למאן דבעי שם עירו אי חיישינן נמי לתרי יב"ש בעיר א' בהא ודאי לכ"ע לא חיישינן דהא איתמר בגמ' פרק האשה שלום יצחק ר"ג בר אחתיה דרב ביבי הוה אזיל מקורטובא, לאספמיא ושכיב מי חיישינן לתרי יצחק או לאו אביי אמר חיישינן רבא אמר לא חיישינן ואיפסיק' הלכתא כרבא דלא חיישינן ומשיאין את אשתו וכמ"ש ה"ר ישעיה בפירוש וז"ל באו עדים והעידו שמת יב"ש מעיר פלוני מתירין את אשתו ואין חוששין שמא יב"ש אחר היה באותה העיר ע"כ. הרי שאפילו המחמיר דבעי' שם עירו לא חייש לתרי יוסף בעיר א' וא"כ בנ"ד כיון שהוכחנו דהוי כאלו הוזכר שם עירו אפילו למ"ד דבעינן שם עירו תו ליכא למיחש דילמא בעיר זו יש שנים ששמותם שווין וכ"ש למאן דלא בעי אפילו שם עירו כדכתיבנא אמנם מה שראוי לדקדק הוא על מה שלא אמר קברתיו ודעת הרי"ף והרמב"ם והרז"ה דבתוגר מל"ת בעינן וקברתיו ואע"ג שיש רבים מהאחרונים חולקים עליהם וגם יש מי שעשה מעשה בלי קברתיו כי הא דכתב בהגהות מרדכי בסוף יבמות מעשה בתוגר שאמר בשעה שדנוהו למיתה מעולם לא פשעתי כי אם פעם א' הרגתי יהודי בן ניקולא לאורויך שהי' מוליך י' ליטרין ששלחה מרת יהודית לאחיה בניקולא והתירו אשתו משום מל"ת ע"י ששאלו לה אם שלחה המעות ואעפ"י שלא הזכיר שם היהודי כדאמרינן פרק בתרא ביבמות בעובדא דפרשא זריזא דפומבדית' ע"כ. וכן שמענו שהיו בדורותינו אלה מי שעשה מעשה שלא כהרי"ף והרמב"ם ז"ל ולדבריהם בנ"ד משיאין אותה אעפ"י שלא אמר התוגר וקברתיו אך אמנם חזינא לאשלי רברבי דמסתפי להקל בדבר נגד הרי"ף והרמב"ם ז"ל וז"ל הרשב"א ז"ל בתשו' על דברי הרי"ף והרמב"ם והרז"ה שאמרו דבעי' קברתיו בע"א וגבי תוגר המסיח ל"ת אבל מקצת מן האחרונים אמרו שהוא נאמן באומר מת סתם ולא אמר קברתיו ואעפ"י שאין דעתי מכרעת כך דעתי נוטה מפני שיש בזה כמה ראיות מהגמ' ומהירושלמי ומ"מ מי יקל ראשו להקל בדבר של ערוה כנגד אבות העולם אין לנו אלא לשית לב לדעת' ע"כ והריב"ש ז"ל כתב בתשובה וז"ל גבי תוגר שלא אמר קברתיו כיון שיצא הדבר מפי הרי"ף והרמב"ם להחמיר ראוי לחוש לדבריהם כמ"ש הרשב"א בתשובה ומי לא יחוש אחריו וכי הרי"ף והרמב"ם קטלו קני באגמ' אינון הלא הם גאוני עולם ועמודי ההודאה ומי יחיד לשום אשה שהי' ערוה לדעתם חלילה עכ"ל. וא"כ ק"ו הדברים אם גדולים אשר בארץ כהרשב"א והריב"ש ז"ל לא ערבו אל לבם להתיר מי לא יירא להתיר אחריהם בערוה החמור' איבר' שה"ה מחלק ואומר שלא בכל מל"ת מצריך הרמב"ם שיאמר קברתיו כ"א כשאינו התוגר מזכיר שם היהודי אלא באומר איש יהודי שהי' עמי ואנו יודעים שהוא פלוני אך במזכיר שמו שמכירו, א"צ לומר וקברתיו והכריח הדבר מן הגמ' ומלשונות הרמב"ם. וכן הר"ן ז"ל גם הוא כתב בתשובה שאין ספק שכל שהתוגר מכירו א"צ שיאמר אלא מת בלבד והיינו עובדא דבי חיואי ובי חסא ואין בזה ספק ואפילו להרמב"ם ז"ל שכן כתב הוא בכל כיוצא בזה בפרק אחרון דהלכות גרושין דכל שהוא מכירו א"צ אלא מת בלבד עכ"ל. ועוד האריך להכרח הדבר. והריב"ש ז"ל כתב גם כן שלא הצריך הרמב"ם לומר קברתיו אלא כשאין התוגר מזכירו בשם כי כן מזכיר בגמ' בהנהו עובדי דאבא יודן בכולהו קברתיו ואנהו הכי הוו שלא היה התוגר מזכיר המתים בשם אבל כשאומר התוגר מל"ת איש פלוני מת חלילה לרב ז"ל שצריך קברתיו שהרי באותו פרק עצמו כתב משיאין על פי תוגר מסיח לפי תומו ולא הזכיר כלל קברתיו וכן בכמה מקומות בפרק ההוא ובפ' שלפניו כי הרב ז"ל אינו סובר שנאמר בכל הני תלה עובדי מעשה שהי' כך היה ועשה זה החילוק עכ"ל. ואם כן היוצא לפי זה בנדון דידן שאם התוגר ההוא הזכיר את יעקב כהן בשם מסיח לפי תומו ודאי שמשיאין את אשתו אבל אם לא אמר אלא שיהודי אחד עם אשה אחת שהלכו עם קרובו מחליב לחמה נהרגו אפי' אם היינו יודעים שאותו המוקירי הקרוב לזה המגיד לא יצא עמו איש ואשה בימים ההם אלא יעקב כהן והאשה שהוליך עמו אין משיאין את אשתו עד שיאמר קברתיו כי זה דומה למ"ש הרמב"ם ז"ל והצריך לומר קברתיו וז"ל יצא ישראל וחוגר מעמנו למקום א' ובא תוגר והסיח ל"ת ואמר איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו אעפ"י שאין התוגר יודע את האיש והוא שיאמר קברתיו עכ"ל. והנה מלשון הכתב של הר' ישעיה יצ"ו לא נתברר בפירוש אם הזכירו התוגר בשמו אמנם אם באנו לדייק לשון הכתב אפשר להבין במשמעותו שהתוגר היה מכירו והזכיר שמו שהרי תחלת דברי רבי ישעיה הם קי איל אי אונא גודי"א שאליירון די חליב וכו' וע"ז אמר בסוף אישטו דישו איל מוקירי וכו' והנה אם המוקירי לא אמר אלא שיהודי א' עם אשה אחת הלכו עם קרובו ונהרגו א"כ כמו שעל האשה אמר אונא גודיאה סתם גם באיש הנ"ל כן ולכתוב און גורייו אי אונא גודיאה אך מאומרו קי איל אי אונא גודיאה מורה שאת האיש היה מכיר התוגר והזכירו בשמו אך לא את שם האשת כי לא היה מכירה וזהו שאמר קי איל כלומר הידוע בשם שהיה ניכר להם וא"ל שאינן דברי המוקירי רק מל' אומרו שהמוקירי הוליכם בדרך אחרת כי אפשר לדברים אלו בלא ראשית הענין ומה גם בהיותו מל"ת שהוא מתחיל לדבר ולספר כל המאורע ועוד הוכחה מל' הכתב שמשמע ודאי שנודע לכותב כי האיש ההוא אשר הזכיר הוא הנהרג בודאי בפירוש ולא באומד שהרי כ' בראשית הכתב וז"ל לא מואירטי די ר"י ה' ינקום נקמתו פואי דישטי מודו וכו' מודה כי בפירוש שמע עליו בשם ואין זה כי אם שבנו של ר' ישעיה שמע מהתוגר את שמו שהיה התוגר מכירו שאל"כ היה לו לומר שהיה נראה לו שמיתתו היתה כך וכך שע"י סימני התוגר הוציא הדבר באומדן דעתו שהי' הוא אך באומרו מיתתו של פלו' היתה כך וכו' אין משמע הדברים כמספר מה שאמר בסימני התוגר רק כמספר מה ששמע עליו בשמו בלי ספק. ויש קצת סעד לזה מלשון הירוש' והביאו הרמב"ם ז"ל וז"ל מצאו כתוב בשטר איש פלו' בן פלו' מת או נהרג משיאין את אשתו ע"כ והנה אין ספק שאין פירוש איש פלו' מת שראהו הכותב מת בודאי שג"כ בכלל הדבר הוא ששמע הכותב מפי אחר ומדלא מספקינ' לומר שמא לא שמע הכותב כן בפירוש אלא באומד הוציא שהיה האיש ששמו כך אלא אמרינן מדכתב פלוני בן פלו' ודאי שכך שמע בשם כן בנ"ד נאמר כיון שמזכיר בשם ודאי שכך שמע. לפיכך נלע"ד שבנ"ז גם להרי"ף ולהרמב"ם ז"ל שמצריכין למימר וקברתיו בכי האי נדון לא צריך כיון שנראה שהתוגר המל"ת היה מכיר אותו כהכרעת הר"ן והריב"ש וה"ה ז"ל בכוונת הרמב"ם ז"ל בראיות ברורות וגם שלהרש"בא ז"ל דעת הרמב"ם שבכל גוונא מצריך וקברתיו הרי לפ"ז לא נתיישבו לו דברי הרמ"בם ותמה עליהם כמ"ש בנ"י שהרשב"א והריטב"א תמהו על הרמב"ם ז"ל וא"כ אחר שהרשב"א עצמו היו קשים דברי הרמב"ם בעיניו לפי מה שחשב עליו וחזינא פירושא תירוצא ומתיישבת על הרמ"בם מסולק תמיהא עליה סמכינן בלי ספקי וראיה מה"ה ז"ל שאחר שהביא סברת הרשב"א על הרמב"ם דחה אותה בשתי ידים וכתב בסוף דבריו מ"מ כך הוא כוונתו של רבי' כמ"ש הרי שהחזיק בסברתו להקל נגד סברת הרשב"א עם שאין דרכו להחזיק סברתו כ"כ נגדו להקל וכן הריב"ש והר"ן עם ראותם דברי הרשב"א תפסו חילוק זה על הרמב"ם לדבר פשוט מאד ואע"ג דהריטב"א מחלק חילוק אחר להרמב"ם זה שכתבנו הוא הצודק יותר על ג' עדים הנז' ז"ל. ועוד אני אומר שיש להוכיח מלשון הרמב"ם חילוק הר"ן וה"ה והריב"ש שהרי כ' בסוף ל' שהעתקנו למענה המתחיל יצא תוגר וישראל מעמנו וכו' וז"ל ואעפ"י שאין התוגר יודע אותו האיש הוא שמת והוא שיאמר קברתיו והן הם דברי חילוק הר"ן וה"ה והריב"ש ז"ל. וע"פ הדברים האלה נלע"ד להתיר האשה הזאת ע"פ הכתב הזה כיון דליתיה לישראל ששמע מפי התוגר קמן דנשייליה אם יסכימו המורים שלא לאחר הדבר עד דייתי קמן ונשייליה זהו הנלע"ד וחתמתי שמי: