אור ברסלב

שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך

שאלה מג

שאלה מב

שאלה. זהו תופס מעשה ב"ד הא'. במותב תלתא כחדא הוינא יתבין ב"ד דחתמין לתתא כד אתא קדמנא יוסף בכ"ר רבינו תושב גובאר ואסהיד קדמנא בת"ע על ענין היהודים אשר יצאו מפה דמשק ולא שבו עוד לביתם שמם אשר יקראו להם ר' צדקה ור' צפניה ואמר שכשהיה עומד בשוק הצורפים הנקרא סאגה ראה גויה אחת אומרת מה אמולה לבתכם אתם היהודים שנהרגו האנשים האלה ואין דורש ואין מבקש אין קרובים לאלו. והוא בשמעו את הדברים האלה שאל ממנה אינה נהית' הרעה הזאת והשיבה כי אותה הלילה קודם צאתם מהכפר היו מתארחים אצלה ונתנה להם לאכול והזהירם שלא יזוזו ממקומ' כי בדרך יצאו נצבים שודדים והורגים והם נסעו ולא שמעו לקולה ואמרה עוד ששמעה מבעל' שהיהודים הנז' ראה נבלתם מושלכת על פני השדה. ואח"ז שאלה לה יוסף הנזכר מאין את יודעת ומכרת האנשים האלה והשיב' לו וכי אין אנו מכירים היהודים האלה שבכל יום ויום באים מדמשק ויושבים בביתנו לעשות מלאכתנו מלאכת הצורפים זהו מה שהעיד קדמנה העד הנזכר וכו':

זהו טופס המעשה ב"ד השני ביום המחרת במותב תלתא כחדא הוינ' יתבין בי דינא דחתימין לתתא כד אתא קדמנא ה"ר משה בעל בוקי ואסתי' קדמנא בת"ע על הענין הלז ואמר שהלך לכפר דומי לבית גויה אחת אשר היה דרכו מדי עברו יסור שמה והיא שאלה לו בתחלה קודם כל דבר השמעת בענין היהודים האלו שנהרגו דבר והשיב לה כי לא שמע דבר אבל אמר לה הגידי לי את שבאלו המקומות נהרג אז השיבה לו לר' משה הנז' שאותה הלילה קודם צאתה מהכפר הפצירה עד בוש באנשים האלו ר' צדקה ור' צפניה בשם שילינו שם טרם יעבורו ותתן להם לאכול ובבקר ילכו ולא שמעו בקולה וישימו לדרך פעמם ונתנה להם לחם ומזון ולא שבו עוד ואחר יום או יומים אמרה לו ששמעה מבעל' כי ראה אותם הרוגים את ר' צדקה ור' צפניה בחברת ג' ישמעאלים כלם פגרים מתים ובכלל מה שהעיד הנז' אמר שאמרה הגויה הנז' שאלו היהודים היה עקרם מבעל ביק ועכשו היו דרים בדמשק:

תשובה מה שיש לפקפק בעדיות אלו אינו אלא אם לדעת הרמב"ם ז"ל לא סגי בהכי כיון דלא אמר קברתים שכתב וז"ל יצא חוגר וישראל מעמנו למקום אחר ובא התוגר והסיח לפי תומו ואמר איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו ואע"פ שאין התוגר יודע אותו האיש והוא שיאמר קברתיו וכן אם יצאו עשרה בני אדם כאחד ממקום למקום וכו' עד והסיח התוגר לפי תומו ואמר שי' אנשים שהלכו ממקום פלו' למקום פלו' והם נושאין כך וכך מתו וקברנום משיאין את נשותיהם ע"כ הרי שמצריך למ"לת שיאמר קברתיו ואע"ג שכל שאר הפוסקים חלקו עליו ואמרו שאין צורך לזה אלא היכא דאיכ' למיחש לדדמי כמלחמה או מפולת והביאו ראיה מכמה עובדי דגמ' שהתירו בתוגר מל"ת מבלי שיאמר קברתיו. והנה היה מקום לבלתי לחוש לדבריו כיון שהוא יחיד בסבר' זו אבל חזינא דלישנ' דגמ' דיקא כותיה דבהנהו תרי גווני דכ' בהו הרמב"ם ז"ל לשון זה הכי איתא נמי בגמר' בפי' כמו שהזכיר ה"ה ודוחק הוא לומר שבחנם הזכיר הגמ' שאמר התוגר קברתיו דמה לו לגמ' להזכיר דברי התוגר במה שאינו מעלה ולא מוריד אלא ודאי דדוק' הוא וע"כ תפס הרמב"ם ז"ל לשון הגמ' מה תאמר שהרי בשאר עובדי לא הוזכר זה אלא היכא דחיישינן לדדמי משום הא לא אירייא דהא מוטל עלינו למיהדר אחר איזה חילוק והוא מוכרח לדעת הרמב"ם דהא איהו גופיה בשאר עובדי לא סבר הכי דהא אייתי להנהו גווני לעיל ולא הזכיר שיאמר קברתיו נר' בפירוש דלא בכל גווני דמל"ת קא בעי דלימא קברתיו אלא בהנהו תרי גווני שהעתקנו לשונו וכיוצא בהן. והנה ה"ה ז"ל חולק ואמר דלא הצריך הרמב"ם ז"ל שיאמר קברתיו אלא היכא שאין התוגר מזכיר שמו אבל היכ' שהתוגר מל"ת מזכיר שם המת א"צ שיאמר קברתיו והחזיק בדבר לומר שודאי שזה הוא דעת הרמב"ם ז"ל., וא"כ בנ"ד שהתוגר הזכיר שמו לא בעינן דלימ' קברתיו ואיתתא שריא כיון שהזכיר שמו. ואע"ג שה"ה עצמו כתב בסוף דבריו וז"ל ואפי' ת"ל שיש להשיב על זה מ"מ ודאי כך היא כוונתו של רבי' ע"כ ראה ראה דוחק באותו החילוק והוא שמה שראוי לחוש כשאין מזכיר שמו דהיינו שמא אחר הוא אינו נתקן במה שיאמר מד קברתיו אעפ"כ הרי כ' שודאי זה הוא דעת הרמב"ם ז"ל כ"ש שאפשר לתת טעם לדבר ולומר דהיכא דאין התוגר מכיר את האיש ההוא אלא שאומר אותו האיש שיצא עמי מת אינו חושש אם ימצא בדאי ויצא היום או למחר שיכול לישמט ולומר לא היה לי הכרה עמו לגמרי וטעיתי ואחר היה שנדמה אליו משא"כ כשהוא מכירו ויודע שמו שחושש פן ימצא בדאי ויחזיקוהו למשקר. עוד אפשר לנו לומר חילוק אחר דדוקא בהנהו תרי גווני דכתב הרמב"ם ז"ל וכיוצא בהן צרכינן דלימא קברתיו כפשט' דגמ' שאמרו כך בהנהו תרי עובדי משום דאיכא למיחש לבדדמי דהיינו כשאומר איש שיצא עמי מכאן מת משום דאפשר שלא ראהו מת ממש אלא שהיו שניהם הולכים בדרך וראו לסטים באין והתוגר ברח וימלט וחושש התוגר ומדמה דמן הסתם שהיהודי שלא ברח נפל בידם ונהרג והיינו בדדמי וע"כ צריך שיאמר קברתיו וכן באומר י' אנשים שהיו יחד יוצאין בקולר או נושאין גמלים ממקום פלוני למקום פלוני מתו כולם וקברנו' וכו' התם נמי חיישינן שאחר שאומר שמתו כולם כאחד אנו חוששין שמא לא ראו מיתת כלם כ"א שראה שהרגו רובם וחוששין שמן הסתם לא נצול גם אחד והיינו בדדמי שאפשר לפעמים ישארו קצתם או אחד מהם לפיכן בעי' שיאמר קברנום א"כ לפי דרך זה אפשר שאם היה מזכירן בשם כל אחד ואחד דאפשר למימר דדייק ומזכיר. כלל הדברים שהרמב"ם ז"ל לא בכל גוונא דחוגר מל"ת מצריך שיאמר קברתיו אלא בהנהו גווני וכיוצא בהן וא"כ נ"ד דליכא הנהו טעמי לא צריכינן להכי. איברא דעדיין איכא לספוקי בשריותא דהאי נדון משום שהתוגר בעל הגויה שאמר שראה אותם הרוגים לא אמר אם ידע שראה אותם ג' ימים להריגתם ושמא היה אחר ג' ימים ועדותו בטלה שאין מעידין אלא תוך ג' ולא אח"כ שפרצוף הפנים משתנה. אבל לאו מילתא היא דאצ"ל למ"ש הטור בפשיטות וז"ל אם מצאוהו הרוג ומכירין אותו בטביעות עין ואין יודעין מתי נהרג תולין שנהרג תוך ג' ימים ומעידין עליו עכ"ל. והם דברי התוספות והרא"ש בשם ר"ת דודאי דאין כאן חששא אלא אפילו להרשב"א ז"ל שמסתפק אם חוששין שמא עברו ג' ימים והניח הדבר בצריך למוד אפי' לדידיה איכ' למימר דע"כ לא נסתפק אלא דהעד קמן ואנו שואלין לו אם ידע שלא עברו ג' ימים ואמר שאינו יודע אבל אם העיד והלך לו וליתי' קמן השת' דנשיילי' ל"א דילמא אי הוה קמן הוה קאמר דלא ידע אם עברו ג' ימים דהא לא אלים ההיא ספיקא דהיכ' דאיתי' קמן לאחמורי עד דאנן ניקום ונחמיר נמי אפי' היכא דליתי' קמן מטעמ' דילמ' אי הוה קמן הוה מסתפק ליה ובודאי דבהכי לא הוה אמר הרשב"א דצריך למוד. ועל דרך זה כתב הרב בעל תרומת הדשן בספר פסקים וכתבי' דלא דמי עד הרואה לעד השומע דבעד הרואה בדקי' ליה אם עברו ג' ימים אי לא אבל בעד ששמע מאחר תלינן דהעד הראשון היה יודע שהי' בתוך ג' ימים וז"ל ויותר יש להקל בעד השומע מבעד הרואה והביא ראי' מההי' דכ' הרמב"ם ז"ל וז"ל וכבר הודענו שהעד שאמר שמעתי שמת פלו' אפי' שמע מאשה ששמע' מעבד הרי זה כשר לעדות אשה ומשיאין את אשתו ע"פ אבל אם אמר העד או האשה או העבד מת פלו' ואני ראיתי שמת שואלין אותו היאך ראית ובמה ידעת וכו' וכן הבי' עוד בס' תרומת הדשן סי' רל"ט וז"ל ותו נרא' דכיון דהתוגר האחרון לא ביאר דבריו אם התוגר הראשון סיפר דבריו מעצמו או ע"י שאלה לא תלינן להחמיר ולומר ע"י שאלה סיפר ע"כ. הא קמן דאע"ג דבחוגר הבא לפנינו חוקרין איך היה הענין במי שמעיד מפי אחר לא תלינן בראשון להחמיר אלא להקל ומינה לנ"ד דלא חיישי' דילמא כשראה בעל הגויה ההרוגים היה אחר ג' ימים להריגתה ואין עדותו עדות, אלא דתלינן דתוך ג' ימים היה ומשיאין האשה ע"פ. וכן ה"ה פרק י"ג עלה דהא דכ' הרמב"ם ז"ל כבר הודענו וכו' כ' ה"ה וז"ל דבר ברור הוא שאע"פ שכשהו' אומר שמעתי שמת אין אנו יודעין האומר הראשון כיצד היה יודע שמת ועל מה הי' אומר כן אין דנין אפשר משאי אפשר דהכא כיון דאפשר שואלין אותו שיש לחוש שמא הוא אומר בדומה לו ע"כ. וא"כ בנ"ד אין לחוש שמא מה ששמעה הגוי' מבעלה שמא היה אחר ג' ימים וכיוצא משאר ספקות דאינו דומה עד המעיד לעד השומע כדכתיבנ'. ואע"ג דבהאי נדון הוא תוגר מפי חוגר דבגויה אמרה ששמעה מבעלה והריב"ש ז"ל כ' בתשובה סימן שע"ז דתוגר מפי תוגר מל"ת לא מהני הרי הר"ן ז"ל בתשובה ותרומת הדשן סי' רל"ט ומהרי"ק שורש קכ"א סברי דמהני וכדאי הם לסמוך עליהם ואע"פ שמל' הר"ן נראה דבעינן שהתוגר השני יאמר שהראשון אמר לו מל"ת מלשון הגויה נרא' שבעל' מעצמו הגיד לה וכ"ש שבעל תרומת הדשן הוכיח דאין אנו צריכין לחקור מהתוגר השני אם כששמע מהראשון היה מל"ת. כלל הדברים כי נשותיהם של אלו צדקה וצפניה מותרות לינשא כדכתיבנ'. זה הוא הנלע"ד וחתמתי שמי:

תוכן העניינים

שות מהרם אלשיך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה