שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך
שאלה מב
שאלה. ברזילי סוחר נושא ונותן הסחורות מצרים עטר בלעז והיה יושב בחנות באנדרונופולי מוכר באשריות ליהודים ותוגרמים גוים סוחרי הקאשאבאש בד' פנות העולם באופן שהיה ניכר נודע בשערים שמו ברזילי והיה מנהגו לצאת ממקומו לגבות חובותיו וקרה מקרה שנהרג ויצא הקול בעיר אנדרינופולי נהרג פלוני ואמנם לא עפ"י עדות עד אחר זמן באו שני יהודים והעידו מפי עדים אחרים ונתקבל עדותם בב"ד וזה המעשה תקפו. אנחנו ב"ד ח"מ נדרשנו לקבל עדות על ה"ר ברזילי בכ"ר יצחק טיל"יו נ"ע שזה ימים נתעלם מן העין ולא ידענו מה היה לו ועתה באו לפנינו עדים נאמנים הר"ר יוסף פאלקון וה"ר משה בכ"ר אברהם אשכנזי יצ"ו ואחרי החקירה והדרישה כראוי העידו בפנינו עדות מפי עדים אחרים עד מפי עד ה"ר יוסף הנז' קם על רגליו והעיד מפי עד אחר שמצא עמו בכפר גורלו יהודי א' והוא שוחט שם ואמר לו שפגע בתוגר א' ואמר לו שיהודי אחד שמו ברזילי אני ראיתיו נהרג במקום פלוני וה"ר משה הנז' קם על רגליו והעיד שנמצא ב' גורלו הנז' עם הישיש ה"ר מרדכי לונגו יצ"ו ואמר לו שפגע בתוגר א' ואמר לו מבלי ששאל ממנו דבר שיהודי א' שמו ברזילי שהיה בכפרים גובה נכסיו אני ראיתיו במקום פלוני נהרג לכו שם ותמצאוהו כדי שתקברוהו ולהיות שכל הנ"ל הוא אמת ויציב שהוגד והועד בפנינו מפי העדים הנ"ל עדים מפי עדים אחרים כנ"ל כתבנו וחתמנו שמותנו להיות לראיה ולזכות וכו'. ואומר אני השואל שדבר ברור הוא פה אנדרינופולי שבכל אותם הסביבות לא הוחזק איש אחד ששמו ברזילי וחושש אני אם בכל אנדרינופולי יש שני אנשים ששמם ברזילי וכ"ש להיות נכרים בין התוגרמים ולמוחש א"צ ראיה ששם ברזילי אינו נהוג כ"כ בישראל גם שאל השואל אם יתירוה להנשא תגבה כתובתה משלם א"ל בהיות שיש חולק בעדות מל"ת אינו מועיל אלא להנשא אבל לגבות צריך עדים כשרים ועד שיבואו עדים יעמידו הנכסים בב"ד על כן יורנו רבנו משפט האשה דצריכא לן טובא בשביל עיגונא דאיתתא ושכרו אתו ופעולתו לפניו:
תשובה. לכאורה איכא לאחמורי בהאי איתתא מטעמי טובא. חדא שהתוגר לא הזכיר שם עירו וגם לא שם אשתו ולא שם אביו כי לא אמר פלו' בן פלוני ולא כנויו ועוד שלא אמר וקברתיו ונראה מהרמב"ם ז"ל דקפיד בהכי בתוגר מל"ת דכת' וז"ל יצא תוגר וישראל מעמנו למקום אחר ובא התוגר והסיח ל"ת ואמר איש פלוני שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו ואע"פי שאין התוגר יודע אותו האיש והוא שיאמר קברתיו עכ"ל. ועוד דמן השאלה אי שיירות תשובה מצויות שם במקום שנהרג דהא חזינא להרי"ף ז"ל גבי גט שאבד דתרתי לטיבותא בעינן דאין שיירות מצויות ולא הוחזקו. והנה על האחד שלא הזכיר התוגר שם עירו מצינן למהרי"ק שורש קפ"ה דדייק מל' הרמב"ם ז"ל דשם עירו בעינן וז"ל דכתב הרמב"ם בא אחד ואמר אמרו לו ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל וכו' דמדקאמר כשתלך למקום פלוני משמע דאיכא קפידא בידיעת שם עירו וכן הביא לשון ה"ר ישעי' מטראני שכתב וז"ל באו עדים והעידו שמת יוסף בן שמעון מעיר פלוני מתירין את אשתו ואין חוששין שמא יב"ש אחר הי' באותה העיר וכו' עד ואם יאמרו העדים יב"ש מת ולא ידעו מאי זה עיר הי' אע"ג דלא הוחזק יב"ש בעיר הזאת חוששין ליב"ש אחר בעולם ואין מתירין אשתו של יוסף ב"ש הידוע לנו עכ"ל הרי בפירוש דשם עירו בעינן ובנ"ד לא מסהדי אשם עירו. איברא דהרא"ש ז"ל בתשובה כלל נ"ד כתב דאע"ג שלא הוזכר שם עירו ולא שם אשתו מהני והביא ראיה וז"ל דגרסינן פ' האשה שלום יצחק בר אחתי' דרב ביבי הוה קאזיל מקורדובא לאספמיא ושכיב מי חיישינן לתרי יצחק אי לא אביי אמר חיישינן ורבא אמר לא חיישינן אמר אביי מנא אמינא לה דההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא דכתיב ביה בצד קלוני' מתא אנא אדנרונילאי נהרדעא פטרית ותרוכית ית פלוניתא אנתתי ושלחה אבוה דשמואל קמיה דר' יהודה נשיאה ושלח ליה תבדק נהרדעא כולה ורבא אמר אם איתא יבדק כל העולם מבעי ליה אלא משום כבודו דאבוה דשמואל הוא דשלח הכי הרי מה שהבאתי דומי' דנ"ד שהרי המעידין לא העידו כ"א על שמו אך לא הכירו את מקומו ולא את אשתו אלא כך היה שם האיש שנפטר בכאן כאלו העידו עדות גמורה שידעו שהי' בעלה של אותה אשה עכ"ל. הרי דדעת הרא"ש דכיון שלא הוחזקו תרי בההוא שמא באותו מקום לא בעי' שם עירו ולא שם אשתו. ולא עוד אלא דכתב שכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל וז"ל וכאשר הבנתי מתוך ההלכה כך מצאתי בחבורו של רבינו משה ז"ל וז"ל בא אחד ואמר אמרו לי ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל ובא השליח ואמר לנו איני יודע מי הוא זה הואיל ואנו יודעים פלוני הידוע בשם זה אשתו מותרת ואין אנו חוששין שמא יצחק בן מיכאל אחר שמת עכ"ל הנה כי ממקום שמדייק מהרי"ק שהרמב"ם חושש על שם עירו משם מדייק הרא"ש דלא חייש לה והוא דמהרי"ק דייק מרישא דקאמר כשתלך למקום פלוני והרא"ש דייק מסיפא ומסתבר טעמיה דהרא"ש טפי דהא במאי דדייק מהרי"ק ממאי דקאמר כשתלך למקום פלוני וכו' שאם הכונה הוא ללמדנו שצריך העד להעיד שהוא מעיר פלוני לא הל"ל אלא אמור להם שמת פב"פ שממקום פלוני ויודיענו הזכרת שם העיר במה שמשים בפי העד שיעיד ולא באמור לו היכן ילך להעיד דהא איכא למימר דמורה מקום הוא לו שימצא שם ב"ד א"נ יש לדחות דילמא במקום ההוא היתה האשה ושלחו לזה להעיד במקומה ולא שהי' דר בעלה עמה שם אבל מסיפא דייק הרא"ש שפיר דהא בתר דקאמר הוא לו ואנו יודעים פלוני הידוע בשם זה והרי אשתו מותרת אמאי הדר ואמר אין אומרים שמא יצחק בן מיכאל אחר הוא שמת כי מלבד שהוא מיותר ואיכא למימר דאתא לאשמועינן דלא חיישינן ליצחק מעיר אחרת אע"ג דלא הזכיר שם עירו נראה שגם הוא מוכרח בלשונו דאם איתא שהעד מעיד על יצחק בן מיכאל שמהעיד ההיא כדעת מהרי"ק א"כ היכי הוה אסיק אדעתין לחוש שמא הוא יצחק בן מיכאל מעיר אחרת שהוצרך לומר ואין אומרים שמא יצחק בן מיכאל אחר הוא כיון שהעד אומר בפירוש שהוא מעיר זה ול"ל שבא להשמיענו דכיון שלא הוחזקו ב' יצחק בן מיכאל בעיר זה לא חיישינן שמא יש אחר בעיר שאם כן לא הוה ל"ל אלא ואין אומרים שמא יש אחר בעיר ולא כאלו ידענו שיש אלא שהספק הוא אם האחד הוא המת אבל אי מיירי על כללא דעלמא ניחא דמן הסתם ימצא מי ששמו כשמו הא קמן דלהרא"ש והרמב"ם ז"ל לא בעינן שם עירו ולא שם אשתו כדכתב הרא"ש ומהגמ' היה מקום לחתור היבשה למצוא סעד להיתר בלי הזכרת שם עירו ושם אשתו אבל חזינא להרמב"ם ז"ל שכתב וז"ל ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו במקום פלוני כך וכך צורתו וכך היו סימניו אין אומרים באומד הדעת פלוני עד שיעיד העד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו ע"כ. הרי שמצריך שם עירו בפירוש. והן אמת דאפשר לדחות דלא נחית אלא לאפוקי האומדן דעת וכיוצא בדחויי' כאלה. אבל הריב"ש ז"ל סי' תק"ח כ' דדעת הרמב"ם ז"ל והרשב"א ז"ל דשם עירו בעינן וכן הוא מסכים כמ"ש שם על עד שהעיד שיהודי אחד שמו אברהם פראח שהיה מקשטילייא מת וקברו הוא בירושלים כ' שהריב"ש עצמו שאל לעד המעיד אותו אברהם פאראח אתה יודע אותו או שמעת ממנו שהיה בעל של אורד אינייא הדרה בעיר הזאת אמר לא ועוד שאל לו אתה יודע או שמעת ממנו שהיה דר ושהיה נשוי בעיר הזאת אמר לא ועוד שאל אתה יודע או שמעת מאי זו עיר היה קודם שהלך לירושלים אמר לו לא שמעתי אלא שהיה ממלכות קאשטילייא ולא מאי זה עיר ממנה ועל שלא העיד על שם אשתו ועל שם עירו כ' שאסור' אשתו לינשא ע"כ תורף ענינו וגם הביא ראיה מהתוס' ומהגמ' כמבואר שם בארוכה. הנה כי דעת הרמב"ם והרשב"א וה"ר ישעיה מטדאני והריב"ש ומהרי"ק דשם עירו בעינן וכן דעת הנ"י והמרדכי כאשר הביאו מה"ר זלה"ה בספרו וא"כ בנ"ד דליכא לא שם עירו ולא שם אשתו נראה דאסורה לינשא. והנה ראיתי מחלקים בדבר ובפרט לדעת הרמב"ם דלא צרכינן שם עירו אלא היכא דלא אמר שם אביו אבל אי אמר שמו ושם אביו סגי בהכי אבל כל זה איננו שוה לנ"ד דליכא לא שם עירו ולא שם אשתו ולא שם אביו והן אמת כי לענין שם אביו נראה ברור דאין קפידא אלא כשהשם הוא מהמורגלים אבל כשהשם אינו נמצא אלא בזרות כי נ"ד דברזילי לא נהיגי ביה אנשי הוי מסויים טפי משמו ושם אביו מהנהוגים כדאשכחן מעובד' דגמ' מאן איכא בי חסא ובי חויא וכו' והשיאו את נשותיהם אע"ג דלא הזכירו שם אביו דחדא מינייהו אלא משום דהוי שם מסויים אמנם על דבר שם עירו ושם אשתו שהוכחנו שדעת כל הנהו רבוותא שאין משיאין את אשתו אמינא דראוי לעיוני מה ראה הרא"ש לדחות התוספתא שהביא הריב"ש וזה לשונה אין מעידין אא"כ מכירים שמו ושם עירו וגם אנה הניח הרא"ש פשט לשון הרמב"ם שהזכרנו למעלה ישראל שאמר מת איש יהודי וכו' עד שיעיד העד שהוא פלוני ושיכיר שמו ושם עירו ושהוא מפורש דשם עירו בעינן והלך לדרוש מל' אחר סתום דלא בעי' שם עירו ממקום שאדרבה איכא למידק איפכא כדדייק מהרי"ק משם דשם עירו בעי' כדכתיבנא לעיל. אבל מסתברא דודאי הרא"ש לא פליג אתוספתא ודעתו כדעת הריב"ש שכתב דבעי' שם עירו והוא דעת הרמב"ם והרשב"א כמו"ש ז"ל כנ"ל אלא דמר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ ושניהם הבינו בהרמב"ם דרך א' ואגב אורחין נשיב גם על מה שהערנו אי עסקינן בהוחזקו תרי בשם הנהרג בעיר זה ואי שכיחי שיירתא ואי בעי' תרתי לטיבותא כדעת הרי"ף בגט שאב' אי לא ולמיקם עלה דמילתא מייתינן סוגיא דגמ' דגרסינן פרק האשה שלום יצחק ר"ג בר אחתיה דרב ביבי הוה קאזיל מקורדובא לאספמיא ושכיב מי חיישי' לתרי יצחק או לא אביי אמר חיישי' רבא אמר לא חיישי' וכו' ואסיקנ' הילכת' כרבא ופרש"י וז"ל מי חיישינן לתרי יצחק היכא דלא הוחזקו ב' יב"ש בעיר אחד רבא אמר לא חיישינן הואיל ולא הוחזקו ע"כ וכן כתבו התוס' וז"ל יצחק ר"ג וכו' איירי בלא הוחזקו תרי יצחק ובשכיחי שיירות דאי לא שכיחי שיירתא ולא הוחזקו והתנן וכו' ואי שכיחי שיירתא והוחזקו א"כ אמאי לא חייש רבא דהא לקמן גבי ענן ב"ח חייש רבא דילמא בגמל' פרחא אזול כיון שהוחזקו שהי' שם ענן אחר אלמא בלא הוחזקו איירי עכ"ל. הנה דהיכא דאיכא תרתי לרעותא שיירות מצויות והוחזקו אין מתירין את אשתו אבל אי לא הוחזקו ושיירות מצויות פלוגתא דאביי ורבא והלכתא כרבא דלא חיישי' לתרי יב"ש והיא סברא מוסכמת מרוב המפרשים כמו שהפליגו בזה הרא"ש בתשובה כלל נ' והריב"ש סימן תק"ח ומה שהרי"ף וסיעתו סברי גבי גט דתרתי לטיבותא בעי' דלא הוחזקו ולא שכיחי שיירת' הנה הכריח הרא"ש ז"ל דאין כן דעתם בעדות אשה וז"ל ועוד כתבת דרי"ף ז"ל כתב דבעי תרתי לטיבותא לא הוחזקו ולא שכיחי שיירתא לדבריך תקשי לרי"ף דידי' אדידי' שהרי הוא פסק ביבמות הילכת' כרב' דלא חיישינן לתרי יצחק ובתוס' הוכיחו דע"כ מיירי דשכיחי שיירת' ולא הוחזקו תרי יצחק כאשר כתבתי לך ורי"ף לא פסק בהדיא אלא כך כתב וז"ל הא מילתא כיון דלא איפשיט' וכו' עד ונראה מתוך דבריו שבגט שא"א לבעל לכתוב גט אחר אמרינן דעבדינן לחומרא אבל בפלוגתא דאביי ורבא דאי חיישינן לתרי יצחק תתעגן כל ימיה פסק דלא חיישינן לתרי יצחק דהרבה חשו חכמים לתקנת עגונות עכ"ל הנה נתברר לפנינו דהיכא דלא הוחזקו תרי יב"ש אע"ג דשכיחי שיירתא לא חיישינן והיינו סברא דרבא. והשתא צריך לברר במאי קא מיירו פלוגת' דאביי ורבא אי בדקאמרי עדים שם עירו וקא מיפלגי אי חיישינן לבדוק בעיר או לא או מיירו בדלא קאמר העד שם עירו וקא מיפלגי אי חיישינן דאיכא אחר ואתי מעלמא בשיירות המצויות אבל על העיר עצמה לכ"ע אין לחוש כיון דלא הוחזקו והנה הפירוש הזה השני הוי פירוש הריב"ש בסי' הנז' כמו שכתב שם באר היטב כי מה שאסר אשת אברהם פאראח על שלא הזכיר העד שם אשתו ולא שם עירו הוא על שהוחזקו ב' אברהם פאראח במלכות קאשטילייא שהזכיר העד וכתב שכן כתבו הרמב"ן והרשב"א בעובד' דיצחק ר"ג ידוע היה להם שאין יצחק ר"ג אחר בקורדוב' אלא שכיון שהשיירות מצויות שם חשש אביי שמא זה שבכאן אזל ליה לעלמא ואותו שמת אחר היה שבא מעלמא ע"כ והוא לשיטתו שלא אמר העד שם עירו שאל"כ ליכא למיחש על דאתו מעלמא. עוד כתב שם הריב"ש שזה דעת. הרמב"ם שכתב אמרו לו ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל וכו' הרי אשתו מותרת ואין אומרים שמא אחר וכו' והוא עובדא דיצחק ר"ג וכתב עליו הראב"ד והוא שלא הוחזקו וכתב הרב בעל מ"מ שאף הרמב"ם ז"ל יודה שאם הוחזקו כאן שנים וכו' שאין משיאין את אשתו עכ"ל הריב"ש והנה שדעתו שהרמב"ם מפרש כפרש"י והתו' והרמב"ן והרשב"א דעובד' דיצחק ר"ג בלא הוחזקו אלא ששיירות מצויות מיירי והחשש' היא דילמא מעלמ' אתא וא"כ מוכרח הוא דבלא הזכיר שם עירו ולא שם אשתו מיירי דאי הזכיר לינא למיחש על אחד מעלמא ופסק כרבא דלא חיישינן ולפ"ז מוכרח הוא שמ"ש הרמב"ם אמרו לו ב"ד וכו' דהיינו עובד' דיצחק ר"ג דגמר' בלא הזכיר העד שם עירו הוא והוא דעת הרא"ש בהרמב"ם ממש על הלשון הפך ממאי דדקדק בו מהרי"ק וגם דעת הרא"ש ז"ל כשאמר שא"צ להזכיר שם עירו בעובד' דמכלוף בן מלול הוא על שלא הוחזקו במקומו ב' מכלוף בן מלול אלא דשיירות מצויות כמ"ש אחר שהביא פי' התוס' על סוגיא דיצחק ריש גלותא וז"ל הילכך בנ"ז אפילו אי שכיחי שיירות אם לא הוחזקו מכלוף בן מלול אחר אתתי' שריא לינשא עכ"ל והוא תלוי בפי' הסוגי' כמו שכתבנו ועל זה הביא לשון הרמב"ם אמרו לו ב"ד כו' שהיא עובד' דיצחק ר"ג ואמר שמפרש כפירושו בלא הוחזקו ושכיחי שיירת' ובלא הזכיר שם עירו. הא קמן דדעת הרא"ש והריב"ש חד הוא בדין על כוונת הרמב"ם והוא כמ"ש הרי"בש שהוא דעת הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל בשיטת הרי"ף ורש"י והתוס' דבלא הוחזקו תרי יב"ש אע"ג דלא הזכיר העד שם עירו ושם אשתו משיאין את אשתו והשת' לא קשה מידי מאי עביד הרא"ש מההי' תוספת' דקתני אין מעידין אלא א"כ מכירין שמו ושם עירו כי כמי שמפרשה הריב"ש בפי' על כשהוחזקו ב' יב"ש דומיא דנדון דידי' דאברהם פראח וכן נמי מאי דכתב הרמב"ם ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו כך וכך צורתו אין אומרים וכו' עד שיעיד העד שהו' פלוני ויכיר שמו ושם עירו ע"כ דהיינו התוספת' עצמ' יפרש כמוה בהוחזקו כי היא עצמה היא. כלל הדברים כי לדעת רש"י והרי"ף והתוספות והרמב"ם והראב"ד והרמב"ן והרשב"א והרא"ש וה"ה והריב"ש כולהו סביר' להו דפלוגת' דאביי ורבא ביצחק ר"ג הוי' בלא הוחזקו ושיירות מצויות והלכה כרב' דלא חיישינן איצחק אחר מעלמא אע"ג שלא הזכיר שם עירו. וא"כ בנ"ד ביון דלא הוחזקו תרי ברזילי בעיר ההו' אע"ג דלהוו שיירות מצויות אחתי' שרי' לינשא אע"ג דלא הוזכר שם אשתו ושם עירו אליבא דכל הני רבוותא. אבל ה"ר ישעי' מטראני ומהרי"ק דסברי דאפי' בלא הוחזקו בעינן שם עירו כמו שהבין מהרמב"ם באומר כשתלך למקום פלוני דהיינו עובד' דיצחק ר"ג דמיירי כשאמר שם עירו ואיירי נמי בלא הוחזקו ב' יצחק ר"ג מדקמדמי דעת הרמב"ם בזה לדעת ה"ר ישעי' דאפי' בלא הוחזקו קאמר בפי' דבעי' שם עירו כאשר העתקנו לשונו ודאי דעתם לפרש פלוגת' דאביי ורבא בעובד' דיצחק ר"ג כדקאמר העד שם עירו כמו שדייק ע"ז מהרי"ק בהרמב"ם ובשלא הוחזקו והו' הפירוש הראשון שכתבנו למעלה על פלוגתא דאביי ורבא ולפ"ז רבא דאמר דלא חיישינן תרתי בעי' דאמר שם עירו ולא הוחזקו ולפ"ז לדעת' בנ"ד איתת' אסיר' דאע"ג דלא הוחזקו תרי ברזילי חיישינן לאחר כיון דליכ' שם עירו ושם אשתו. ואפשר דאפי' לדידהו איתת' שרי' מתרי טעמי חדא דע"כ לא אמרו דחיישינן לאחר ששמו כשמו אלא היכ' דלא קאמר אלא פלו' בן פלו' בלבד אבל אי קאמר העד פלו' שיש בו דבר פלוני והו' דבר מסויים בזה דידעינן בודאי שהוא בזה בייחוד איתתיה שריא דאמרי' כי הוא זה דומי' דגוי שהסית לפ"ת איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו אעפ"י שאפי' את שמו לא הזכיר כיון שאנו יודעים שפלו' הי' מי שיצא עמו מתירין את אשתו וכן בעשרה שיצאו בקולר או נושאים גמלים והסיח הגוי ואמר שי' אנשים שהלכו ממקום פלוני למקום פלוני והם נושאים כך וכך מתו כלם משיאין את נשותיהם אעפ"י שלא ידע שמותם ושמות עירם אלא שהלכו בקול' ממקו' פלוני למקום פלו' ואנו יודעים שהסימן ההוא בייחוד היו באנשים ההם לא חיישינן באחריני וכן מהרי"ק עצמו בשורש הנז' באותו שאמרו שהיה ממלכות רושיא' ולא הזכירו את שם עירו ושם אשתו אחר שכתב דחיישינן שמא אחר הוא כדעת ה"ר ישעי' כתב שיש להתיר את אשתו מטעמ' שהזכיר העד סימנים הידועים בזה בייחוד כאשר האריך שם וא"כ ה"נ בנ"ד כיון שהעד השני אמר שהסיח התוגר ואמר יהודי אחד שמו ברזילי שהי' בכפרים גובה נכסיו וכו' ואנו יודעים כי זה בייחוד הוא שהיו לו נכסים בהקפה בכפרים ההם כנז' בשאלה ודאי לא חיישינן לברזילי אחר מעלמ':
עוד יש טעם ב' והוא כי איכ' בנ"ד תרתי לטיבות' חדא דלא הוחזקו תרי ברזילי במתא וגם שאין שיירות מצויות במקום שנהרג כי גם שגידלו הוא מקום דשכיחי שיירות בכפרים שסביבותיו שנהרג שם לא שכיחי שיירות.. עוד טעם ג' דאפילו בגורלו עצמו לא מקרי שיירות מצויות להאי מילתא אלא בי שוקא דמזבני כיתנא או בי דינא דרב הונא שהכל באין לדון ברבוי שם אבל במקום שדרך לבא שיירא של י' ב"א בשבוע א' או בשתים כ' גורלו לא אמרו כ"ש בסביבותיו שאין בם לא זה ולא אותו לא חיישינן לאחר כיון שא"צל שלא הוחזקו ב' ברזילי במתא אלא שידוע שאין במתא אלא זה ודאי ליכא למיחש לאחר:
ועל מה שמצריך הרמב"ם לומר התוגר מל"ת קברתיו הנה הרשב"א והריב"ש כתבו שאע"פ שאין דעתם להצריך לומר קברתיו עם כל זה ראוי לחוש לדעת הרמב"ם להחמיר. אבל לתת טעם למה מצריך הרמב"ם בחוגר מל"ת שיאמר קברתיו רבו הדעות הה"מ והריב"ש כתבו שלא הצריך הרמב"ם אלא כשאין התוגר מזכיר שמו ואם כן בנ"ד כיון שהזכיר שמו לא חיישינן מידי וכמהר"י זלה"ה בספרו כ' טעם אחר לשלא יחלוק הרמב"ם על מה שנמצא בתשובה משמו שאין צ"ל קברתיו חילוק א' בשם הרי"ס ז"ל דלא הצריך הרמב"ם שיאמר קברתיו אלא כשהתיגר נמצא בעת מיתתו או הריגתו דחיישינן דילמא אמר בדדמי כי הנהו עובדי דיצא תוגר וישראל מעמנו כו' וההוא דקולר של בני אדם וכו' שנמצא התוגר בעת מיתת הישראל אבל היכא שלא נמצא שם התוגר בעת ההריג' מודה הרמב"ם שאין צ"ל קברתיו עכ"ל. והנה ע"פ טעם זה בנ"ד אצ"ל קברתיו כי לא נמצא התוגר בעת ההריגה רק שאח"כ מצאו הרוג וליכא למיטעי בדדמי. וגם לדעת הר"ן שתלה טעם הרמב"ם בתשובה ג' במכירו דאין צ"ל קברתיו אלא היכא דאין מכירו הכא כיון שנותן סימן הידוע לנו כי הוא זה בלאו הכי. סגי זה הנלע"ד וחתמתי שמי: