שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך
שאלה מא
שאלה. ראובן ושמעון היו שותפין קונים בגדים בשותפות והשכר וההפסד ביניהם ועתה לקח א' מהשותפין בגדים מלוי בהקפה ויש עדים שנכנסו אותם הבגדים בשותפות ושהיה שותפו לפניו ושלקח אותם הבגדים ואחר זמן עמד לוי עמהם בדין ונשבעו שבועה חמורה שלא. נשאר להם שום מעות שהפסידו הכל ואין להם ממה לפרוע ועתה נמצא מעות לשותפו אם חייב לפרוע אותו הסכום אשר לקח שותפו בהקפה ונכנס בשותפות או לא:
תשובה. הנה אם מה שאומרים העדים שנכנסו הבגדים בשותפות הוא ששניהם קנו או שאמר המוכר בפני שניהם שגם שהאחד הוא הקונה לשניהם הוא מוכר בעד השותפות או שהקונה אמר בעד שנינו אני קונה וחברו שותק אין דרך לנטות ימין ושמאל לפטור שום א' מהם מהכל בשאין לחברו לפרוע חלקו כמ"ש הרמב"ם פכ"ה דמלוה ולוה שנים שלוו בשטר א' או שלקחו מקח א' וכן השותפין שלוה אחד מהם או לקח בשותפות הרי הם ערבים זה לזה אעפ"י שלא פירש ע"כ והביאו בע"ה סי' ע"ז וכ' עליו וכן היא מסקנת א"א הרא"ש וא"כ אין לאחד מהם להשמט מהחיוב. ואע"ג דכתב הרא"ש ז"ל בתשובה כלל פ"ח על ראובן ושמעון שהיו שותפין בממונם ולוה ראובן מלוי ממון בשטר ובא לוי לגבות משמעון ואומר כי במה שהלוה לראובן הגיע הנאה לשניהם שפטור שמעון כל זמן שהוא עצמו לא הקנה להשתעבד לא דמי לנ"ד כי שם לא הלוה לדעת השותפות וגם לא הי' בפני שמעון ואפשר שלוה לצורך עצמו וגם לוי לא תבע ואמר שלוה ראובן לצורך השותפות אלא שבמה שהלוה לראובן הגיע תועלת לשניהם כיון שהם שותפין בכל ממונם אבל אם ידוע שבשביל השותפות לוה ודאי ששמעון חייב שהרי כתב ר"י ז"ל בנו שמסקנת הרא"ש ז"ל היא כהרמב"ם דכתב שאחד מן השותפין שלוה שניהם ערבים זה לזה. אבל אם אין יודעים העדים אלא שנמכרו בגדים אלו בשותפות כשמכרום חברים אלו וכשלקח הא' לפני חברו לא נראה אלא כקונה לעצמו אלא שאחד הי' שם ולא הראו מעשיו שהיו בשותפות אפשר שיטעון ויאמר שחברו לקחם לעצמו אלא שאח"כ הכניסם בשותפות כדי שישים גם הוא מטלטלים אחרים כנגדם ויהי' אח"כ הכל בשותפות ושעל כן שתק כשהי' לוקח חברו בפניו שכבר הי' ענין זה ביניהם ואעפ"י שאם הי' לאותו שלקח מעות מהשותפות תחת ידו הי' פורע מהם הבגדים בע"כ אם יאמר שבעת השותפות הי' שנאמן במה שבידו מדין מגו השתא שהוא לאפוקי ממונא נאמן חברו בשבועה לפטור עצמו כמ"ש הרמב"ם פר"י דשותפין וז"ל טען שמעון שיש ללוי עליו חוב בזה השותפות מנה אם הי' בידו כדי התוב והי' יכול ליתנו ללוי נאמן ונותנים החוב ואח"כ מחשבין ואם אין בידו ליתן אינו נאמן להוציא מיד ראובן או מן הסחורה הידועה לשותפות שמא קנוניא הם עושים שמעון ולוי על נכסי ראובן אפי' היתה המלוה בשטר אין ראובן חייב לשלם ממנה כלום אבל אם טען שמעון שראובן יודע בודאי שזה החוב שעליו מחמת השותפות הוא והחוב אצלנו הוא ישבע ראובן היסת או ע"י גלגול שאינו יודע שחוב זה אצלנו וישלם שמעון החוב משלו ע"כ הרי כי כשאין הראיה ברורה שהי' החוב בשביל השותפות ואין ביד המודה נכסים מהשותפות יכול הלה להשמט ונשבע ונפטר. אלא שבנ"ז נראה שכשעמדו בדין ונשבעו שניהם שבועה חמורה שלא נשאר להם דבר שהפסידו הכל ולא טען הא' שהוא לא נתחייב ללוי כלום ושאפי' אם נשאר בידו דבר אינו מחוייב לו נראה שהוא כמודה בב"ד שהוא הי' שותף בדבר ואינו יכול עתה להפטר וחייב לשלם. זהו הנלע"ד וחתמתי שמי: