שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך
שאלה לט
ראובן שלוה משמעון סך מעות והיו שניהם רוצים לפרוש בים ממקום ההלואה אל מקום אחר וזמן הפרעון היה בתוך כך וכך ימים אחרי הגיעם אל מקום חפצם. והתנו ביניהם בעת ההלואה ששמעון המלוה קבל עליו אחריות הסחורות שיקנה ראובן מדמי ההלואה כל ימי היותם בדרך ספינה בלב ים עד בואם אל ארץ נושבת הוא מקום הפרעון ונתחייב ראובן לתת לשמעון בשכר קבלת האחריות סך כך מעות ויש ביניהם שטר על כ"ז ולפי שקבלת האחריות לא נטל עליו שמעון קנין רק בדברים בעלמא בעת ההלואה כדאמרן ועתה כהיום הגיעו אל מחוז חפצם לשלום עם הסחורות שנקנו מדמי החוב ואתם ג"כ סחורות אחרות ותבע שמעון את כל מ"ש בשטרו וראובן משיב שאינו חייב לפרוע לו שכר קבלת אחריות כי מאחר שלא נטל קנין שמעון עליו לא נתחייב והי' יכול לפטור את עצמו אם היו נפסדים הסחורות וא"כ למה יפרע לו ואדרבה אם יתן לו מחזי כרבית וכנוטל שכר המעות שהלוהו ומה גם בהתנותם כן בעת ההלואה דאדעתא דהכי הלוה לו. ועוד טען ראובן שהוא הוציא בסחורות ההמה מעות אחרות מלבד דמי ההלואה והי' הכל מעורב ולא הקצה ויחד הסחורות שקבל עליהם אחריות. עוד טוען שבשעת ההלואה כשקבל האחריות עדיין הסחורות לא באו ברשותו והוי כמקבל על דבר שלבנ"ע ועתה יורנו רבינו אם יש בטענות ראובן ממש או בקצתם להפטר משכר קבלת האחריות ואם יש בנדון זה צד רבית מאחר שלא קבל קנין על האחריות והי' בעת ההלואה או מצד טענת אחרת על כל הפרטים יופיע אדוננו וישפיע ממרום חכמתו הרמתה ושכרו הרבה מאד. עוד ע"ז יפקח עיניו רבינו נר"ו והוא שאחרי בואם אל מחוז חפצם כתבו שטר על סך המעות כלו בכללות דמי החוב ודמי שכר קבלת האחריות וחכם אחד הכתיב בשטר בלשון הזה מוסיף על הלשון הנהוג בשאר שטרות וז"ל ומעתה זיכו והשכירו לו מקום כל הצמר והסחורות שיש להם מהמעות הנ"ל והוא נתן להם רשות מעתה שימכור כ"א מהצמר למי שירצה באופן שיגבו המעות לתתם לו לזמנים הנזכר ע"כ. ועתה גם בזה יאיר עינינו אם תקן החכם המכתיב להוציא הענין מאיסור רבית בלשון זה אחרי הגיעם אל מחוז חפצם או אם מלתא כדקאי קאי ושכרו כפול מן הסמים:
תשובה. הנה מלבד טענות ראובן הבאות בשאלה הוא אבק רבית מצד עצמו ואין מוציאין אותו מן הלוה למלוה והוא תשובת שאלה להריב"ש ז"ל סימן ש"ח וז"ל עוד שאלת אם מותר להלות לישראל חברו ריאל זהב השוה כ' דינרין על אחריות ספינה ההולכת מעבר לים ושיתן לו בשובו בשלום כ"ד דינרין מאי כיון דנפיש פסידייהו וההזקים מצויים בהם אם מזעף הים אם מחירום האויבים השוללים יהי' מותר שהרי מצינו בפרדסא שאסר רב ואמרינן ומודה רב בתורי דנפיש פסידייהו אלמא אעפ"י שהוא משתכר לעין כל שקנה פירות כרם השוין דרך משל אלף זוז בת"ק כיון שהוא קרוב להפסד והוא אפשר שימצא בו ההפסד מותר ה"נ יהי' מותר או דילמא כיון שנתן מעות ופסק עמו תוספת קצוב רבית גמורה מאי כו'. תשובה נראה ברור שאסור לישראל להלוות לישראל חברו דינר זהב השוה ך' דינר על אחריות ספינה ההולכת מעבר לים ושיתן לו בשובה בשלום כ"ד דינרין לפי שזו הלואה דהא זוזי יהיב וזוזי שקיל ולא הדרי לי' אינהו זוזי בעיניהו ולא דמי למרא והיינו דרב חמא דהוה מוגר זוזי בפשיטי כפי מה שפי' התוס' שהיה רב חמא מקבל אחריות המעות אם נאנסו קודם שהוציאם הלוה וגם אחר שהוציאם אם נאנסו כל נכסי הלוה שיהיה פטור מלשלם ואף אם יחזור ויעשיר ואפי' הכי נאסר זה בגמ' כיון דלא דמי למרא דלא הדרי בעיניהו ולא ידיע פחיתייהו וכ"ש בנ"ז שיש בהלואה זו זמן שאין המעות באחריות המלוה אלא באחריות הלוה לגמרי דהיינו משעת הלואה עד שעת מהלך הספינה ומשעת שובה עד שעת פרעון ואע"ג דהכא ההזקי' מצוי' אין בכך כלום דמי לא עסקינן בההיא דר"ח שנאסר אף אם המלוה סוחר ים ומוליך כל אשר לו מצרים באניות דהא יהבי טעמא בגמרא משום דלא הדרי בעיניהו ולא ידיע פחתייהו ולא דמי למרא ומאי דשרי רב בפרדיס' בתורי דנפיש פסידייהו התם זביני הכא הלוא' דהתם כיון שהי' לוקח פירות הכרם ושהוא יעשה ההוצאות ואפשר שיארע קלקול בענבים וגם יפסיד ההוצאות שהם מרובות מפני קלקול שאפשר שיגיע לשוורים ה"ל קרוב לזה ולזה עכ"ל. הא קמן הא דנ"ד גופי' דהא זוזי יהיב וזוזי שקיל ולא הדרי בעינייהו וגם שמזמן ההלואה עד לכת הספינה ומשהגיע הספינה עד זמן הפרעון היו המעות באחריות הלוה לגמרי וכתב הרב ז"ל דהוי רבית. איברא דאיכא תשובת שאלה למהר"ם במרדכי וז"ל וששאלת על הבחור שהלוה לך מעות ואתה נותן לו הוצאה והוא חוזר עם בנך אם מתחלה היה התנאי ביניכם שילוה לך מעות ואתה נותן לו ההוצא' והוא יחזור עם בנך אע"פ שהיית נותן הוצאה שיהי' חוזר עם בנך נמצא היציאה שאתה נותן אינו שכר המעות מ"מ כיון שהי' התנאי כך שילוה לך מעות אסור כדאיתא כו' ואע"פ שהבחור קבל עליו האונסין כיון דאחריות גניבה ואבידה עליו אסור משום רבית כיון שאתה קצבת עמו לתת לו היציאה ה"ל דבית קצוצה כדאמרינן פרק א"נ רב חמא הוה מוגר זוזי כו' וכן משמע בתוספתא משכיר אדם כו' משמע מתוך הברייתא ומדברי רמב"ח כה"ג דאחריות אונסין ן על הנותן ואחריות אבידה וגניבה על המקבל לא שרי לנותן לקבל שכר מעותיו אלא בכה"ג להתנאות בהן ולהתלמד בהן דהדרי זוזי דידיה בעיניהו דלאו הלואה היא דלהוצאה ניתנה אבל הלואה אפילו מקבל נותן אחריות אונסין אסור ליטול שכר מעותיו כו' עד אבל בהלואה אסור כדפרישית אבל אם כך הוא שנתן לך הקרן במתנה גמורה שאם תרצה לעכבו הרשות בידך כה"ג מותר עכ"ל. נראה דאי קבל אחריות סתם על הכל מהני ולא הוי רבית ודלא כהריב"ש והתוס' ז"ל והן אמת דאפילו נימא דפליגי לא שבקינן תוס' מקמי מהר"מ דהא מרדכי גופי' מרגלא בפומיה דרבנו לפסוק בהרי"ף במקום שאין חולקין עליו התוספות והשתא ומה אי הרי"אף ז"ל דחו מקמיה התוס' כ"ש מהר"ם ז"ל ומה גם שהריב"ש ז"ל שהוא אחרון ממהר"ם והמרדכי ז"ל וקאי כוותייהו דבעלי התוספות וכתב הרא"ש ז"ל בתשובה דבפוסקים גם כן הלכה כבתראי. אמנם לא מסתברא דפליגי דהא מרדכי ומהר"ם אי הוו סברי דלא כבעלי התוספות לא הוה משתמיט להו לאדכורינהו כלל וליכא למימר דלא שמיע להו דהא בתרייהו גרירי.. והנה היה אפשר לומר דהא דקאמר מהר"מ הוא דאי קביל אחריות הכל אינו רבית קצוצה ועדיין אפשר דלהוי אבק רבית והכי דייק לישניה קצת דקאמר כיון שאתה קצבת עמו לתת לו היציאה ה"ל רבית קצוצה ועלה קאמר דלא נפיק מהאי דינא בקבלת אחריות דגניבה ואבידה דעד דאיכא בכולם הזיקא ומינה דאף בכלה לא הוי אלא לאפוקי נפשי' מרבית של תורה ואכתי הוי אבק רבית וה"נ הוה אפשר למידק מסופא דלישניה דקאמר אבל אם כך הוא שנתן לך הקרן במתנה גמורה שאם תרצה לעכבו הרשות בידך כה"ג מותר ואי בקבלת האחריות לגמרי מהני למה ליה למהביה מתנה גמורה דל"ל דקאמר הני לאשכוחי גוונא דלא ליצטריך לקבוליה אחריות כלל לגמרי אלא במעשה שהיה דגניבה ואבידה לחודייתו דהא במתנה דקאמר לא הוה צריך לא זה ולא זה דכיון שהוא מתנה אין בה צד איסור שיצטרך לקבל אחריות כלל ואם הוא בשביל היתר ההוצא' דלא ליחזי כהערמת רבית יכול לתלות במה שחוזר עם בנו ולא באחריות דע"כ ל"ק דאסור לקיחת ההוצאה אע"פ שחולה במאי שחוזר עם בנו אלא משום שהתנה שילוה לו מעות דז"ל אע"פ שהיית נותן שיהי' פוזר עם בנך נמצא ההוצאה שאתה נותן אינו שכר המעות מ"מ כיון שהיה התנאי כך שילוה לך מעות אסור ע"כ וא"כ בהסתלק ההלואה ונותן במתנה יכול ליקח ההוצאה בעד חזרת בנו ומה צורך באחריות גניבה ואבידה אלא ודאי דהשתא בההיא עצה טובה לא הוה צריך לקבל אחריות כלל ותהיה ההוצאה בשביל החזרה ואעפ"כ בחר בדרך ההוא שיקבל במתנה מקבלת אחריות לגמרי דמונח דבקבלת אחריות לא מהני למהוי מותר גמור. ודוחק לומר דל"ק הכי משום דילמא לא יתרצה הבחור ההוא לקבל עליו אחריות לגמרי דהא יותר יקשה עליו לתתה במתנה גמורה שאם ירצה לעכבו הרשות בידו ואין סברא לומר דהוה ניחא ליה לבחור ההוא לתת מעותיו במתנה גמורה לבטוח בנאמנותו של מקבל מלקבל אחריות הכל ומש"ה נקט הדרך ההוא כאשר דפק לומר אחד מן האחרונים דהא מי הגיד לרב ז"ל שכל כך הי' בוטח הבחור ההוא בנאמנות הבעל הבית שיבחר בדרך ההוא להכניס עצמו בענין שיפסיד הכל בדין אפי' אם יהיה ריוח בממון מבקבלת כל האחריות ויהיו מעותיו בטוחים. וכ"נ מדברי ה"ר ישעיה שהביא בעל הטורים ז"ל סי' קע"ז וז"ל כתב ה"ר ישעי' שלא התירו אלא עיסקא למחצית שכר בלא קציצה אבל אם קצץ בדבר ידוע אפי' אם כל האחריות על הנותן אסור משום דמחזי כמלוה ברבית ואתי לאחלופי ברבית גמורה ע"כ. הרי כי בקבלת כל האחריות אסר והוא כדכתיבנא. אבל חזינא למהרי"ק ז"ל שורש קי"ט שנר' לו מתשובת מהר"מ הנז' שבקבלת כל האחריות מותר גמור וכ"כ שם על לשון שכתבנו מה"ר ישעי' שאוסר בקבלת כל האחריות שלא אסר אלא כשאין הנותן מקבל עליו כל מיני אחריות. והנה ע"ז ראינו למה"רר ז"ל בספר ב"י סימן קע"ז וז"ל כתב ה"ר ישעיה כו' מדברי מהרי"ק בשורש קי"ט משמע דלא אסר ה"ר ישעי' אלא כשהנותן מקבל עליו אחריות דאונסין ולא דגניבה ואבידה אבל אם מקבל עליו אחריות גם מגניבה ואבידה מותר לקצוץ וכדמשמע מתשובת מהר"מ שכתב המרדכי המתחלת וששאלת על הבחור שהלוה לך מעות וכו' ואין נ"ל דכיון דה"ר ישעי' לא אסר אלא משום דמחזי כמלוה ברבית אפי' קבל אחריות דגניבה ואבידה אכתי מחזי כמלוה ברבית ואפשר שגם מהר"ם יודה בכך ומ"ש באותה תשוב' ואף ע"פ שהבחור קבל עליו האונסין כיון דאחריות דגניבה ואבידה עליך אסור לא כ"כ אלא כי היכי דלהוי רבית קצוצה אבל אה"נ דאפי' קבל עליו הנותן אחריות דגניבה ואבידה אסור משום דמחזי כמלוה ברבית עכ"ל. הרי שכמהר"ר נר"ו דחה דעת מהרי"ק בזה והעמיד סברתנו כדעת המהר"ם וה"ר ישעי' ז"ל. ויראה ברור דהדין עמו דלאו סברא היא דאשתמיטתי' למהר"ם דעת התוס' וכן במ"ש על ה"ר ישעי' קשה טוב' דאשתמטיתי' למהרי"ק לישנא דכל האחריות דכתב ה"ר ישעיה שמורה על אחריות גמור. ואע"ג דסברת מהרי"ק שלא כדעת התוס' וסמ"ג לא יעלה על לב לומר דכיון דבתרא הוא נקטינן כותיה דלא סברא היא דאע"ג דגם בפוסקים נקטינן כבתראי כדכתיבנא היינו כשראה האחרון דברי הראשון ולא חזר בו מקמיה דקמא אבל אם לא ראה אותו ולא שמע סברתו אדרב' אמרינן דהלכה כקמא דשמא אם היה רואה האחרון דברי הראשון הי' חוזר בו והכי מחלק הרא"ש בתשו' דוק ותשכח ומהרי"ק ז"ל נראה דאשתמטיתי' ההיא דתוס' שלא הזכירה ועוד דע"כ ל"א הלכה כבתראי לגבי קמאי אלא כשאין בין בתראי לקמאי אלא כהדרגת אמוראי קמאי לאמוראי בתראי אבל היכא דאיכא בינייהו כהדרגת שבין אמוראי לתנאי ל"א דהא מתנאי לא לאמוראי ל"א הלכה כבתראי אלא אדרבה אין גם א' מהאמוראים בלעדי רב דתנא הוא יחלוק על תנא אם אין תנא אחר מסייעו וסומך עליו וא"כ השתא אין ספק שמהרי"ק שהוא מדורותינו אלה ל"א עליו לגביה התו' דהלכה כמותו שהוא בתרא לגביה דידהו ואנן סהדי דאי דעתיה הוה שהתוספות סוברים דאסור לא היה חולק עליהם ומה גם להקל אלא אדרב' היה חוזר בו מקמי דידהו וכ"ש דטובא נינהו התו' וסמ"ג וה"ר ישעי' ומה גם להחמיר ברבית החמור. והנה בתשובת שאלה בתרומת הדשן סימן ש"ב על ראובן שבקש למסור מעותיו לשמעון שילוה איתם ברבית ורצה לקצוץ עמו בסך מבורר כשיהיה לו ג"כ כמעט בטחון בקרן שלא יהא נפסד לו כלל היאך יעשה בהיתר כ' בשם גליון הת"ך דהיכ' דכל האחריות על הנותן שרי אפי' לקצוץ דאין כאן מלוה אלא פקדון ושכר מעותיו נוטל כו' ופסק הוא ז"ל כגליון הנז' ומוקי הא דכתבו התו' ז"ל ההוא דרב חמא דאוגיר זוזי בפריטי שהוא בקבלת אחריות אונסין אבל לא אחריות גניבה ואבידה ושמשום הכי מסיק גמרא דאסור וגם דוחק גדול בל' מהר"ם שלא יחלוק על ההיתר בקבלת כל האחריות. והן אמת מה שדחק להעמיד סברת התוס' בקבלת אחריות אונסין לבד ולא של גניבה ואבידה רצה ללמוד ממהר"ם שמחלק בבחור שקבל אחריות גניבה ואבידה ולא של אונסין ולא דמי כלל דהא בכלל אחריות גניבה ואבידה לא הוי של אונסין אבל בכלל אחריות אונסין הוי גם גניבה ואבידה דאפשר שכשאמרו בתוס' שמקבל אחריות אונסין הוא שתפסו הגדול וכ"ש של גניבה ואבידה ואפי' ראיית הגליון שהביא אינה מוכרחת למדקדק בו וגם הוא ז"ל בדוחק התיר והוסיף לומר שהנותן יפריז על המדה לקבל עליו שאפי' אם יאבדו או יגנבו ויפסדו אפי' בפשיעה יהי' באחריותו ע"כ. הרי שמסתפי להתיר אלא בדבר קרוב לנותן מתנה כמהר"ם ז"ל בסוף תשובתו אמנם בר מן דין ומן דין נראה ברור כשמש דאפי' תימא דדעת מהר"ם ומהרי"ק ותרומת הדשן והגליון שהביא דעתם להתיר לגמרי כשמקבל כל האחריות בנדון שלפנינו כלם כאחת מודו שיש בו משום רבית בלי ספק כדעת הריב"ש ז"ל והוא באשר נדקדק בל' תשובתו ז"ל שאחר שהביא ל' התוספות כתב וז"ל וכ"ש בנדון זה שיש בהלואה זו זמן שאין המעות באחריות המלוה אלא באחריות הלוה לגמרי דהיינו משעת הלואה עד שעת מהלך הספינה ומשעת שובה עד שעת הפרעון ע"כ ל' הריב"ש ומי הכניסו בזה אחר שיש לו ראיה ברורה מתוספות לאסור אפי' בקבלת אחריות לעולם אך אין ספק כי לא נעלם ממנו שיש לפרש בתוספות כאשר פירש בעל תרומת הדשן דאיירו שאינו מקבל כל האחריות לגמרי אלא באונסין לבד ע"כ אמר כי בזה יש טענה אחרת שהכל יודו בה והיא שיש שני זמני' שאין בהם אחריות על המלוה כלל ולהכי לכ"ע אסור כה"ג והוא סבר' נכונה והנה כל אשר ידבר בהיתר ענין זה ע"י קבלת כל מיני אחריות כולהו לא איירו אלא במקבל מעת ההלוא' ואילך ובהכי הורו להיתרא מש"כ בנדון של הריב"ש שהוא ממש נדון שלנו שיש שני זמנים שאין בם אחריות ואסור לד"ה והכי מסתבר' דהא אפי' למה י"ק ות"ה דאורו להתירא בקבלת אחריות לגמרי לא הוי אלא משום דמחזי כפקדון ולא כמלוה כנרא' מחשובותיהם ומילתא דפשיטא היא דכיון דמשעת הלואה עד זמן מהלך הספינ' ה"ל תורת הלוא' גמור' תו לא מיעקרא תורת הלוא' מינ' למהוי פקדון ויותר טוב הוא אחריות גניבה ואבידה מתחילה ועד סוף מלהיות משעת הלואה עד מהלך הספינ' הלואה גמורה וכן משעת שובה עד שעת פרעון ואפי' הכי בקבלת אחריות גניבה ואבידה מתחלה ועד סוף אסרי כ"ש כשאין אחריות כלל וה"ל הלוא' גמורה משעת הלואה עד לכת הספינ' שאסור לדעתם וכ"ש לדעת כל שאר הפוסקים. וזה ברור ופשוט מאד ובהכי לא פליג הריב"ש ז"ל עם כל הפוסקים הנז' והכי מסתברא דאפושי מחלוקת לא מפשינן וכל המשנה ומפרש להרבות ידו על התחתונ' ומה גם להקל ברבית החמור נמצא לפי זה שלדעת כל הפוסקים ראשונים ואחרונים הא דנ"ד יש בו משום רבית. וגם טענת ראובן שלא נטל שמעון קנין טענתו טענה ואע"ג דכתוב בשטר ל"א אלימא מילת' דשטר' למחייביה כקנין. ואע"ג דגרסינן בפרק הנוש' האומר לחברו חייב אני לך מנה ר"י אמר חייב ור"ל אמר פטור. ופריך היכי דמי אי דאמר להו אתם עדי מ"ט דר"ל אי דלא אמר להו אתם עדי מאי טעמא דר"י ומסיק לעולם דלא אמר להו אתם עדי הב"ע דאמר ליה חייב אני לך מנה בשטר ר"י אמר חייב אלימ' מילתא דשטר' כמאן דאמר להו אתם עדי ע"כ ופרש"י ז"ל הכא במאי עסקינן כו' שמסר לו שטר בפנינו וכתוב בו אני חייב לך מנה כו' והכי הויא סברת כל הפוסקים דהיכא דכתב לו שטר מהני ולא פליגי אלא בתרתי בבי אחריני דקא מוסיף הרמב"ם כדכתב הרב המגיד פי"א דהלכות מכירה ואם כן הוה אפשר למימר דהכא נמי אלימא מילתא דשטרא וכיון דכתביה בשטר לחייב אבל לאו מילתא היא דשאני התם דהוי חוב ולא צריכינן אלא דלודי ליה ולימא אתם עדי בהכי אמרינן דאלימא מילתא דשטר' לשוויי' בהודאה גמור' כאלו אמר אתם עדי ולאו השטא' היא אבל בנ"ד לאו להודא' בעינן דהא כולי עלמא ידעי דהכי הוה ולא אצטרכינן להודאה אלא לבתר דידעינן קושטא דמילת' אמרינן במאי קנה ראובן לשעבוד' דאשתעבד שמעון באחריות אי הויא ספינת' מסתכנת הא לא קנה מני' ולכי האי גוונא לא אמרי' ודאי דאלימא כוחא דשטרא לשוויי מאי דצריך קנין וליתיה כאילו הוה ביה קנין. והכי דייקא לישנ' דגמר' דקאמר ר"י אמר חייב אלימ' מילתא דסטר' כמאן דאמר להו אתה עדי דמי ע"כ. דהא כל האי לישנ' דקאמר כמאן דאמר להו אתם עדי דמי לא הוה צריך למימר אלא ודאי דלא קאמר ליה אלא לאשמועינן דלא קאמר ר"י דאלימ' מילתא דשטר' אלא דליהני במקום אתם עדי אבל במקום קנין לא מהני והראי' דאי לא תימא הכי מטלטלין אמאי לא מקנו בשטר נימא אלימ' כוחא דשטר' אלא ודאי דלא מהני היכא דצריך קנין למהוי כקנין. ודומה לזה כתב הרא"ש ז"ל בתשובה והובאה בטור חשן המשפט סימן ר"ז דמי שנתחייב לחברו אם תמצא בהמתו טרפה לתת בבשר' כך וכך דאפי' נתן משכון בעד חייובו לא מהני כיון דלא קנו מניה ודמי' להאי דאתחייב אם תסתנן ספינתו וז"ל בתשובה ראובן היה לו פרה והיה ירא לשוחט שמא תמצא טרפה אמר לו שמעון שחוט אותה ואם תמצא טרפה אתן לך בשביל בשרה כך וכך כו' ונתן שמעון משכון ביד שליש ושחט ראובן את הפרה ונטרפ' והתחילו למכור הבשר וגבה שמעון המעות עד כדי חצי' וראה שמעון שהיה מפסיד בה יחזר בו ואמר טול מעותיך והשיב לו ראובן כבר קניתי המשכון ואינך יכול לחזור בך כו'. ירא' לי שמקח זה נעשה בלא קנין כי לא הי' כאן אלא דברים בעלמא ויכול שמעון לחזור בו אעפ"י שנתן משכון ביד שליש בשביל זה לא נגמר המקח חדא דמעות אינן קונות ועוד דאפי' אי הוו מעות קונות נתינת המשכון אינו קונה דאי לא משך שמעון הפרה מחיים לקנות' אפי' אם תהי' הפרה טרפה או אם הגביה הבשר אחר שנשחטה אז ודאי קנאה עכ"ל. הרי דכתב דאפי' מעות דדבר תורה קונות לא מהני אלא הגבהה שהוא אחד מקנייני המטלטלין וכ"ש שטר דלא קני במטלטלין לא מן התורה ולא מדרבנן. ול"ל דבנ"ד לא צריך קנין דהוי ככל תנאי הנפש' בשעת העסק דא"צ קנין לכולי עלמ' דהא לא אמרינן הכי אלא בתנאי שהעסק או המקח תלוי בו דאז אם הוא סמוך אל העסק קנין העסק מועיל אל תנאיו אמנם בנ"ד מה נפשך אי ההלוא' תלוי' בתנאי זה הוי רבית גמורה וכ"ש דהוי בטל ואי הוי מילת' באפי נפשה שעושה עסק בפני עצמו שנותן לו כדי שיתחייב באחריות נכסיו כך וכך צריך קנין להתחייב והשתעבד ולא מהני דברים או שטר דלאו קרקע היא שנקנ' בשטר ופשוט הוא. אך טענת שמעון שלא סיים מה שקבל עליו אחריות אינה טענ' אנא לדעת הרמב"ם ורבו ה"ר יהוסף והריא"ף ז"ל דסבירא להו הכי אבל לדעת כל שאר מפרשים דלא בעו שיסיים אינה טענה. ומה שטוען עוד כשמקבל אחריות הסחורות לא היו בעולם הדין עמו דאם את עצמם אינו יכול לקנות איך יתחייב בהם אפי' בקנין וזה אחשוב כיון הריב"ש בלשון תשובתו שכתבנו למעל' שכתב על מה שכתבו התוס' עלה דההיא דרמי בר חמא שהי' מקבל אחריות המעות כתב ז"ל שמקבל אחריות המעות אם נאנסו קודם שהוציאם הלוה וגם אחר שהוציאם אם נאנסו כל נכסי הלוה שיהי' פטור מלשלם ע"כ והנה הל"ל שמקבל עליו אחר שהוציאם אחריות הסחורות עצמם שנקנה בהם ומינה לישתמע שיפטר אם יפסידם ולמה ליה למינקט אם נאנסו כל נכסי הלוה שאר נכסי מאן דכר שמייהו אלא ודאי באחריות הסחורות שיקנ' בהם לא מצי קביל דאינן עתה ברשותו וא"כ לא שייך קבלת אחריות אחר ההוצא' שיוציאם אלא תלה הדבר בפיטור שיפטור את ראובן מכל נכסיו שלא ישתעבדו לו אלא אלו וכשיפסיד כלם יפטר לגמרי גם אם יעשיר אח"כ וגם שמהר"ם בתשובתו הנז' לא מפליג ומשמע דמהני קבלת אחריות על כל שיסתור בדמים אלו היינו משום דמהשת' דמעות שנתן עדיין הם בעין וחייל האחריות עלייהו חייל נמי בכל מאי דקנו מנייהו אבל בנ"ד דבעודן בעין לא קביל בהו אחריות אלא בסחור' לבד כשתהי' בספינ' והסחור' לא היתה בעולם ודאי שאינו כלום וברור הוא. ומאי דאכתוב החכם ההוא עתה בשטר שמצטרף הקרן והרבית ואינו מזכיר חלק שהי' על קבלת האחריות בפני עצמו הוא פסיד' למלו' אם היינו עושים עיקר משטר זה האחרון דהא מלוה ולוה מודו שלא הלוה לו כל הסך הנז' וא"כ אינו עסק בפני עצמו אלא אגר נטר על המעות שהלוהו דליכא למימר דאלים כחי' דאטו הכותב שטר ומצרף הקרן עם הרבית לא הורע כחו דקי"ל בגמ' דגובה את הקרן לבד מבני חרי וגם מה שזיכו והשכירו לו מקום עתה וכו' הרי בפירוש אמר שהוא למשכון על החוב ולא שמקבל הצמר עתה להתחייב באחריותו. זהו הנלע"ד וחתמתי שמי: