אור ברסלב

שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך

שאלה לז

שאלה לו

שאלה. אלמנה עשתה שליח בעדים לתפוס בעדה מטלטלין למזונותי' וכן עשה השליח ילמדנו רבי' אם מועילה תפיסה זו כיון שלא תפסה היא בעצמה דהא כתב ריב"ש ז"ל בתשובותיו סי' ק"ז ז"ל ועוד צריך בחפיס' זו שתתפוס היא בעצמה ולא ע"י אחר ואפי' עשאתו שליח לתפוס בעדים משום דקי"ל התופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה והוכיחו המפרשים ז"ל מההיא עובדא דיימר בר חשו דאפי' כשעשאו שליח לא קנה וכאן הרי יש חוב לבעלי המתנה בתפיס' זו כיון שהנכסים היו מספיקין לכולם אם לא מחמת תפיס' גם בשאין חב לאחרים שקנה דעת הרא"ה ז"ל דדוקא בשעשאו שליח לתפוס וכו' ע"כ. הילכך ה"נ הרי מ"מ יש כאן חוב שאילולי תפיס' זו היתה ניזונת מת"י היורשין והיו נושאין ונותנין היורשין בשלהם כרצונם ועכשו הרי על נכסיהם ארי' קא רביע עלייהו מעתה יש לנו לומר דלעולם לא תועיל תפיסת האלמנ' אלא כשתתפוס היא בעצמ' או דילמא כיון דמ"מ הרי היורשין חייבים במזונות האלמנה אין כאן חוב לאחרים וההיא דריב"ש ז"ל היינו משום דהיה חב לבעלי המתנה בתפיס' זו אבל כל שאין כאן אלא היורשין לבד לא מקרי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים ומהני תפיס' אפי' ע"י אחרים כשעשאו שליח בפי' לתפוס וכדמסיים ריב"ש ז"ל בלשונו. יורנו המורה מהו הדין בארוכ' מפני שנפל מחלוקת בזה וכל אחד מחזיק בסברתו ונראה לו סברתו פשוטה וסברת האדון תכריע:

תשובה. הנה הרי"בש בפירוש לא חייש למה שחב ליורשין כלל דלא חש אלא לפסידא דמקבלי המתנה וטעמא דמסתבר הוא דאין לחוש לפסיד' דמי שהוא חייב לגבי דב"ח שהוציא מעותיו או שחייבין לו מן הדין וכ"נ מתשובת הרמב"ן ז"ל והביאה הטור סק"ה וז"ל נפקד שתפס בפקדון לתופסו לב"ח במקום שאינו חב לאחרים מועיל לו תפיסתו לענין זה שאם מת המפקיד שאינו נעש' מטלטלין אצל בניו ושביעית אינה משמטתו עד ואם הנפקד מסרו ליד המלוה אין זה פשיע' ואפי' היה ש"ש אינו מתחייב בכך לפי שאומר למפקיד אילו החזרתי' לך היה גובה ממך או משאר נכסיך ע"כ. הנה בפירוש שאע"פ שע"י מה שתופס הנפקד איכ' פסידא דלוה שאילו לא תפס היה נעשה מטלטלין אצל בניו ולא משתעבדי לב"ח והיתה שביעית משמטתו והי' מרויח הלוה כל החוב וע"י תפיס' זו מפסיד לא חשו לפסידא דיליה. ול"ל דשאני התם שחשו שלא יפסיד כל חובו לגמרי חדא דאפי' היכא דאית ליה ללוה קרקע עסקינן אפי' היכ' שהאחרים גובים הכל וזה שתפסו בשבילו מפסיד כל חובו לגמרי ולא חשו חכמים אפסיד' דיליה ואם איתא דיורש או לוה כאחרים דמו כי היכי דבאחרים לא חשו לפסידא דמי שתפסו בשבילו ה"נ דכותא וכ"ת דהתם הוא משום דהאחרים נמי בעלי חובות נינהו והוציאו מעותיהם מש"ה חשו להפסידן טפי זה אינו דהא הריב"ש אפי' כשהאחרים הוו מקבלי מתנות שלא הוציאו מעות כתב דקרינן בהו מקום שחב לאחרים אין סברא לחלק בין מקבלי מתנות למקבלי מתנות אלא ודאי כדכתיבנא וכן בעל התרומות מסיים בתשובת הרמב"ן ז"ל שהעתקנו במאי דקאמר ואם הנפקד מסרו ליד המלוה אין זו פשיעה כו' וז"ל ושמעת מינה דלא מצי למיטען מפייס הוינא לי' ומחיל לי ומאי דאיתמר בירושלמי לגבי פורע חובו של חברו עילה מצאו שלא לחייבו לזה מפני שעשה שלא ברשות והוה ליה מבריח ארי מנכסי חברו כדאיתא בנדרים עכ"ל. הנה דהיכא דתפס מנכסי לוה ופרע למלוה לא חשו לפסיד' דלוה דדילמא הוה מפייס לבעל חובו כי היכי דאמרי' בפורע מנכסי עצמו. וראיה נמי מתשובת הרי"ף ז"ל והביא' הר"ן ז"ל פ"ק דגטין וה"ה פ"ב דהלכות מלוה והוא שלא אמרו דתופס לב"ח במקום שלא חב לאחרים קנה אלא היכא שהלוה גוסס שלא יעשה מטלטלין אצל בניו וכו' ע"כ. ומעתה ק"ו הדברים ומה אם כשהלוה גוסס דרוב גוססין למיתה דהוי כאילו כבר זכה היורש ולא משתעבדי מטלטלין למלוה ומיפטר מהחוב אפ"ה לא חשו לפסיד' דיליה ואמרו דקנה התופס לב"ח והוי כמפקעי זכותי' כ"ש היכא דאפי' היורש חייב מן הדין כנ"ד דנכסי דיורשין משתעבדי למזונות דלית דינא ולית דיינא דלימא דאלים כחיה דיורש משליח דתפס למזונות. ועוד דלא אמרו אלא במקום שחב לאחרים אבל לא במקום שמונע ריוח לאחרים כי הא דנ"ד שאינו אלא שהיו מרויחים היורשים בנכסים אבל חיובא דמזונות בכל גוונא עלייהו רמי' והיא מחזנא מניהו ואין ספק דלאפוקי מהאיך סברא כיון ר' יוחנן בלישניה דקאמר התופס לחברו במקום שחב לאחרים כלומר במקום שחב שהוא מזיק ולא במקום שמונע ריוח ובמאי דקאמר לאחרים לאפוקי לוה או יורש עצמו דלאו אחר הוא. והן אמת כי על אשר נמצא כתוב בשאלה שאכתוב בארוכה כתבתי עד הנה שאל"כ הלא כמו זר נחשבה הסברא האחרת וע"כ נמנעתי מלחפש באמתחות יתר הפוסקים כי הוא אך למותר ומה גם כי אפי' היה הדבר שקול כדאי הוא הריב"ש לסמוך עליו כי דעת שפתיו ברור מללו שלא חש רק על מה שחב לבעלי המתנות. זהו הנלע"ד וחתמתי שמי:

תוכן העניינים

שות מהרם אלשיך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה