אור ברסלב

שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך

שאלה לו

שאלה לה

שאלה. ראובן מסר גט לשמעון ועשאו שליח להוליכו לאשתו וקבל חרם שלא לבטלו ושמעון שם לדרך פעמיו ללכת למקום שהיתה שם אשת ראובן ואחר כך יצא ראובן ללכת למקום שהיתה שם אשתו קודם שישיג שמעון שם ומצא את שמעון שלוחו ולא אמר לו דבר אלא שהיה חושב שיגיע הוא קודם שלוחו ויתייחד עם אשתו ודבר ללוי שיאמר לשלוחו ויחלה פניו שלא יתן הגט עד אחר שבועות אם הוא לא יוכל להגיע קודם ואחר כך נזדרז לבא לביתו והגיעו יחד לעיר הוא ושלוחו והלך מיד לביתו להתייחד עם אשתו ולא מצאה והשליח הלך לב"ד ומסר לה הגט כדין וכשורה:

תשובה. בהא ודאי ברירא מילתא דלא ניחא ליה לראובן בהאי שליחותא דמסתפי לבטולי גיטא או שליח' לגמרי בפירוש משום דקביל עליה חרם ומהדר לעכובי גיטא עד דיתיחד עמה וליבטיל ממילא ומאי דקאמר ללוי הוי גלוי דעתא דלא ניחא ליה בהא שליחותא ומילתא פשיטא היא דגלויי דעתא בגיטא אפי' באפי שליחא גופיה לאו כלום הוא כההוא דאמר לשלוחיה ברוך הטוב והמטיב על דלא יהב לדביתהו גיטא עדיין ואמרינן בגמר' עלה גלויי דעתא בגיטא לאו כלום הוא וליכא לדחויי דגלויי דעתא דהכא אלימא טפי דאמר בבירור ללוי דלפייסיה דלא ליתביה ניהלה עד בתר שבועות דאדרבה קלישא טפי דההוא דאמר ברוך הטוב והמטיב דגילה דעתיה דלא ניחא ליה דליתביה נהלה כלל והרי כתב רש"י ז"ל התם וז"ל גלויי דעתא שאינו חפץ עוד בשליחות זה והכא לא אמר אלא דלא ליהב ליה השתא אלא אחר שבועות ועוד דלא הוי באפי שליחא כדאמרן ואפי' למאי דכתב בעל תרומת הדשן בכתביו סי' צ"ט על ראובן שאמר לבנו אבקשך שתניח ליתומה כל חיובא שחייבת לך וז"ל נראה הדעת נוטה דצואה גמורה היא ומה שאמר בלשון בקשה כדי לזרזו ולקיים הדבר שיעשנה בעין יפה ולא על מריבה וזכר לדבר קח נא את בנך וכו' ע"כ דנראה דלדידיה דהאי לשון בקשה נמי לאו תולה בדעת שמעון הוי אלא כאלו אמר בפירוש ללוי דלימא ליה לשליחא דלא בעי דליהבי' ניהלה עד בתר שבועות וכאלו שוויה שליחא להאי מילתא לאו מילתא היא דלא דמי כלל דשאני התם דמוריש גופיה אמר ליורש אבקשך וכו' אבל הכא לא קאמר ליה ראובן ללוי דלימא לשמעון משמיה דאיהו בעי מניה דלא ליתביה ניהלה אלא דקאמר ליה ללוי שיחלה פניו איהו משמיה דנפשי' ועוד דהתם משום אומדנא וגילוי מילתא נגעו בה ככל צוואות ש"מ דאזלי' בהו בתר גלוי דעתא ואומדנא משא"כ הכא דגלוי דעתא בגיטא לאו כלום היא. בר מן דין ומן דין דאפי' בטליה לשליחותא קמיה דלוי ושוויה שליח דלימא לשמעון דבטליה בפירוש כיון דלא אמר לי' לוי לשמעון כלום מקמיה דיהבי' ניהלה לאו כלום הוא דהוי כאלו בטליה קמיה דחד בלחוד דלאו ביטול הוא כלל דאע"ג דקי"ל פ' השולח דאף לאחר תקנת ר"ג אם ביטלו מבוטל לא מהני בבציר מבאנפי תרי כר"נ ור"י וה"נ האי לוי לא קאמר ליה מידי לשמעון מקמי דמסר לה גיטא. וראיה מהא דתנינן השולח גט לאשתו ושלח אחריו שליח ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא ה"ז בטל משמע דאם לא השיגו השליח השני כשר אע"ג דבטליה קמי' ושיויה שליח לא לאודועי' לשליח ראשון כיון דלא א"ל מידי מקמי דיהבי' ניהלה. ואי תימא נהי דלא סגי לבטולי גיטא או שליחותא לגמרי נצריכיה מיהא למיתב לה בתר שבועות דהא קפיד אהכי והוי כההיא דכתב הרמב"ם פ"ט דגירושין וז"ל אל תתנהו לה אלא ביום פלוני ונתנו לה מלפניו או מאחריו אינו גט שהרי הקפיד על עצמו של יום ע"כ לאו מילתא היא כדאמרן דהא הכא לא שוויה שליח ללוי אלא דאמר ליה דליפייסי' איהו ולא משמי' דראובן ועוד דלוי לא א"ל מידי לשמעון ועוד דנרא' דכ"ש הוא דהא אפי' בטליה ועקריה לשליחותא לגמרי בפני שנים בעינן או שיגיע הוא או שליח שני לאודועיה לשליח הגט דבטלי' כ"ש בהא דלא עקריה בפירוש ועוד דראובן לא קפיד איומא דמסירה אלא לעכובי בעלמא לאתייחדא עמה מקמי הכי והיינו דקאמר שלא יתן עד אחר שבועות אם הוא לא יוכל להגיע קודם דתלה מילתא בעידנא דייתי איהו ולא קפיד איומא והכי דייק לישנא דהרמב"ם ז"ל דכתב הקפיד על עצמו של יום דלא כנ"ד דלא קפיד איומא אלא דליקדם איהו לאיתאחדא בהדה לבטולי גיטא ולא הוי אלא גלויי מילתא דבעי דלא ליהוי גיטא וכבר כתיבנא דלא מהני האי גלוייא. זה הוא הנלע"ד וחתמתי שמי:

תוכן העניינים

שות מהרם אלשיך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה