אור ברסלב

שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך

שאלה לג

שאלה לב

שאלה. ילמדנו רבינו נר ישראל ראובן תושב עיר אח' נתפשר עם בחור מתושבי עירו שמעון לתת לו בתו לאשה ונדר לו לתת לו בנדוניית בתו ק' פרחים במעות בעין ואחר שנעשו השדוכין ביניהם ונתקיימו היה תובע שמעון מראובן חמיו הק' פרחים שיתנם לו כי רצונו להתעסק בהם והשיב לו ראובן חמיו שיבא עמו לעיר פלו' ושמה אתנם לך והלכו שניהם יחד למקום ההוא ואחר הגיעו שמה נתן ראובן לשמעון חתנו הק' פרחים והלבישם שם שמעון בהסכמת חמיו עם ק' פרחים אחרים שהיו לו לשמעון משלו בסחורות ראויות להמכר במקום מושבם וקבל עליו שמעון אחריות הסחורות שהלביש עם הק' פרחים שנתן לו חמיו וחזרו להם למקום דירתם ובחזרתם סמוך לעירם נכנס השטן בתוכם ובטלו השידוכין מביניהם ולקח ראובן כל הסחורות והכניסם עמו לביתו ורשותו עד שמכרם ואחרי מכירתם נתן לשמעון קרן הק' פרחים שהיו שלו עם הריוח שהרויח בהם והק' פרחים האחרים שנתן לו בנדוניית בתו לקחם לעצמו כיון שנתבטלו השדוכין מביניהם ועכב ג"כ לעצמו הריוח שהרויחו עם מעות אלו באומרו שעם מעותיו הרויח הסך ההוא והם שלו ושמעון טוען שאע"פ שיקח הוא קרן המעות הוא זוכה בריוח שהרי קיבל עליו אחריות. ואם ח"ו היה אירע בהם שום אחריות עתה שנתבטלו השדוכין מביניהם היה תובעם ממנו ולכן כמו שהאחריות היו עליו כמו כן הריוח הוא זוכה בהם יורנו מורנו הדין עם מי ושכרו כפול מהשמים:

תשובה. אם החזרה היתה מצד ראובן אין כאן שאלה כלל דודאי הדין עם שמעון אבל אם היתה מצד שמעון יש מקום לשאול אם יאמר לו ראובן אדעתא דתהדר בי לא יהבית אבל אין ספק כי אצ"ל אם היתה החזרה מצד שניהם כנרא' מלשון השאלה כ"א גם אם היתה החזרה מצד שמעון אין לראובן בק' פרחים שנתן לו אלא הקרן בלבד והריוח זכה בו שמעון דלא אמרי' הדרא ארעא והדרי פרי אלא במאי דמעיקר' הוה בטעות כמי שקונ' באסמכת' או שנמצ' מום במקח וכיוצא בהן אבל בכה"ג דמדעת שניהם קבל שמעון המעות לעצמו אלא שאח"כ נולד ביטול השדוכין ודאי דפרי דשמעון היו ולא יהא אלא מתנה ע"מ להחזיר מיד והיו פירות קודם החזרה שהרי הן למקבל כדמשמע בשלהי י"נ וכתבו הרמב"ם ז"ל בפירוש וז"ל בהלכות זכיה הנותן מתנה ע"מ להחזיר הרי זו מתנה בין שהתנה להחזיר מיד בין שהתנה להחזיר לזמן קצוב או כל ימיו של פלו' ה"ז מתנה בין במטלטלין בין בקרקע ואוכל פירות כל זמן המתנה ע"כ. וגדולה מזו כתב הטור בשם הרמ"ה וז"ל אי יהיב ראובן לשמעון זוזי למיזבן ליה מידי ואזיל ויהבינהו למוכר אדעתא דראובן ומקמי משיכ' חזר בו שמעון וזבני' לנפשי' לא קני שמעון עד דמודע למוכר ומכוין מוכר לאקנויי לדידיה דמעיקר' לא איכוון אלא לאקנויי לבעל המעות וכי לא הדר בי' מקמי משיכ' לא אמרן דקנ' ראובן אלא דא"ל זבון לי אבל אמר אייתי לי דאזבין זכה לנפשיה דלא שוייה שליח אלא לאתויי והא הדר ביה עכ"ל. הנה בפירוש שאפי' כשאין שמעון אלא שליח ראובן לקנות בשבילו וקנה לעצמו במעות משלחו אם כשנתן המעות למוכר לא יהיב ליה אדעתא דמשלח אלא אדעתא דנפשיה קנה שליח וק"ו בן בנו של ק"ו בנ"ד ששמעון לא הי' שליח כי אם לוקח בממון של עצמו ולדעת עצמו דודאי קנה לעצמו. וכ"כ ה"ה פרק ז' דמכירה בשם הרשב"א ז"ל שאם אמר השליח שחוזר בו מהשליחות אעפ"י שקנה בדמי המשלח קנה השליח וא"כ כ"ש בנ"ד כדכתיבנא ואע"ג דהרמב"ם ז"ל נראה דחולק בזה דכתב בפ' הנזכר שהמקח של משלח היינו דוקא דהולך בתורת שליחות אבל בנ"ד שהולך לקנות לעצמו במעות שניתנו לו להיותם שלו ודאי שזכה לעצמו כמפורש בלשונו ופשוט הוא וגדולה מזו ג"כ מימרא פ' אלמנה לכהן גדול הכניסה לו שני כלים באלף זוז ועמדו על אלפים שאם מת או גרשה נוטלת הא' באלף בכתובתה והשני נותנת דמיו ונוטלת משום שבח בית אביה והנה ק"ו הדברים אם שבחא דממילא שהוקרו הכלים הוי הריוח לבעל ואין האשה יכולה לומר אדעתא שתגרשני לא נתתים והחזירם לי את שני הכלים בלא דמים אפי' בנתגרשה בע"כ כ"ש בהאי נדון ששבחו הנכסים ע"י טורחו של שמעון שקנה הסחורה ועוד כי שם הם כלים עצמן שאין ראובן י"ל לו אדעתא שתחזור מהחיתון לא יהבינ' לך ושתהי' הסחורה שקנה שמעון במעות ראובן לראובן ואע"ג דבממאנת ק"ל שאין לה פירות ופירשו ז"ל שאפי' ליקט הבעל הפירות והן בעין היה נוטלן ל"ל דכ"ש בנ"ד כשהמשודך מיאן בחיתון שיפסיד הפירות שהוא הריוח דלא דמי כלל דהתם היינו טעמא שהבעל נוטל הפירות כדקאמר הנ"י וז"ל ממאנת היינו טעמא דכיון דתקון רבנן נשואין לקטנה משום תקנתא שלא ינהגו בה מנהג הפקר זיכו פירות נכסים לבעל עכ"ל. וא"כ לפ"ז בנ"ד דליכא האי טעמא ל"א הכי ועוד דהתם אי לא הדרה בה איהי פירות הוו לבעל משום שאם היתה נשבית הי' פודה אותה שפרקונה תחת פירות מש"ה זכה איהו באותן פירות שגדלו בזמן שאם אז היתה נשבית הי' פודה אותה אבל בנ"ד אם לא היו השידוכין מתבטלין הבחור הי' אוכל הפירות ע"כ כל מה שבאו פירות בזמן ההוא אין לראובן זכיה בהן ומהיכן יזכה אותן עתה במה שזכה שמעון ועוד כי בנ"ד טורחו ומשאו ומתנו גרם הריוח ולמה יטול אותו ראובן ועוד כי נ"ד דומה לאומר לחברו הילך מנה בשכר מלאכה שתעשה לי מחר ובא המקבל ועשה סחורה היום במנה זה והרויח מנה ואח"כ נתחרט ולא רצה לעשות המלאכה האם יאמר בעל המעות תן לי מה שהרוחת במעותי ודאי שזה לא חשב אנוש והכא נמי דכותה ותל"מ:

כלל הדברים שהדין עם שמעון שהוא זכה בסחורה והריוח שלו ומשלם הקרן לראובן. זהו הנלע"ד וחתמתי שמי:

תוכן העניינים

שות מהרם אלשיך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה