שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך
שאלה כ
שאלה. ראובן הדר באנגורא שולח קרמיז לשמעון הדר בחליף שימכור לו על תנאי ידוע שיש ביניהם ושמעון שתף ללוי אחיו במכירת הקרמיז ונותן לו מחצית ממה שניתן לו ראובן ואירע שיום א' לא היה לוי בהו"גארא והיה שם שמעון ובא תוגר א' כדמות סוחר וקנ' משמעון קרמית עד ק"ג פרחי' ואמר לשמעון בא אתה והסרסור והמשרת שלך להוגארא שלי ואפרע לך והלכו עמו ומשרתו של שמעון טוען [השק[ של הקרמיז על כתפו והכניס' בבית אחד של טילאריש של בגדאדיש ועל גבו עליה אחת ג"כ של טילאריש והעלה לשמעון ולסרסור למעלה בעליה והוציא לפניהם מאכל ומשתה ומשרתו של שמעון ישב למטה בבית עם הקרמיז אח"כ המשרת של שמעון עלה למעלה מעצמו לאכול עמהם והניח הקרמיז למטה והתוגר כשראה שלשתן למעלה ירד וטען השק ק של הקרמיז וברח ולא נמצא עוד. יורנו מורנו אם המשר' של שמעון פשע בהניחו הקרמיז למטה וחייב לשלם או לא מיקרי פשיע' ואת"ל דחייב המשרת אם אין לו לשלם אם יכול שמעון לכוף את לוי שיהיו אלו הק"ג פרחים בין שניהם אחר שהם שותפים או אם יוכל לוי לטעון אתה פשעת שראי' משרתך עולה ואין הקרמיז בידו ולא חששת ילמדנו רבינו אי זה דרך ישכון אור ושכרו כפול ומכופל מן השמים:
תשובה. מילתא דפשיטא היא דמשרת הוי שומר שכר דשמעון דשכירו הוא ושמעון נמי שומר שכר דראובן דמתעסק דידיה הוא אבל מאי דאיכא לספיקו הוא אי דינא דראובן עם המשרת ולא עם שמעון אפי' אי ל"ל למשר' לשלם או דאם אין לו יחזור לשמעון או דילמא דין ראובן עם שמעון ולא עם משרתו ודין שמעון עם המשרת, ולמיקם עלה דמילתא איכא למידק אי אמרינן דראובן אדעתא דלימסר שמעון למשרתו קא יהיב ליה או לא דהא פרק המפקיד גרסינן אמר רבא כל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד ופרש"י ז"ל ע"ד שהנפקד ימסור לאשתו ובניו הגדולים ואין רצוני וכו' ואיכא לספוקי אי משרת כאשתו ובניו דמי או כאיניש דעלמא:
איברא דבפרק הכונס עלה דהא דתנן מסרה לרועה נכנס הרועה תחתיו אמרינן בגמ' תחתיו דמאן וכו' אלא תחתיו דשומר ושומר קמא אפטר ליה לגמרי לימא תהוי תיובתא דרבא דאמר רבא שומר שמסר לשומר חייב אמר לך רבא מאי מסרו לרוע' לברזיליה דאורחי' דרועה למימסר לברזיליה ע"כ ופרש"י ז"ל אלא תחתיו דשומר כו' ואזלי בעלים ומשתעי דינא בהדי שני והראשון מסתלק עכ"ל. ומינה לנ"ד כיון דארחי' דשמעון למסור למשרתו אמרינן דאדעתא דהכי מסר לשמעון ובעל דינו דראובן מקרי וכשאמרו ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד ה"ה על דעת שכירו וכן דעת המרד' ז"ל פרק המפקיד דשומר שמסר לשכירו או שותפו או את כל מי שדרך ב"א להניח את שלהם בידם פטור והביא ראיה מההוא דהכונס דכתיבנא ומטעם זה פטר את שמעון שהניח בספינה עם שכירו פקדון של ראובן ונאבד כמו שהאריך שם והוא מעין נ"ד:
והנה לפי זה בנ"ד אם המשרת היה שומר כראוי היה פטור גם שמעון אבל כיון שפשע וחייב לשלם ואין לו אם נאמר שמסתלק שמעון ומפסיד ראובן כדמשמע מלשון רש"י דכתיבנא באנו למחלוקת הרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"ל כמ"ש בטור עלה דהמפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד סי' רצ"ה וז"ל ואם לא שמרו כראוי ונגנב או נאבד כתב הרמב"ם שאם הודיעם שהוא פקדון דפטור ודינו של המפקיד עמהם ואם אין להם לשלם הוא מפסיד וא"א כתב שאם פשעו ונאבדו שהוא חייב לשלם דאלת"ה כל פקדון המופקד ביד אדם יאכלו אשתו ובניו ויפטר עכ"ל. וא"כ בנ"ד לדעת הרמב"ם ז"ל אם אין למשרת לשלם הפסיד ראובן ולהרא"ש נוטל משמעון שהרי המשרת דינו באשתו ובניו כדכתיבנא. והנה מה"ר זלה"ה כתב עלה דהרא"ש שכן דעת התוס' והמרדכי בשם ר"ת וכן נראה דעת בה"ת אבל לעומת זה הנה כתב ה"ה וז"ל כתב הרמב"ן והרשב"א ז"ל שאפי' אם אין להם לשלם שהשומר פטור וכן עיקר. אבל הנה יש לחלק דע"כ ל"פ הרמב"ם והרא"ש ז"ל אלא היכא דנאבד הפקדון בפשיעת אשתו ובניו מבלי צירוף פשיעת השומר גם הוא אבל היכא דנאבד בפשיעת השומר ג"כ חיובא עליה דידיה נמי רמיא הילכך בנ"ד כיון דבפשיעת שניהם נאבד פשיעת המשרת שעלה והניחו למטה ופשיעת שמעון שראהו עולה ריקן ולא אמר לו כלום שהורה שגם הוא מסכים עמו בהנח' הקרמיז למטה ולכך גם הוא פושע וחייב. ועדיין צריך ראיה ששתיקת שמעון שהיא בשב וא"ת משום הוכחה בעלמא דלא קפיד להנחת הקירמיז תחשב כפשיעת המשרת שעולה ומניחו בידי' ואפי' נימא דפשיעה הוי אכתי אפשר דלא מצי ראובן לאשתעויי דינא בהדי שמעון אלא דתבע מעיקרא למשרת שהוא עיקר הפשיעה ואי לית ליה מהדר אשמעון. והנה בסוף המפקיד גרסינן ההוא גברא דאפקיד כשותא גבי חבריה הוה ליה לדידיה נמי כריא דכשות' אמר ליה לסרסי' מהאי רמי אזל רמא מאידך אמר רב עמרם היכי נדיינו דייני להאי דינא נימא ליה לדידיה זיל שלים אמר אנא אמרי ליה מהאי רמי נימא ליה לסרסי' זיל שלים אמר לא אמר מהאי רמי ומהאי לא תרמי ואי דשהה שעור לאתויי ליה ולא אייתי ליה גלי אדעתי' דניחא ליה ופרש"י ז"ל וז"ל ואי דשהה שעור כו' גמ' פריך אם היה כרי שלו קרוב ושל פקדון רחוק ושהה שליח שעור מהלך דרך הקרוב ולא אייתי גלי אדעתי' דב"ב דניחא ליה שהרי ידע שמשל פקדון הביא ולא מיחה בידו ע"כ. הנה בפירוש שעל שלא דקדק ב"ב במה ששהה השליח שעות קצת פסיעות ולא נתן אל לבו שמא לקח מהרחוק שהוא של פקדון עם היות שאדרבא כיון שאמר לו מזה השלך וחזק' שליח עושה שליחותו שיותר הויא סברא לחשוב שהיה הולך לאטו ובהכי שהא ולקח מהקרוב ועכ"ז כיון דהויא חששא דאפשר למיחש ה"ל לאסוקי אדעתיה ומקרי פושע וא"כ ק"ו הדברים לנ"ד שראה בעיניו את משרתו עולה ריקן ולא אמר לו דבר מה שאין דרך ב"א שרואה שפקידו מניח נכסיו לאיבוד ושותק ואע"פ כן שתק שמורה שמסכים עם משרתו ואינו מקפיד בהנחת הקורמיז דהוי פושע גמור. ועוד ראיה דגרסינן תו התם ההוא אפטרופא דיתמי דזבן להו תורא ומסריה לבקרא לא הוו ליה ככי ושיני למיכל ומית אמר רמי בר חמא היכי נדיינו דייני להאי דינא נימא ליה לאפטרופס זיל שלים אמר אנא לבקר' מסרתיה נימא ליה לבקר' זיל שלים אמר אנא בהדי חורי אוקימתי' אוכלא שדאי ליה ולא הוה ידענא דלא אכיל ופריך גמ' מכדי בקרא שומר שכר דיתמי הוה איבעי לי' לעיוני ומשני אי איכא פסיד' דיתמי ה"נ והכא במאי עסקינן וכו' ע"כ הרי דאטי' במילתא דלא הוה ליה לאסוקי אדעתי' דלא הוו לי' ככי ושיני אמרי' דפשע דהוה ליה לעיוני כיון דש"ש הוא וא"כ ב"ש בנ"ד דכיון דשמעון שומר שכר דראובן ה"ל לעיוני על משרתו שהיה עולה ריקן ומניח חבילתו למטה בין התוגרמי' דפושע גמור הוי:
הילכך נקטי' מכל מאי דכתיבנא דמשרתי של שמעון בעל דינו של ראובן נמי הוי כיון דאדעתא דברזילי' נמי יהיב ליה ראובן לשמעון ואם אין למשרת לשלם גוב' משמעון לכ"ע ואי בעי ראובן לאשתעויי דינא מעיקר' עם שמעון משתעי ולא מצי למימר ליה משרתי נכנס תחתי ואין לך אלא כשלא יהיה לו לשלם שהרי בפשיע' שמעון נמי נאבד וכי היכי דהיכא דמסר שומר לאחר שאינו שכירו הוי פושע ודינ' דב"ה עם השומר ה"נ כיון דפשע שמעון משתעי דינא בהדיה אלא דמשום דראובן נמי אדעתא דמשרת יהב ליה מצי לאשתעויי דינא בהדיה אי בעי ואי תבעיה ראובן לשמעון ופרע ליה הדר שמעון ותבע למשרתו דשומר שכר דיליה הוא דבעובד' דכשות' לא' נפטר סרסיה היכא דשהה שעור לאתויי אלא מטעמא דלא אמר ליה מהאי לא תרמי משא"כ בנ"ד דאין טענה למשרת למפטר נפשיה דלגבי' דידי' דפשע בקום עשה לא אלימא פשיעות' דשמעון במאי דשתק ולא אמר ליה היכן הנחת הקורמיז למפטר נפשי' איהו שהרי פשיעת המשרת קדמה. ולא מצי משרת למימר למה לא אמר ליה מעיקרא לא תניח הקורמיז יתעלה ומיפטר כמו דמיפטר סרסיה משום דלא אמר ליה ב"ה מהאי תרמי ומהאי לא תרמי דשאני התם דאי לא אמר ליה אסיק סרסיה אדעתיה דמורה מקום הוא לו ושהכל של ב"ה ולא קפיד וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל וז"ל ודומה שהוא מראה מקום ואינו מקפיד על זה ע"כ. אבל בנ"ד מי בער לא ידע דקפיד שמעון אי שביק הקירמיז לאיבוד מ"ה חייב המשרת. ובין כך ובין כך לוי פטור כי לא היה ללוי חלק ונחלה בפשיעה זו זהו הנלע"ד וחתמתי שמי: