אור ברסלב

שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך

שאלה טז

שאלה טו

שאלה. מעשה שהיה כך היה ראובן עלה בדעתו ללכת למדינת הים לארס יתומה ויודע הדבר לשמעון ולהיות ששמעון היה מתירא שמא תהיה ליתומה עליו איזו תביעה של ממון הלך אז אצל ראובן ואמר לו שמעתי עליך ראובן שדעתך ללכת למדינת הים לארס את פלונית היתומה ובשביל שאני חפץ לפטור את עצמי ממנה ושלא יהיה לה כח לעורר עלי דברי ריבות באיזה ענין ותביעה שיש בה דררא דממונא באתי אצלך להודיע שמן הראוי הוא שקודם נסיעתן תתחייב לי בחיוב גמור בשטר שריר וקים שכשתנשא לך פלונית היתומה שתעשה עמה עכ"פ שאהיה נקי ממנה ושלא תוכל היא בשום זמן מן הזמנים לתבוע ממני שום תביעה בעולם ולא מיורשי אחרי ואם כה תעשה הרי מוטב ואם לאו יודע לך שיש יכולת בידי לעכב הליכתך לזה טוב לך להפיק רצוני אם תרצה שלא יתבטל רצונך וכששמע ראובן את דברי שמעון צעק כנגדו ואמר שבשום אופן לא יעשה דבר בזה לגזול אל היתומה ההיא בהיות שהוא כנגד הדין והאמת עד שלבסוף גברה ידו של שמעון עליו והוכרח להפיק רצונו של שמעון ע"ב שלא בטובתו באונס והפצר גמור באופן שנתחייב ראובן לשמעון בענין הנזכר וכהאי גוונא שאם באולי יקרה שלא יגמור ראובן רצונו של שמעון שיובל שמעון להוציא עליו שני עדים ולהביאם אל השופט ושיעידו שהוא חייב לשמעון סך של מעות קרה מקרה שלאחר שכבר כתבו וחתמו השטר באו העדים עדי השטר אצל ראובן ושטר החוב בידם ואמרו לו הא לך כי שמעון אינו שואל ממך כלום ואחר שקבל ראובן השטר בידו בא אחד מן האנשים אשר היו נמצאים לשם ואמר לו לראובן דרך עצה שיתן השטר ההוא ביד בנו כל שמעון וכן עשה ראובן ונחן השטר בידו בא [אל[ בנו של שמעון ואמר לו בשעת הנתינה בזה הלשון אני ראובן נותן לך שטר זה שיהיה מופקד אצלך ושחשמרנו בעדי אחרי כן הלך ראובן למסעיו למדינת הים ונשא היתומה ההיא ויביאה אל ארצו באופן שאני שואל עתה למע"כת אם שטר החוב שעשה ראובן לשמעון יש בו ממש אם לאו:

תשובה. הא מילתא דפשיטא היא כביעתא בכותח' דלית על ראובן חיובא כלל דאי משום דאיתחייב לעשות עמה על כל פנים שיהיה נקי ממנה דהיינו לפייסה עד שתפטור אותו הא לאו חיובא הוא אלא הטבה בעלמא ואפי' אי לא פייסה ולא אמר לה מידי פטור דהא אפי' הנותן לשלוחו מעות לקנות לו קרקע או מטלטלין והניח מעות משלחו וקנה לעצמו ממעות עצמו מה שעשה עשוי כדאמרינן במסכת קדושין וכ"ש הכא דאיחייב בכדי, ואי משום דכתב שטר חיובא עליה לא אלימא מילתא דשטרא להתחייב בהכי דהאי לאו מילתא דשייכא בה קנית שטרא ואי משום דמסתמא כתיב ביה קנין הוי קנין דברים לפייס את היתומה ולא קני מידי ואי הוה כתיב בשטרא דאיתחייב בשבועה בהא ודאי אע"ג דשבועה לא עבדא קנין כדכתב הריב"ש ז"ל סי' שכ"ח אכתי משום דלא להוי עבריינא מחייב לפייסה ואי לא איתפייסה איהו פטור משבועתו וחיובא דשמעון ליתומה כדקאי קאי דמאי ה"ל לראובן למעבד הא פייס' ולא איפייס' כי הא דגרסינן פ' כל הגט ההוא דאמר להו אי לא מפייסנ' עד תלתין יומין להוי גיטא אזל פייס' ולא אפייס' ואיכא תרי לישנא בגמרא וללישנא קמא דסבירא להו דיש טענת אונס בגטין אמרינן אטו תרקבא דדינרי ה"ל למיתן הא פייסה ולא איפייסה וא"כ בהאי נדון דהוי דיני ממונות דאית בהו טענת אונס אמרינן נמי הכי הא פייסה ומאי הו"ל למעבד ואפי' ללישנא בתרא דגרסינן אר"י מי יהיב לה תרקבא דדינרי ולא איפייסה דהיינו משום דאין טענת אונס בגטין וכתב הר"ן ז"ל ומדאצריכינן לטעמא דאין אונס שמעינן דבד"מ דיש אונס האומר שדי נתונה לך אי לא מפייסנא לפלו' ופייסיה בכל מה שיש בידו לעשות ולא אפייס פטור דאנוס וכ"ש למאי דכתב ר"י בת ס' דמדקאמר מי יהיב לה תרקב' דדינרי דאי יהיב לה תרקבא דדינרי ולא איפייסה אפי' בגטין יש טענת אונס דאי לא מפייסנה משמע אי לא אטרח לפייסה בדבר גדול וכ"כ הריב"ש סי' צ"ט בשם אחרונים דאפי' בגטין אי יהיב לה תרקבא דדינרין וכיוצא בו שדרך כל אשה שכמותה להתפייס ולא איפייסה ודאי יש אונס שלא קבל עליו לפייסה אלא בנוהג שבעולם וכאונסא דלא שכיח כלל דמי שהיא טענה אפי' בגטין לכ"ע וכתב עליו הריב"ש ז"ל וז"ל וא"כ כ"ש בשאר תנאים שיש בהם טענת אונס שאם פייס' במה שדרך אשה להתפייס ולא נתפייסה שפטור דאנוס הוא:

וא"כ אפי' הוה כתיב בשטר דאיתחייב ראובן בשבועה לפייס את היתומה אי פייסה במה שדרך אשה להתפייס ולא איפייסה פטור דאנוס הוא ומטעם זה השיב הריב"ש ז"ל שם על ששאלוהו על מי שנשבע לאשתו שלא ישא אחרת עלי' שלא ברצונה דאי איפייס' במאי שדרך אשה להתפייס ולא איפייסה ונשא אחרת דפטור משבועתו:

ואי מטעמא דאיתחייב והרשה את שמעון להוציא עליו ב' עדים ולהביאם אל השופט ושיעידו שהוא חייב לשמעון סך המעות אין זה עולה בדין שהרי זה דומה למתנה על חברו שיעבור עבירה כן מתנה ואומר שיתבע שמעון תביעת שקר וגזל ושיביא עדי שקר שיעברו על ד"ת ויעלילו עליו שחייב מה שאינו חייב שלא נקנו נכסי ראובן אליו בזה ולא נשתעבד לו וכההיא דכתב הרא"ש ז"ל בתשוב' כלל ס"ח בשטר שכתוב בו שמרשה את המלוה לירד לנכסיו שלא ברשות ב"ד או שיתבענו בין בד"י או בדיני תוגרמי' דכיון דהוי עבירה לאו כל כמיניה ולא ירד לנכסיו בלי רשות ב"ד ולא ילך לערכאות ודחקינן לישנא דשטר כל מאי דאפשר דלא להוי מתנה בעבירה ול"א דנהגו למיכתב הכי אלא משום גברא אלמ' דלא ציית דינא וא"כ כ"ש בהאי נדון דהשת' ומה אי בלוה דחייב למלו' והוה איכ' למימר דבהנא' דמלוה משעבד גופיה ומלוה ליה ואדעת' דהכי הלוהו קאמר דלא מהני כ"ש הכא דראובן לא הוה חייב ליה מידי אלא דשמעון מגזים עליו כדי שיעשה רצונו לעשוק את היתומה.

ועוד דאפי' לא הוה בעבירה אלא במאי דעולה לפי הדין כגון דהוה קאמר שדי נתונה לך מעכשו אי לא מפייסנא לה הא כתיבנ' דכתב הר"ן ז"ל דבדיני ממונות דיש אונס האומר שדי נתונה לך אי לא מפייסנ' ליה לפלוני ופייסיה בכל מה שבידו לעשות ולא איפייס פטור וכ"כ הרי"בש בשם הרמב"ן וז"ל דמאן דמקבל עליה לחבריה לפיוסי לפלוני א"נ דעבידנ' לפלו' הכי ואי לא מחייבנ' לך מהשתא מנה או שדי נתונה לך מעכשו ואזל איפייס פטור דאונסא היא ע"כ. וא"כ בנ"ד אפי' הוה מתחייב בחיובא דהוה עולה כפי הדין לא היה חייב אלא לפיוסא ואי לא הוה מיתפייסה פטור וכ"ש במאי דהתנה והרשהו שיהא רשאי לעשוק אותו ולעבור על ד"ת שאפי' לפייסה לא איתחייב ולא הוה גוונא דהוה אפשר ליה להתחייב אלא אי הוה מתחייב בשטר סתם בלא תנאי בסך ידוע לבטתון שיעשה חפצו דאז הוה מתחייב כי הא דגרסי' פ' הנוש' פלוגת' דר"י ור"ל עלה דאומר חייב אני לך מנה בשטר וכתב הרמב"ם ז"ל פי"א דמכירה דבתלת גווני יכול להתחייב אפי' שלא היה חייב כלום ואע"ג דפליגי על זה הרשב"א והרמב"ן ז"ל בשתי החלוקות היכא דכתב בשטר חייב אני לך מנה מודו כ"ע והכא ודאי לא איתחייב בשום חדא מהני גווני ואי כוונת שמעון היתה שאחר שישא את היתומה ויהי' חוב שמעון של ראובן שתביא החוב שחייב לה שמעון לו בנדוני' שאז הוא ימחול אותו החוב לשמעון אפי' התנה לו בקנין גמור לאו כלום הוא דהא אין אדם מקנה דבר מה שאינו ברשותו והוי כאומר שדה פלו' לכשאקחנה הרי היא קנויה לך מעכשו דלא קנה וכ"ש בחוב שאינו בעולם כי להוצא' ניתן. כללא דמלת' ליכ' שום צד לחיוביה ליה לראובן כלל וזה הנלע"ד:

תוכן העניינים

שות מהרם אלשיך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה