שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך
שאלה טו
שאלה. רחל שנשאת ליעקב והכניסה לו נדוני' מבית אביה ולא היו לה בנים וצותה מח"מ שחצי נדוניתה שחייב בעלה לחזור ליורשיה כמ"ש בתנאי הכתובה צותה שיתנהו אותה לאמה גרושת אביה וצותה ג"כ שיתנו עשרה פרחים ליורשיה ומתה ילמדנו רבנו אם הצואה היא קיימת ככל צואת ש"מ או נאמר מאחר שחצי נדונייתה שנתנה לאמה במתנה הם נכסי צאן ברזל ואין לה זכות בחייה עד שתפטר ותכף ומיד שנפטרה זכו יורשיה בנדוניתה קודם שזכתה אמה:
תשובה. הן זאת תשובת הרא"ש ז"ל בפשיטות סי' נ"ו על אשה שנתנה לבעלה החצי שהיה ראוי ליורשיה לאחר מותה ע"פ תקנת טוליטול' שהו' לחלוק הבעל עם יורשיה כאשר העתיק הוא ז"ל שם ל' התקנה שהוא ואם לא תניח זרע של קיימא כו' יהיה כל מה שביארנו מעניני עזבונ' המצויין בעין בין הבעל ובין הראוי ליורשיה זולתו וז"ל התשובה יראה מל' התקנה שתקנו שלא תסוב הנחלה מקרובי האשה לבעל וכו' עד אבל בחייה לא השליטוה בחצי הנכסים ליתנם לכל מי שתרצה וכו' עד ואלו היה כח ביד האשה לתתם למי שתרצה לא הועילו כלום בתקנת' ע"כ. הנה שעל תקנת טוליטול' שהיה לחלוק בין הבעל ויורשי האשה שהיא מעין מנהג דמשק הנהוג במקום נ"ד כתב שאין לה כח לתת אפי' לבעל שהוא היורש אותה מן הדין כ"ש לתת לאמה שאין לה לא מן הדין ולא מן התקנה. וכן הטור הביא תשובת הרא"ש אביו ז"ל ואחר שהביא תשובתו כתב שעם שהוא האריך בתשובה כלל דבריו הוא שאין בידה לשנות כלל לתתו לא לבעל' ולא לאחר ואם נתנה אין מתנת' כלום אלא הראוי לירש ירש ע"כ וא"כ בנ"ד נמי אין מתנתה לאמה כלום:
והנה הר"ש בר צמח כ' וז"ל מקומות שיש להם תקנה שאם תמות האשה בחיי בעל' יחזיר מקצ' הכתובה ליורשי' אם אותו מקצת רצתה האשה למוחלו לבעל' והוציא הבעל שטר מחיל' מזה היא קיימת דכל טצדקי שאנו יכולים לעשות להעמיד הנחלה במקומה אנו עושים עכ"ל. והנה לכאור' נר' שחולק על הרא"ש ז"ל כאשר ראיתי דעת מורים רבים שמשוה הבעל עם אחר והוא אומר דאלים כח הבעל ואפי' היה הדבר כן ע"כ ל"ק הרשב"ץ אלא בבעל דוקא שאליו משפט הירושה מן הדין אבל לגבי אתר כנ"ד מודה שאין מתנת' כלום וכ"ש לדעתנו כמ"ש על שאלות באו לידינו שאין חולקים דמר אמר חדא ומר אמר חדא דמחילה שאני דעלה קאי הרשב"ץ ז"ל ובהא מודה הרא"ש ז"ל כאשר הכרחתי מל' הרא"ש ז"ל בתשוב' אחרת מכ"ש שלהרשב"ץ אין מתנ' זו כלום שאפי' בל' מחיל' לבעל צריך טצדקי כ"ש לאחר. איברא דמה"ר ז"ל בב"י כתב על תשובת הרא"ש וז"ל ומבואר שם בתחלת הכלל הנז' שלא כתב כן אלא ל' תקנת טוליטונ' וכמו שדקדק שם מדברי התקנה הנז' וא"כ אין ללמוד מזה לתקנ' אחרת שאינ' כתוב' באותו סגנון עכ"ל ואם כן היה מקום בזה לב"ד לחלוק ולומר שמא סגנון תנאי מנהג דמשק הו' באופן אחר אך אינ' טענ' חדא שהרי הרשב"ץ ז"ל לא חילק בין סגנון ל' מנהג טוליטול' לסגנון אחר שהרי השוה כל המקומו' ואמר דרך כלל מקומו' שיש להם תקנה שאם תמות האשה בחיי בעל' יחזיר הירושה ליורשיה שאם הניחה אותו המקצת לבעלה כל טצדקי וכו' הרי שלא חילק בין מקום למקום אלא כל מקום שתקנת' לחלוק שוה וכ' דדוקא לבעלה נעשה כל טצדקי לזכותו אבל לא לאחר וא"כ גם מנהג דמשק שהוא דבר פשוט שהתקנ' היא לחלוק הבעל עם יורשי האשה תהיה כאחד המקומות ועוד שאפי' מה"ר ז"ל כתב כן אלא במאי דאיירי ביה תשובת הרא"ש ז"ל דהיינו לגבי בעל משום דכל טצדקי שאנו יכולים לעשות לזכותו נעשה בהשנות הסגנון של לשון תקנת טוליטולה משום שלו משפט הירושה אבל לא לאחר. ועוד דודאי לא אמר מה"ר ז"ל אלא כשהוא תקנה אחרת בסגנון אחר שיהיה משמעות חזרת החצי סובל פי' ליורשי' מן הדין וגם למי שתתן אות' היא כמו שעלה על דעת ה"ר ישראל שחלק על הרא"ש ז"ל גם על משמעות לשון תקנת טוליטולה שהיה דעתו גם על מי שזוכה בירושת' על פיה אבל כשאין סובל רק פי' א' שהוא ליורשיה מן הדין ודאי מה לי הסגנון ההוא מה לי סגנון אחר כי מי יעצר כח לעשות הפך המשמעות להפך הדין ולהפקיע ירושת הבעל וירוש' משמעות התקנה לתת אותה לאחר ואדרבה נאמר זיל בתר טעמא למה הפקיעו מתקני התקנה ירושת הבעל שהיא מן הדין ותקנו להעביר אחסנתא אך עשו למען לא יתקיים באבי הכלה מקרא שכתוב שורך טבוח לעיניך ולא תאכל ממנו שנתן חלבו ודמו לבתו ואח"כ תמות היא ויתום לריק כחו שיאבד גם כל אשר נתן לה ויהיו עיניו רואות וכלות ע"כ תקנו שלפחות יחלוק הוא או יורשיו עמו כמ"ש הרא"ש ז"ל טעם זה וא"כ אמור מעת' אם יהי' רשות בידה לתת למי שתרצה מה הועילו בתקנתם אלא ודאי שכל עוד שמשמעות ל' התקנה הוא שיחלו' הבעל עם יורשיה סתם אין ספק שלא נהפך אחר זכו' מי שתוריש היא כיון שאין הל' סובלו מן הטעם שכתבנו וא"כ בנ"ד אין ספק שמתנת' לאמה אינה מתנה זהו הנלע"ד וחתמתי שמי.