שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך
שאלה ט
שאלה. מעשה שהי' כך היה ראובן היה לו חורבה א' שהיתה החזקה שלו ומכר אותה לשמעון בסך ידוע בקנין ושבועה מאשתו וממנו ובשטר כדת וכהלכה ונכתב בשטר שקבל המעות אבל עדיין לא קבלם מפני שאמר לו שמעון שרוצה להכריז אם יש שום מערער וטוען על אותה חזק' ושמו זמן כך ימים ואחר עבור ימים שהכריזו ולא נמצא שום מערער בא ראובן ואמר לשמעון שיתן לו מעותיו כיון שנמצאת מכירתו מנוקה ומשופה ונשאו ונתנו על ענין כמה שכירות יפרע שמעון לבאקוף מהחלק שקנה מאותה החורבה וכמה יפרע המוכר ממה שנשאר לו ולא נתפשרו וא"ל שמעון למוכר כיון שאין אנו מתפשרים לך לשלום עשה מה שתרצה אחר כמה ימים נשמע שהב"יג היה רוצה לקנות המולקי מאותו החורבה כלה ונכנסו פשרנים בין ראובן ושמעון לענין מכירת החזקה הנז' פעם אחרת וחזרו ונתפשרו וא"ל שמעון הקונה שהוא קונה אותה ע"מ שהבי"ג יקנה המולקי אבל אינו זוכר בבירור אם אמר לו בלשון קודש ע"מ או לשון לעז קוץ קונדישייון וגם זו המכירה היתה בקנין ושבועה ושטר אחר כך לא נגמר קנית הבי"ג ובא ראובן אצל שמעון הקונה שיפטור אותו משבועתו והשיב לו שמעון אינך צריך שאפטור אותך כיון שהיה ע"מ שיקנה הבי"ג ולא קנה ממילא אתה פטור וא"ל שמעון שעכ"פ יפטור אותו כי הוא ע"ה ואינו רוצה עליו ענין שבועה א"ל שמעון הריני פוטר אותך מאחר שלא קנה הבי"ג. אחר זה הלך ראובן אצל לוי ואמר לו דע לך שבעלי זה הבאקוף באו וקניתי מהם המולקי בל' אלף לבנים אם תרצה לקנות השליש מולקי וחזק' ערך המולקי כבר הוא מכור בי' אלפים לבנים שהוא השליש לערך החזק' מה תתן לי ונתפשרו ראובן ולוי כפי מה שיגזור נאמן אחד ביניהם לסך החזקה נוסף על הי' אלפים לבנים וקנה לוי מראובן ואשתו בשטר ושבועה וקנין שליש המולקי והחזקה ממנו ונכתב בשטר שקנה המולקי והחזקה הנז' בסך אחד ועשרים אלף לבנים וכשהלך ראובן לעשות שטר בערכאות שלהם עם בעלי הבאקוף לא רצה השופט לכתבו מפני שלא היה נותן מיד רק ט"ו אלף לבנים ואמר הדיין שאין הבאקיף נמכר בהקפה בדיניהם שיתן כ"ה אלפים לבנים במדודים ויכתוב הוגיט ולא רצה ראובן ליתן כי אם ט"ו אלף בהקפה וט"ו אלף במדודים סוף דבר לא נתפשרו. ואעפ"י כן תבע לוי הקונה הב' את המוכר ש שקיים בידו החזק' אעפ"י שלא נתקיים קניית המולקי והחזירו והתרה בו על השבועה ואמר לו שאיך ימכור לו החזקה בי"א אלף לבנים והקונים הראשונים היו נותנים לו ביותר וגם עתה נותנים לו ביותר. אח"כ קנה הבי"ג זאת החורבה בשביל באשא א' ובא שותף אחד של שמעון הקונה הראשון ותבע לראובן המוכר שיקיים בידם המכיר' השני' הנז"ל שנעשית ע"מ שיקנ' הבי"ג כיון שכבר נתקיים התנאי וקנה הבי"ג והשיב ראובן המוכר כי הבי"ג לא קנה רק לבאש"א ועמדו לדין ונתחייב ראובן מפני שכוונת הקונים בתנאי הנז' היה שיקנה אותה החורבה מי שיהי' בידו לבנות להם מה לי בי"ג מה לי בא"שא. וכיון שנתחייב ראובן וזכה שותפו של שמעון הנזכר הלך לו ראובן אצל שמעון ואמר לו הנה שותף שלך זכה כנגדי בא גם אתה וזכה בחלקך ותן לי מעותי ועל האמת היה שואל מהם יותר ממה שהי' התנאי ונכנסו ביניהם שיתנו לו סך יותר ושמעון השיב לכל השואלים אותו דבר בל' לעז לאש קאזאש נופאז"ן פארא מי טומילאש קיין קיג"ירינו טינגו נינגון פלייטו ני דימאדנא שוברי אילייאש. ושותף א' של לוי הקונה הב' עמד בדין עם המוכר שיקיים לו מכירת החזק' אע"פ שלא נתקיים מכירת המולקי ולא זכה בדין. סוף דבר דמוכר חזר ונתפשר עם שמעון הקונה הראשון פעם ג' בשטר וקנין ושבוע' ונתן המעות עתה בא לוי הקונה הב' ורוצה להחזיק בחזק' הנז' מכח שטר קנייתו שקנה המולקי והחזק' בכ"א אלף לבנים כנז' וטוען שקניית שמעון הראשונ' נתבטלה מאחר שלא נתפשרו בענין השכירות וא"ל למוכר לך לשלום א"כ מה קניה נשאר' ושמעון משיב שאף שא"ל לך לשלום לא פטרו מהקנין ושבוע' ולוי טען שמאחר שהמוכר לא מכר לו חזק' רק בשביל שיתן לו מעות בעדה ובשביל שלא נתפשרו בענין השכירות לא היה נותן לו שמעון המעות ודאי שפטרו מקנין ושבוע' שלא מכר לו חזקתו בחנם בלא מעות ושמעון משיב שכיון שהמוכר כ' לו בשטר המכיר' שקבל ממנו המעות ונשאר החוב עליו ע"פ נמצא שזקפן עליו במלו' ואע"פ שא"ל לך לשלום לא מפני זה מחל לו קנין ושבוע' רק היה בדעתו לדחותו עד שיתפשר לענין השכירות. עוד טוען לוי כיון שחזר שמעון וקנה פעם ב' מראובן בתנאי הנז' שיקנה הבי"ג ובסך אחר ממילא נתבטל' הקניה הראשונ' שהקנייה הב' סותרת אותה אם בענין הסך אם בענין התנאי שהראשונ' היתה בלי תנאי ובשני' היה על התנאי שיקנה הבי"ג ושמעון משיב שמה שהוסיף לו בשני' על הסך הנז' היה מפני שיודה לו ראובן המוכר באותו תנאי שתהי' הבחיר' בידו אם ירצה לקנות אף שלא יתקיים התנאי או אם ירצה שלא לקנות רק בהתקיים התנאי וראיה שהמוכר בלי תנאי מכר לו והתנאי היה להנאתו שהתנאי היה ע"פ ובשטר לא כ' תנאי כלל. ולוי טוען שאם הוא אמת שהתנאי היה בבחירתו ולהנאתו א"כ כשהלך המוכר לשאול לו פיטור השבוע' איך השיבו שלא היה צריך פיטור מאחר שאם היה בוחר לקנות בלי תנאי היתה הבחיר' בידו והוה מחוייב המוכר לקיים מכירתו ושמעון משיב כי תשובתו כך למוכר היתה מפני שהוא לא היה רוצה לבחור בקניה מבלי שיקנה הבי"ג ולוי טוען דברים שבלב אינם דברים איבעי ליה לשמעון לפרש תדע למה אינך צריך פיטור מן השבוע' לפי שאע"פ שהבחיר' היא בידי לקנות בלא תנאי איני בוחר לקנות בלי תנאי ולכך פטור אתה מן השבוע' ושמעון משיב דאדרב' המוכר היה לו לפרש ולענין הקני' הב' שקנה שמעון בתנאי שיקנ' הבי"ג טוען לוי שאף שנתקיים התנאי אח"כ לא נתבטלה קניתו למפרע מפני ששמעון אינו זוכר בבירור שאמר ע"מ דליהוי כמעכשו ואימר דלא קאמר אלא קון קונדיסייון ולא הוי פירושו ע"מ אלא פי' מילה תנאיית כמו אם יהי' כך וכו' ושמעון משיב שאם הוא אמר בל"ל אפשר מפני שהמוכר אינו מבין בע"מ וכוונתו הית' לומר ע"מ שזהו אצלו פי' ע"מ ופי' בתנאי הוא קון קונדיסייון פרטידו ועוד כי אף שלא יהי' בע"מ הרי קנה מהמוכר במעכשו וזמנו של שטר מוכיח עליו דתרוייהו הוי כמעכשו ונמצא שכשנתקוים התנאי נתקיימה קנייתו הב' למפרע קודם קנית לוי וקנית לוי לאו כלום היא אף אם נתבטלה קניה הראשונה כ"ש שמכח שתיהן הוא בא ולוי טוען שאם לא אמר בל' לעז לאו בתר כוונתו אזלי' אלא כל' ב"א ואם בלשון ב"א אינו כע"מ מה שנזכר מעכשיו בשטר לאו כלום הוא לגבי תנאה שהתנאי אינו כתוב בשטר רק הוא תנאי ע"פ ועוד כי לו הונח שאמר ע"מ וכשקנה הבי"ג נתקיים התנאי' וזכה שמעון כבר סילק עצמו כשהלך המוכר אליו אחר שזכה שותפו של שמעון וא"ל שיתן לו המעות והשיב לו' ולשואלים אותו בלע"ז לאש קאזאש נו פאזי"ן פארא מי וכו' כנ"ל ושמעון משיב שאם אמר כך לשואלים אותו למוכר לא אמר דברים אלו מעולם ולו הונח שאמר כך למוכר היה מפני שהיו שואלים שיוסיף על סך המקח נ' פרחים יותר על מה שנתפשרו קודם קנית הבי"ג כי איש אביון ועני הוא כדי שיתנם לו בעין יפה ובלב טוב אפי' שמן הדין לא היה מחוייב כיון שמזלו גרם שקנאה הב"יג והוא לא היה רוצה להוסיף לו מעות ולזה השיב לו כך ועוד שאין כאן לא כפירה ולא הודאה ולא היה דרך תביעה אלא מקח הוא שקנה בקנין ושטר והרי הוא שלו ולחזור להקנותו למוכר היה צריך קנין כמ"ש הריב"ש סי' תק"י וכ"כ הרא"ש כלל י"ג סימן כ"ה בביאור ועוד כי ב' שותפין היו עם שמעון ועדיין לא היה מסויים חלק שום מהם ואם הוא מחל חבריו לא מחלו ועוד כי לו הונח שתהיה הודאתו שאין לו דין ודברים הודא' ומחיל' בלי קנין מ"מ לוי באיזה דבר זכה כי קנינו היה קודם שיתקיים התנאי מקנית הבי"ג וכיון שקנה הבי"ג אחר קנייתו של לוי למפרע נתקיימ' קנייתו הקודמת לקני' לוי ונתבטל קני' לוי וא"כ אע"פ שמחל לו למוכר ולוי לא חזר אח"כ לקנות מהמוכר במה קנה ולוי משיב שמאחר בדין בחזק' הוא וחבריו מחלו להשיב אותו בלשון הנ"ל מפני ששואלים לו שיוסיף על הסך היה להשיב שאינו רוצה לתת פרוטה כיון שכבר זכה בדין אלא ודאי מדלא השיב כך אדרבה השיב לו האזין פארא מי טומילאש קיין קיזיירי וכו' כנ"ל ודאי בדרך הודאה הוי דא"צ קנין וכדכתב הר"ן ר"פ הכותב על ההיא דהאומר לחברו דין ודברים אין לי על שדה זו דע"כ ל"ק התם דלא אמר כלום כשלא קנו מידו אלא מפני שאמר בלשון קדש דין ודברים אין לי על שדה זו דאינו לשון מחילה ולא לשון הודאה מפני שמשמעותו להבא משמע אבל הכא בנ"ד שאמר בלשון לע"ז הדברים כנ"ל שמשמעות' בהווה בודאי הודאה גמורה היא וא"צ קנין ולא דמי לההיא דהרי"בש כאשר יראה המעיין. ולמה שטען שמעון שהיו ג' שותפין ואם הוא מחל חבריו לא מחלו משיב לוי שהשבועה שנשבע לו המוכר חיילה על חלקו אף אם לא יהיה מסויים וגם מזה הכח זכה אף אם נתבטלה קניתו כשנתקיים התנאי כיון שמצאה השבועה מקום לחול על חלקו שמחל ושמעון משיב שמשמעות אותו הלשון שאמר לאו הודאה היא אלא דרך שיחה. ולענין השבועה שטוען לוי משיב שאם זוכר בשבועתו שילך אל לוי שיקיים שבועתו ולאו בעל דברים דידיה הוא ואין השבועה מקיימת הקנין. ועוד כי שבועה בטעות היתה כיון שלוי קנה קודם קניית הביג והיה חושב שמעולם לא יקנה הכיג ולא יתקיים התנאי לעולם כיון שכבר פעם אחרת חזר בו מלקנות. ועוד כי קניית לוי מעיקרא לאו כלום היא כי הנה שותפו של לוי כשעמד לדין עם המוכר הודה שהמוכר גלה דעתו שהי' מוכר להם שליש המולקי והחזקה כדי שיהיו לו מעות לקנות כל המולקי הנ"ל ולוי הי' בעיר כשעמד שותפו לדין וכיון שלא נגמר קניית המולקי הנ"ל הוה ליה זבין ולא איצטריכו ליה זוזי דהדרי זביני ואפי' לגבי החזקה לאו כלום היא. ולוי משיב שהוא שקר שלא גלה המוכר דעתו כלל אלא כמש"ל א"ל כבר קניתי המולקי בא ואמכור שליש המולקי והחזקה ואמר שהי' בעיר ולא ידע קודם לכת שותפו לדין אבל אחרי שנתחייב בא וספר לו כל הדברים והוא אמר לו שלא ידע לטען וטען מה שלא הי' ושמעון משיב שצריך שישבע הוא או המוכר שישבע מי שעליו לישבע עוד משיב לוי שאם זוכה בקני' ההיא מכח שבועתו שהקניה הג' שקנה שמעון לא חלה מפני שאם מכר לו ראובן פעם ג' בקנין ושבועה הוא מפני שאמר לו חכם שבעיר שאין לי] זכות כלל בבתים הללו ואין לו דין ודברים עמו לכך מכר לו בפעם הג' אבל אם יתברר לי שיש לי זכות בבתי, מכח השבועה לא חל הקנין הג' לשמעון והוא קנין בטעות שראובן אינו חשוד לעבור על שבועתו שנשבע לו ולחזור ולמכרם לשמעון אם לא מפני שאמרו לו שאין לי זכות כלל ודין ודברים עמו ולו הונח שקנית של שמעון הג' חל טוען לוי מראובן המוכר שיקיים לו שבועתו שמכר לו מולקי עם חזקה שלו בכ"א אלף לבנים ואם קניית המולקי לא באה לידי גמר הוא היה הסיבה שלא רצה ליתן בכ"ה אלף לבנים במדודים כאשר אמר השופט העיר והיה מוחל לו ה' אלפים לבנים והיה נותן לו אז הוגי"ט כרצונו וכיון שכן טוען לוי שיקיים לו שבועתו ושיתן לו המולקי והחזקה בסך הנז' וראובן המוכר טוען שלא מכר לו החזקה כ"א לקנות המולקי וכיון שהמולקי לא קנה גם החזקה אינו רוצה ליתן ולוי משיב לא היו דברים מעולם לא אמר ולא גלה דעתו שהיה מוכר לו החזקה כדי לקנות כל המולקי אלא בסתם קנה ממנו חזקה ומולקי בסך הנז' בקנין ושבועה ממנו ומאשתו כאשר הוא כתוב וחתום בשטר שבידו. עתה יורנו מורנו ורבנו אי זה הדרך ישכון אור הדין עם מי בכל אלו הטענות ושכרו כפול ומכופל מן השמים:
תשובה הנה על חלק שותף שמעון אין ללוי תביעה כאשר בא בשאלה כי גם לוי אין תביעתו רק על חלק שמעון וגם על חלקו רואה אני את דברי שמעון בפשיטות בין מכח קנין ראשון בין מהב' בין מהג' בין מהראשון כי אחר קנין בשטר ושבועה מאי דקאמר לך לשלום עשה מה שתרצה לא סגי לבטולי כל הני דהא בלשון המורה סלוק יותר מזה כתבו הרי"בש והרא"ש ז"ל דלא מבטיל המקח או השכירות עד שיקנו מידו כמו שהזכיר שמעון בטענותיו והביאו שם ראיות ברורות וא"כ אין ספק ששטר ראשון עודנו קיים וחזק נכחו אז כחו עתה אחרי אומרו לך לשלום וכו' וכ"ש כי הדעת נוטה שכדי שיודה לו בסך השכירות עשה הוראת הסלוק ומה גם שרמז לו בפי' באומרו כיון שאין אנו מתפשרים לך לשלום וכו' כלומר כי בזה הוא חפץ. וטענת לוי שכיון ששמעון לא הוה יהיב ליה דמי הוי כאלו ראובן עייל ונפיק אזוזי לא דמי כלל דהא עלה דההיא כתב הרשב"א ז"ל וז"ל ר"ח ז"ל כתב עייל ונפיק אזוזי דלא קנה בדגלי דעתיה דלא מיזבן לאשתלומי דמי למחר וליומא אחרינא בלא נסיצותא אלא בנחיצותא וזה נבון ע"כ. והטור סי' ק"כ וז"ל אי עייל ונפיק אזוזי פי' שתבע המוכר מעותיו מהלוקח פעמים שלש ודחו בלך ושוב ע"כ אבל בנ"ד לא גלה דעתיה שמכר לאשתלומי בנסיצותא ולא תבעיה מוכר שהרי מיד נזקק להתפשר עמו על השכירות ולא נתפשרו ואמר לו שמעון לך לשלום וכו' שוב לא תבעו כנראה מהענין וא"כ לא דחהו בלך ושוב ואפי' פעם אחת:
ואי משום שאינו נותן דמים ואין אדם מוכר בלא דמים אין זה מעכב המכר דאטו כל מי שמאחר לפרוע נבטל המקח והרי כתב הרב המגיד בהלכות מכירה בשם ר"א דעד שלש שנים על הלוקח להביא ראיה שפרע ולא אמרינן שהמכר בטל מפני כך:
ועוד דבנ"ד הרי האמינו כשנים שכתב בשטר שקבל המעות אע"פ שלא קבל כלום אלא ודאי דדעתו סומכת עליו הרבה וכל הני דברים ברורים הם:
איברא דמה שטען לוי שמאחר שחזר שמעון ושותפו וקנו מראובן החזקה וכתבו שטר בקנין ושבועה ובתוספ' דמים ובתנאי מחודש שקונים בתנאי שיקנה השר המולקי שטען שע"י כן בטלו הקנין הראשון אם במה שסותר הראשון בענין הסך אם בענין חדוש התנאי נראה בטול לראשונה שהיתה בלי תנאי האי לכאורה הות נראה טענה כי הא דאמר שמואל ב' שטרות היוצאים בזה אחר זה ביטל שני את הראשון אבל לאו מילתא היא ואיפכא ילפינן מהתה דהא פרק הכותב עלה דהא דתנן הוציאה ב' כתובות וגט א' גרסינן בגמרא אי בעיא בהאי גביא ואי בעיא בהאי גביא לימא תהוי תיובתא דר"נ אמר שמואל דאמר רב נחמן אמר שמואל ב' שטרות היוצאין בזה אחר זה ביטל שני את הראשון לאו איתמר עלה אמר רב פפא ומודה ר"נ דאי אוסיף בה דיקלא לתוספת כתביה ה"נ בדאוסיף לה ע"כ. ופרש"י ז"ל לתוספת כתביה ולא אחליה לשעבוד לבטל זמן ראשון וכי אמר ר"נ ביטל שני את הראשון בדלא הוסיף לה מידי דאי לאו לבטולי קמא למאי כתביה עכ"ל הא קמן דהיכא דשטר ב' שוה לראשון מבטל שני את הראשון וכל היכא דאיכא תוספת אמרי' הראשון עדיין קיים אלא שנכתב שני משום תוס' דאי בעי לשעבוד קמא יהא בלא תוספת ואי בעי ההוא תוספת גבי מזמן בתרא וה"נ גרסינן בהדיא פ' נערה הוציאה עליו שני כתובות אחת של ר' ואחת של ש' גובה מזמן שני וכו' ומסיק כיון דלא כתב לה צביתי ואוסיפית לה תלת מאה אמאתים הכי קאמר לה אי מזמן ראשון גביית גבאי מאתים אי מזמן שני גביית גבאי תלת מאה ע"כ. וא"כ בנ"ד כשכתב שטר שני ה"ק ליה אי בעית שעבודא דמעות המקח מזמן ראשון קנה בלא תנאי ובלא תוספת דמים ואי בעית מזמן ב' ולארווחי תנאה דאי בעית לא תקנה אם אין השר קונה המולקי תוסיף עוד חמשים פרחים ולא ביטל שטר זה את זה הרי דמה שחשב לוי שמה שלא היו שוין הויא הוראת ביטול הראשון אדרבה הוא קיומו:
ומה שטוען לוי שאם היה בחיריי איך אמר לראובן אינך צריך פיטור כיון שהשר לא קנה המולקי והיל"ל כבר קניתי גם בלי תנאי אדרבא משם ראיה אל הכוונה שכתבנו שעל היותו בוחר אז בתנאי יותר הזכירו והראיה שע"כ לא החליט לומר לו אני פוטר אותך סתם כי [אם[ אינך צריך פיטור כיון שהביג לא קנה כלומר שאם יקנה הביג לא תפטר וגם אח"כ שהפציר בו שיפטרנו סתם וחזר ואמר אני פוטר אותך סיים דבריו ואמר שלא קנה הביג יורנו שעודנו מחזיק בדבר כדכתיבנא:
וא"ל שאחר שבזמן ההוא לא קנה הביג לא נתקיים התנאי שהרי זה דומה למקדש את האשה ע"מ שירצה אבא שלדעת האומר שפירושו עד שיאמר אין שאפי' אחר ימים ושנים עד מות אביו י"ל אין ולקיים התנאי וכתב ה"ה ז"ל פ"ז דאישות שלמדין מזה לכל תנאי ממון התלויים בקום עשה שזמן קיומם לעולם וא"כ כשקנה הביג אח"כ קנה שמעון למפרע הנה ששטר ראשון ושני כשבא לוי לקנות עודן קיימים:
וגם מה שטען לוי ששטר ב' של שמעון בשנתקיים התנאי וקנה הביג לא קנה שמעון למפרע שנאמר שע"כ מה שקנה לוי בנתים בטל מטעמא דלא אמר ע"מ בל"הק כי אפשר שאומרו קון קונדיסייון היא כיתר תנאים שאינן כאומר מעכשיו וא"כ נתרוקן מקום לקנין לוי לחול בין שטר ב' לקנית הביג את המולקי ואע"פ שכתוב בשטר מעכשיו אינו חוזר אל התנאי כי התנאי היה ע"פ ולא נכתב בשטר נמצא שהוא כתנאי של אם יהיה או אם לא יהי' בלי מעכשיו וע"כ חלה קנית לוי. הנה בזה חשב לוי לתקן קלקל כי הלא אם אינו ע"מ כ"א כיתד תנאי ובלי מעכשיו כ"ש שלא קנה לוי כלום שהרי לפ"ז קנה שמעון מיד שכל תנאי שאין בו מעכשיו ואין בו ארבעה משפטי התנאים תנאי כפול וכו' הוי תנאי בטל ומעשה קיים לאלתר דהא קי"ל כר"מ וא"כ היאך חל קנין לוי כלל וגם שיש פוסקים דלא אפסיק הלכתא כר"מ אלא בגטין וקדושין הרי כתב הטור סי' רמ"ה וז"ל ואע"פ שרשב"ם וקצת גאונים כתבו שאין צריך כל אלו אלא לתנאי גטין וקדושין ד"ת פי' שצריך בכל התנאים וכ"כ הרמב"ם ז"ל ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל עכ"ל ובהגהות הרמב"ם ז"ל פ"ו דאישות כתוב וז"ל שאלתות פרשת מטות ובה"ג פסק ג"כ דהלכה כר"מ. וכן פסק ס"ה ורב"ם בסימן ז' וכן רב"ש כתב דאי קי"ל כר"מ בגטין קי"ל נמי כוותיה בממון וכן התוספות פרק האיש מקדש גבי דברים שבלב ע"כ. הרי שאם אינו בעל מנת וגם המעכשיו אינו חוזר אל התנאי שעל פה קנה מיד שמעון ואין מקום ללוי לחול קנינו כלל ואם הוא בע"מ או שהמפכשו חוזר אל התנאי גם לוי עצמו מודה שלא קנה כלל וברור הוא כי כשנתקיים התנאי קנה שמעון למפרע:
ומה שטען לוי שאחד שקנה הוא מראובן בהיות תובעין משמעון שיתן יותר על החזקה שאמר בלשון לעז לאש קאזא שנו האזין פארא מי כו' הנה תשובתו בצדו שעל תובעו אז יותר אמר כן אך הוא סומך על שטרו וקנינו וכמו שהביא שמעון מהרא"ש והריב"ש שכתבו בפירוש שאין השטר מתבטל בכל כיוצא בדברי סילוק כאלו:
ועוד כי אפי' נאמר שהדברים ההם שאמר בלשון לעז לאש קאזאש וכו' היו מספיקין לבטל הקנין אף עפ"כ לא קנה לוי שהרי הדברים ההם היו אחד קניית לוי ואחרי קנות השר את המולקי ולכן אצ"ל אם אומרו קון קונדיסיון הוא כשאר תנאים בלי מעכשו שהתנאי בטל והמכר קיים לאלתר על שאין בו משפטי התנאים כ"א אפי' נאמר שהוא כע"מ או מחמת המעכשו הכתוב בשטר שהמכר תלוי ועומד עד שיקנה הביג הדי בקנות הבוג את המולקי קנה שמעון למפרע וקניית לוי בטל לגמרי וא"כ כשנסתלק שמעון אח"כ ואמר לאש קאזאש וכו' היה צריך לוי לחזור ולקנות כי הקנין שקנה כבר לאו כלום הוא וכשנסתלק שמעון כבר כלתה קניית לוי ואיננה לקנות בה למפרע דהא גרסינן פרק האשה שנפלו לה אר"י משוך פרה זה ולא תקנה אלא לאחר שלשים יום דמפלגינן בין אמר מעכשו להיכא דלא אמר מעכשו וק"ו הדברים אם אפי' היכא דפירש ואמר שיקנה לאחר ל' יום לא קנה ביום ל' אלא במעכשיו שיקנה מעתה כ"ש בנ"ד שלא אמר לו שיקנה אחד הסילוק של שמעון אלא עכשו והשתא אי אפשר שהרי הוא ברשות שמעון בודאי דלא קנה לא עתה ולא אחר סילוק שמעון אלא היה צריך לוי לחזור אח"כ ולקנות ואדרבא שמעון הוא שחזר וקנה שלישית כי גם אם היה סלוקו סלוק הרי חזר וקנה ולא היה לו עכוב מקנין לוי כדכתיבנא. הנה דאלימא קניית שמעון למקני בהו וקנין לוי כאין נגדו ולא היה ללוי חלק ונחלה בחזקה ההיא ומבלי השיב על יתר פרטי טענות הכתובות בשאלות לנחיצות השואל הנה במה שכתבנו יש די בער קניית לוי לגמרי ולאשר קניית שמעון והדברים ברורים מבלי האריך הרחיב הענין יותר. זה הוא הנלע"ד: