אור ברסלב

שות מהרי מינץ· רבי יהודה מינץ

יד

יג

יגדל נא כחך אהובי הגביר האלוף מהר"ר יושע המכונה רבי זאנויל יצ"ו בר יקותיאל ז"ל ע"ש כל הנלוים עם מעל' כ"ק יצ"ו והנה אשר כתב כ"ת אלינו על ידי האשה מר' בילה מב"ת בת רבי דוד ז"ל אשת רבי יוסף קוברלינו יצ"ו אשר באת כמתנצל ללא צריך כי כבר יצא טבעך בעולם ושמן תורק שמיך אמנ' בעניין שריותא דהאי איתתא נ"ל היתר גמור ואין להוציאה מבעלה כלל כמו שנבאר בעזהי"ת. דמתוך הדברים מוכח דלא היה לכם חזקה שהיה לאותו רבי כשריאל ז"ל אח או אחים. מדלא היה שום אדם מערער ופוצה פה לומר זו יושב' תחת בעלה הלא יש לה יבם אלא ודאי לא היתה מוחזק' ביבם וכל ישראל בחזקת כשרו' ולא רצו אלו שהוציאו הלעז להוצי' לעז שלא כדין אלא אחר כך מתוך שנאה שמוציאין האדם מן העולם הביאם הכעס לידי טעות ואמרו מה שאמרו וכן כל הלומדים שברומא יצ"ו לא היו מסכימים שמר' בילה תחזו' לבעלה אם הי' שום חזק' שהי' לבעלה ז"ל אח או אחי' שאין שום דעה המתר' יבמה ודאי על ידי ולד שלא נגמרו חדשיו בודאי ואף אם מרת בילה חששה ושאלה אם זה הולד פטרה מיבום איכא למימר דמיחש חששה ולא ה"ל הודאי שאלה אלא ודאי אלו שאמרו בסוף שבעולת בעל היא שקר דברו מתוך מריבה ושנאה המוציאין האדם מן העולם וכל שכן שאנו רואים שהעבירו הדרך דרך תורתינו הקדושה להביאם בעש"ג. וכל שכן וק"ו כיון שנשבעו שדבריהם אלו לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעול' והפרו ברית אמרינ' יוכיח סופו על תחלתו שלהכעיס ולשנאה הוציאו הקול ודבריהן מעלין אות' לבעל' ואין מורידין מדלא אמר בתחלה אלא כמו שנתי' אחר הנישואין ש"מ דאין בדבריה' ממש וגרע טפי מקלא דבתר נישואין דהא מתוך שנאה וקטטה אמרו מה שאמרו. ועל גידול צפורניו ושערו מסתמא דרשתם וחקרתם ואפילו לא דרשתם ודאי אמרינן שכבר נתגדלו וסמכינן ארוב' דלא נתגדלו מיעוטא דלא שכיח' לגמרי הוא ואפילו יצא הקול עתה דלא נתגדלו שערו וצפורניו הוי נמי קלא דבתר נישואין ולא משגחינן עליה ודומה לזה פסק הטור אבן עזר סימן קנ"ו והאי איתתא לא מיבעיא לה"ג שכתבו על יבמה דעלמא שלא ילדה וזקוק' ודאי ליבום אם נשאת והיה לה בנים אם היה בעלה ישראל חלץ לה יבם ויושבת תחת בעלה כו' כדאיתא באלפס פרק האשה רבה פשיטא דהאי איתת' שרי לבעל' ואין להוציאה כלל דאם כן אתה מוציא לעז על בניה. ואף על גב דכתב רב אלפס על ה"ג ואיכא מאן דאמר דהני מילי לאו דסמכינן הן כו' ומסכים עמהם דסבירא ליה ושמיע ליה סתירתם מן הירושלמי וכן הרא"ש וכן ר"ת כדאיתא במרדכי פרק האשה רבא וכן בפירוש ר"ח מ"מ מצינו גאונים אחרים שמתירים ומסכימים עם ה"ג כדאיתא בתשובה במיימון להלכות נשים וז"ל אחר שהביא דברי ר"י אלפס ור"ח כתב וראב"ן ראה דברי ה"ג דבכמה דוכתין בתלמוד חייש ללעז הבנים בגיטין פרק הזורק ופרק עשרה יוחסין. ואי משום פלוגתא דתלמוד ארץ ישראל אימא באין לה בנים פלוגתא וכת' בא"ע בסימן ע"ב. וכן כתב רמ"ה דדברי זקני ישרו בעיניו ע"כ. הרי אלו דהיינו ראב"ן ורמ"ה שהיו אחרי ר"י אלפס וידעו הסתירות מן האלפסי ותרצו דהירושלמי מיירי באין לה בנים אם כן אין הדבר פשוט אפילו ביבמה דעלמא להוציאה מבעלה אם כן בנדון דידן דאינו ברור שיש לה יבם איכא למימר לכ"ע שריא לבעלה כל זמן שלא בא היבם ולא שייך למיקנס משום דמחלפ' באשה שהלך בעלה למדינת הים ובר מן דין יש להתי' האי איתתא מרת בילה כין דילדה אחר מית' בעל' רבי כשריאל ז"ל אלא שמת הולד תוך שלשי' אחר שנולד כמו ז' ימי'. ואבי' גירסת ר"י אלפס כי רוב הפוסקי' גרסו כגירסתו זול' ה"ג ור"ת שגור' ביו' ל' ואע"ג דה"ג גורסין ביו' ל' מודי' לר"י אלפ' בנדון דידן אלא שר"ת חולק עליו על ר"י אלפס ומ"מ נוכל לומ' דבנדון דידן מוד' ר"ת כמו שנפר' בע"ה וז"ל ר"י אלפס תניא רשבג"א כל ששה' שלשי' יו' באדם אינו נפל הא לא שהא ספיקא הוה איתמ' מת בתוך שלשי' יום שנולד נ"א מת ביום שלשי' ועמד' ונתקדשה אמר רבינא משמיה דרבא אם אשת ישראל היא חולצת ואם אשת כהן היא אינה חולצת רב שרביא משמיה דרבא אמר אחת זו ואחת זו חולצת וקיימא לן כרבינא דכיון דאיכא רבנן דפליגי עליה דרשב"ג דאמרי אף על גב דלא שהה הולד ל' יום ולד מעליא הוי גבי אשת כהן דלא אפשר דאי חליץ לה איתסרא לה על בעלה למיהדר עבדינן כרבנן ולא מצריכינן לה חליצה וגבי ישראל דלית לה פסידא אי חליץ לה עבדינן כרשב"ג הילכך חליץ לה והדר עייל לה לגברא ואי כשנתקדש' מותבי' לה תותיה גברא כל שכן אם נשאת דלא מפקינן לה מתותי' גברא והך דאמרי' התם לעניי' שומרת יבם שנשאת בלא חליצה לא שייך בהא מילתא דהתם ודאי בעיא חליצה אבל הכא כיון דמת ולד בתוך ל' ספיקא הואי ומספיקא לא מפקינן איתתא מתותי' גברא אלא אי בעלה ישראל חליץ לה יבמה ויתבה לה תותי' גברא. ואי בעלה כהן דאי חלץ לה יבמה איחסר' עליה למיהדר' יתבא תותי' בעלה בלא חליצה כדכתבינן עכ"ל ר"י אלפס. ומה ש גורס ביום ל' היא גירסת ה"ג ומודים גם כן לרי"א במת תוך ל' ולכך כתב אח' כך כיון דמת תוך ל' משום דגם ה"ג מודים בזה ולא חדשו אלא פיהק ומת תוך ל' כדמוכח בתוס' פרק החולץ וע"ש וכן סבירא ליה דה"ג לא פליגי על רי"א מדלא הביאם כי כן מנהגו להביאם ומפרש טעמא במקו' שחולק עליהן. וכן ר"י בעל התוספות וכן רש"י וכן הרא"ש בפרק החולץ ובשבת פרק ר"א דמילה גורסין תוך ל' וכן המרדכי וכן ר"י א"ז וכן השאלתו' פרשת וירא וכן הרמב"ם כדלקמן. ועוד כתבו התוס' כאן פרק החולץ אחרי שהביאו דברי ה"ג וז"ל ועוד יש לקיים גירסא זו כו' עד וביום ל' דווקא סמכינן ארבנן. והם דברי ר"ת שהביא ר"י א"ז ז"ל כמו שנפרש לקמן. ואנו אחרי ראינו ועייננו ולא מצאנו שום פוסק שהביא דברי ר"ת זולת התוס' הביאו דעתו ולא הזכירו שמו סברא לומר דלא עשו עיקר ממנו. וגם ר"י א"ז אף על גב שהביא ר"ת מ"מ דחה דברי ר"ת כשהביא תשובתו. וז"ל הא"ז גדול תנן בן יום אחד שכלו לו חדשיו זוקק את אחיו לייבום ופוטר את אמו מן הייבום ואפילו הוא גוסס והיכא דלא ידעינן אי כלו חדשיו אי לא ומת בתוך ל' או ביום ל' צריכה חליצה ואם נתקדשה בלא חליצה אם ישראל קדשה חולץ לה היבם וכונס לה המקדש ואם כהן קדשה שאסור בחליצה מקיימה בלא חליצה ואם נשאת ויש לה בנים לא תצא בלא חליצה מידי דהוי אכהן שקדשה שמקיימה בלא חליצה דסמכינן אדרבנן. מיהו היכא שהיבם קמן שמא חולצת או שמא אפ"ה מקיימא בלא חליצה כדי שלא להוציא לעז על בנים כך היא הלכה לפי גירסת רש"י וכן ר"י זצ"ל *) אבל ר"ת זצ"ל אומר דווקא שמת ביום שלשי' אבל אם מת בתוך שלשים אפילו קידשה כהן חולצ' אפילו יש לה בנים תצא ע"כ אחר כך מפרש האז"ג המשנה מפרק יוצא דופן תינוק בן יומו זוקק כו'. אח"כ מביא תשובת ר"ת והנה מוכח דר"ת מודה אי הוה הגירסא תוך ל' יום כמו שגורסין רוב הדיעות היה מודה שאם נשאת לא תצא וכן מוכח מר"י א"ז ומתשובת ר"ת עצמו כי אחר שפירש ר"י א"ז המשנה מפרק יוצא דופן כתב וז"ל ואתמר מת בתוך ל' ועמדה ונתקדשה כו' עד ומסקנא כרבינא דאם אשת כהן היא אינה חולצת וכן פסק ר"י אלפס דהלכה כרבינא וכן פסק פר"ח דהלכה כרבינא ולדברי ר"ת שמדמה היכא שנשאת ויש לה בנים לאשת כהן *) יש ללמוד מכאן לגירסת רש"י זצ"ל דנשאת תוך שלשים ויש לה בנים דלא תצא אלא דאיכא לאסתפוקי כדפרישי' לעיל בפסק הלכה וז"ל ר"ת וששאלתם על דבר יבמה שהמליט' זכר ומת בתוך ל' יום יש ללמוד על ה"ג שאומ' שאם יש לה בנים לא תצא נ"ל שאין לסמוך שהרי שנינו גבי יבמה שהלך בעלה למדינת הים כו' וכן מפרש בתלמוד ירושלמי ופר"ח מייתי למילתא דתלמוד ירושלמי בפרק הזורק בגיטין דפסקינן תצא וכן נראה דהיכא דאיתמר חילוק בין בנים ללא בנים איתמר והיכא דלא איתמר לא איתמר. ואם תאמר לא תצא מההיא דהחולץ מת בתוך ל' ועמדה ונתקדשה וכו' ופסק הילכתא אם אשת כהן היא אינה חולצת אלמא לא מפקינן לה והאי דחלצה באשת ישראל להעמידה תחתיו ולא לאפוקה. ומספק אמרינ' דאינן חולצות נשואות משום דרכיה דרכי נועם התם כשכנסום בהיתר אבל הכא הרי כנסה בחשש ותתגנה ומהכא ליכא למישמע דלא תצא דגירסא דשמעתתא לאו הכי איתא אלא הכי גרסינן מת ביום ל' ועמד' ונתקדשה ודווקא ביום ל' דקסבר רבינא יום ל' ספק הוי כרבי עקיבא דאמר בבכורה ספיקא היא דתנן פרק יש בכור לנחלה מת ביום שלפניו רבי עקיבא אמר אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן ומפרש טעמא בגמרא דרבנן ילפי חדש חדש ממדבר ור' עקיב' מספק' לי' כו' עד והכי סלקא שמעתתא שפיר. צרופה בזהב אופיר. עכ"ל ר"ת ז"ל מיהו ברוב ספרים גרסינן בשמעתתא בתוך ל' וכן גרסו בשאילתות פרשת וירא. וכן כתב מורי רבי יהודה בר יצחק בשם רבי יצחק ברבי שמואל דבתוך ל' גרסינן ולא גרסינן ביום ל' דמה לי יום שלשים מה לי תוך ל' כיון דאין חילוק בין יום ל' לתוך ל' דתנן בפרק יש בכור מת ביום ל' כיום שלפניו ופליגי רבנן ורבן שמעון בן גמליאל ביום ל' כמו בתוך ל' ואין לומר דמשום דרבי עקיבא אית ליה דיום ל' נמי ספק כיום שלאחריו חשיב ליה לרבנן הכא חי ביום ל' דאם כן אפילו לרשב"ג נמי ועוד רבי עקיבא נמי ספיקא משוה ליה עכ"ל א"ז גדול אלא שקצרנו ודלגנו במקו' שאין בו צורך. הרי לפנינו שר"ת מודה אי גרסינן תוך ל' דאם היו לה בנים לא תצא ולא אמרי' היכא דאיתמר חילוק בין בנים ללא בנים איתמר היכ' דלא איתמר לא איתמר דאיכא למימר הכא נמי איתמר כיון דאמרינן אם אשת כהן היא אינה חולצת אלמא לא מפקינן לה ונוכל לומר דלר"ת נמי אם מת ביום ל' ונשאת והיו לה בנים לא תצא דיום ל' לדידיה כתוך ל' לדידן כדמוכח לעיל ולא אמרינן היכא דלא איתמר לא איתמ' כיון דאמרי' אם אשת כהן היא אינה חולצת. גם לפנינו אף על גב שר"י א"ז מביא דברי רבינו תם מ"מ לא סבירא ליה כוותיה שהרי סותר דבריו כדלעיל גם נוכל לומר דדיוקא דר"ת לאו דיוקא ואינה מוכח דאפילו אי גרסינן ביום ל' איכא למימר ה"ה תוך ל' נמי אשת כהן אינה חולצת ואשת ישראל דיו בחליצה היכא דלא פיהק ומת. ולא אמרינן ודאי נפל הוא ונקט יום ל' לאשמועינן דאפילו הכי אשת ישראל בעי חליצה ולא אמרינן ודאי ולד מעליא הוא לרבנן דרבן שמעון בן גמליאל ואליבא דרבי עקיבא דמסתפקא ליה אי הוי כיום שלפניו או שלאחריו. ואף על גב דלא ברירא דיוקא דר"ת כדפי' מ"מ לגירסא דידיה דגרסינן ביום שלשים שפי' דייק דלחומרא דייק ואם כן איכא למימר דלא קאמר דביש לה בנים דתצא אלא היכא דנשאת במזיד דידעה דיש לה יבם או הוחזק שיש לה יבם וסמכה לכתחל' על הוולד ונשאת דשייך קצת לומר דקנסינן לה אבל בנדון דידן דלא הוחזקה ועדיין לא נודע אם יש לה יבם אלא על פי האנשי' שאמרו מה שאמרו מתוך קטטה ומריבה איכא למימ' שקורי משקרי וכל שכן דמצורף לזה דאיכא למימר הוכיח סופו על תחלתו דגברי דלא מעלו הוו כדפי' ודאי כו' אלמא מודו דהך איתתא מר' ביל"ה שריא לבעלה רבי יוסף קוברלינו יצ"ו אפילו לר"ת ואפי' דלינו ר"ת מהכא מ"מ כיון דלא מצאנו מאן דסבירא ליה כוותיה וברוב ספרים גרסינן מת תוך שלשים יום שבקינן לר"ת ואזלינן בתר רוב דיעות דגרסינן תוך שלשים יום וכפי כל הנ"ל דבר פשוט הוא דשריא הך איתתא ואפי' נודע לנו שיש יבם בעולם כל זמן שלא בא אליה למקומה מותרת לבעלה אף על פי שעדיין לא חלץ לה כדכתבינן לעיל בשם ר"י א"ז וז"ל מיהו היכא שהיבם קמן שמא חולצת או שמא אפי' הכי מקיימא בלא חליצה כדי שלא להוציא לעז על בנים ואף על גב דר"י א"ז ידע דברי ר"י אלפס כאשר מוכח לעיל ורי"א מצריכ' חליצה אפילו בנשאת י"ל דרי"א מיירי בנשאת ואכתי אין לה בנים ור"י א"ז מיירי ביש לה בנים ולא פליגי ואם נאמר דהך איתתא בהית' נשאת כיון דלא הוחזק דיש לה יבם אם כן איכא למימר דלכ"ע לא מיחלץ לה מטעם שהביא ר"ת לעיל מספ"ק דיבמו' דאין חולצין נשואות משום דרכיה דרכי נועם שמא תתגנה על בעלה וק"ל עוד נאמר טעם להתירא אף על גב דלא צריכינן ליה. והוא שזאת האשה אומר' שר' אשר כי"ץ יצ"ו אמר לה בפני רבים כשהיה באשכנז והיה בעיר וויישנבור"ק היו יחד אסיפת אנשים ונשים ביום השבת וסיפר להם מפטירת רבי כשריאל ז"ל והשתיקו רבי אשר הנ"ל מלהזכי' פטירת רבי כשריאל כדי שלא יוודע לאם רבי כשריאל שלא תרד עליו אבל שאולה כי אין לה בן אחר אם כן מעדות רבי אשר אין כאן יבם ומעדותו אינו מובן שהיה שם יבם ומת שהרי אמר שאמרו לו שאל יגלה הדבר פן יוודע לאמו ותמית עצמה כי אין לה בן אחר ולא מבעי' לר"י אלפס ולהרמב"ם דס"ל דס"ל דעד אחד נאמן ביבמה להתירה לעלמא אלא אפילו לדברי הרא"ש *) דס"ל דע"א אינו נאמן ביבמה להתירה לשוק מ"מ יש לחלוק ולומר דהני מילי למאן דסבירא ליה מצות יבום קודם או במקום שנהגו ליבם דאיכא למימר זימנין דסניא ליה כמה שמחלק הרא"ש פרק האשה רבה אבל בין האשכנזים כבר פשט המנהג ויתד הוא שלא תמוט וקבוע במסמרו' נטועים שאין ליבם כי אם לחלוץ אם כן אין לומר זימנין דסניא ליה לכך איכא למימר דאפילו היא עצמה נאמנת לומר מת יבמי וה"ה עד אחד מק"ו לאיסור כרת התרת לאיסור לאו לכ"ש דהשתא אין לומר היא עצמה תוכיח כדאמרינן בהאשה רבה דהא לפי סברת הנ"ל היא עצמה נאמנת לומר מת יבמי ומותרת לעלמ' ואפילו אם נאמר דמסברא זו אין סברא לחלק כיון דיש מקומות שנהגו ליבם מ"מ נאמר בנדון דידן מודה הרא"ש או מטעם דלא נודע שהיה לו יבם או מצד שילדה ולד כדפי' ורוב נשים ולד מעלי' יולדות והוי רובא דשכיחי טוב' דהא הרמב"ם קורא אותו ספק דבריה' בפרק ב' דהילכות יבום וז"ל כל יבמה כו' שהיא ספק דבריהם אם יש עליה זיקת יבם כגון יבמה שילדה ולד שלא כלו לו חדשיו ומת בתוך שלשים יום שדינה שתחלוץ מספק דבריהם כמו שבארנו בתחילת פ' ראשון אם הלכה ונתקדש' לאחר קודם חליצ' חולץ לה יבמה ותשב עם בעלה ואם נתקדשה לכהן שהוא אסו' בחלוצה אינו חולץ לה שאין אוסרין על זה אשתו מספק דבריהם הרי שקורא לו ספק דבריהם דיש חילוק גדול בין ספק דבריהם לספק שאירע בודאי דבריהם כדאמרי' נמי גבי דמאי משום דהוי ספק דבריהם אין מברכין עליו ועוד יש להקל משום דהוי דיעבד ואמרינן במים שאין להם סוף אם נשאת לא תצא אף על פי שאין שום עדות שמת ולא מיבעיא אי התירה חכם דלא מפקינן אלא אפי' נשאת בלא התר' איכ' דיעות לכאן ולכאן כדאיתא במרדכ"י גדול סוף פ"ב דיבמות וע"ש. ואיכא למימר דעד כאן לא פליגי אלא במים שאין להם סוף דאיכא איסור כרת אבל באיסור לאו כנדון דידן כ"ע מודו דאם נשאת אפילו בלא התרת חכם לא מפקינן מבעלה וגם לכ"ע ע"א נאמן להתירה לעלמא. ועוד ראייה שיש לדמות למים שאין להם סוף מתשובה אחת המתחלת תשובת מורי ה"ר מרדכ"י וששאלתם על אודות ראובן שהלך לעולמו בלא בנים והניח אח קטן ואשה מעוברת ואחר פטירתו ילדה ומת הולד תוך שלשים והיא תובעת מזונות ממה שהכניסה ועוד טוענת כיון שאינו יכול ליבם עד שיגדיל שיפקידו נכסי בעלה ביד נאמן עד שיחלוץ או אם ימות שתגבה כתובתה וגם האפטרופסא אומר שאין שייך לומר משמיא קנסוה אלא היכא דודאי זקוקה אבל הכא לא עכ"ל מורי. מטיבותא דמר נ"ל דמזוני לית לה כלל אלא ג' חדשים הראשונים כדאיתא פר' החולץ אבל נ"ל דזאת נוטלת כתובתה לאלתר דאזלינן בתר רוב המצוי בזה, ורוב נשים ולד מעליא ילדו' ונמצא הגיע עתה לגבות כתובתה ואין להק' לכשתנשא לאחר תטלי מה שכתוב ליכי דאטו אשה שנפל בעלה למים שאין לה סוף היא לא תגבה כתובתה לעולם וא"ת אין הכי נמי א"כ כ"ש שאין האחין נכנסין לנחלה וא"כ נמצא שיהא מונח הממון עד שיבא אי"ה משיח דהכי משמע פרק האשה שלום מדברי ב"ש ומדברי ב"ה דיותר בקל להגבות כתובה מלהכניס האחין לנחלה חלילה וח"ו כי במים שאל"ס מגבין כתובתה ומחלקי' הנחלה ליורשין ונדון זה דומה למים שאין להם סוף כי ר"י הקשה בפרק החולץ על ההיא מת הוולד בתוך שלשים יום חולצת וא"ת ואמאי לא אזלינן בתר רובא ורוב נשים ולד מעלי' ילדו ותירץ דחיישינן למיעוט בזה כמו מים שאין להם סוף אלמא דדמי לה ומאן דאנן חמיין דרבנן מדמו להו הויא הדא היא הדא היא. ועוד נ"ל ראייה לדמותו דהא כי היכי דבמים שאין להם סוף אם נשאת לא תצא ה"נ אמרי' פרק החולץ איתמ' מת בתוך שלשים ועמדה ונתקדשה אם אשת ישראל היא חולצת ואם אשת כהן היא פליגי ופסק האלפסי כרבינ' דאינה חולצת דמספיקא לא מפקינן איתתא מתותי' גברא וכן פי' ר"י סוף פרק ר"א דמילה ובנדון זה איכא מיעוטא וחזקה דמעיקרא היתה בחזקת איסור לשוק ואפי' הכי שרי בדיעבד וה"נ במים שאל"ס והטעם כדפי' ר"י רפ"ב דיבמות דמיעוטא דלא שכיחי הוא ושרי אפילו לרבי מאיר דחייש למיעוטא סתם ספרי דדייני מוגמר גמורי. ולההיא דאמרי' רפ"ק דחולין רוב מצויין אצל שחיטה מומחים הן ולא אמרינן סמוך מיעוט' דאין מומחין אחזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת משום דההוא רוב שכיחי טוב' ומהני להוציא ממון אפילו למאן דאמר אין הולכין בממון אחר הרוב כו' עוד האריך בתשוב' ואני קצרתי אלמא דמדמ' הא למים שאל"ס אפילו לקולא ואין לחלק בין איסור לממון דאם הסברא אמת דהוה רובא דשכיחי טובא מ"ש ממון מ"ש איסור מממון ועוד דשחיטה נמי איסורא הוא. ועוד דמדמה נישואין לנישואין. וכה"ג מחלק המרדכ"י בפרק ב' דיבמות וע"ש. ומכל הני טעמים איכא למימר אפילו אומר רבי אשר הנ"ל שלא אמר מה שהיא אומרת מצדו י"ל שהיא נאמנת אף על פי שהוא מכחישה וראייה מספר אגוד"ה פרק שבועת העדות גבי עד מיתה כו' ופרק האשה רבה וז"ל בפרק שבועת העדות הכל מודים בעד מיתה דפטור דאמר לה לדידה ולא אמר לב"ד מכאן יש להוכיח אשה שאמרה לב"ד פלוני אומר לי שמת בעלי ומשביעין אותו וכופר מתירין אותה להנשא וכן כתב ראבי"ה עיין פרק האשה שלום אף על פי מפשוטי הדברים מהרא"ש והרמב"ן בפ' שבועת העדות נשמעין דפליגי אספר אגוד"ה יש ליישבן דהרא"ש והרמב"ן איירו שכבר העיד בתורת עדות או נשבע לכך הוא נאמן במכחישה או אפילו פליגי היינו מכח חומרא דא"א אבל באיסור לאו ביבמה לשוק מודו וכל שכן בנדון דידן וע"כ צריכין אנו לחלק דהרא"ש בעצמו משמע בפרק המדיר גבי כתם זה טיהר לי פלוני חכם דס"ל דהיא נאמנת אף על פי שהוא מכחיש' וע"ש. ועוד אפי' נאמר דלכ"ע הוא נאמן כשמכחיש' ולא היא הני מילי כששאלוהו והכחישה אבל תאמר לכ"ע אין אנו צריכין לשאול אותו אם כן הדבר כמו שאמרה. והיה לי להביא ראיה להרבה חילוקין שכתבתי מתשובת שארי הגאון מהר"ר יעקב וויי"ל ז"ל מתשובת נ"ד ופ"ח אבל נ"ל דלא צריכנ' אך הכלל שעולה מדברי נ"ל שלא להוציא מר' בילה בת רבי דוד ז"ל מתחת בעלה רבי יוסף קוברלינ"ו יצ"ו ומותרת לו בלא שום חליצה מכל הני טעמי שפי' לעיל ואפילו נודע בודאי שהיה לה יבם רק שאינו ידוע שעדיין הוא חי דעתי נוטה שאפי' הכי אינה צריכה חליצה כיון שהיה לה ולד אלא שמת תוך שלשים יום וגם יש לה בנים סמכינן על ר"י א"ז כדלעיל דהא ליכא מאן דפליג עליה כדפי' נאום הטרוד יודא מינץ:

תוכן העניינים

שות מהרי מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה