אור ברסלב

שות מהרי מינץ· רבי יהודה מינץ

יב

יא

פטיש החזק עמוד הימיני ה"ה ר"ג מהר"ר פינחס יצ"ו עש"ת וכל אשר לך יצ"ו ואחר מי רודף מלך ישראל אחר פרעוש אחד אחר כלב המת להסכים עם מכ"ת להתיר אשה שנפלה לפני יבם מומר שהיה מומר בשעת מיתת בעלה ולא בשע' קידושי בעלה ולאחר כמה שנים אח' מיתת הבעל התירוה לינשא כמה תופסי ישיבות על פי עדות שהובא לפניהם איך שהיבם מת ועל פי אותו עדו' ואותה התר' נשאת לאיש הרי הוא כמו שנתים ועתה בא עדות אחרת איך שהיב' הוא חי ועדיין הוא מומר ודעת כ"ת להתירה מכל מקום אף על פי שעדיין הוא חי כדעת ר"ח כמו שהבאת מן המרדכ"י ומתשובת מהר"ם ומן הסא"ז ואף לדעת החולקין על ר"ח מודים בכה"ג דאינה צריכה לא חליצה ולא יבום כיון דבהיתר נשא' על פי גדולי הדור אין להוציאה מבעלה בדיעבד ובהא כל אפי' שוין זהו שורש כוונת מכ"ת ועל זה בקשתני לעיין על הדרוש ולהספי' ואני בער ולא אדע מכל מקום לאהב' מר ומשום תקנת העיגון אחוה דעתי הקלושה גם אני לרווח' דמילתא ולאפושי חד גברא ואמינ' לדעתי דעת אדוני צריך ביאור כי אם נאמר שדעת החולקין על ר"ח ואוסרין דעתם משום דסבירא להו קידושין הראשוני' מפילים מדאורייתא אם כן אין חילוק בין נישאת על ידי גדולים או לא או בין דיעבד לכתחילה כי טעמא דנישאת על ידי גדולים אין סברא שיועיל אלא לעניין דלא קנסינן לה על שנשאה לשוק וכן טעם דדיעבד ולכתחילה במקום איסור דאורייתא אינו מועיל ולכן אי אמ' נישואין הראשונים מפילין מדאורייתא אם כן זה שהי' ישראל כשר בשעת קידושין ואחר כך המיר ואחר כך מת בעל' יש לה זיקה דאורייתא ואין לה הית' בלא חליצה מטעם דיעבד או מטעם דהותרה לינשא על ידי גדולי' על כן הסכמתי להאריך ולהעתיק התשובה מן הזא"ג וכן שאר דעות שמצאתי לאיסור ולהיתר ואשא ואתן עליהן כפי מיעוט שכלי כיד ה' הטובה על וז"ל האז"ג שומרת יבם שנפלה לפני מומר כתב בתשובת הגאונים שומר' יבם שנפלה לפני מומר לא משתרי' לעלמא עד דחליץ לה דהא אף על גב דהמיר בקדושתי' קאי וקיימ' לן דאי מקדש בת ישר' תופסי' בה קידושין והכי אמר מר רב נחשון גאון בר ישראל דקידש אשה והוה ליה אח מומר בשעת קידושין ומת ההוא בר ישראל אשתו פטור' מן החליצה ומן הייבום כיון דקדי' שהמיר דאח לקידושין מאי טעמא משום דנישואין הראשונים מפילין את האשה לפני יבם לחלוץ או לייבם וכן הילכתא וכן מצאתי בספר בשר על גבי גחלים יבמה שנפל' לפני מומר זקוק' ליבם ואית עלה זיקה דאורייתא מיהא ליבמה יבם מומר אסור' ולא משתרי' לעלמא עד דחלצה מן ההוא יבם מומר מאי טעמא דמן דאיתקדשה לבעלה חלה עלה זיקה דאמרי' נישואין הראשונים מפילין אבל ודאי כדנסבה בעל ההו' יבם היה מומר קודם לכן לא צריכה חליצה מיניה עכ"ל. עוד מצאתי תשובת רבותינו שכתב' ידידי כי נפלא בעיניך מן היבמה שהתרנו חס ושלו' שעקמנו את הדרך ושברינו מלבנו אלא שמוזהרין אנו להנהיג את בני עמינו לאסור ולהתיר במצוה מפי זקנים שנאמר ועשית הישר והטוב על פי התורה אשר יגידו לך וכשבא מעשה לידינו חקרנו ודרשנו להעמיד הלכה על בירורה ומצאנוה דתליא באשלי רברבי שכבר נשאלה השאלה לפני הישיב' דמת' מחסיא והשיבו עליה בעניין הזה יבמה שנפל' לפני יבם מומ' זקוקה ליבם ואי' עלה זיק' דאורייתא מיהו דווקא אי קידשה בעל אכתי יבם בקדושתי' הו' קאי זקוק' ליה דקאמר נישואין הראשונים מפילין אבל ודאי כי נסבה בעל ההוא יבם מומר הוה קודם לכן לא צריכ' חליצה זו היא התשוב' שמצאנו בה מן הגאוני' אף על גב שלא הרבו בראיו' ידענו שתשובת' נכונה והגונה וכדי הם לסמוך עליהם שמהם תורה יוצאה לישראל ואף אנו ראינו לקיים בעצמינו ישמע חכם ויוסיף לקח ומה יש להקשות בה אי משו' ההי' דאמרי' גבי גר דאי הדר ביה וקדיש ישראל מומ' קרינ' וקדושיו קידושין משום דהוא עביד מעשה דאף על גב דפריש מן הציבור וקסבר שהוא כגוי מקרא צווח עליו כמו שנ' העולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים אלמא אי מקדש בת ישראל הרי הוא כישרא' וצריכה גט מיניה וכן אם מקדש בן ישראל אשה ויש לו אח ישראל והמיר כיון דבשעת קידושין הוה ליה ישראל אמרי' דזקוקה ליה דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואם ח"ו מתרמי מילתא תתקיים מצוה כדכתיבה ולהכי אמרי' נישואין הראשוני' מפילין אבל אם בשע' קידושין אותו יבם מומ' היה מי איכא למימ' אדעת' דרבנן מקדש. וקיימי רבנן ומתקני מילתא דאתי בה לידי תקלה ותורה שכתבה כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם וגומר יבמה יבא עליה מי קאמר אפי' הוא מומ' יבא עליה והא כתיב דרכיה דרכי נועם אלא מקיש ישיבת אחים להדדי ומה אחד מהם ביהדו' אף יבמה יבא עליה ביהדות וכ"ת לא יבא ולא תפט' מידי דהו' אמומ' שקידש התם הוא דבידים ואיסור כרת אבל הכא דממילא ואיסור לאו לא דאיכא למיחש לעיגון ואם נפשך לומר הרי כבר שנינו מי שיש ילו אח מ"מ זוקק את אשת אחיו לייבום ואחיו לכל דבר ומפרשים אותה לומר מכל מקום אפילו מומר וכי אפשר לומר כן ורבנן מפרשים בגמר' מכל מקום לאיתויי ממזר ואנו נפרש במומר ועוד דקתני מי שיש לו אח מכל מק' ליתני מי שיש לו אח כל עיקר אלא מאי מכל מקום שנולד בין מאיסור בין מהתיר. והוא דקאי בקדושתי' ממאי מדקתני אחיו לכל דבר ואמ' למאי הילכתא ליורשו וליטמא לו ואי כמומר מאי יורשו ומי מטמ' לו כלל לאו במומ' מיירי ומילת' דמומ' לא פסיק לי' דאיכא אף מומ' דזוקק אשת אחיו לייבו' כדמפרשי רבנן דמתיבת' דקדש' אחיו כשהי' אכתי ישראל דהנהו נישואין הראשונים מפילין ואיכ' אח מומר דאינו זוקק אשת אחיו לייבו' כשהמיר מקמי נישואי דאח ואיסור' דיבמ' קליש לי' וקידושי מומ' בידים ליכא הכא ולתקנת עגונות חיישינן מאי אמרת דילמא הדר ביה וקא רמיא עלה מצות ייבום כיון דנישואין הראשונים לא הפילו ומיתה נמי לא הפיל' דאכתי מומר והאי הדר ביה בתר הכי לא משגחינן דהא א"ר יהוד' אמר רב כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה ואעפ"י דלא הוצרכו לסהודי על תשובת הגאונים שכדי הם לסמוך עליה' כתבנו לידידינו לפי מיעוט דעתינו סמך וראייה וליכא לאוזוזי כלל מינה והמקו' ב"ה יאיר עינינו בתורתו. ממה שכתב בזו התשוב' כיון דנישואין הראשוני' לא הפילו ומית' נמי לא הפיל' דאכתי מומ' הוי אי הדר ביה בתר הכי לא משגחינן משמע אבל אם היה מומר בשעת נישואי אחיו וחז' בתשוב' ואח"כ מת אחיו והיו שניה' בדת ישראל בשע' מיתה אז זוקק אשת אחיו לחליצה ולייבום אף על פי שהי' מומ' בשעת נישואי אחיו וכן נרא' בעיני אני המחב' ראובן ושמעון אח' והמי' ראובן ונש' שמעון אשה בשע' המרותו של ראובן ואח' כך חזר ראובן בתשוב' ומת שמעון הואיל ובשעת מיתת שמעון כבר היה ראובן מחזיר בתשוב' הרי הית' להם ישיבה אחת ביהדות וזוקק את אשת שמעון לחליצה ולייבום שהרי קיימ' לן מיתה מפלת והוה ליה האי ראובן שחזר בתשוב' כאלו נולד לאח' נישואי שמעון דאמר פ"ד אחין ולרבה הניחא אי סבר ליה כרב אשי זו הוא למעוטי מת בלא גירש פירו' ולרבה דאומר מיתה מפלת ומסקנא על כרחך כרב אשי סבירא ליה ופירש ר"ת דהלכתא כרבא וכרב אשי וכיון דהילכתא דמיתה מפלת מעתה אפילו היה מומר בשעת נישואי אחיו הואיל והיה יהודי בעל תשובה בשעת מיתת אחיו הרי מיתה מפלת וחולץ או מייבם. ואפשר שגם רב נחשון גאון וספר בשר על גבי גחלים סוברים כן שהרי לא ראינו מפורש בדבריהם שאף על פי שחזר בתשובה קודם מיתת אביו שאף על פי כן יבמתו יצאה בלא חליצה אלא שכתבו שהנישואין הראשונים מפילין ולפר"ת שפסק מיתה מפלת אפי' היה יהודי בשעת נישואי אחיו אם היה מומר בשעת מיתת אחיו אינו לא חולץ ולא מייבם שהרי מית' מפלת ובשעת מית' לא היה יהודי עכ"ל האז"ג וז"ל המרד"כי שלי וכן מצאתי אות באות במרד"כי אחרים. גר' בפרק הגוזל קמא אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה מצאתי כתוב בתשובת הגאוני' יבמה שנפלה לפני מומר דפטורה מן החליצה ומן הייבום היכא דליכא יבם אחר אלא הוא ולא הביאו שום ראייה לדבריהם וכתב רש"י בתשובה אחת דלא סמכינן עליה כלל כי אף על פי שחטא ישראל הוא לכל דבר ואם קדש קידושיו קידושין וחולץ ולא מייבם. ונראה למר"מ להביא ראייה לדברי הגאונים מדפרי' בפרק הגוזל קמא אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעת' דהכי לא קידשה נפשה מעיקרא ומשני מינח ניחא לה דטב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו אבל לגבי מומר דליכ' למימר הכי דאנן סהדי דלא ניחא לה להתייבם לו כי יעבירנ' על דת לבא בגויות וכל זמן שהיא בידה אנן סהדי דלא ניח' לה ואם כן נפקא אף בלא חליצה אם אין שם יבם אלא הוא וכתב הר"מ אף על פי שהבאתי ראייה לדברי הגאונים לא מלאני לבי לעבור על דברי רש"י כאשר בא לידי מעשה מזה. ומצאתי כתו' בשם הר"ר אברהם הגדול על יבמה שנפלה לפני מומר וז"ל תימא הוא איבעי חליצה ממנו הלא במקום ערוה הוא וקנאי' פגעו בו כי גם הנבעלת לנכרי קנאים פוגעים בה. ושאלו למורי הר"מ על יבמה שהיו לה ב' יבמין הגדול מומר והקטן הלך למדינת הים אם המומר יכול לחלוץ מפני תיקון העיגון והשיב שלא לעשות מפני שיש לה יבם ישראל ואזלינן הכא לחומרא והכא לחומרא עכ"ל המרדכי וז"ל התשובה בסדר נשי' יבמה שנפלה לפני יבם מומר צריכה חליצה ואין לנו חילוק להתיר בין שקדשה הבעל ואח"כ המיר בין שהמיר לפני הקידושין שהמומר הרי הוא כישראל לכל דבריו שנאמר חטא ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא ואין לנו לחלקו מדת ישראל אלא שאינו נאמן באיסורין הואיל ונחשד עליה' ויינו יין נסך הואיל וחשוד לע"ז אבל קידושיו קידושי' וגטו גט וחליצתו חליצה כללו של דבר הרי הוא כישראל חשוד והתשובה שנמצאת בתשובת הגאוני' שאם המיר בשעה שקדשה אינה צריכה חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה עצמה אין לסמוך על זה ודבריהם סותרין זה את זה שאם זיקתו זיקה וחליצתו לאח' שהמיר מה לי קדשה קודם לכן ומה לי קדשה אחרי כן הרי הוא מוחזק כישראל להיות חליצתו חליצ' ואם בהמרותו נחשב כנכרי גמו' היאך הוא שתה' חליצתו חליצ' ע"כ אין לה תקנה אלא בחליצה וצור ישראל יאיר עינינו במאור תורתו שלמה בר' יצחק ע"כ תשובו' רש"י ומ"ו רבי מאיר זצ"ל הביא ראיה לדברי הגאוני' דהיכא דליכא יבם אחר אלא המומ' פטורה מן החליצה מדפרי' ס"פ הגוזל קמא אלא מעתה יבמה שנפלה לפני יבם מוכה שחי' תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה מעיקרא ומשני דניחה לה דטב למיתב טן דו כו' אם כן לגבי מומר דליכה למימ' הכי דאנן סהדי דלא ניחא לה להתייבם לו כי יעבירנ' על דת אדעתא דהכי לא קדשה נפשה מעיקרא היכי דמומר היה בשעה שנתקדשה לאחיו דאסקא אדעתא והוה ליה כאלו התנית' על מנת שלא תתיב' לו עכ"ל מ"ו רבינו זצ"ל בחידושיו פרק הגוזל קמא עכ"ל במיימוני ז"ל הטור אבן העזר כתב רב שרירא גאון נפלה לפני מומר כגון שהורתו ולידתו בקדושה וחזקה לייבום ומתעגנא עד דחליץ לה ורב יהודאי גאון כתב אי כדנסבה בעלה הוי יבם מומר לא בעי חליצה מיניה ואם היה הבעל מומר וישבה תחתיו ומת בהמרותו בלא בנים אין צריכה ייבום דהא לאו אחיו הוא ואין זקוק לה חליצה ע"כ ולא ידענא למה לא תהיה אשת מומר זקוקה ליבם וגם מה חילוק יש בין אם היה יבם מומר כשנשאה או לא עכ"ל הטור א"ה. (בכאן שייך תשוב"ה המת חלת כת"ב א"ז ולא מצאתי"ה). ומעתה אתחיל ואמר מה שהתחיל וכתב הר"י א"ז כתוב בתשובת הגאוני' שומרת יבם שנפלה לפני מומר לא משתרי לעלמא עד דחליץ ליה דהא אע"ג דהמיר בקדושתי' קאי וק"ל דאי מקדש בת ישראל תופסין בה קידושין עכ"ל. אפשר שכיון ורוצ' לומר תשובת רש"י או דעת רב שרירא גאון שהביא הטור א"ה כדלעיל אף על גב שרב שרירא תלה טעמו בהורתו ולידתו בקדושה לכך זקוק' לייבום והתשוב' מהגאונים כתבה דהא אף על גב דהמיר בקדושתי' קאי וק"ל דאי מקדש בת ישראל תופסין בה קידושין אלמ' בתפיס' קידושין תלי' מילת' ולא בהורתו ולידתו בקדוש' וראיה שר"י א"ז כתב קודם התשובה הנ"ל בסמוך לה לעיל מינה ממש בדין נכרי שקידש בזמן הזה וז"ל אמר רב יהודה אמר רבי אסי נכרי שקידש בזמן הזה חוששין לקידושיו כו' עד כי אמרית קמיה דשמואל אמר לא זזו משם עד שעשאים נכרים גמורים כו' עד ועד כאן לא פליגי אלא בדוכתין דקביעי אבל בדוכתין דלא קביעי לכ"ע אין חוששין לקידושי נכרי ואפילו בדוכתא קביעי פר"ח דליתא להא דרב אסי מיהו ישראל מומר שקידש קידושיו קידושין כדתניא ס"פ החולץ גבי גר טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו ואמרי' למאי נ"מ דאי הדר ביה ומקדש בת ישרא' מומ' הוא וקידושיו קידושין הא למדת דישראל מומר שקידש קידושיו קידושין וצריכה גט דישראל רשע הוא עכ"ל. מכל מקום איכא למימר דלא פליגי על רב שרירא גאון אלא תרי טעמי' קאמרינן חדא בקדושתי' קאי דהא הורתו ולידתו בקדוש' והיינו ההיא דרב שרירא גאון ועוד דק"ל דאי מקדש בת ישראל תופסין בה קידושין כרש"י ומה שכתב רב נחשון גאון דקידושין הראשונים מפילין וכתב וכן הילכתא וכתב עוד וכן מצאתי בספר בשר על גבי גחלים אבל לא כתב וכן הילכתא אע"ג דכתב שיש עלה זיקה דאורייתא היינו למ"ד קידושין הראשוני' מפילין אבל איהו סבר בשר על גבי גחלי' לא סביר' ליה הכי אלא מדרבנן וסבור כיון דאיכ' מ"ד דסבירא ליה דאורייתא יש לנו להחמי' מדרבנן וכן רב נחשון שכתב וכן הילכת' אינו ר"ל על הזיקה אלא על הדין. או רוצה לומר מדרבנן או מספק' להו אי הלכתא כמ"ד קידושין הראשונים מפילין או כמ"ד מיתה מפלת כמו שאפרש אי"ה אכן לא פירשו בדבריהם אם חזר המומר קודם מיתת הבעל בתשובה כמו שכותב ר"י א"ז לקמן ותשובה מרבותינו שהשיבו שמוזכרין להנהיג בני הדור לאסור ולהתיר במצוה מפי זקנים כו' ודרשו וחקרו ומצאו דתליי' באשלי רברבי כו' דהיינו לדעת רב שרירא גאון ורש"י והסכימו נגדם והורו הלכה למעשה לקולא ולא לחומרא והיינו כשהוא מומר בשעת קידושין וכתב ואף אנו ראינו לקיים בעצמינו ישמע חכם ויוסיף לקח ומה יש להקשות בה אי משום דאמר גבי גר דאי הדר ביה וקדיש ישראל מומר קרינא וקידושיו קידושין כו' היינו ממש הסתירה שהק' רש"י כדאיתא במרדכי וז"ל כי אעפ"י שחטא ישראל הו' לכל דבריו ואם קיד' קידושיו קידושין הלא תירצו הגאונים וז"ל משום דהוא עביד מעשה דאע"ג דפריך מן הצבור וקסבר שהוא נכרי מקרא צווח עליו כו' ר"ל דקידושין שהמומר עושה בידים חמירי מזיקה דאתיא ממילא ועוד כתבו טעמים אחרים באופן מספיק שהקושיא שהק' רש"י מתורצת וליתא לקושייתו כלל ע"ד שחיתום וסיום תשובתם ואע"פ שלא הוצרכו לסהודי על תשוב' הגאונים שכדי הם לסמוך עליהן כתבנו לידידינו לפי מיעוט דעתינו סמך וראיי' וליכא לאוזווי כלל מינה עכ"ל הרי לפנינו אף על פי שלא ידעו ולא שמעו טעם הגאונים שהתירו מכל מקום סמכו על טעמים שבדו מעצמם להתיר עד שכתבו ואין לאוזוזי מינה כלל. ואיכא למימר אילו שמע רש"י תירוצם על סתירתו וקושייתו וטעמיו הוי גופיה הדר ביה וכל שכן מהר"ם שהיה סומך על ראייתו והיה גם כן מתיר כשבא מעשה לידו כי לא על חנם כתב המרדכ"י על תשובת הגאונים ולא הביאו שום ראיה לדבריהם עכ"ל משמע אילו הביאו ראיה וטעם לדבריהם לא היה כותב מהר"ם לא מלאני לבי לעבור על דברי רש"י אלא היה מתיר כדברי הגאונים כי כדי הם לסמוך עליהם אם נתנו טעם לדבריהם ודומה לזה איתא בפרק יש נוחלין אמר ליה רבא לרב פפא ולרב הונא ברי' דרב יהושע כי אתא פסק דינא קמייכו וחזיתון ביה פירכא לא תקרעון עד דתתון לגבאי אי אית ביה טעמא אמינא לכו ואי לא הדרנא בו לאחר מיתה לא מקרע תקרעני' ולא מגמר תגמרונהו שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות והיום ולמחר כשימצא תירוץ על הקשיא חוזר ודן כפסק הראשון וכן בנדון דידן כיון שמצאנו תירוץ על סתירות רש"י יש לנו לדון כפס' הראשון ואין לו לדיין אלא מה שעיני' רואות שפסק' הלכה למעשה נגד רש"י מקרא ומסברא. ומה שכתב אחר כך וז"ל ממה שכתב בזו התשובה כיון דנישואין הראשוני' לא הפילו ומיתה נמי לא הפילה דאכתי מומר היה אי הדר בתר הכי לא משגיחינן משמע כו' עד וכן נראה בעיני אני המחבר כו' עד וזוקק את אשת שמעון לחליצה ולייבום שהרי קיימא לן מיתה מפל' כו' ואני המחבר הוא רבי יצחק אור זרוע. ולשון זה כתב כמה פעמים בחיבורו באז"ג וכותב זוקק אשת שמעון לחליצה ולייבום ונתן טעם לדבריו דק"ל דמיתה מפלת וייבום על כרח' קולא היא ואפילו הכי מתיר אפי' לייבם משום דסבירא ופשיטא ליה דמיתא לחודה מפלת ולא כדעת הגאונים דתלו במיתה וקידושין והיינו משום דמספקא להו או משום חומרא בעלמא אלא ודאי ר"י א"ז ס"ל כפר"ח ופוסק כוותי' אפילו לכתחיל' וכן משמע בתשובה לעיל ואם כן המיר לאחד קידושין ומת אחיו בהמרותו בנדון דידן אינה זקוק' ליבם לגמרי אלא מותרת לעלמא בלא חליצה משום דמית' לחודא מפלת וכן משמע בתשובה לעיל וז"ל ולפר"ח אפילו היה יהודי בשעת נישואין לא חלצה משום דסבירא ליה מיתה לחודה מפלת וקיימא לן כר"ח עכ"ל א"ז עכ"ל. ועיקר חילוקם אם קידושין הראשונים מפילים או מית' מפלת היא ביבמו' בפ' ב"ש במתני' המגרש את האשה והחזירה מותרת ליבם ורבי אלעזר אוס' וכן המגרש את היתומ' והחזיר' מותרת ליבם ורבי אלעזר אוסר קטנה שהשיאה אביה ונתגרשת הרי זו יתומה בחיי האב והחזירה אסורה ליבם אמר עיפא מאי טעמא דרבי אלעזר הואיל ועמדה עליו שעה אחת באיסו' אמרו ליה רבנן לעיפא א"ה חליצה נמי לא תיבעי וכ"ת ה"נ והתניא משום ר' אלעזר אמרו חולצת אלא אמר עיפא טעמא דרבי אלעזר לא ידענא אביי אמר היינו טעמ' דרבי אלעזר מספקא ליה אי מיתה מפלת אי נישואין הראשונים מפילין אי מיתה מפלת והא רמיא קמיה ליבום אי נישואים הראשונים מפילין והא עמדה לפניו שעה אחת באיסור רבא אמר לעולם פשיטא ליה לרבי אלעזר דמיתה מפלת ומיהו הכל בקיאין בגירושי' ואין הכל בקיאין בחזרה אדרבא חזרה כיון דיתבה תותיה אית ליה קלא מי לא עסקי' דאהדר' בליליא ומית רב אשי אמר היינו טעמא דרבי אלעזר דגזר הני משום יתומה בחיי האב הכי נמי מסתברא תניא כוותיה דרב אשי כו'. ור"ב הביא זאת לראיה לר"ח בקיצו' כדאיתא לעיל בתשובה ונ"ל דדעתו כיון דלאביי מספקא ליה לר"א אי מיתה מפלת אי קדושין הראשונים מפילין ולרבנן פשיטא להו דמית' מפלת דר"א ס"ל דמותרת ליבם והלכתא כחכמים כאשר פסקו רב אלפס והר"אש ורבא ס"ל דלכ"ע מיתה מפלת והיינו מיתה לחודא דאי קידושי' הראשוני' נמי מפילין אין סבר' לומר דחכמים היו מתירין אותה ליבם כיון שנאסרה עליו שעה אחת ואף על גב דרב אשי שהוא בתרא לא הזכיר בתירוצו איזו היא מפלת איכא למימר דאינו חולק וכן משמע מפירו' רש"י דפירש במשנה מותרת ליבם ולא אמרינן נישואין הראשוני' מפילין יבמה לפני יבם והרי נאסרו עליו אותן נישואין בשעה שגירשה אחיו והוי עליו גרושת אחיו ורבי אלעזר אוסר מפרש טעמיה בגמרא כו' הרי שפיר' לכ"ע דטעם חכמים שמתירין אותה ליבם משו' דמ"מ ורבותינו הגאונים דסבירא להו לעיל דקה"מ איכ' למימר דסבירא להו כההוא דסבר קה"מ דפרק קמא בפלוגתא דרבי ירמיה ורבא ומייתי לה נמי בפ"ד אחין אבל דוחק לומר דפליגי אשיטה דפרק ב"ש דהא על כרח' רבנן דרבי אלעזר ס"ל דמית' מפלת כדפי' מדהתירו אותו ליבם וכדפירש רש"י ורב אלפס והרא"ש פסקי כוותיהו לכך איכא למימר מספקא להו לגאונים אי קה"מ או מית' מפלת לכך תלו בקידושי ובמית' כדפי' לעיל או ס"ל דודאי מית' מפלת אלא מדרבנן החמירו לחוש כמ"ד קה"מ ומה שכתבו ז"ל ומילתא דמומר מילתא דלא פסיקה דאיכא אח מומר דזוקק את אשת אחיו לייבום כדפרשי רבנן דמתיבת' דקידשה אחיו כשהוא אכתי ישראל דהנהו קידושין הראשוני' מפילין היינו מדרבנן משום חומרא כיון דאיכא מ"ד דס"ל דאורייתא וניחא טפי לומ' כך מדחילקו בין איסור לאו לאיסו' כרת כדפי' ואם כן כיון דדרך חומר' דמדרבנן הוא אם כן בנדון דידן אף על גב דישראל היה בשעת נישואין כל הדיעות מודים כיון שכבר נישאת ועל פי ת"ח שמותרת לבעלה ולא תצא מהתירה הראשון כאשר פסק מעלת כ"ת גם ראייה גדולה יש ממה שכתב המרדכ"י מרבי אברהם הגדול שכתב ותימא היא איבעי חליצה ממנו והיינו או משום עיגון שצריכה להמתין עד שיחלוץ וגם שלשה חדשים אחר כך או משום דרב יוסף דאמר לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין לו ר"ל שלא לפסול אשה לכהונה בחליצה הא איפשר באופן אחר ואף כי יש לדחות דמיירי במומר בשעת נישואין ומיתה קצת דוחק הוא כיון דמומר סתמא קאמר ותולה טעמו הלא במקום ערוה הוא וקנאין פגעו בו כו' ומה שכתוב בתשובה בסדר נשים יש דברים בגו דברים תמוהין שרש"י בעצמו כתב שנתנו טעם לדבריהם דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה ואם כן הוא כאילו התניתה שעל מנת כן נתקדשה לו ע"מ שלא להתייבם לו כמה שכתב מהר"ם נמצא שאין כאן זיקה אם כן מה כתב רש"י שדבריהם סותרים הא"ז הלא לטעמם אין כאן זיקה ועוד כיון שהמיר נתבטלה האחוה מזיקה דכתיב כי ישבו אחים יחדיו כדמשמע בתשוב' הגאונים לעיל ובדברי רבינו טובי' לעיל בתשוב' והביא ראייה מן הסמ"ג והוסיף לכתוב ולפסוק דקידושי מומר דרבנן ומסכים לדעת ר"ח ועוד דבמרדכ"י כתוב שלא נתנו שום טעם ואם כן למה נניח תלמוד ערוך דהיינו ר"ח והגאונים שהסכימו עמו ומחזיקין פירושו ומסייעין לו בראיות סיוע שיש בו ממש ונחזיק בתשובות שיש בהן תמוהות ופרכות. וכל שכן דאיכא למימר על המחמירי' אלו עלה על לבם מה שכתבו האחרוני' הוו הדרי בהו וכ"ש וק"ו כיון דאיכא למימר מה שהחמירו חומרא בעלמא הוא מדרבנן א"כ בנדון דידן שכבר נשאת ע"פ חכמים כאשר כתב מר בכה"ג כולם מודים דלא תצא ומדלא הביא בעל התשובות גם דברי מהר"ם שכתב אעפ"י שהבאתי ראייה לדברי הגאונים לא מלאני לבי לעבור על דברי רש"י ש"מ שדעתו להקל דמסתמא כל דברי מהר"ם היו ידועים אצלו שהרי מהר"ם רבו מובהק היה ומה שכתב בעל הטור א"ה מרב שרירא גאון הבאתי לעיל. ומה שכתב עליו ולא ידענא מה חילוק יש בין אם היה יבם מומר כשנשאת או לא הרבה חילוקין יש כדלעיל ונוכל לומר דס"ל כפר"ח דמיתה לבדה מפלת ואם כן אין חילוק ולכך כתב לא ידענא חילוק כו'. ומ"ש רב יהודאי גאון אי כדנסבה בעלה היה היבם מומר לא בעי חליצה נוכל לומר כדי להשוות הדיעות דסבירא ליה כר"ת אלא דס"ל אפילו חוזר בתשוב' קוד' מיתת הבעל דהוי אחיו בשע' מית' אפי' הכי לא בעיא חליצ' כיון דבשע' קידושין היה מומר על דעת כן לא קדשה נפשה וה"ה אם לא היה מומר בשע' קידושין והמיר אחר כך לא בעיא חליצה אם לא חזר בתשובה קודם מיתת אחיו דלא אחיו הוא בשע' מיתה ומיתה מפלת ומ"ש ואם היה הבעל מומר וישבה תחתיו ומת בהמרתו בלא בני' אינה צריכה ייבום דהא לאו אחיו הוא ואין זקוק לה חליצ' איכא נמי למימר דכל שכן אם היבם מומר אפילו אם המיר אחר הקידושין דהא ע"כ לישנא ואם היה הבעל מומר כו' משמע שהיה ישראל כשר בשעת קידושין מדלא קאמר ישראל מומר שקידש ומת בלא בנים ואם כן יש לדון ק"ו ומה זה הבעל שקידש בידים קידושי דאורייתא אפילו הכי אתא לישנא דאחים כי ישבו אחים יחדיו ומפקה מידי זיקה ולא בעיא חליצה. זיקה דיבם דאתיא ממילא ואין בה אלא לאו ק"ו דאתיא לישנא דאחים ומפקה מידי זיקה ולא בעיא חליצה. ומ"ש עליו הטור ולא ידענא למה לא תהיה אשת מומר זקוקה ליבם היינו משו' דס"ל דמה שהוא מומר לא מפקה ליה מתורת אחין אבל מכל מקום נוכל לומר דס"ל כפר"ח דמיתה מפלת ולא בעיא חליצה ובתשובה המתחלת כתב א"ז כו' כתב בהדי' וקיימ' לן כר"ח גם שם כתב ור"ב הביא ראייה לדברי ר"ח מדתנן פב"ש כו' ומה שהקש' ר"ב מממזר כו' כבר תירצו בתשובת הגאונים דמומר גרע מכולם ומביאין ראייה מספ"ב דיבמו' ממה ששנינו שם מי שיש לו אח מ"מ ולא קאמ' מי שיש לו אח כל עיקר וע"ש גם ר"ט הבי' ראיי' מן הסמ"ג דגבי מומר נתבטל האחוה מש"כ בממזר. גם קידושין תופסי' מדאוריית' בממזר למאן דאית ליה קידושין תופסי' בחייבי לאוין מה שאין כן במומר לרבינו טוביה שכתב דקידושי מומר חומרא בעלמא הוא דמשמע שאינו אלא מדרבנן וכן משמע מדברי ר"י א"ז ומדברי בנו רבינו חיים שיסד הסא"ז כאשר כתב ר"י א"ז אלעיל וז"ל מיהו ישראל מומר שקידש קידושיו קידושיו כו' ולשון ומיהו משמע שר"ל אף על גב דגוי שקידש בזמן הזה אין חוששין לקידושיו אפילו במקום דשכיחי עשרת השבטי' מיהו בישראל מומר חוששין לקידושיו והיינו חששא בעלמא וכן משמע מלשון בנו שכתב וז"ל גוי שקידש בזמן הזה אין חוששין לקידושיו אבל ישראל מומר שקידש חוששין לקידושיו עכ"ל והיינו חשש' בעלמא כדעת רבי' טוביה בההיא דקידושין הרי את מקודשת לי ע"מ שאני צדיק גמור חיישינן שמא הרהר תשובה בלבו דפירוש חומרא בעלמא לרבינו טוביה והנה מה שכתב בסא"ז ולפר"ח אפילו היה יהודי בשעת נישואי אחיו אם היה מומר בשעת מיתת אחיו אינו לא חולץ ולא מייבם כתוב בסא"ז שלי מבחוץ מכתיבת למדן כתיבה ישנה ישנה ישנה וז"ל וצ"ע בדברי הרמב"ם שכתב מי שיש לו אח מכל מקום זוקק אשתו לייבום ואפילו עובד ע"ז ושמא יש לחלק בין עובד ע"ז למומר גמור והיינו כר"ט ומוכח מדבריו דמומרין בזמן הזה אף על גב שדנין אותם דהוו מומרי' לתיאבון מכל מקו' גריעי טפי ממומר להכעיס לדבר אחד כיון דסוף סוף עובר על כל התורה אע"ג דלתאבון קא עביד וסיום דבריו מרבי טוביה לעיל בתשובה מכל אלה היה נראה להתיר יבמה שנפלה לפני מומר כפר"ח אלמא דעתו נוטה לדעת ר"ח אם כן דבר פשוט הוא דאיכא למימר דבנדון דידן דכבר נשאת מודה דדנין כר"ח להתיר. ומ"ש על הראייה ממהר"ם דבאירוסין איירי כדאיתא בתוס' ס"פ הגוזל קמא ואין משם ראייה ליבמה מן הנישואין כו' יש להאריך אם יש תנאי בנישואין או לא ובאיזה עניין מועיל התנאי ובאיזה עניין נתבטל בשע' הנישואין שהתנאי בטל ומכל מקום הקידושין קידושין כדאיתא בתוספ' בפרק המדיר ולפי שנראה לי שאי' בו צורך לנדון שלנו קצרתי מסקנא דמילתא אחר שהא"ז פסק דק"ל כר"ח דהיינו הלכ' למעשה דאפילו המיר אחר הנישאין ומת אחיו אחר כך דלא בעינן חליצה ומותרת לינשא כ"ש בנדון דידן דכבר נשאת וכל שכן כיון דאיכא נמי ר"ת שמביא ראייה לדברי ר"ח. ורבינו טוביה שנוטה גם כן אחר דעת ר"ח וגם הגאונים אי ס"ל דקה"מ רק מדרבנן לחומרא כדמשמע מתוך דבריהם איכא למימר דבדיעבד אם כבר נשאת מודו דלא תצא. ואפילו על רש"י איכא למימר אי שמע טעמים וראיות של אחרוני' הוה הדר ביה וכן רב יהודאי גאון בעל ה"ג. וגם בטור איכא למימר דכולהו ס"ל כפר"ח הכל כדפריש לכן אני מסכים עם מעל' כ"ת דלא בעיא חליצה ומותרת לבעלה. ובמטו שאל יאשימני שום אדם על מה שהארכתי ובהרבה מקומות כפלתי הדברים ללא צריך כי הסיבה היא שהוראה זו דבר חידוש היא והנוסחאות מן התשובות מוטעות מן הסופרי' ולא הוגהו וגם צ"ע רב עם מה שרבו בה הדיעו' ואל דעות יצילנו משגיאו' ויראינו ישועות הנבאות כה תפילת המעתיר הטרוד:

תוכן העניינים

שות מהרי מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה