שות מהרי מינץ· רבי יהודה מינץ
י
זבובי מות יבאיש יביע שמן רקח. זבובי מות יבאיש זהו המוחרם גרשון בונפאצ"ו דכתיב חופר גומץ בו יפול ופורץ גדר ישכנו נחש. ואמרינן במועד קטן מאי שמתא שם מיתה יביע שמן רקח זה ה"ה אהו' מהר"ר אליה מזרחי יצ"ו אשר המוחרם משיאו שם רע בעמיו לכתוב עליו שמהרר"א הנ"ל הסכים עמו שמותר ליקח שתי נשים כי גזירת הגאון ר"ג מ"ה ז"ל איננה במקום מצוה לקיים מצות פריה ורביה כי במקום מצוה לא גזר. וראייתו מן המרדכי מפרק החולץ כאשר תשובתו ולשונו לקמן כי הראייה לא שרירא ולא קיימא ואפי' בר בי רב דחד יומא לא יאמר כדבר הזה כל שכן שלא יכתוב. על כן אין להאמין שהתיר וששדא נרגא והתיר גזירת הגאון מטעם זה או שהביא הראייה כי דמיא להאי דינא כאוכלא לדנא. ואח"ו יצאה המכשלה הזאת מתחת ידו שותפותי' שנשתתף עם בר עבירה כי האי גברא גרמה לו וכן המדה כי כן אירע לעדת קרח שהיו מקרואי העדה כמו שפי' שם רש"י ונתן טעם לדבר ממה שאמרת אוי לרשע אוי לשכינו. וכל שכן לאנשים רשעים וחנפים שמושכים עצמם לעבירה ואחרים עמהם ומזיקין לבני אדם בהבטה בעלמא ועל כן אמרו אסור להסתכל בפני רשע. וז"ל הנכתב לי שאמר המוחרם הנ"ל תראו שזה רבי יודא מינץ כתב שאני עברתי חרם ר"ג מ"ה נ"ע. והנה זה רבי יודא מינץ בעצמו כתב על מה"ר אליה מזרחי שהוא אדם גדול בישראל ואותו מה"ר אליה מזרחי הוא בעצמו כתב לי שמותר ליקח שתי נשים והראה תשובה ששלח לו וזה תורף התשובה במקום שצריך לקיים פריה ורביה אין לחוש לדברי הגאון ר"ג מ"ה נ"ע ואין צריך התר' בדבר כי במקום מצות פרו ורבו לא גזר. והביא ראייה מראבי"ה בהמרדכ"י פרק החולץ מתשובה המתחלת ראיתי מר' אוגייה כו' עכ"ל. והנה אם כתב מהרא"מ יצ"ו כנ"ל ולא כתב יותר היה אפשר לתרץ דבריו אמנם בדוחק והיינו מפרשים דבריו שר"ל במקום שצריך לקיים פריה ורביה היינו במקו' יבום והיינו כמו שכתב ראבי"ה דאי לא תימא הכי לא מצא מהרה"מ ידיו ורגליו בבית המדרש כמו שאפרש בעזה"י. ור"ל דווקא במקום הצריך דהיינו במקום יבום ולא במקום אחר ואטעויי קא מטעי להמוחרם על דרך הלעיטהו לרשע וימות ואי ר"ל הדברים כפשוטם אם כן גזירת הגאון אינה כי אם במקום שקיים פ"ו וזה אינו. ועוד לרבי אמי דאמר כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתוב' וכי לית ליה לר' אמי מצות פ"ו וכ"ת רבי אמי מיירי ביש לו בנים שכבר קיים פ"ו הא ליתא דהא בפרק הבא על יבמתו קאי אהא הוא אומר מינה והיא אומרת מיניה דמיירי בדלית ליה בנים והכי איתא התם הוא אמר מינה והיא אמר' מיניה אמר רבי אמי הוו דברים שבינו לבינה היא נאמנת אמר איזיל אינסיב אינסי נפשאי אמר רבי אמי אף בזו יוציא ויתן כתובה שאני אומר כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה רבא אמר נושא אדם כמה נשים והוא דאפשר ליה למזננהו ע"כ. אלמא רבי אמי בדלית ליה בנים איירי ועוד דיש בה ספק אם ראויה לבנים אם לאו ואפילו הכי סבירא ליה לר' אמי דמצות פ"ו לא דחי לה. ואין לומר תאמר היא הנותנ' משום דאין לו בנים אין ממתיני' למיזל ולמבדק זה אינו דא"כ הטעם שאני אומר כו' טעות דדילמא שאני התם דאין ספק באשתו ראשונה ולכך אינו נושא אשה על אשתו ועוד כיון דטוען שרוצה לישא אשה אחרת ולראות אם ראוי לבנים ואם כן מנ"מ אם יחזיק הראשונה אלא ודאי סבירא ליה דאין לישא שתי נשים וק"ל וכ"ת הא לית הלכת' כרבי אמי שהרי ר"י אלפס פסק כרבא וכן המרדכ"י מכל מקום רבי אמי בעצמו אי סברא היא דמצות פ"ו דוחה למה קאמר ופסק בנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה אלא ודאי פריה ורביה אינה דוח' אפילו יש לו אשה כל דהו. ועוד אפילו רבא נמי לא קאמר שחייב לישא אלא נושא אדם כמה נשים והיינו רשות אם ירצה. ועוד הרי המרדכ"י שפוסק כרבא כתב על דברי רבא וז"ל ומיהו בזמן הזה שיש חרם של ר"ג מ"ה שלא לישא שתי נשים הלכך יתן כתובה אביאס"ף עכ"ל. אלמ' האידנא אחר גזירת הגאון הוי דינא אפילו לרבא כרבי אמי דאמר הנושא אשה על אשתו יוצי' ויתן כתובה ואינו מועיל לו מצו' פ"ו. ועוד לכאורה נראה דספר התרומה סבירא ליה דהלכתא כרבי אמי ולא כרבא שהרי לא הביא אלא דברי רבי אמי ולא דברי רבא. וז"ל במרדכ"י בפרק החולץ בפלוגתא אם מצות חליצה קודמת או מצות יבום ופסק בספר התרומה אף על פי שכך הלכה דמצות חליצה קודם מכל מקו' לא כפינן ליה לחלוץ כו' עד ולא מבעיא אם אין ליבם אשה דלא כפינן ליה לחלוץ אלא אפילו יש לו אשה כבר. ואמרינן בפרק הבא על יבמתו הנוש"א אשה על אשתו כופין אותו ויוציא ויתן כתובה וגם יש בינינו חרם קדמונים שלא לישא שתי נשים אפי' הכי לא כייפינן ליה לחלוץ דשמא כיון דממילא נפלה ליה ומן השמים הקנו לו לא מקרי שתי נשים וגם לא שבקינן ליה ליבם כיון דמצות חליצה קודמת וכן כתב ראבי"ה דאין כופין לחלוץ. וזאת אשר השיב ראבי"ה לרבינו שמואל ז"ל אשר שאל אדוני אם זקינה מותרת ליבם אם לאו משום שאינה ראויה לילד אני לא באתי לידי מדה זו לשאל דבר זה לרבותי אך בבחרותי ראיתי מרת אוגיי' שהית' זקינה כשמ' בעלה ר' קלונימוס ב"ר יעקב דודתו של ה"ר מנחם והיבם היה רבי הילל וה"ר אפרים ובאו לדין לפני רבותי בועד הקהילות שפיר"א ורמיז"א ומגענצ"א. ואף רבינו אבא מרי היה שם וכפאוה שנתנה בין קרקעות וספרים וכסף ושוה כסף מאה זקוקים לחלוץ והם רצו ליבם ואף על פי שהיו להם נשים ואשר היה ידם עמה היו רוצים לכופם לחלוץ מפני שהיו להם נשים והיבמין אומר תקנת ר"ג מ"ה לא היתה במקום דיחוי מצוה כו' עד וידע אדוני כי נ"ל שמותרת ליבם הואיל והיתה לה שעת הכושר כו' ומדלא הזכיר ספר התרומה דברי רבא ש"מ דלא סבירא ליה כוותיה דאל"כ ה"ל למימר בסיפא דמילתיה לא מבעיא כמו ברישא דאמר לא מבעיא באין לו אשה כו' ה"ל למימר גם כן בסיפא והכי הל"ל ולא מבעיא לרבא דאמר בפרק הבא על יבמתו נושא אדם כמה נשים אלא אפילו לרבי אמי דאמר כל הנושא כו' אלא ודאי לא סבירא ליה הא דרבא וכ"ת מאיז' סבר' פליג על ר"י אלפס דפסק כרבא והא רבא בתראה הוא והילכת' כבתראה ויש לומר מלשון הגמ' דקאמר בפ' הבא על יבמתו על דברי רבי אמי רבא אמר ולא קאמר ורבא אמר שהיה משמע דהגמרא הביאה רבא כחולק ואז שייך לומר דרבא פליג עליה והלכה כבתראה. מה שאין כן כשאמר רבא אמר וק"ל. ואי הלכה כרבי אמי ודאי פשיטא דמצות פ"ו אינה דוחה גזירת הגאון ומדקאמר אפילו לרבי אמי אין כופין לחלוץ שמע מינה מצות יבום עדיפא ליה ממצות פ"ו. ומאד תמיהני איך יעלה על לב לדמות מצות פ"ו למצו' יבום והלא מצות יבום כל כך גדולה שמייבם אותה בעל כרחה כדכתי' יבמה יבא עליה בע"כ ואלו קידושין דעלמא מדעתה אין בעל כרחה לא. ועוד המדקדק בדברי ראבי"ה רואה ומבין דדווק' ביבום מיירי דאית ביה תרתי מצות יבום ואשה הקנו לו מן השמים ר"ל ממילא נפלה לו משמים ולא איהו קעקר לי' לתקנת הגאון ז"ל ולא דמי לנוש' אשה על אשתו דאיהו קעקר ליה לתקנת הגאון אפילו אם הוא במקום מצות פ"ו וזה סברת בעל התרומה וזהו מה שכתב ראבי"ה שהיבמין טענו תקנת הגאון ז"ל לא הית' במקו' דיחוי מצוה כו' ולא טענה שתקנת הגאון לא היתה לדחות המצוה דזה הלשון היה משמע גם כן שלא תקן הגאון נגד מצו' פ"ו. אבל הלשון במקום דחוי מצוה משמע שלא תיקן במקום שכבר באה המצוה ליד זה האדם ואיהו לא בא לעקור אבל ממיל' מן השמים עקרוה והיינו מצות יבום וק"ל. ועוד אוכיח שראבי"ה סביר' ליה דמצות יבום עדיפא ממצות פ"ו כי ז"ל המרדכ"י בריש הבא על יבמתו נשא אשה ושהה עמה עשר שנים כו' ללמדך שאין ישיבת ח"ל עולה לו מן המניין כו' ואהא ברייתא סמכינן בזמן הזה שאנו בח"ל ושוהין טפי מעשרה שנים ואין כופין להוצי' וכן פסק ראב"ן זקיני וכן מצאתי בשם רבינו יצחק ברבי שמואל וגרסינן בס"פ חזק' הבתים משחרב בית המקדש דין הוא שנגזור על עצמינו שלא לישא אשה ושלא להוליד בנים אלא שאין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בו. הלכך לכל הפחות אין כופין להוציא ואפילו בארץ ישראל חייב ליתן כתובה ותנאי כתובה אביאסף עכ"ל. אלמא ס"ל לאביאסף משום דאמרו דין הוא שנגזו' עלינו שלא לישא אשה ושלא להוליד בנים אף על פי שלא גזרו מ"מ גורם שאין כופין להוציא במקום ששהה עמה עשר שנים אע"ג דבטיל מפ"ו ולא אמרינן משום מצות פ"ו ניכוף אותו להוציא כדי לקיים מצו' פ"ו ואלו לענין יבום לא אמרי' דיגרום מה שאמרו דין הוא שנגזור על עצמינו כו' וגזירת הגאון שלא יכופו אותה ליבם או לעשות פשרה עמה אלא יחלוץ. אלא ודאי מצות ייבום יותר גדולה ממצות פ"ו ולית דין צריך בשש. והסברא נותנת משום דפ"ו יש לה היתר אם לא מצא אשה שתרצה להנשא לו או שתורתו אומנותו כבן עזאי אבל הכא מייבם אותה בעל כרחה וכן אפילו מי שתורתו אומנותו שהרי היא זקוקתו ומן השמים הקנו לו. ולמ"ד מצות יבום קודמת והתוס' ס"פ ח"ה מסופקים בדבר דמקשינן התם דין הוא שנגזור על עצמינו שלא לישא אשה תימא והא כתיב פרו ורבו ושמא על אותם שכבר קיימו פ"ו והיינו זרעו של אברהם כלה שלא יוליד אלא בן ובת עכ"ל התו' אלמא דתו' הקש' בלשון שמא. וכ"ת תאמר ראבי"ה ס"ל כתו' דס"פ ח"ה וראבי"ה ואביאסף פליגי אהדדי איברא קבלה היא בידי שראבי"ה הוא אבי העזרי והוא אביאסף וכבר הוכחתי בפסק אחר משתי תשובות במרדכי אחת בפרק קמא דבבא בתרא והאחרת במרדכי במסכת מגילה בפרק בני העיר שראבי"ה הוא אבי העזרי ושהוא אביאסף מההיא דלעיל שכתב בה וכן פסק ראב"ן זקיני ומסיימת אביאסף והדבר ידוע שראב"ן היה זקינו של ראבי"ה כי ראבי"ה היה בנו של רבינו יואל ורבינו יואל היה חתנו של ראב"ן כמוכח במרדכי במסכת ראש השנה בתשובה מעשה היה בשנת תתקמ"ה כו' ושם כתב ורבינו יואל הלוי חתנו דראב"ן כתב איני יכול לעמוד על דברי מורי חמי כו'. וע"ש. ועוד זאת בתשובה דלעיל המסיימת אביאסף מסיימת בתוס' מאלפס ראבי"ה אלמא ראבי"ה ואביאסף חד הוא הרי מכל הנ"ל מוכח שאין הנדון דומה לראיי' אלא כאוכלא לדנא והארכתי בדרוש אולי יבין וישכיל המוחרם וישיב מדרכיו הרעים. כי רואה אני וגם ידוע לי שאין בו לא תורה ולא סבר' לא דעת ולא בינה אלא כשדה בור שאין בו צמחים ראויים לבני אדם אלא שרשי ראש ולענה המזיקי' לבני אדם וסימנך הבו"ר רק אין בו מים אבל נחשים ועקרבי' יש בו וממה נפשך מוכח או אין בו ידיע' ולא פלפול ולא טעם ולא סברא ואינו בר הוראה או אינו בר אמונה או שניהם כאחת ואינם טובים דאילו היתה בו ידיעה כו' היה מוצא לנפשו עזר ותרופה וראייה להתיר על הדרוש כי הדבר נוגע בנפשו ובכבודו והיה לו להראות לאחרים ראייה למה נשאו לבו ליקח שתי נשים. ולא יתלה עצמו בהוראות אחרים ואם אינו יכול למצוא התיר היה לו לחזור מרשעתו אלא ודאי בר עבירה הוא ועל כן אין לסמוך על הוראותיו. וכל הנ"ל מכריחני לומר שמשיא שם רע לאהובי ה"ה מהר"ר אליה מזרחי יצ"ו. ועוד שמתוך התחלת תשובת ראבי"ה מוכח שקודם זאת התשובה כתב ודיבר מזה הדין דהיינו מגזירת הגאון ז"ל וכן הוא והוא ספר התרומ' כדלעיל שהביא המרדכי קודם התשוב' מראבי"ה ואין מפסיק ביניה' וא"כ אי ראה תשובת ראבי"ה א"כ ראה ג"כ מה שכ' ס' התרומ' ובר מינן לחשוד הרב הנ"ל שירא' ס' התרומ' שאוסר משום גזירת הגאון או לאו משו' דממילא נפלה ליה כו' ויורה לקולא כדעת ראבי"ה כפי מה שהוא מבין דעת ראבי"ה ולא יחוש שמא נקרא עליו המקרא עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו כל המגיד יגיד. ועוד כפי מה שהוכחת שהאביאסף הוא ראבי"ה אם כן מוכח שראבי"ה אוסר בעלמא שלא במקום יבום משו' גזירת הגאון ואינה מועיל לו מצות פ"ו ואם כן אין שום דעה שמתרת בעלמא לישא שתי נשי' ספר התרומה אוסר ראבי"ה אוסר רא"ם אוסר כי ז"ל האגוד' והרא"ם היה נוהג להתיר בשעת חליצה חרם לישא שתי נשים שלא תהא חליצה פסולה סמ"ק אוסר כי ז"ל ואם יש לו אשה אחרת מנדין אותו להדיא עד שיחלוץ וכן הטור א"ה מביא הסמ"ק ואינו מביא שום דיעה החולקת על הסמ"ק רבי אביגדור ורבינו שמחה ורבינו שמריה אוסרין כי ז"ל בתשוב' כת' הר"ר אביגדור כהן מי שהיה נשוי אשה ונפלה לפניו יבמה קבלתי ממורי רבי שמח' בש' רבי שמריה שבזמן הזה כופין אותו לחלוץ וראייתו מדתנן בפרק ב"ש הנודרת הנא' מיבמ' בחיי בעלה כופין אותו לחלוץ לה אף על פי שהיא גרמה הואיל ולא נתכוונ' לכך כ"ש הכא שלא גרמה היא כלל אלא גזירת רבינו גרשון מ"ה היא מבדלת ביניהם עכ"ל. ר"י א"ז אוסר כי ז"ל עכשיו שגזר הגאון על שתי נשים ופשטה הגזיר' והיה היבם ברצון מייב' אלא שהוא אנוס בתקנתא דרבנן שאינו יכול ליבם אין להפסיד מה שבידו מה שירש מאחיו ולמדתי זה מדברי ר"י הלבן ז"ל שכתב בתחילת מסכת כתובות אהא דמסיק חלה הוא מהו התם טעמא מאי משום דאנוס ה"נ הא אנוס או דילמא התם אניס בתקנתא דתקינו לה רבנן וכתב ר"י הלבן מכאן אני מדקדק דכל אניס בתקנתא דרבנן אין לו להפסיד מה שבידו ועכשיו אם אמר היבם איני רוצה לחלוץ ליך עד שתתן לי כך וכך דוחקין אותו עד שיחלוץ דהשתא כמו תקנתא דרבנן היא שאינו יכול לישא אשה אחרת. וגדולה מזו שנינו ביבמות פר' בית שמאי המודרת הנאה מיבמ' בחיי בעלה דכופין אותו שיחלוץ לה אף על פי שכמו מקצת פשיעותא היא וכל שכן כה"ג שאי' מניחין את היבם לדוחק' לשום דבר אלא כופין אותו לחלוץ עכ"ל. הכא נמי הואיל ואניס בתקנתא דרבנן שאין יכול לייבם שאין לו להפסיד מה שירש מאחיו יצחק ברבי משה נב"ה עכ"ל ר"י א"ז הרי שסובר דגזירת הגאון דוחה מצות יבום ולא אמרינן דבמקום מצוה לא גזר אע"ג דממילא נפלה ליה ומן שמיא הקנו לו עוד שמעינן מיניה דגזירת הגאון חשיב' ליה כתקנ' שגזרו חכמי התלמוד וזהו דבר גדול מכל מקום אין לעבור פיו כי היה חכם גדול וחסיד ותלה עצמו באילן גדול בר"י הלבן עוד שמעינן מיניה דגזירת הגאון פשטה. ודבר זה כבר כתבתי דבכל מקום סתמא נהגה אם לא שידוע לנו שלא נהגה ועל זה הבאתי ראייה מלשון התקנ' ואין להאריך. אמנם כל הנ"ל הכריחני שלא לתלות בוקי סריקי במהר"ר אליה מזרחי יצ"ו לומר שהוא התיר וראייתו מראבי"ה. אבל לבי אמר לי שהוא פסול וזיוף והמוחרם כתב כל זה כי נהג בשכבר להצטרף לכה"ג בענין העדות הפסול שנגבה בסוד בקורפ"ה. וכאשר נעשה אולי שזייפו תקנה במקום סכנה אף על פי שבזייוף זה אין להם להחללים לא תרופה ולא תקנה כי גופי העדיות בשמותם ובקיומם בידי וביד כת הכהנים יצ"ו וכן יש קונטריס אחד ביד כת הכהני' שולח להם באותו זמן על ידי ספן אחד כי חששתי פן יבא לידי החללים אמרתי טובים שנים מן האחד כי באולי יבא לכל הפחות אחת ליד כת הכהנים יצ"ו והחוט המשולש לא במהרה ינתק והיינו אותו שלי שהוא בידי כולם כתוב בהם סכנה אבל הם זייפו תקנה. אמנם האמת עושה דרכו והוא שאני לא כתבתי שום שם משמות העדים מפני הסכנה שמא החללים ימסרו אותם בעש"ג וכן נתבקשנו מן העדי' ומ"מ חששתי שמא מ"מ יבינו מאיזה קורבה או כה"ג מי הם העדים ונמצא שעל ידי יבאו העדים לידי סכנ' והדב' הזה ידוע יותר לכת הכהנים ממה שאני יודע כי אצלם ובתוך החללים הם יושבי' ויודעים טבעם ואיזה דבר הוא סכנה ועל זה כתבתי להם שיעיינו דקדוק יפה על העדיות בכל מקום שנראה שח"ו יש בו סכנה תמחקו כי אתם היודעים ובדברים אחרים ת"ל איני צרי' לדקדוק' כי אני יודע כמוה' ואפשר יותר מהם אבל לשון שח"ו יש בו תקנה תמחקו ממקומו הוא מוכרח שהוא זיוף ולא תיקנו בזה פסול כהונה ונוכל לו' מה מהני ליה רמא' ברמאותי' וזייפנא בזייפנותיה ודרך משל לסימנ' בעלמא הוא ענה אשר מצא את הימים הוא היה פסול לפיכך הביא פסולים לעולם ואולי לעתיד יתן את הדין אם אתבע עולבני מההוא תלמיד שאינו הגון והנהו דעמיה וגם מזה לא אאריך כעת. אכן גליתי דעתי למה אני מסכי' שמהרר"א מזרחי לא הסכים עם המוחר' כי אין אנו יכולי' להתיר גזיר' הגאון ז"ל ומה מאד אני מתמיה על המשכילים דרי קהילת קורפא החרדים על דבר ה' יצ"ו למה מועלים ומקילין בחרם הגאון ר"ג מ"ה ז"ל הלא אין ספק בדבר כאשר ימצאו פסקי הראשון ביד אהובי ה"ה מהר"ר מנחם רוש"ו יצ"ו וגם דבריי האחרונים ימצאו ביד הישיש ומשכיל אהובי הח"ר עזרא רוש"ו אחיו יצ"ו ולא מבעיא אחרי שקיום החרם בשב ואל תעשה שלא היה להם להקל אלא אפילו היה בקום ועשה לא היה להם להקל בחרם הגאון ז"ל. וכ"ש וק"ו אחרי שהמוחרם עבר גם כן תקנתם דכל העובר על תקנת הצבור בר מלקות הוא כאשר פסק רש"י והמרדכי מביא בשבועות וכן פסק הסא"ז בסוף הלכות מ"ק. לכן הנני מזהירם כפי הכח הניתן לי שלא ימעלו עוד בחרם הגאון ז"ל ובקשתי להח' עזרא רוש"ו הנ"ל שיאמר ויודיע ברבים אשר כתבתי בזה הדרוש במה שידוע לו על כן מכל הנ"ל דבר פשוט הוא כביעתא בכותחא גרשון בונ"ו פאצ"ו הנ"ל הוא מוחרם ומנודה לשמים ולבריותיו להקל בזה כלל גם אין לסמוך על הוראותיו ולא מבעיא הוראות הנוגעים בעריו' ועדיות אלא אפילו סתם הוראות. ואשר הורוני מן השמים כתבתי נא' הטרוד יודא מינץ.