אור ברסלב

שות מהרי מינץ· רבי יהודה מינץ

ט

ח

אשר שאלת עמיתי ידידי ידיד ה' האלוף הר"ר מנחם רפ"א כ"ץ יצ"ו על אודות בנך היניק וחכים היקר החרש משלם קיזי רפ"א כ"ץ יצ"ו. אשר נולד בשנה פשוט' באדר ויהיה בר מצוה בשנה מעוברת מה יהיה משפט הנער ומעשהו להיות גדול מן התורה מאיזה חדש מנינן ליה או מאדר הראשון או מאדר השני. אתה אהובי האלוף הזכרתני ותדע גם כ"ת הרי הוא כמו ארבעים שנה שאלני אביך זקניך האלוף מהר"ר משלם קוזי ז"ל דרך חידה איך נמצא שראובן נולד קודם שמעון ושמעון יהיה בר מצוה קודם ראובן כמה ימים והוא שראובן נולד בסוף אדר הראשון ושמעון נולד בתחלת אדר השני. והשנה של י"ג יהיה שנה פשוט' וא"כ שמעון שנולד אדר השני יהיה בר מצוה לא' באדר. וראובן שנולד בכ"ט לאדר הראשון יהיה בר מצוה לכ"ט באדר דהיינו כ"ח ימים אחר שמעון. ומכל מקום נראה לי אם היו תאומים לוקח ראובן חלק בכורתו כי בפטר רחם תליא מילת' וכמדומ' שכעין זה ראיתי באשירי או בתשובותיו ואין לחוש בזה כי נמצא לרוב שיש לאחד ה' עיבורי' בי"ג שנים שלו ולאחר רק ד' עיבורין וכן לעניין בת ג' שנים ויום א' או בן ט' שנים ויום אחד כגון שנולדה בסוף שבט שנת ו' למחזור יהיו לה ב' עבורים קודם שתהי' בת שלש שנים ויו' אחד דהיינו ל"ח חדשים ואם תולד בניסן שנת ו' או בשנת ז' למחזור לא יהיה כי אם לז' חדשים וכן בעניין חדשים שלמים וחסרים. וכן אם יולד א' בכ"ט באדר בשנה פשוטה ונתעברה משו' אביב כדי שתהיה תקופ' ניסן בחדש האביב ואז אינן צריכין לעבר השנה כדאיתא בפרק קמא דסנהדרין ובפרק קמא דר"ה וכשיגיע שנת י"ג יהיה השנה פשוטה ויהיה אדר חסר כדרכו יהיו שניהם בני מצוה בא' בניסן אע"פ שאחד מהם זקן מחבירו יום אחד. וכן זה נראה לי דבר פשוט אם אחד נולד באדר ראשון ואח' באדר שני ובשנת שלש עשרה יהיה גם כן עיבור אז ודאי היינו אומרים הנולד בראשון יהיה בר מצוה באדר הראשון והשני בשני ואמרי' סוף דינא כתחל' דינא והאי בדידיה והאי בדידיה ולא אמרינן שגם לראשון נתעברה השנה וחדש אחרון עולה לכאן ולכאן כלומר לזה ולזה אלא אמרינן מי שנולד בחדש העיבור נתמלאה סאתו ושנתו בחדש העיבור ומי שנולד בחדש הפשוט נתמל' סאתו ושנתו בחדש הפשוט. ולעניין שאילתין נ"ל דיהי' בר מצוה באדר השני דנתעברה השנה נתעברה לו ויהיו לו ה' עיבורין בי"ג שנים. כי נמצא בתשובה וז"ל על עסק הנער שהגיע לי"ג שנה אם חדש העיבור בכלל נ"ל דודאי אינו מן המניין מדאמ' בירושלמי דמהירות סימנין ואיחור סימנין ושלשה שנים של בתולה תלויה בעיבור החדש של השנה שנא' אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי פירו' גומר ומסכים עם ב"ד של מטה בעיבורם ואם עברו השנה בתוליה חוזרין. וה"ה לתפלה ולסימני גדלו' ונערות ולי"ג שנים חדש העיבור בכלל. וכן משמע פרק השואל גבי מרחץ וגבי משכיר בית לחבירו עכ"ל והנה אף על גב דמשמע שהשאלה היתה על חדשי העבורין אם הם נחשבים בפני עצמן או נכללו בכלל השנים י"ג חדשים של שנת העיבור לשנה אחת. וע"ז השיב נ"ל דודאי אינו מהמניין כו' והי"ג חדשים נחשבים שנה אחת ולבסוף חזר וכתב חדש העיבר בכלל מכל מקום בעיין איפשיט' דה"ה בסוף כמו נדון דידן חדש העיבר בכלל ונחשב כאילו היו השני חדשים חדש אחד והדע' מכרעת כן שהרי אילו נולד בתחלת ניסן אז היה פשיטא שהב' אדרין כחדש אחד הכא נמי לא שנא:

וכן מוכח מדבריו מראייא שהביא מן הפסוק לאל גומר עלי ופיר' גומר ומסכים עם ב"ד של מטה ואם עברו השנה בתוליה חוזרין והיינו בסוף הג' שנים. הרי לפנינו בהדיא שגם בסוף הג' שנים נותנין לה חדש העיבור אם נתעבר' השנה ולא נתמלא לה שנת ג' עד סוף אדר השני, ופסק דה"ה לגדלות ונערות ולי"ג שנים. והיינו כנדון דידן ואם נולד בתחלת אדר בשנה פשוט' ובשנת י"ג עברו השנ' בט"ו באדר הרי זה חוזר לקטנותו עד ט"ו באד' השני ולקמן אמרי' בו יותר אי"ה. והא דנקט ועברו השנה דהיינו ודבר זה אי איפשר למצוא מידי שנה בשנה ולא נקט עיבור חדש שנמצא יותר י"ל משום דבפרק יוצא דופן בבעי' דהני' בתולים אי מיזל אזלי ואתו או דילמא אי תצודי הוא דלא מתצדים כו' קאמר אי אמרת מיזל אזלי ואתו שהות הוא דלא הויא להו דהדרו ואתו נקט חדש העיבור ולא יום אחד דהיינו עיבור החד' דשמא יום אחד לא סגי לבתולי' דליהדרו וליתו ואין להקשו' כלל למה לא פשט הבעיא מירושלמי דהני בתולים מיזל אזלי ואתי דהבעיין ודאי לא ידע דבר אלא הפשטן דהיינו רב חסד' ניחא ליה לפשוט ממתניתין דתנן פחות מכן כנותן אצבע בעין מדמעת וחוזרת ומדמעת אף בתולי' מיזל אזלו ואתו. ואיפשר שהירושלמי מפרש המשנה דפסק' ופשוט למתני' דהני בתולים מיזל אזלי והדרי משום מדרש דקרא לאל גומר עלי כו'. וכה"ג איתא נמי בתלמוד דידן בסוף בנות כותיים אמתני ר' יהודה אומר דיה חדשה ומייתי עלה בגמר' תני רבי יודא אמר משום רבי טרפון דיה חדשה ויש בדבר להקל ולהחמי' כו' ע"ד אמר רב אדא בר אהבה ש"מ קסבר רבי יודא שיפורא גורם ופירש רש"י שיפורא שופר שתוקעין בו בית דין בקידוש החודש. והתוספות כמו כן כ' ז"ל שיפורא גרים פירוש שופר שתוקעי' בר"ח בקידוש החדש תשיעי של עיבור. וא"ת והיכי מוכח דחדש לבנה גורם כו' אלמא סבירא ליה דאם עברו ב"ד החדש וקדשו החדש ביום ל"א אמרינן שיפורא מיום ל"א גורם להחשיב מאז חדש תשיעי ולא מיום ל' והיינו לאל גומר עלי ומסכים עם ב"ד של מטה ואם לחשך אדם לומר מדקאמר ש"מ קסבר רבי יודא שיפור' גורם אלמא לית הילכתא הכי וכ"ש כיון דפליג עליה רבי יוסי בסיפא דאין קושי יותר משבועים ורבי יהודה ורבי יוסי דקאמ' הלכה כר' יוסי ויש לומר דשאני הכא דרבי יודא משום ר' טרפון קאמר ועוד דבעניין שיפורא גורם לא פליגי גם מל' ש"מ קסבר ר"י שיפורא גור' אין ראייה דאין הלכה כרבי יהודה דדווקא כההי' דפ"ק דחולין גבי הא דפריך מנא הא מילת' דאמור רבנן זיל בתר רובא כו' עד דאלת"ה לרבי מאיר דחייש למיעוט ה"נ דלא אכיל בשרא. וכ"ת ה"נ פסח וקדשים מאי איכא למימר. ופירשו התוס' לרבי מאיר דחייש למיעוטא כו' מדקאמר לר' מאיר ולא קאמר היכי אכלינן משמע דלא קיימא לן כרבי מאיר דחייש למיעוטא היינו דווקא התם משום דמנהג פשוט הוא דכל העולם אוכלים בשר ה"ל להביא ראייה ממנהג פשוט והוה ליה למימר היכי אכלינן בשרא כדאיתא במסכת סופרים והמרדכי מביאו ר"פ הפועלים שאין הלכה נקבע עד שיהא מנהג אלא ודאי לדידן דלא חיישינן למיעוטא אין להוכיח כלום מכל מקום לא אמרו התוס' אלא משמע דלא קיימא לן כו' משום דאיכא למידחי ולמימר דנקט רבי מאיר כדי לומר וכ"ת אין ה"נ כו' אבל אם קאמר הכא ש"מ קסב' ר"י כו' אין להוכיח דאיכא למימר דנקט רבי יודא משום דמדבריו שמעינן הדין. ולעולם הילכתא כותיה ותדע דכן הוא דקיימא לן דשיפורא גורם דהכי איתא באגודה בפ' בנות כותיים וז"ל שיפור' גורם פירש ר"י לא קיימ' לן כרבה תוספא' פ' הערל נמצא בתשובה אשה נתעברה סוף ניסן וילדה תחלת כסלו ובעלה היה בארץ רחוקה עד סוף ניסן שנתעברה והיו מרננין אחר הולד והגדולים הכשירוהו עכ"ל. אלמא דקיימא לן בהא כרבי יודא וק"ל. ועוד נ"ל להביא ראייה מן התוספת ס"פ קונם יין במסכת נדרים וז"ל חדש העיבור אדר הראשון הוא ולא אדר השני תדע שהרי אדר הראשון מל' יום שני מכ"ט. ועוד דמגילה ופורים בשני אלמא ראשון חדש העיבו' עכ"ל. ואם כן כיון דאדר הראשון הוא ודאי חדש העיבור מסברא יש לנו לומר אלו נולד בניסן ובשנת י"ג יהיה עיבו' הדבר פשוט דאמרינן שבניסן יהיה בר מצוה ולא באדר הראשון שהוא חדש העיבור ולא נקרא אותו אדר אלא שבט. ואלו קרא אותו שבט פשיטא שהיינו אומרים שהיה בר מצוה באדר כדפירש מאלו נולד בניסן ה"נ ל"ש וכי בשביל קריא' שם שקראו לו אדר נכניס זה להיות בר עונשין ח"ו ולא נאמר נתעברה השנה נתעברה לו. הלא קריאת השם לאו משו"ה אתא אלא מפני שאדר הוא חדש האחרון לחדשים נתנו לו זה השם כי מר"ה עד סוף אדר מעברי' השנה ולא קודם לכן אם לא לצורך גדול. אבל ניסן הוא ראש לחדשי השנה וגם תקופו' שהן על סדר ימות החמה מניסן מנינן והעיבור הוא ממלא פגימתו להשלים חדשי הלבנה לחדשי החמה כדאמר רב פפא בריש פרק שני דסנהדרין ש"מ שתא בתר ירחי אזלא ופירש רש"י ש"מ מהא דקתני ולא בג' בעיבור שנה שת' בתר ירחי אזל אחרי ירחים הראוים להיות אם לא נתעברה הולך קור וחום של שנה וצנה הראוין במרחשון הוא בתשרי כשמתעברת ומטעם זה סמכוהו לאדר וקראוהו אדר כי אין לנו אלא י"ב שמות לי"ב חדשי השנה וכולם שמות פרסיים אשר למדנו בגלות ושבעה מה' נמצאים במקרא לפי דעת רבי שלמה בר אברהם בעל הפירחון וכמו שקראוהו אדר היו יכולים לקרותו שבט ובתר שמיה לא אזלי' כדפי'. ועוד סברא גדולה כיון דע"כ אדר הראשון הוא חדש העיבור והוא המשלים חסרון מכל חדש וחדש הלבנה שעברו עד חדש העיבור להשלים עד היתרון ומכל חדש וחדש מחדשי החמה שעברו עד כאן ולפעמים שחדש העיבור אינו מספיק להשלים מה שעבר ולכך לפעמים רק שנה אחת בין שני עיבורין כגון שנת ששית ושמינית ושנת י"ז וי"ט. ואם כן אם אינו משלים לחדשים שעברו כל שכן שאינו תשלומין לאדר השני שאחריו ואם כן על כרחינו כיון שאינו בא אלא להשלים אינו במקום אדר השייך לשנה זו וכיון שעדיין אדר השייך לשנה זו לא הגיע. איך איפשר לומר שזה שנולד באדר בשנ' פשוט' יעלה לו עתה בשנת העיבו' אדר הראשון שהוא תשלומין לחדשים שעברו יבא להשלי' לזה שנת י"ג שלו ולהביאו לכלל עונשין ח"ו ועדיין אדר שלו לא הגיע אלא פשיטא נותנין לו אדר השני כדינו וגם אדר הראשון. ואמרי' נמי לתא דידיה גרם לו שנתעבר' השנה ואף על גב דגדול המצוה ועושה כו' ואם כן נאמר דחוב הוא לו שאנו מאחרי' גדלותו וי"ל דה"מ גדול שיש לו דעת וכח והרגל גדול מה שאין כן בזה שעדיין רך בשנים ובכל אלה וק"ל. וכן הדין במשכיר בית לחבירו ונתעברה השנה נתעברה לשוכר כדאיתא בפרק השואל והיינו נמי לתא דידיה ואימר מזלו גרם ויהבינן ליה כל חדש העיבור ולא מחלקין אותו לחדשים שעברו קודם שנשכר לו הבית ולא יגיע להשוכר מחדש העיבור כי אם היתרון משנה אחת ואילו שכר הבית באדר בשנה פשוטה ונתעברה אחר כך אמרת נתעברה לשוכר דהא סתמא קתני נתעברה לשוכר ל"ש שכרו באדר ל"ש שכרו בניסן וזהו שכתב לעיל בתשובה וכן משמע פרק השואל גבי מרחץ וגבי משכיר בית לחבירו והיינו כדפי' וזהו דומה למה שכתב באותו תשובה לעיל מיניה בענין בתולים ואם עברו השנה בתוליה חוזרין. וה"ה לענין גדלות וקטנות יחזור לקטנותו כדפרישית לעיל וקצת יש לי ראייה דנתעברה לשוכר סתמא קאמר אפילו שכרה באדר ואחר כך נתעברה נתעברה לשוכר כי ז"ל הספר א"ז המשכיר בית לחבירו לשנה נתעברה השנה נתעברה לשוכר לחדשים נתעברה למשכיר כו' מדקאמר לחדשים נתעברה למשכיר ולא קאמר רבותא טפי שכרה לשנה ונתעברה נתעברה למשכיר והוא ששכרה באדר. אלא נתעברה לשוכר אבל לחדשים כל חדש וחדש חדש בפני עצמו. אף על גב דשניהם נקראין אדר דכה"ג לא אזלינן בתר שמיה כדפרישית ומה שכת' הספר א"ז אח"כ המשכיר בית לחבירו עד אדר זה אומר עד אדר ראשון וזה אומר עד אדר שני או עד סוף אדר זה אומר עד סוף אדר ראשון וז"א עד סוף אדר שני חולקין ביניהם עכ"ל זה אינו סתירה על נדון דידן דהתם בתנאם ובדבור תליא מילת' מה שאין כן בנדון דידן וזולת זה דברי הסא"ז צריך עיון מפרק קונם יין דתנן התם קונם יין שאני טועם השנה ונתעבר השנה אסור בה ובעיבורה. עד ר"ח אדר עד ר"ח אדר הראשון. עד סוף אדר עד סוף אדר הראשון וע"ש בגמרא גם בדברי הרא"ש. ומה שאני נוהג להורות לשואלי על התענית מיום שמת בו אביו או אמו אם יתענו באדר הראשון או בשני שיתענו בראשון. וכן נהגתי להורות מימי קדם מטעם שאפרש ואח"כ ראיתי בתשובת שאירי ההרר"י ווייל ז"ל שכתב שמהרר"י ס"ל ז"ל הורה להתענות בשניהם ודעתו ר"ל מהררי"ו לצום בשני מדאמר בנדרים הנודר עד אדר אם לא ידע שהשנה מעוברת עד אדר הראשון ואם ידע שהשנה מעוברת עד אדר השני וה"נ הכא ידע בגו"ח י"א י"ד י"ז י"ט. ואני רגיל להורות כמו מהרר"י ז"ל עד כאן לשונו. ולי נראה דיום שמת בו אינו בכלל נדרים שאדם נודר מדאמרי' בפרק ג' דשבועו'. אהא הרי עלי שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין ביום שמת בו אבא ביום שמת בו רבו ביום שנהרג בו גדלי' בן אחיקם כו' ואמר שמואל והוא שנדר ובא אלמא סתמא לאו נודר ובא. הוא אלא במנהג תליא מילתא וראייה דלועזים אינם מתענים אותם ורובם אינם מתענים אפילו בתענית הכתובים זולת ט' באב ותענית אסתר נוהגים מצד מנהג. וכיון דמנהגא הוא אמרי' כאשר נהגו כן הוא. לכך נראה דאין לדמותו לנדרי' ואפי' אם אמר ונדר אצום ביום שמת בו אבא ולא הזכיר אדר אין לדמותו לנדרים אלא דווקא כשמזכיר אדר וידע בעיבור דשתא אמרינ' דאדר שני קאמר כיון דאדר ראשון הוא חדש העיבור כדפי' אמרינן האי גברא מדלא פי' סתמא אדר קאמר דהיינו אדר השני ועוד יש להאריך ועת לקצר ולכך מסתברא לי טעמא דידי דסברא לומר דזה המנהג בא או משום דביו' שמת בו אבא או רבו איתרע מזליה או משום כפרה לאביו או רבו דגם על רבו אומר הריני כפרת משכבו וברא מזכה אבא ולא אבא בריה כדאיתא בפרק חלק ולכך מתענה דווקא ביום המיתה ולא ביום הקבורה וכן פסק האגוד' בשבועות בפרק הנ"ל ואומר בו קדיש כההוא עובדא דר' עקיבא שלמד בריה דההוא גברא לומר ברכו לס"ת וכדאיתא בתנא דבי אליהו רבא קטן האומר קדיש מציל אביו מן הפורענות וכיון דמהאי טעמא נהגו להתענות או מטעם כפרת אביו או מטעם שניהם ראוי וסברא לומר דמי שמת אביו או אמו או רבו באדר בשנה פשוטה ובשנה שאחריה עיבור פוסק מלומר קדיש בשבט דלא לשויי' רשע כי משפט רשעים י"ב חדשים כדתנן במסכת עדיות פ"ג י"ב חדשים משפט דור המבול י"ב חדש משפט איוב י"ב חדש משפט מצראי י"ח משפ' גוג לעתיד לבא י"ב חדשי' משפט רשעי' י"ב חדש שנא' והי' מידי חדש בחדשו ר' יוחנן בן נורי אומר מן הפסח ועד העצרת שנא' ומידי שבת בשבתו ע"כ ופירוש מעדיות אין לי ומסתברא דר"ל מן מידי חדש בחדשו קדריש דמשפט רשעים מידי חדש שבו נפטר משפטו עד שחוזר אותו חדש דהיינו חדשי הלבנה דשייך לומר עליה חידוש מה שלא שייך על חדשי החמה שאיננה מתחדשת בעצמה אבל הולכת ממזל למזל ואצל המזל איכ' חידוש ולא בעצמותה ויכול להיות שנקראו חדשי החמה בשתוף השם ואגב חדשי הלבנה שיש חידוש בעצמותה אבל במקרא לא נמצא ובערוך חדש כתב וז"ל ומנלן שהלבנה נקראת חדש דתנן מי שראה את החדש ואינו יכול לילך ברגליו עכ"ל. ואם כן מי שנפטר בשנה פשוטה אם נתעברה השנה אחר כך נגמר דינו ומשפטו באדר הראשון ואם כן שם שייך התעני' והקדיש וכן בכל שנה. ואין לומ' כלל דהשני אדרין חשובין גם לזה כחדש אח' לדינו ומשפטו חלילה כי לעוות אדם בריבו ה' לא צוה ולכן אי משום כפרה הוא למה יאחר כפרת אביו או רבו ולא יביא כפרתם ביום כלות משפטם דהיינו ביום טהרתם ביום אחר כלות דינם ומשפטם אחר כלות י"ב חדשי לבנה ואי משום דמתרע מזליה ביום ההיא ביום שמת בו אביו כו'. מכל מקום אף על גב דבא על פורענות בר מינן ותנן בפרק קמא דמגילה זמן עצי הכהנים וט' באב כו' מאחרים ולא מקדימין ומפרש בגמ' תשעה באב פרענותא הוא ואקדומי פורענות' לא מקדימנ' וי"ל דשאני הכא דתעניתא רפואה ותקנה למה שנרמז לו מן השמים ודומה ממש לתענית חלום דמתענה בו ביום ואפילו בשבת ועונג הוא לו תעניתו משום דרפואה ותקנה הוא למה שהראו לו מן השמים וקל להבין. ולכך יש לחלק בין ענין תענית לעניין בר מצוה. ואיפשר אם הייתי יודע מתחילה תשובת מהררי"ו ז"ל הייתי משיב לשואלי יש מורים כך וי"א כך והייתי מניח הברירה להם. ואני הנראה לעניות דעתי כתבתי נאם הטרוד יודא מינץ:

תוכן העניינים

שות מהרי מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה