אור ברסלב

שות מהרי מינץ· רבי יהודה מינץ

ז

ו

שלום לכם אהובי המשכילי' דרי ק"ק דטער"וויזי יצ"ו רברבי' עם זעיריא יצ"ו. מהודענ' למעלת כבודכם יצ"ו. כי נתעוררתי על שלשה דברים אודיעכם דעתי הקלושה מצד האמת ותקון הקהיל' והשלום ואלו הן. אחד על דבר בניין בה"כ בית אלהינו מקדש מעט כי לפי הבניין המסודר והנעלה על פי הממונ' או הממוני' על פי הקהל יצ"ו על הבניין הזה יחסרו מעט מעות להשלים הבניין באופן נאות לשם ולתפארת ומצד החסרון מהנדזין על הממוני' ומתקוטטים עמהם לאמור לא היה לכם לבנות כך אלא כך כדי למצא עילה לסוג אחור לבלתי נתון זרע למלא החסרון אשר יחסר בבניין. ב' על דבר המקוה לעשות מקוה בין היהודים במקום צנוע כדי לטבול בזמנה ולחזור לביתה עם חשיכה ולרחוץ ולטבול במתינות ובלתי אימה ויראה ופחד לא בהליכה ולא בחזירה לא מערלים ולא מפריצים ויש שאינם חוששין לכל זה. וי"א שאינם רוצים ליתן להוצאה זו. ונותנים טעם לדבריהם שנשותיהה זקנות ואינם צריכים לטהרת מקוה. ג' על דבר הכנסת אורחים על פי פתקין הנחלקין מן הקלפי כפי ההזדמנות. ויש מהם אומרים שהאורח יקח הפסק' מן הקלפי ולא הפרנס כדי שיתבייש העני ולא יוסיף לבא עוד והמתנגדים אומרים דכל כה"ג לא מקרי הכנסת אורחים אבל נקרא הוצאת אורחים אלא המנהג שהפרנס מוציא הפתקין נותן אותן לארחי ופרחי ואין לשנות המנהג ולא לבייש העניים. ע"ד כא"ן דב"רי ריב"ת בשער"יכם. ובהיות שהכתיבה קשה בחרתי בקצור אמנם תשובה אחת בתשובות המיימ' אעתיק לכבודכם ובה תחזו וממנה לא תזועו ובה תהוו ותבינו שורש הדרשים הנ"ל. והיא מתשובת מהר"ם ז"ל אשר רוב מנהגינו ובפרט מנהג האשכנזים יצ"ו לילך אחר דעתו כי הוא הי' מן האחרונים וידע דעת כלם. והכי איתא בהדיא בהג"הה במיימ' בפ"ח מהלכות פסח והיינו אפי' במקום דרבים מן הגאונים פליגי עליה. כל שכן וק"ו במקו' דליכא מאן דפליג עליה דעבדינן כוותיה. וז"ל התשובה על אשר שאלת אלופי ומיודעי ה"ר אברהם הלוי אם יש קטטה בין קהלכם ואינם יכולים להשוות דעתם לברור ראשים בהסכמת כלם. וזה אמ' ככה. וזה אמר ככה ומחמת חילוק לבם בטל התלמוד ומדת הדין לוק' ואין אמת ומשפט ושלום בעיר ולא בכל המלכו' הנגררי' אחריכ' איך יעשה נרא' בעיני שיש להשיב כל בעלי בתים שנותנין מס ויקבלו עליהם ברכה שכל אחד יאמר דעתו לש"ש ולתקנ' העיר וילכו אחרי הרוב הן לברור ראשים הן להעמיד חזנים הן לתקן כיס של צדקה הן למנות גבאים. הן לבנות הן לסתור בבית הכנסת הן להוסיף ולגרוע ולקנות בית חתנות ולבנות ולסתור בו ולקנות בית האופים ולבנו' ולסתור בו סוף דבר כל צרכי הקהל יעש' על פיה' ככל אשר יאמרו ואם המיעוט ימאנו ויעמדו מנגד מלשמור ולעשו' ככל הכתוב יש כח ביד הרוב או מי שימנו הרוב עליהם לראשי להכריח' ולכפות בין בדיני ישראל בין בדיני האומו' עד שיאמרו רוצים אנו. ואם יצטרכו להוציא ממון על ככה המיעוט יתנו חלקם באותו ממון והמסרב מלומר דעתו על פי הברכה בטלה דעתו וילכו אחרי רוב מקבלי הברכה. סוף דבר כופין בני העיר זה את זה לכל צורכי העיר שהן צריכין הרבה כההיא דתניא בתוספתא דב"מ כופין בני העיר זה את זה לבנות להן בית הכנסת ולקנות להן ס"ת נביאים וכתובים וכופין בני מבוי זה את זה לעשו' להן קורה ולחי למבוי כו'". אף על פי שאין זה צורך גדול כל כך אפ"ה כופין כל שכן שאר עניינים הצריכין להם יותר והיה זה שלום הע"ני מאיר בר ברוך ז"ל עכ"ל, ומעתה אהובי שיתו לבכם למסילה העלה בית אל ואל תטו מן הדרך אשר הראה לנו הגאון ואשר הורה ופסק ימין ושמאל כי דרכיו דרכי נועם וכל נתיבותיו שלום. הרי סידר שיש להשיב כל בעלי בתים שנותנין מס כו'. אחר כך פסק דרך פרט וילכו אחרי הרוב הן לברור ראשים כו'. אחר כך פסק דרך כלל סוף דבר כל צרכי הקהל יעשה על פיהם ככל אשר יאמרו ונעשה הכלל מוסיף על הפרט. והיינו אפי' דבר שאינו דומה ממש לפרט הקודם וזהו מד' בתורה פרט וכלל נעשה כלל מוסיף על הפרט כדפירש. אחר כך בסיום דבריו כתב עוד כלל אחר סוף דבר כופ' בני העיר זה את זה לכל צורכי העיר שהן צריכין הרבה כו' ע"ד וכופין בני מבוי זא"ז לעשות קור' ולחי אע"פ שאין זה צריך כ"כ אפ"ה כופין כ"ש שאר עניינים הצריכין להם יותר. עוד איתא במר"דכי פ"ק דב"ב אהא דכופין בני העיר זא"ז לקנות להם ס"ת כו'. גם כן בשם מהר"ם דה"ה להכניס אורחים ולחלק להם צדקה. וכן אם אין שם מניין ורוצים להשכיר מנין כו'. הרי לפנינו מכל הנ"ל דכל דבר שהוא תועלת או תיקון לקהל או לרוב הקהל לומדין מדבר הדומ' לו אף על פי שאינו דומה ממש. דהא כל הני שהוזכרו בתשובת מהר"ם או רובם אינם מצויים לא במשנה ולא בברייתא ולא בתוספתא ולא הוזכרו בתלמוד אלא יליף להו בדמיון מההיא דכופין בני העיר זא"ז לקנות בית הכנסת ס"ת נביאים וכתובים ומההיא דבני מבוי כופין זא"ז לעשות קורה ולחי ואף על גב דאין דומין ממש ואמר אחרי רבים להטות כמה שמסכימים הרוב אף על פי שהמיעוט המתנגדים נראה להם שטענותם חזקות הרי הם בטלי' ברוב ואין שומעין להם כמו שאין שומעין אם טענו לא נכניס אורחים לא נחלק צדקה לא נשכיר מניין וכי לעניין לחי וקורה אם טען למה אתן לתקנם כדי להכניס ולהוציא בשב' אני איני רוצה להכניס ולהוציא או אינו צריך להכניס ולהוציא או לכלנו אין צריך לנו כל כך בתקנה זו כמה שכתב מהר"ם בעצמו על לחי וקורה בסוף התשובה הנ"ל שאין בה צורך כל כך אלא כופין זה את זה כו'. אלמה דאין מקבלין טענותם ואין שומעין אליו. וכן גבי בני העיר שכופין זה את זה לקנות ספר תורה נביאים וכתובים אם טוען אחד מהם לא אסייע לכם באילו כי יש לי כדי צורכי אין בדבריו כלום ואיפשר שבאילו דברים שהוזכרו במשנה וברייתא ותוספת' כופין אפי' שלא ע"י הרוב מדנקט בלשון כופין זה את זה ולא נקט כופין אילו את אילו אבל שאר דברים הולכין על פי הרוב. ודבר גדול כתב הגאון לעיל דהרוב כופין המועט לקנות בית חתנות ולבנות ולסתור בו אף על פי שנופלין בזה טענו' רבות דיש לזה טענ' עדיין אין לי בנים או עדיין לא הגיעו לפרקן או כבר כל בני ובנותיי נשואין או באולי לא אשיאם בכאן או ההוצא' גדולה אפילו הכי אין שומעין לטענותיו אלא בונין בית חתנות כל שכן בעניין המקוה שאינה הוצאה כל כך וצריכות לקהל הרב' יותר ויותר מלחי וקור' ובית חתנות והרי הוא בכלל הכ"ש שכתב הגאון בסוף דבריו. וכן מה שטוענות הזקינו' שאין צריכו' למי טהור למי מקוה שהנידה טובלת בהן תואנות הן מבקשות כדפיר' ועוד הן צריכות למי טהור לפי מנהג הנשים היקרות והכשרות שאפילו הזקגות טובלת בערב ראש השנה וע"יה כי אותן טבילות סימן לטהרה ותשובה ומטעם זה יש לחייב גם האנשים אפילו הם אלמונים כי לפעמים הוא יום אד בערב ר"ה או בעי"ה או כשר"ה ביום ב' או י"ה כמו השנה ואז אינם יכולים ואינם רשאים לטבול בנהרות מפני הרשע' ולטבול באילו הימים מנהג פשוט ורגיל עד שבאו קצת בני אדם לידי טעות וסוברים שטבילה זו חובה ומברכין עליה ברכת טבילה אבל הפוסקים פסקו שהי' ברכה לבטלה. וכן הטענות שטוענין על הממוני' בטלות ומבוטלין לא שרירין ולא קיימין אחרי שנתמנו מפי הרוב הרי הן כרוב כדלעיל. וכל שכן אחרי מה שנבנה נבנה לעין כל בפרהסיא ולא מיחו בהן הרוב גם לא מיחא שום אדם מהם מצד הרוב לכן יצאו ידי חובתם ואין לטעון עליהם כלל. וכדי שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק ולומ' דבעינן לעניין ממוני' שבעה כדאמרי' בעלמא ז' טובי העיר ואז יש להם כח כאילו היו רוב הקהל זה אינו דז' טובי העיר במקום שהזכרו הזכרו לענייני' גדולים כגון מכירת בית הכנסת להוציאו מקדושתו וכ"הג. אבל לעניין מינוי אפילו יחיד שנתמנה מפי קהל או מפי רוב מינויו מינוי לכל דבר ועליו אמרו רבותינו ז"ל יפתח בדורו כשמואל בדורו. והכי איתא במרדכי פרק קמא דב"ב ובפרק בני העיר בשם ראבי"ה וז"ל אם הובררו טובי העיר מתחילה להנהיג קהלם בכל דבר אפילו יחיד שבררו מה שעשה עשוי בתקנת הקהל ויפתח בדורו כשמואל בדורו ואף על גב דבפ' בני העיר אמר רבא לא שנו אלא שלא מכרו ז' טובי העיר כו' ואמתנית' קאי דמוקי בשל כפרים אבל בשל כרכים לא מהני ז' טובי העיר אלא כולן הני מילי בסתם אבל אם בררו אפי' בכרכים מהני אפי' יחיד דגרס בירושלמי דמגילה ג' מבית הכנסת כבני בי' הכנס' ז' מבני העיר כבני העיר במה אנן קיימין אם שקבלו עליהן אפילו יחיד נמי ואם לא קבלו אפילו כמה אלא כן אנו קיימין בסתם משם אני לומד היכא דבררו אפי' יחיד נמי. וכי היכי דמהניא ברירה בכפרים הכי נמי בכרך עכ"ל. הוא האריך ואני קצרתי וע"ש וע"ד האורחים חלילה וחס לתקן תקנה לבייש העני ולזלזלו כדנפק' לן מק"ו מלא תעלה במעלות כדאית' שם בפי' רש"י ס"פ וישמע יתרו וע"ש ולא אוכל להאריך כי אין צריך עיון אפי' לעם הארץ גמור וקצתי בחיי להזכיר ולהתעסק ולישא ולתן בטענות אילו אמנם להוציא מלבן של הטוענים באלה הסכמתי להעתיק ההוא עובדא דמר עוקבא ואנתתיה דפר' מציאת האש' והכי איתא התם מר עוקבא הוה עניא בשיבבותי' דהוי רגיל כל יומא דשדי ליה ארבע זוזי בצינורא דדשא יומא חד אמר איזיל איחזי מאן דעביד לי כהאי טיבותא ההוא יומא נגהא ליה למר עוקבא לבי מדרש' אתיא דביתהו בהדי' כיון דחזא דקא מצלי ליה לדשא נפק בתרייהו רהוט וקם בהדי אתונ' דהוה גרופא דנורא הוה קא מקליין כרעי' דמר עוקבא אמרה ליה דביתהו שקול כרעיך אותיב אכרעאי חלש דעתיה אמרה ליה אנא שכיחנא בגו ביתא ומקרבה אהניותי ומאי כולי' האי דאמר מר זוטרא בר טובי' אמר רב ואמרי ליה אמר רב הונא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסיד' ואמרי לה אמר ר' יוחנן משו' רבי שמעון בן יוחי נוח לו לאדם שימסור עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנלן מתמר דכתיב היא מוצא' ופירש רש"י צינור' דדשא חור שבמפתן וציר הדלת סובב בו ההוא יומא אותו היום שנתן העני לבו לדעת מי נותנם לו כיון דחזא העני. אנא שכיחנא בגו ביתא ועניים מוצאין לפיכך זכותי גדולה ומקרב הנייתי הנאתי מזומנת שאני מחלקת לחם ובשר ומלח אבל אתה נותן מעות לעניים והם טורחים וקונים סעודה ומאי כולי האי למה להם לברוח וליכנס לתנור היא מוצאת והיא שלחה וגו' אע"פ שבאת לשרף לא גילתה הדבר אלא אם כן יגלה הוא ואם לא יגלה תשרפת עכ"ל. על כן ראו הדור עד כמה צריך אדם להיות נזהר שלא לבייש שום אדם שהרי זה העני רצה להיו' מבוייש מכל מקום ברחו והכניסו את עצמן למקום מסוכן ומייתי ראייה על זה דכדין עשו מן המקרא היא מוצאת דנוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין והתוס' פי' דר"ת גרים מוצת בלא אלף ולשון ויצת אש בציון וכן כתבו התו' בב"מ בפרק הזהב בסת' ולא בשם ר"ת והנראה בעיני לפי מיעות שכלי וידיעתי כתבתי אכן על המנהג לא כתבתי ר"ל אם יש לכם מנהג קבוע שנוכל לומר שנעשה על פי וותיקין לכו אחריו כי בדברים אילו המנהג עיקר רק שיהא מנהג ע"י וותיקין ומזה לא אארי' גם כן אם יש לכם טענות ותשובות נגד הנ"ל תביאו תשובתכם ועדיכם ותצדיקו דבריכם וברצון אטריח את עצמי ביניכם. להשלים ביניכם מפני השלום כי גדול השלום ובכן ירבה ויסגא שלומכם כחפצכם וכחפ' אהו' הטרוד יודא מינץ.

תוכן העניינים

שות מהרי מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה