שות מהרי מינץ· רבי יהודה מינץ
ו
שלום לך רבי פלוני אלמוני ראיתי שאילתך. ומאד הארכת ללא צרור. והנה נדון דידך לא שמעתי. אבל כיוצא בו שמעתי. והוא בגבולינו ממש אודות בתו של האלוף מחותני כרכא דכולה ביה אהובי ועמיתי הר"ר יקותיאל יצ"ו בן מהר"רש ז"ל עם בעלה ה"ר לעלמן יצ"ו. ואמת הוא דאנא כתיבתא דליבייהו דשתי הכיתות יצ"ו ויתיבנ'. אמנם מתוך האריכות שהארכת בדבר המפורס' וידוע בקצוי ארץ. אמרתי אין זה כי אם אח' שבא כמתנכר להוציא ממני דעתי מה הוא דרך ערמה על דרך הגבעונים שאמרי מארץ רחוקה באנו והנה דרשתי וחקרתי עד שנתברר לי שגם לשונך שנית וכן שמך וכן הכתיבה כי חששת פן ירע הדבר בעיני. כי לא כן יעשה במקומנו כמו שכתב מהר"ם וששאלתם על הדינים אין לי להשיב. כי אם לדיינים שלא אעשה עצמי כעורכי הדיינין. לכן לא טוב עשית בעמך. על כן לא תוסיף עוד לעשות כדבר הרע הזה לכוין להכשיל אדם ח"ו. ויען כי יודע ספר אתה. אמרתי כבוד ה' הסתר דבר ועל כן לא נקרא שמך בפסקי זה ויען שלדעתי על צד הבעל אתה ואני כבר אמרתי לאחד מאותה הכת דניח לי לעשות פסק ת"ל הדרוש כי דעתי נוטה לזכות האשה. על כן לא אמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידי לעשות ת"ל ית' עם כל זה משכתי ידי מלהודיעך דעתי עד ששיערתי שיתפשרו הכיתות קודם בא פסקי לידך. ועם כל זה יהיו דברי אלה ר"ל פסקי לידך זה בסוד אצלך ובאל תגל'. עד יתפרסם בפומבי שנתפשרו. מה שכתבת שנאמר לך דהוה קול שנבעלה קודם נישואיה. והוה קלא דקודם נישואין וניחוש לקול זאת ועוד אחרת שהיא כריסה בין שניה בשעת הברכה ותנוק מבן קיימא וששה חדשים יוכיח עליה. אלא ודאי בן תשעה לראשון הוא עד כאן שורש דבריך בדרך קצרה. הנה לכולהו אית להו פירכה מה שכתבת מקלא דקודם נישואיה. זה החילוק אינו לא לענין לאסור אשה על בעלה. ולא כנדון דידן דממה נפשך מותרת היא לו ולית דין צריך בשש. וכל שכן שמעולם לא נתקיים הקול בבית דין ואפילו פירסום קול לא היה. וקול כה"ג ודאי לאו קלא היא. וכל שכן דאיכא למימר אויבים אפקו לקלא ולכן בודאי אמרינן העמיד האשה על חזקתה דהיינו חזקת הגוף. ועל חזקת כשרות שלא נבעלה אלא לבעלה ולא נבעלה בעת טומאתה. ונאמנה אני לא שמעתי דבר מזה הקול עד אחר נישואיה ועד אחר בעיל' מצוה נאמר עלי' ראה כמה דילטורין ומלשני ל' הרע בעיר הזא' שהוציאו לשון הרע על זאת הנקייה לומר שכבר נבעלה והרי נמצאו בתוליה בפריסת השמלה בפני אמו של החתן יצ"ו וכמה נשים יקרות היו שמה והעידו עליה על בתוליה. ואתה אל תסתפק בזה אחרי שכת החתן נודע להם הלשון הרע שהפקידו שומרים עליה ר"ל נתנו עיניהם ודעתם וכל כונתם לעמוד על בירור הדבר אם הקול אמת או שקר לכן יש לדמות זה בקצת לשושבינים ומפה שהיו בימיהם ונאמר דודאי לא נעשה רמאות וערמה מכת הכלה יצ"ו ואם כן ודאי בתולה נשאת. ואפילו לדידך למה לא נאמר מק"ו כיון דהיה קול אם כן יש לנו לומר חזקה אין אדם שותה בכו' אלא אם כן בדקו וראה ונתפייס. והיכן מצינו טענת בתולי' לששה חדשים. ואין כאן לא עדות ולא ראיה אלא קול ענות חלושה ומי יוציאנה מבעלה או להפסידה מכתובה או מתוספת שלה כל שכן בזמנינו שבעו' שרבים מעמי הארץ אין להם כבוד מצד עצמם אלא במה שמתכבדין בקלון חביריהם ולכך רבו כמה רבו מוצאי דבה ואם לא היינו אומרים דחוששין לאילו וכיוצא בהן ולשונאין לומר אויבים אפקו לקלא לא הנחנו בת אברהם אבינו יושבת תחת בעלה. לכך אין משגיחין בבת קול אלא בעדים כשרים שראו דברים מכוערים כדרך המנאפין. ואפילו בכה"ג כתבו התוספות בפ"ב דיבמות אם לא ראו כמכחול בשפופרת אין להוציא אלא מרוכל ואמ' בספ"ב דקידושין א"ר מלקין על היחוד ואין אוסרין על היחוד. ואיתא במרדכי בסוף קידושי' בשם הר"י מאורלינש ז"ל מלקין על יחוד פנויה ואין אוסרין על יחוד פנויה לכהן אפילו נתיחדה לפסול לה דאי ביחוד דא"א פשיטא דאין אשה נאסרת על בעלה אלא בקנוי ובסתירה אלמא דמשום יחוד אין חוששין לשמא נבעלה ומותרת לכהן אף על גב דהוי קלא דמקמי נישואין ומק' במרדכ"י על דברי מאורלינ"ש מהא דתנן ספ"ב דכתובות האש' שנחבשה בידי גוים ע"י ממון מותרת הא סתמא אסורה אלמא אסרינן על היחוד. ומתרץ דשאני התם שנתייחדה ימים רבים אבל הכא לא נתייחד' רק שעה אחת. ומשמע אפי' נתייחדה יום או יומים א"ה מותרת מדקאמר דהתם שאני שנתייחד ימים רבים לכך אסורה אבל בימים מועטין לא נאסרה ומכאן נמי מוכח דאין חילוק בין נכבד לשאינו נכבד בין עם הארץ לת"ח שהרי אין לך פריץ גדול ויותר מגוי ואפי' הכי לא חיישינן אלא לימים רבים ולא כמו שכתבת ועלה על דעתך וההיא דסוף קידושין אלכתחיל' קאי על לא יתייחד כו' אבל בדיעבד לא חיישינן. ופריץ לא נקרא פריץ אלא כשפרץ כבר במקום אחר אבל סתמא רק נקרא ועליהם נאמר כפלח הרימון רקתך אפי' ריקונים שבך מלאים מצות כרימון ואין לחושדם כלל בדיעב' שפרצו גדר ומנהג העולם וכ"ש הכ' דאיכא שאין לחושדן ולומר שעשו איסור ועשו מעשה לעבור איסור כרת איסו' נידה אם לא שנדע בודאי אלא מוקמינא להו אחזקת כשרות אף על גב דרק הוא ואם תקניטני אמינא דגבי ת"ח יש לחוש יותר מההוא דפ' החליל והכי איתא התם ת"ר ואת הצפוני ארחיק מעליכם זה יצר הרע שצפון בלבו של אדם כו' עד אמר אביי ובת"ח יותר מכולם כי ההוא מעשה דאביי שמע לההיא גבר' דקאמר לה לההיא איתת' ניקום וניזיל באורח' אמר איזיל אפרשינהו מאיסורא אזל בתרייהו תלת פרסי באגמא. כי הוו קא מפרשי מהדדי שמעינהו דקאמרי אורחא רחיק' וצאוותין בסימן. אמ' אביי אי מאן דסני לי לא הוי מצי לאוקמיה אנפשי'. אזל ותלא נפשי' בעיבר' דדשא וקא מצטער אתא ההו' סבא תנא לי' כל הגדו' מחבירו יצרו גדו' מחבירו אלמא דההו' גבר' אף על גב דלאו ת"ח הוה שהרי עבר על הייחוד לא היה קשה עליו לכוף את יצרו כמו אביי וכן איכא למימר מהאי טעמא דכל הגדול מחבירו כו' הוו הנהו עובדא דרב עמרם ורבי מאיר ור' עקיבא דפרק שני דקידושין ואיזו הוא קול או אינו קול רובו תמצא בסוף מסכת גטין. ובפ"ב דיבמות גבי הנטען וע"ש. ותמצא כאשר כתבתי וכדי לקצר הראתיך המקום ואפי' במקום שראו פריצותא אין חוששין וראייה מהא דאיתא בפ' אילו נערות דתני' שבויה אוכלת בתרומ' דברי רבי דוסא. אמר רבי דוסא וכי מה עשה לה ערבי זה וכי מפני שמיעך לה בין דדיה פסלה מן הכהונה. ופירשו התוס' דנקט ערבי מפני שהם שטופין בזמה כדאמר בקידושין עשרה קבין זימה ירדו לעולם תשעה נטלו ערביים עכ"ל, אלמא אף על גב דחז' פריצות' שמיעך בין דדיה אפי' הכי אוכלת בתרומה לכתחילה ולא חיישי' שמא נבעלת לערבי זה ששטוף בזמה ונפסלת מן התרומה. אלא אמרינן אע"פ שמיעך בין דדיה אין נוהגין בהן הפקר לאונסן בבעילה אלא לשחק עמהן כדפי' רש"י שם. והכי נמי איתא בהדי' בפרק המגרש אמר רבא יצא לה שם מזנ' בעיר אין חוששין לה מאי טעמא פריצותא הוא דחזו לה ופרש"י יצא לה לאשה פנויה בעיר שם מזנה לגוי ולעבד שפוסלין אותה מן הכהונה אין חוששין לה לאוסרה לכהונה פריצותא בעלמא הוא דחזו ששיחקה בשוק או מיעך לה בין דדיה עכ"ל הרי לך בהדיא דאין חוששין לקול אפי' במקום דחזו פריצותא משטופי זימה כגון גוי ועבד דאמרי' בערבי פסחים ה' דברים צוה כנען את בניו וא' מהן אהבו את הזימה ופרש"י כאלו ציוה אביהם עליה' כלומ' מנהגם כך הוא ונפקא מינה שצריך ליזהר מהן עכ"ל. ואפי' הכי אין נאסרת מצד הקול ומותרת אפי' לכהן אף על גב דהוו קלא דמקמי נישואין. ולא דמי לשבויה דמסירה בידם. ואם בגוי ועבד אין חוששין לקול כל שכן וק"ו יצא לה קול מזנה בעיר מישראל דאין חוששין לה דישראל קדושים הן כדפירשתי ואין לחושדן על ככה וכ"ת שאני הכא דילדה ולד גדול כבן קיימא ונאמר דסופה מוכח על תחילתה ומסייע לקול יש לומר דדבר מצוי ההוה הוא ונמצא בכל יום שמולידין ולדות ואפי' לארבע חדשים והם נפלים. ועו' דבנדון דידן אומרת האשה וגם אחרים ואפי' המילדת אמרה שנפל הוה ולא נגמרה כל צורתו אבל האמת לא בא עדיין לגביית עדות:
ואפי' אם נגבה עדות ונמצא בעדות שנגמר צורתו בשערו ובצפורניו מכל מקום באילו סימנים לא מוכח דבן קיימא הוא שהרי כל הוולדות הנולדים אפילו בסוף תשיעי ונגמרו כל צורתם בשערות ובצפורנים אלו מחזיקי' אותם בנפלים עד ל' יום כרבן שמעון בן גמליאל דאמר כל ששהה ל' יום באדם כו'. כ"ש וכל שכן זו שנמצאו לה עידי כישוריה דהיינו פריש' השמלה מדם בתוליה אם כן ודאי נפל היה. וכדי לשבר אזנך אמינא מילתא דטופיינא ואתה עשה אזנך כארפכסת לשמוע דברי וקבל האמת ממי שאמרו. ואנא אמינא אפילו אם תמצא לומר דדם בתולים אינו ראייה משום דיש לנו לומר דהולכין אחר רוב נשים רוב נשים וולד מעליא ילדו. הא ליתא דאדרבא נימא רוב נשים בתולות נישאות ואם כן ודאי נפל הוה דהאי רוב' דרוב נשים בתולות נישאות עדיף מטעם שכתבו התוס' והמרדכי מביאה בריש החולץ דחיישי' למיעוט נפלים דנפלים הוי מיעוט המצוי וע"ש. ואם כן רובה דוולד מעליא אינו חשוב כמו רוב דבתולות נישאו', ועוד בהדי' רוב נשים בתולות נישאות איכא חזקות הגוף חזקת בתולה. וההיא חזקה הויא חזקה מבורר' דעל כרח' בתולה נולדה. ואין כן נגד רוב נשים וולד מעליא ילדו הוי מיעוטא דשכיחי וגם רובה רוב נשים בתולות נישאות. וגם חזקה חזקת הגוף שהיא חזקה מבוררת. ועל כן ע"כ צריכין אנו לומר דנפל היה. ועוד כדי להוציא מלבך ומדעתך דעות זרות ומחשבות רשע ולחשוד בכשרים ובבת בני טובים אוסיף לך ראייה אף על פי שבתחילה לא עלה בדעתי להביא כי הא מילתא דלא שכיחי לטעון. מכל מקום בנדון דידן ראוי לטעון כדי להעמיד על חזקת' ולומר דהאי תינוק נפל היה דהא לדידך דבעית למימר דבן קיימא צ"ל דסמו' לנישואיה זינת' ונתעברה וכי ס"ד דבשופטנית עסקינן שלא הית' יכולה לשמש במוך ובהיפוך כדי שלא תזלזל ותבלבל עצמה שלא תינשא לבן גילה המשודך לה דהא ג' נשים משמשות במוך כדי שלא תתעברו כו' לפר"ת צריכין לשמש במוך כדי שלא תתעבר. ורבי יוסי סבירא ליה דאפי' הפוך לבד מועיל. וסבירא ליה דהילכת' כוותיה כמו שאפרש בע"ה. ובודאי יש לנו לומר אח"ו נבלה עשו היתה משמשת במוך ובהיפו' ואל תשיבני משאר נשים המזנות והמתעברות ולא משמשות במוך ובהיפוך. שאני התם דאין לזמנם קצבה אבל כאן לא היה כי אם כמו ג' חדשים קודם נישואיה ובזמן קצר כזה אפי' אי אתרמי דיצר' תקפה הית' יכולה לשמש במוך ולהפך או מהפכא ומשמשת במוך. וזה החילוק מזמן ארוך וזמן קצר איתא בהדיא בד' אחין ובאילו נערות גיורת דדעתה לאגיורי מנטרא נפשה כו' ופרש"י מנטרה ומזמנת לה מוך. ודוחק לומר דלפעמים אפי' שניהם אינם מועילים ובנדון דידן אירע שלא הועילו דהא לרבי יוסי אפי' חד מועיל, ועוד דההיא דשניהם לא יועילו אפי' לרבי יודא לא שכיחי ולא שכיחי ומילתא דלא שכיחי לא חיישינן ולא טענינן אפילו ליתמי וכ"ש בנדון דידן לכן על כרחינו צריכין אנו לומר דנפל היה. ומחלוקת דרבי יוסא ורבי יודא מייתי לה בכתובות בפרק אלו נערות וגם ביבמות בסוף פ"ד אחין. והכי איתא התם הוא דאתא כר' יוסי ר"ל שמואל דאמר כרבי יוסי דתניא הגיורת השבויה והשפחה שנפדו או שנתגיירו או שנשתחררו צריכות להמתין ג' חדשים דברי רבי יודא רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד. אמר רבה מאי טעמא דרבי יוסי אשה מזנה משמשת במוך כדי שלא תתעבר א"ל אביי בשלמא גיורת כיון דדעת' לאגיורי מנטר' נפשה כו' אלא יוצאה בשן ועין היכא משכח' לה וכ"ת כל דממיל' מודה רבי יוסי והרי אנוסה ומפותה דממיל'. ותניא אנוס' ומפותה צריכות להמתין שלשה חדשי' ד' רבי יודא רבי יוסי מתיר ליארס ולהינשא מיד אלא אמר רבה קסבר רבי יוסי אשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר, ואידך כלומר רבי יודא אימור לא נתהפכה יפה יפה. אלמה אפי' באנוסה ומפותה דודאי נבעלה מתירה רבי יוסי מטעם דהיפו' לבד. ואפי' רבי יודא לא פליג עליה דרבי יוסי אלא מכח שמא דאימר לא נתהפכה יפה יפה. אבל במה שאנחנו בו דאיכא ספק ספיקא שמא לא נבעלה לגמרי ואת"ל נבעלה עדיין איכא למימר שמא במוך שמשה ונהפכה ודאי בהא כ"ע מודו דלא חיישינן אם כן ודאי נפל היה. ומסתבר' דהלכה כרבי יוסי נגד רבי יודא מהנהו כללי דרבי יוחנן בפ' מי שהוציאוהו דאמרי' התם דרבי יוסי ורבי יודא הלכה כרבי יוסי. ואע"ג דאמרי' התם דרב לית ליה הנהו כללי הא קיימא לך רב ורבי יוחנן. הלכה כרבי יוחנן ואף על גב דבפרק אף על פי פסק שמואל דהלכה כרבי מאיר דברייתא דהיתה רדופה דמצריך להמתין לכל הנשים שלשה חדשים ופליג על רבי יוסי דפליג על רבי מאיר באותה ברייתא דרדופה לפי גירסת התוס' דפירש פרק מי שהוציאוהו דרבי יוסי גרסינן הא פירש שמואל בהדי' דהלכ' כר' מא' בגזירותיו דגזיר' היא שגזר ר"מ בכל הנשי' להמתין ג' חדשי' שהרי אפי' על עקר' ואילנ' גזר להמתין ג' חדשי' אע"פ שאינ' יולדות כלל. אבל בטעמו של רבי יוסי מודה דהיפוך מועיל. וכל שכן דאיכא נמי טעמא דמוך. ואם כן חזרנו לדינינו, רבי יודא ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי. ועוד אמינא אפי' אם היה בן קיימא גמור ועדיין בחיים וגם הוליד בנים הדין הוא דשדינן ליה אחר בעלה רבי לעמלין יצ"ו והוי בנו לירושה ולפטור אמו מן החליצה ומן היבום כמו שאפרש בעזה"י. אמרינן בפרק חלק א"ל אנטונינוס לרבי נשמה מאימתי נתנה באדם משעת יצירה או משעת פקודה אמר ליה משעת יצירה אמר ליה אפשר לחתיכה של בשר שתתקיים שלשה ימים בלי מלח ואינה מסרחת אלא משעת פקידה. אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס ומקר' מסייעו ופקודתך שמרה רוחי אלמא תכף אחר קליטה יש בו רוח חיים. ועתה פקח עיניך וראה הסכת ושמ' ודע לך דהאיך בחורה הכבודה וההגונה מר' יוטלן מב"ת בת האלוף ה"ר קופלו יצ"ו הנספת בלא משפט נתעבר' בסיון וילדה בכסלו. ואפילו נאמר דנתעברה בסוף סיון כ"ח או כ"ט בו וילדה בתחילת כסלו א' או ב' בו שאינו כי אם חמשה חדשים להיות בן קיימא גמור חי וקיים כמו ולד שנולד לט' חדשים שלמים וראייה מהא דתנן במסכת נידה בפרק בנות כותים המקשה נידה כו' עד כמה היא קישויה רבי מאיר אומר אפי' ארבעים וחמשים יום רבי יודא אומר דיה חדשה כו' פירש רש"י כמה היא קישויה דלא אתיא לידי זיבה בכל דמים שתראה אפילו ארבעים או חמשים יום אם לא שפתה יום אחד סמוך ללידה לא אתי' לידי זיבה ולא הויה יולדת בזוב דיה חדשה דיה אם נטהר את הקושי חדש אחד דהיינו תשיעי אבל קשתה שלש' בתוך י"א ימי זיבה בחדש השמיני ואפילו תקשה והולכת כל תשיעי הרי זו יולדת בזוב מחמת שלשה ימים של שמיני. גמרא תניא רבי יודא אומר משום רבי טרפון דיה חדש' ויש בדבר להקל ולהחמיר. כיצד קשתה שנים בסוף שמיני ואחד בתחלת תשיעי ואפי' בתחילת תשיעי ילדה הרי זו יולדת בזוב אבל קשתה יום אחד בסוף שמיני ושתים בתחילת תשיעי ואפילו בסוף תשיעי ילדה אין זו יולדת בזוב אמר רב אדא בר אהבה ש"מ קסבר רבי יודא שיפורא גרים איני והאמר שמואל אין האשה מתעברת אלא לרע"א יום או לרע"ב יום או לרע"ג יום הוא דאמ' כחסידים הראשונים דתניא חסידים הראשונים לא היו משמשין מטותיה' אלא ברביעי בשבת שלא יבואו נשותיה' לידי חלול שבת ברביעי ותו לא אימ' מרביעי ואילך ופי' רש"י להקל ולהחמיר פעמים שאינו מטהר כלום פעמים שהוא מטהר חדש ויום אחד הרי זו יולדת בזוב הואיל ורוב זיבה בשמיני הואי שאין הולד מטהר שדי חד יומא בתר תרין והרי היא זבה ואפילו בסוף תשיעי ילדה ואף על גב דתשיעי כולו בשופי חוץ משני ימים אין זו יולדת בזוב ובלבד שלא תראה דם בימי השופי ולא אמר כיון דשופי סמוך ללידה נטמא' בדם הקושי דקסבר רבי יודא שיפורא גרים כלומר כניסת החדש של תשיעי גורמת לידת הולד דמכי עייל הוה זמן לידה הילכך כל הדמים שתראה בו בקושי אינו אלא מחמת הולד ואף על גב דאיכא שופי בתרייהו ואפילו בתחילת תשיעי הוי ולד דקסבר יולדת לתשעה יולדת למקוטעי'. שיפורא שופר שתוקעין בו ב"ד בקידוש החדש או לרע"א דהוו להו תשעה חדשים שלמים של שלשים וביום ראשון של עשירי יולדת וז"ל התוספ' בסוף דיבור שיפורא גרים ונראה דלר"י שיפורא דט' חדשים גרים ואם נתעברה בסוף החדש יולדת בתחילת תשיעי דאי בעינן שמנה הראשונים שלמים אם כן נתעברה בסוף החדש שיפורא דתשיעי הוי ליה עשירי אלא אם כן נתעברה בתחילת החדש עכ"ל הרי שכתבו בהדי' אם נתעבר' בסוף החדש על דרך ואם נתעברה סוף ניסן כ"ט בו כשתוקעין השופר של כסלו שהוא השופר מחדש התשיעי אם ילדה אחת בכסלו הויא לידה גמורה והוי ולד של קיימא דיולדת לתשעה יולדת למקוטעי' אף על גב שאין לה ח' חדשים שלמים שהרי אין לה כי אם ז' שלמים ושני ימים רק שתקעו השופר מחדש שהוא תשיעי והוא כסלו ושעדיין לא ילדה עד אחר תקיעת שופר ואחר שכן הוא ביולדת לתשעה אע"ג דאיכ' מ"ד דסובר יולדת לתשעה אינ' יולדת למקוטעי' כ"ש ביולדת לשבעה דלכ"ע יולדת למקוטעי' דאמר נמי כה"ג דאם נתעברה בסוף ניסן ויולדת א' תשרי דאין ביניהם כי אם ה' חדשים שלמים אמרינן שיפורא דשבעה חדשים גרים דהא מייתי אההיא דרבי יודא ואההי' דחסידים הראשונים כו' אמר מר זוטרא אפילו למ"ד יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין יולדת לז' יולדת למקוטעין שנא' ויהי לתקופת הימים ותהר חנה ותלד בן מיעוט תקופה שנים מיעוט ימים שנים. אלמא דיותר מתקים לז' חדשים מלט' חדשים שהרי לששה חדשים וב' ימים מתקיים הוולד ולח' חדשים וכ"ט ימים אינו מתקיים למ"ד יולדת לט' אינה יולדת למקוטעין ואם כן בנדון דידן נתעבר' בסיון וילדה בכסלו הרי שבע' חמש' מהן שלמים וראשון ואחרון חסרי' ואפי' נתעברה בסוף סיון וילדה בתחלת כסלו יכול להיות בן קיימא דשפורא גרים כדפי' וראייה לדברי והלכה למעשה מצאתי בספר האגודה וז"ל נמצא בתשובה אשה נתעברה סוף ניסן וילדה תחלת כסלו ובעלה היה בארץ רחוקה עד סוף ניסן שנתעברה והיו מרננים אחר הולד והגדולים הכשירוה דשיפורא גרים עכ"ל אלמא אע"ג דלא ה"ל אלא ז' חדשים שלמים וימים מועטין מסוף של ראשון ניסן ומתחיל' אחרון כסלו כ"ש בנדון דידן ואין זה צריך פני'. נמצ' כפי החזקו' שכתבתי ופריש' השמל' ושיפור' גרי' הרי העלובה יוטלן מב"ת הנ"ל בתול' הית' בשע' נישוא' לבעל' ר' לעמלן ובתול' נשא' לו והולד שילד' הי' לה מבעל' ר"ל והיה ראוי להיות בן קיימא כשאר ולדות הנולדי' לשבעה ואל תתמה דאמרי' שיפורא גרים קיומ' של ולד כי ליל' אומ' הורה גבר הכל הול' אחר הילוך הלבנ' וחידוש' וכן הוא אומר גרש ירחי'. ויותר מזה איתא בירושלמי ומייתי לה בתשובה וז"ל אמרינן בירושלמי מהירות סימנין ואיחור סימנין ושלשה שנים של בתולה תלויים בעיבור השנה פירוש בעיבור החדש של השנה שנאמר אקרא לאלקי' עליון לאל גומר עלי פי' גומר ומסכים לבית דין של מטה בעיבורם ואם עיבר השנה בתוליה חוזרין. וה"ה לתפיל' ולסימני גדלו' ונערות ולי"ג שנה חדש העיבור בכלל עכ"ל. אלמא אם נבעלה בתולה ביומא דמשלם שלש שנים או בליל' שאחר כך וכן קודם לכן ועיברו בית דין החד' בתוליה חוזרין ואם לאו אינם חוזרין אלמא בבית דין תלוי מילת' ומאז מצאתי שכתב בעל הערו' וז"ל בסוף גמר' דפרק בנות כותיי' שיפורא דירחא גרים פירוש שמשעה שבי' דין תוקעין בשופר ומקדשין החדש היינו התחלת החדש לכל דבר ואפילו למעוברת וכיון שתקעו בתחילת ט' דמי כמי שהושלמו כל הט' שט' שופרות כ"ט חדשים דמו כדקאמר ואפילו בתחילת ט' ילדה דאין לה אלא יום אחד אלמא דבתר שופר ב"ד אזלינן עכ"ל. והרי שגם הוא סבר כמו התוס' וכתב בפירוש דכיון שתקעו בתחילת ט' דמו כמי שהושלמו כל הט' כו' ומכ"ש כפי מה שפירש דשופר של החדש השביעי גרים כאלו הושלמו כל השבע' חדשים ובן קיימא הוא כשאר וולדות הנולדים לתשעה:
ואיפשר אתה או אנשים דכוותך גרמו לה כל אלה ועל אלה היא בוכיה עיניה יורדין דמעה מאין הפוגות על בזיונה ועל בעל נעוריה ואת' ידעת אם לא שמעת כי יש דרך ישר לפני איש ואחריתו דרכי מות על כן לכה איעצך אם יש לך יד ושם או גרמא בזה הדרוש להיות סבה להטיל מום בקדשי' בקדושי' אשר בארץ אשר מעולם אנשי שם ליתן ריוח בין הדבקים בין אשה לבעל נעוריה מזבח יורד דמעות כל אילי נביות לא ישרתוך לכפרה לכן אם נוקשת באמרי פיך ראה שתפייסנה באופן שתהיה היא מפויסת וטוב לך ואת' דע לך אם הייתי אני דיין בין הזוג יצ"ו לבי אומר לי שהייתי מחייבו לפרוע לה כתובתה ותוספת' משלם ומחילות ופיוסים כי כן דינו כפי הנ"ל להוציא שם רע על בתולות כשרות בנן אוריין והנראה בעיני הודעתיך בסוד כאשר התניתי לפנים אמנם בדרך קצרה כמגלה טפח ומכסה טפחיים ממה שכתב' ואע"פ שקצרתי מכל מקום תמצא בדברי תשובות חבילות חבילות לכן על כל דבריך הזהר ואל תקשה ערפך עוד לפרכס נגד האמת והיש' ובזה אראה חכמתך נאם אוה' המוכיחך והמוליכך בדרך האמת והשלום. אחר כל הנ"ל. נתגלגל הדבר שהסכים האלוף מחות' הר"ר קויפלן יצ"ו לגבות עדות מנשים גבירות חבירות נכבדות נשי חברים בעלי הוראות סמוכי' למהר"ר וראוי לומר על נשותיהן על כל אחת ואחת מהן אשת חבר כחבר ומנהג פה ק"ק פדואה לקחם בראש עם שאר נשים גבירות ונכבדות להראות להם דם בתולות כמנהג והני נשי שהעידו על דם בתולים מר' יוטלן מב"ת הנ"ל, האחת הרבנית מר' אולק' מב"ת אשת ה"ה מהר"ר זיינביל יצ"ו והשנייה הרבנית מר' מינגיי"ט מב"ת אלמנת ה"ה מהר"ר אנשל סג"ל ז"ל. ואלו השתי נשים גבירות ונכבדות הנ"ל העידו בתורת עדות ועל פי החרם שראו דם בתוליה של מרת יוטלן הנ"ל וגם שאר נשים רבות גבירות ונכבדת עמהם שדם בתוליה של מרת יוטלן הנ"ל היה ממש כשא' דם בתולו' כשרות שראו בפעמים אחרות וקודם גביית העדות הנ"ל התרה האלוף הר"ר לעמלן יצ"ו על ידי כתב שאם רוצה להיות אצל גביית העדות הנ"ל שיבא ויהיה פה הוא או מורשה שלו ביום פלוני וכן לא בא ולא שלח מורשה. ובקל יש להבין שלא רצה להטריח ולעשות הוצאה על ככה כי ודאי היה אצלו שיאמרו האמת וזה יהיה נגדו וחזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו ואין להקשות איך שייך להשביע אשה שבוע' העדות להעיד כיון שפסול' להעיד. ויש לומר כיון דמנהג פשוט הוא שנאמנות על ככה ולכך באות והובאות שמה שפיר קרוי עדות ומנהג כי האי עוקר הלכ' שהרי האמינו הנשים על כך והוי כאלו קבלו לעדות עליו ותניא בתוספתא נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך כו' עד וחכמים אומרי' לאחר גמר דין אינו יכול לחזור בו ופסק מהר"מ דגביית העדות הוי גמר דין ואינו יכול לחזור בו ואפי' אמר נאמן עלי אשתך ועיין במרדכי פרק זה בורר תשובת מהר"ם. וכן מצינו שנשים נאמנות להעיד בפרק האשה שנתארמל' דתנן עיר שכבשה כרכום כל כהנות שבתוכה פסולות ואם יש להן עדים אפי' עבד אפילו שפח' הרי אלו נאמנין ומייתי שם בריית' הכל נאמנין להעיד חוץ מהימנ' ובעלה. אלמא דעדות נשים חשיב עדות ונקראות עדי' ויותר מזה כתב האגודה וז"ל האגוד' פ"ב דקידושין אמר רב נחמן שלשה נאמנין על הבכור ואילו הן חיה ואביו ואמו. חיה לאלתר. אמו כל ז'. ואביו לעולם. שמעתי פוסקין מכאן שמאמינין לאדם דבר שהוא עוסק בו ולא אח' כי הכא דחיה נאמנת ונפקא מינה לחירופים ועניינין הנעשים בבית הכנסת של נשים דנאמנות להעיד עכ"ל. ואם כן כל שכן בנדון דידן דנאמנות שהרי לכתחיל' הובאו לשם על מנת להעיד. ולכן בדין השביעו אותה שבועת העדות. וכיון שהעידו על כשרי בתוליה של מר' יוטלן הנ"ל אין לבעל דין לחלוק עוד ואין להרהר אחרי' והמהרהר אחריה חושד בכשרה וראוי ללקות בגופו או בזרעו מדה כנגד מדה כדין החושד בכשרים לכן יזהר כל אדם שלא יכשל כי אע"פ שכל השערים ננעלו שערי אונאה לא ננעלו.