אור ברסלב

שות מהרי מינץ· רבי יהודה מינץ

ה

ד

אמרתי אספרה אל חוק למען ידעו דור אחרון מאיזה טעם התרתי לרבי מרדכי פופשטילן לישא אשה מינקת עם ולדה תוך חמשה חדשים ללידתה אף שולדה עמה בחיקה. והנה אדברה וירוח לי. ראשונה דרך כלל מי הביאני הלו' להתיר נגד ר"ת ושאלתות לפום ריהטא. הסיבה ראשונה שהביאני לידי כך שרבו עלינו פריצי הדור בע"ו באופן שבדינינו בדין ישראל אי איפשר מלרעות זונות. ולא זו בלבד אלא שמשכירות להן בתים ברחובותינו. ויש פרץ ויש צווחה מצדינו בחוצתנו. ואין משגיח כי יד הפריצים תקפה עלינו ואימתן מוטלת על הבריות מכמה אנפי. והרבה פעמים רצו אנשי מעשה ויראי ה' לעמוד בפרץ ולגדור גדר ע"י עש"ג בסוד על ידי החוקרים ודורשים ולא יכלו להשיג בסיבה שנראה לערלים שהדבר הזה מצוה להושיב זונות בשוקים וברחובות ובכל פינות הבתים כדי להצילם מעבירה יותר חמורה מאיסור א"א. גם זה ידוע ומפורסם שתכף בבואה הנה זאת האשה רחל בבית המחנה באו אצלה קצת מן הפריצי' לפתותה לשמוע להם להיות מופקרת לכל אלא שהעניה עמדה חזק על משמרתה לבלתי שמוע להם. ועם כל זה רבי מרדכי הנ"ל הבחירה לבית אחד ומאותו בית אל בית אחר אל הבית שעומד על הבית החיים שהקברן דר בו שהוא חוץ לעיר. מכל מקום גם שם הלכו לפתותה ולרצותה עם דברים שנכנסים ללב לאמור כי אי אפשר לה להחיות את נפשה ונפש ולדה כי אם תשמע להם כי לא תמצא שום שכירות. מכל מקום לא רצת לשמוע דבריהם. אבל נפל קצת טינא ויראה ופחד בלבה מצד חסרון מזונות ופרנסתה וגלתה דעתה שהיתה מרוצה להנשא לזה רבי מרדכי שהביאה לזה הגליל. וכן הוא כמו כן גלה דעתו שמרוצה לישא אותה אם היה לה רק כדי לכסות ערותה כי באתה ערום ועריה. ואפשר שכבר היתה הסכמה זו ביניהם קודם שבאו הנה לזה הגליל אלא שמהרה לגמור הענין במהרה אם איפשר. וכן הנשים החשובות והיקרות שבקהלה נדרו לה לסייע לה. וכן נשלם הבנין ונשא אותה במ"ט. ובראותי שאי אפשר להציל שתי נפשות מישראל שלא יצאו לתרבות רעה או לדראון עולם ח"ו אמרתי להתיר מינקת חבירו בכה"ג וסמכתי עצמי על ההיא דהשולח גט. ועל רבינו שמשון הזקן ז"ל ואמרתי דגם ר"ת והשאלתות מודים בכה"ג בנדון דידן הכל כמו שאפרש אי"ה. ומ"מ נמלכתי בבי' דיני בהלומדים יצ"ו הנמצאים אתי וכן דעתם שראוי להתיר בכה"ג. ומעתה אתחיל לאמור דהכי איתא בפ' השולח. ההיא איתתא דהוה בפומבדית' דהוו קא מעבדי אינשי איסורא אמר אביי אי לאו דאמר רב יודא אמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה הו' כייפינן ליה למריה לכתוב לה גיטא דחירותא. רבינא אמר כי הא מודה רב יודא משום מילתא דאיסורא ואביי משום איסור לא. והאמר רב חיננא בר רב קטינא אמר ר' יצחק מעשה באשה אחת שחציה שפחה וחציה בת חורין וכפו את רבה ועשאה בת חורין. ואמר רב נחמן בר יצחק מנהג הפקר נהגו בה. הכי השתא התם לא לעבד חזיא ולא לבן חורין חזיא הכא אפשר דמיחד לה לעבדיה ומנטר לה גופא אמר רב יודא אמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר לעולם בהם תעבודו. מיתיבי מעשה ברבי אליעזר שנכנס בבית הכנסת ולא מצא עשרה ושיחרר עבדו והשלימו לעשרה. מצוה דרבים שאני ע"כ. אלמא דכופין את הרב לשחרר במילתא דאיסורא לרבינא דהילכתא כוותיה כמו שפסק הרא"ש וז"ל. רבינא אמר בהא מודה רב יודא משום איסורא והילכתא כרבינא שהוא בתרא. וכן לדבר מצוה מותר דתניא מעשה ברבי אליעזר שבא לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה ושיחרר לעבדו והשלימו לעשרה עכ"ל. והאי איתת' בנדון דידן להא דמיא דכבר נתפתתה ואיכא למימר כשם שזינתה ונתפתתה לזה כך זינתה ונתפתתא לאחרים כי אין אפוטרופס לעריות שהרי אינו בר ירושה מאביו אם לא בהודאה שמודה שהוא בנו ולא דמיא אשה זו כלל לאלמנות וגרושות דעלמא דלא איתחזק בהו איסורא כמו זאת דכבר איתחקא באיסור לא תהיה קדשה כפשטה דקרא כמו שכתב הסמ"ג. וגם באיסור כרת דנידה דסתמא דמילתא שאינם נזהרות בטבילות בכה"ג כי עושים עניניהם בסתר כדי שלא יודע עד שכריסיהן בין שיניהן וכתב הרא"ש בתשובה וז"ל ופנויה המשמשת בבית ראובן ויצא קול דלא פסיקא שמתייחד עמה לא מבעיא דבני המשפחה יכולין למחות אלא בב"ד כופין אותו להוציא מביתו כי דבר ברור הוא שהיא בושה לטבול נמצא שבועל נידה עכ"ל. וכל שכן כי הך דניתוסף עלה פריצי הדור וחסרון מזונתיה ופרנסתיה כדפי' לעיל והן הן המעבירין האדם על דעתו ועל דעת קונו כדאיתא פרק כיצד מעברין דיש לחוש שמא תחזיר לסורה ולמנהגה הראשון אחרי שכבר נתזלזלה בארץ אשכנזי ונתפרסם הדבר. לכן דמיתי אותה להך והשולח להתירה לינשא לאיש דמנטר לה ועל ידו מתוקנים החששות כולם שלא יצאו האשה וולדה לתרבות רעה וגם על דבר החייתם כי אחרי שהיא נשואה קרוב הדבר שתמצא שכירות אז להיות מינקת או משרתת. ואיכא למימר דבכה"ג אפילו אביי מודה דעד כאן לא אסר התם אלא במקום דצריך לעבור איסור דאורייתא כדמשמע מדבריו אי לאו דאמר רב יודא אמר שמואל המשחרר עבדו עובר בעשה כו'. משמע אי לא הוי עשה אלא חששא מדרבנן בנדון דידן במינקת חבירו דהויא גזיר' דרבנן מודה אביי דכופין. ולא אמר בחששא בעלמא בגזירה דרבנן כל דתיקון רבנן כעין דאוריי' תיקון דבכה"ג מחלק בפרק התקבל. זאת ועוד אחרת דרבי שמעון הזקן פסק דגרושה מינקת מותרת לינשא תוך כ"ד חודש משום שאיינה חייבת להניק בנה כדתניא נתגרשה אינה כופה וטעמא דדוקא באלמנה גזרו דנשתעבדה לבעלה להניק בנה וכל מה שנשתעבדה לבעלה נשתעבדה ליתומים. ובסמוך אביא דבריו ודברי ר"ת והשאלתות וברייתא זו מייתי לה בפרק אף על פי אמתניתין ואילו מלאכות שהאשה עושה לבעלה טוחנת כו' ומניקה את בנה כו'. ומקש' עלה בגמרא לימא מתניתין דלא כב"ש דתניא נדרה שלא להניק את בנה ב"ש אומרים שומטת דד מפיו. וב"ה אומ' כופה ומניקתו נתגרשה אינו כופה ואם היה מכיר' נותן לה שכרה וכופה ומניקתו מפני הסכנה כו' ופירש"י שומטת דד מפיו לא תניקנו שחל הנדר אלמא לא משעבדא ליה כופה ומניקתו דמשעבדה ליה ולא חל הנדר אם היה מכיר' שאינו רוצה לינק מאחרת עכ"ל. אלמא אפילו במכירה אינה חייבת להניק אלא א"כ מקבלה שכר ולא מקרי מכירה אלא אם כן אינו רוצה לינק מאחרת כדפירש רש"י וכן משמע מדברי הרא"ש הכא דדוקא באינו רוצה לינק מאחרים ובשכר דתרתי בעינן במכירה שאינו רוצה לינק מאחרים ושכר. וכן דעת בנו בעל הטורים בטור אה"ע בסימן פ"ב וז"ל נתגרשה אינה חייבת להניקו אא"כ מכירה שאין רוצה להניק מאחרת אז כופין אותה ונותן לה שכרה ומניקתו כו' עד אבל אם רוצה להניק מאחרת אפילו בן שנה אין כופין אותה כו' וע"ש. ולכן לפי זה בנדון דידן שיונק מאחרת אין כופין אותה. וכ"ש וק"ו שאין כאן שכר שאין לולד אב לתבוע ממנו שכרה. ואין כאן אלא להטיל הולד על הקהל כדמשמע בטור אה"ע בסוף סי' הנ"ל. ואם נאמר נטיל אותו על הקהל הנקת התינוק ופרנסתו. אחרי שהאם לאו בת כפייה כדפי' הרי זו תקנה שאין הציבור יכולין לעמוד בו. ובודאי לא יקבלו תקנה זו עליהן ואם כן תצא מתקנה זו חורבא ותקלה:

ולכן לא ראיתי כאן תקנה המתקיימ' בלתי תקלה אלא להשיאה לדומ' לה ולסמוך על דעת רבינו שמשון שהתיר גרושת חבירו לינשא תוך כ"ד חדשים וכ"ש הך דידן דעדיפ' טפי להתיר מגרושת חבירו כמו שפירש ואפרש' ומשום דבהך עובדא יש בו עדיפות כמה שפי' ואפרש אמינא בודאי דאפילו ר"ת ושאלתות מודים בהא ולא פליגי אע"ג דפליגי על רבינו שמשון בגרושת חבירו. וטעמא רבה אמינא ואפרש לקמן. והנני מביא דברי הש"ד ור"ת ושאלתות כמו שכתב המרדכי הוא פסקן ואחרון להם. ואניח התוס' מכתובות ואפר' החולץ אף כי הם שינו בלשונם ובטעמם בכתובות כתבו אמר ר"ת שאסורה לינשא דתניא בפרק החולץ מעוברת חבירו ומינקת חבירו לא ישא וקא פסיק ותנא לא שנא נתאלמנה לא שנא נתגרשה גם זה הטעם אינם מזכירין בהחולץ ובכתובות אינם מביאים השאלתות ובהחולץ מביאים השאלתות וז"ל וכן פוסק בשאלתות דרב אחאי דלא שנא גרושה ולא שנא אלמנה. גם לא כתבו על דברי הש"ד אלא ואין נראה לר"ת דהא למאי דבעי למימר משום סנדל כו' אמנם על השינויים מהתוספת אין לתמוה כל כך. דהתוספ' מיבמות והתוספת מכתובות איפשר דלא חד גאון תיקנום. והסמ"ג כתב בקיצור וז"ל הרב ר' שמעון מפלייזא היה אומר דגרושה מניקת מותרת לינשא בתוך הזמן הזה מפני שאנו אומרים בפ' אע"פ שאם נתגרשה אינו כופה אות' להניק. ולא הודה לו ר"ת לחלק בדבר מפני שבמקו' שמכיר' התינוק כופין אותה להניק כמו שאומר שם וגם בשאלתו' פוסק דל"ש גרושה ול"ש אלמנה עכ"ל והנה שבק ולא זכר ולא כתב טעמים של ר"ת שכתבו התו' והמרדכי. ולקח לו טעם אחר טע' חדש מפני שבמקו' שמכירה כו' משמע מדבריו דלא משתמעי ליה אותן טעמים ואיפשר דהיינו משום סברתי שאפרש לקמן. גם לשון ולא הודה לו ר"ת משמע לא להורות היתר אבל ר"ת לא מיחה והיינו לשון התוספ' בפרק החולץ ואין נראה לר"ת דהיינו להורות בו אבל לא מיחה דמודה ר"ת שאין סברותיו כל כך חזקות למחו' למי שמורה שמותר' אבל לשון התוספת מכתובו' שכתבו ור"ת או' שאסור' לינשא משמע קצת שמיחה במי שהתיר. גם מדברי הסימני אשר"י נראה שנוטה דעתו לדעת השר שהרי אביו הרא"ש הקדים דברי השר לדברי ר"ת ושאלתות כמו התוספת ובנו בס"א כתב דעת הש"ר בסוף וז"ל מינקת שמת בעלה תוך כ"ד חדשים ללידת הוולד לא תארס ולא תנשא עד שיהי' כ"ד חודש ללידת הוולד כו' עד אבל מת הוולד או שגמלתו בחיי הבעל או שפסק חלב' בחיי הבעל או שצמקו דדיה ואינה רגילה להניק מות' והה"נ גרוש' צריכה להמתין לר"ת ורבינו שמשון התיר בגרושה עכ"ל. ומדכת' דברי השר בסוף מסתברא לומר דס"ל לעניין פסק הלכ' כדברי השר כי כן דרכו בטורי' שלשרוב מביא דברי אביו בסוף לפסק הלכה. ועוד אי לא ס"ל כוותיה ה"ל לקצר ולכתוב דברי השר בראשונה כיון דסליק בהיתר דהיינו ואינה רגילה להני' מותר וכן גרושה לרבינו שמשון ולר"ת צריכה להמתין אלא ודאי ס"ל כדעת השר שמותרת. וכן נראה דלא הזכי' השאלתות עם ר"ת וז"ל הגאונים במרדכי פרק אע"פ פסק ה"ר שמשון דגרושה מינקת מות' לינשא תוך כ"ד חדש משום שאינה חייבת להניק את בנה. כדתניא נתגרשה אינו כופה בב"ד להניק את בנה אלמא מדחל הנדר ש"מ דלא משתעבדא ליה. ואע"פ שאם מכירה כופה בב"ד להניקו מ"מ אין שיעבוד כל זמן שלא כפו אותה בב"ד ומותרת לינשא. ולא דמי לאלמנה מניק' שחייבת להניק את בנה. אבל בשאלתות וכן ר"ת פסקו דכ"ש גרושה שצריכה להמתין שהרי האלמנה אין הטעם אלא שבושה לבוא לב"ד והורגת את בנה כדמוכח בהחולץ:

וכ"ש זו שבושה לבא לב"ד לתבוע הבעל כדאמרי' לעיל בפ"ב אין נזקקין להן עכ"ל. הרי לדעת השר הא עובדא דידן דלא אתא לידי כפייה לעולם כיון דאין כפיי' בלתי קבלת שכרה. וזהו ברור שאי אפשר לכוף הציבור להוציא מהן דמי השכר כי יתרבו עליהן השתוקין מרוב פריצת הדור ומזה אין להאריך ואין צריך ביאור כי מפורסם הוא. גם זולת זה הם עמוסים בהוצאת שאר עניים שרבו עליהן בע"ו כמו רבו מידי יום בלתי עניים יושבי עירם עד כמעט שרפו ידיהם מלהושיע באופן שיש לחוש לדוחק דציבור' ולכן אין כאן מקום לכוף וכיון שאין כאן כפייה הרי לפנינו שכתב המרדכי בפירוש לדעת השר שהיא מותרת לינשא אפילו במכירה. ואיפשר אחרי שאין פה עמנו לכוף כלל כדפי' כ"ע מודים אפילו ר"ת ושאלתות דמותרת לינשא וכ"ש אחרים שאין כאן טעם לאסור מצד שמכירה כי לא נקרא מכירה אחרי שיונק גם כן מאחרות. גם עינינו רואות שהתוספת בכתובות כתבו משם ר"ת ג' סברות וטעמים מה שהכריעו לחלוק על הש"ר הא' דתניא בפרק החולץ מעוברו' חבירו ומינק' חבירו לא ישא וקא פסיק ותני לא שנא נתאלמנה ול"ש נתגרשה. ב' דמפרש טעמא דסתם מעוברת למניק' קיימ' דמשמע דהיינו טעמא דמניק' היינו טעמא דמעוברת ולמאי דהוי מפרש מעיקרא טעמא דמעוברת משום דיחסא שייך בגרושה כמו אלמנה. אף על גב דהדר ביה מההוא טעמ' מכל מקום מגופיה דמילתא לא הדר ביה דמיירי בגרושה. ג' דאלמנ' נמי לא משעבדא מכי תבעה כתובתה או רוצה להינשא. והנה המרדכי לא זכר שום אחד מהג' טעמים הנ"ל ואדרבא משמע דלא סבר ליה שהרי כתב אבל שאלתות ורבינו תם פסקו דכל שכן גרושה שצריכה להמתין שהרי האלמנה אין הטעם אלא שבושה לבא לב"ד כו' כ"ש זו שבושה לבא לב"ד כו' אלמא דלא סמך דבריהם מה שאסרו אלא על הכ"ש. וכן הסמ"ג גם כן לא זכרם ונ"ל טעמי' דלא חשיבו להו סברות וטעמים דמה שכתב דקא פסיק ותני לא שנא אלמנה ל"ש גרושה דהייינו מדלא חילק התנא גבי מעוברת ומינקת חבירו בין אלמנה וגרושה ש"מ אין חילוק בינייהו זה אינו דהא חולק בפי' בברייתא דפר' אף על פי דקתני בהדי' נתגרשה אינו כופה כו' והני ברייתו' גבי הדדי תננהו או ר' חייא או ר' אושעי' או תרווייהו ר"ח ור"א ולא פליגי אהדדי ושתיהן עיק' דמותבינן מינייהו תיובת' בפ' החולץ ובפר' אע"פ ואמר יגיד עליו רעו ר"ל מה שחסר בההיא דהחולץ פירש בההיא דפ' אף על פי דהיינו נתגרשה אינו כופה. ומה שכתב אף על גב דהדר ביה מההיא טעמא מגופא דמילתא לא הדר ביה זו הוא גם כן סברא רחוקה דבין לשנויי קמא דטעמא משום סנדל או לשנויי משום דיחסא שניהם באים לתרוצי רק מעוברת דלא הקשה אלא ממעוברת דפריך הוכר עובר' תנשא אלמא תניא לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו אלמא דלא פריך אלא ממעוברת ותירץ לו מתחילה משום סנדל ומשום דיחסא דאילו הטעמים שייכי דווקא במעוברת דאז פשיטא דגבי מעוברת לא היה חילוק בין גרושה ואלמנה. אבל כשסתר אותן טעמים וחזר והיה צ"ל תירוץ אחר וקאמר אלא סתם מעוברת למניקה קיימא ואיסור מעוברת במניקה תלי' ובמניקה יש חילוק בין גרושה לאלמנה כמו שכתב הש"ר ודאי איכא למימר לגמרי הדר היה אף מגופיה דמילתא כדמשמע לשון אלא דקאמר אלא סתם מעוברת כו' ומה שכתב דאלמנה נמי לא משתעבדא מכי תבעה כתובתה או רצה לינשא מ"מ לא דמיא לגרושה דפטור גרושה בא על ידי הבעל עצמו על ידי הגט שנתן לה מה שאין כן באלמנה שפטור דידה בא על ידה ע"י תביעת כתובתה או שרוצה לינשא ולא ע"י בעלה. לכן בקל איכא למימר מצד אהבת בעלה שמתבושה לתבוע כתובתה או לינשא לאיש אחר תוך כ"ד חדשים אלא ממתנת עד אחר כ"ד חודש מה שאין כן בגרושה שאין שם אהבת הבעל שאין דרך לגרש אלא מתוך איבה ולית דין צריך בשש. ואם דעת הסמ"ג והמרדכ' כמו שכתבתי לא נשאר שום טעם וסברא לר"ת כי אם שלא לחלק מפני שבמקום שמכירה התינוק כו' כדלעיל לסמ"ג ולמרדכי מטעם שמפרש דכ"ש גרושה שבושה לבוא לב"ד כו'. וגם בכאן אחרי שמסמ"ג לא הזכיר טעם המרדכי והמרדכי לא זכר טעם הסמ"ג ש"מ שגם הם חלוקים בטעם של ר"ת. זו ואף זו דעד כאן לא פליגי על הש"ר אלא בגרושה שכבר נכנסה בתקנת' דרבנן כשהיתה נשואה דהיינו קודם גירושין ונשתעבדה לבעל והיתה נקראת מעוברת חבירו ושייך גם לומ' בה טעם הסמ"ג כמו שכתב ולא הודה לו ר"ת לחלק בדבר מפני שבמקום שמכירה התינוק כו' דמעוברת כמניקה דסתם מעוברת למניקה קיימא כדמייתי בהחולץ. גם שייך בה טעם המרדכי טעם דבוש' לבא לב"ד כו'. אבל בנדון דידן שלא נתקדשה ולא הית' לה כתובה לא נכנסה מעולם תחת שיעבוד הבעל לא דמיא כלל לאלמנה וגרושה. וע"כ לכל הדיעות אף לשאלתות ולר"ת לית דין ולית דיין דאסורה לינשא תוך כ"ד חדשים כ"ש וק"ו דאין כאן ליתן שכרה וגם אין כאן כפייה. גם אין שייך לומר בושה לבא לב"ד ושאר טעמים הנ"ל כדפי' ולהני טעמים גם לא שייכה הכא תקנה שכתב הרא"ש. וז"ל וה"ר שמשון הזקן ז"ל היה אומר דגרושה אין צריכה להמתין כ"ד חדשים שאין עליה מוטל להניק את בנה הואיל ובעלה קיים והביא ראייה מההיא דלעיל נתגרשה אין כופה ואין חילוק בין נדרה ללא נדרה. אבל כשמת בעלה אע"פ שאין מחויבת להניקו מ"מ כיון שאין לו אב עשו חכמים תקנה שתניקהו עכ"ל. אע"ג שהרא"ש כתב מתקנה זו לא ראיתי שזכרו אותה תקנה לא התוספ' ולא המרדכי ולא הסימני אשירי ולא הטור אה"ע ואולי הרא"ש מצא אותה התקנה בדברי הש"ר עצמו. ונ"ל שכן הוא כי מצאתי בתוספ' משאנץ בפרק אף על פי וז"ל והילכתא מותר גמלתו אסור אומר הרוב רבי שמשון דנתגרשה נמי מותר לינשא שאין עליה להניק את בנה הואיל ובעלה קיים והביא ראיה מהא דתניא לעיל נתגרשה אינו כופה כו'. ונ"ל דמזה דקדק הרא"ש מדנקט הש"ר בלשונו שאין עלי' להניק את בנה הואיל ובעלה קיים כו' משמע הא אינו קיים חייב להניק מכל מקו' אחרי שלא הזכירוה הגאונים הנ"ל אמינא הבו עלה דלא לוסיף ודי לנו לקיים אותה תקנה באלמנה וגרושה אבל אשה שזינתה בבתוליה בלא חופה וקידושין אף על גב דנאמנת לומר מפלוני נתעברתי ה"מ להכשיר הוולד אבל להוציא ממנו שכרה או פרנסת הוולד אינה נאמנת כיון דאיכא למימר כשם שזינתה מזה כך זינתה מאחר כדפי'. ולהניקו בחנם לא אמרי' דתקנו בפרט בזנות כי האי דלא שכיחי להתעבר כיון דאיפש' באפוכי מיפך או במוך ומילתא דלא שכיחי לא גזרו ביה רבנן דהא גבי הבחנה דג' חדשים משמע כרב אלפס פ"י יוחסין דס"ל דהלכה כרבי יוסי דסבר אשה מזנה מתהפכת ומזנה שכתב וז"ל וחזינן למקצת רבוותא דפסקו הלכתא בהא כרבי יודא ואנן לא ידעינן מהיכ' גמרי' ליה דהא ק"ל דרבי יודא ורבי יוסי הלכה כר' יוסי כו' משמע דס"ל דהלכה כרבי יוסי ואפי' לדע' הרא"ש שמיישב הנהו רבוואתא מכל מקום בנדון דידן מודה דלא תקנו. ולכך אין לחוש לאותה תקנה במקו' הזה. ומצד כל הני טעמי וסברות הנ"ל אמרתי שדבר פשוט הוא שאיננה בכלל מינקת חבירו והתרתי אותה לינשא לאיש תוך כ"ד חדשים ואמרתי שעת הדחק שאני עם מה שגם דעת חביריי יצ"ו נטה להתיר והארכתי בדרוש יען שלדעתי דבר חדש הוא והנראה לי כתבתי נא' הטרוד יודא מינץ:

תוכן העניינים

שות מהרי מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה