שות מהרי מינץ· רבי יהודה מינץ
ד
אשר שאלת כרכא דכולה ביה האלוף שארי הר"ר ישעיה יצ"ו ערב פסח שחל באמצע שבוע והוא תוך שלשים לאבל ב"מ מהו לגלח בע"פ או תוך ח"ה:
נ"ל לע"ד דב"חה ודאי אסור ולא מבעיא למאן דאי' ליה מלאכה בח"ה דאורייתא אלא אפי' למאן דאית ליה מדרבנן אסור כיון דאסמכוה אכמה קראי משא"כ במלאכ' ע"פ לכך סברא לומר דמלאכת ע"פ קיל טפי כיון דמצינו חילוק באיסורי דאורייתא בהני דכתיבי בהדיא להני דלא כתיבי בהדיא כדאיתא במרדכי בספ"ק דעירובין ה"ה באיסורי דרבנן חשבינן חמירי הני דאסמכנהו אקראי מהני דלא אסמכנהו. ועוד ע"פ מ"ט משום הקרבת הקרבן והלל הנהו נמי בח"ה איתנהו ונ"ל דהוא יכול לספר את עצמו לאחר חצות דמה שכתב במרדכ"י וז"ל ואפילו בחנם אין לישראל לספר חברו אחר חצות עכ"ל. היינו על ידי אחר אבל הוא עצמו שרי. וכן משמע בטור א"ח שכתב בשם אב"י העז"ר בעניין ע"פ וז"ל ודווקא שעשה מלאכה להשתכר אבל מתקן הוא כליו לשבת וי"ט ע"כ ומדנקט י"ט סתמא משמע דר"ל אף בע"פ דהא בע"פ קעסיק הטוב א"ח. ואם אסור לגלח בשחרית למה לא יהא מותר לגלח אפילו על ידי אחר אחר חצות להר"י שמתיר לגמור אפילו אחר חצות כדאיתא בטא"ח וע"ש. אבל כמדומה לי ראיתי בטור י"ד או בהילכות שמחות ממהר"ם שבכה"ג אין חילוק בין שחרית לערבית ונ"ל שסברא לומר כן שהרי ביום ז' עומדים האבלים בבוקר מכח מקצת היום ככולה ואינם ממתינים עד הערב וה"ה בכל דבר שאומ' בו עולה לכאן ולכאן דשחרית וערבית שוה רק שעבר כבר מקצת היום דהיינו הנץ החמה ואם כן יכול לספר קודם חצות ולא דומה לרחיצה דאיפשר משחשיכה אז הנאת רחיצה מיד. וזהו מה שנ"ל בדרושתה ואתה שלום כחפ' וכחפ' אוהב' שארך הטרוד יודא מינץ.