שות מהרי מינץ· רבי יהודה מינץ
ג
בהיות שהאדון אמו"ץ הישיש ר"ג קרובי הגאון מוהר"ר ענשכין יצ"ו אמר לי וציוני משום כבודי שלא ליתן פתחון פה לבעלי לשון לדבר כי על מה שפסקתי על אודות הבתולה פיורינ"א ת"מ בת ה"ר יצחק מרוביג"ו יצ"ו ובין משודך שלה הר' יואב יצ"ו בר' אליה דביבנה יצ"ו ותליתי דברי על מיגו שהעדים נאמנים מכח מיגו על זה ציוני הגאון יצ"ו לפרש ולברר דברי מפני בעלי לשון שלא יאמרו והלא כתב המרדכי פרק חזקת הבתים בשם ר"י שגבי שני עדים לא שייך לו' מיגו כי אין אחד יודע מה בלב חברו דאל"כ גבי ב' כתי עדי' המכחישו' זו את זו למה פסולה האחרונה ולא אמרי' יהו נאמנין במיגו דאי בעו פסלי הראשונים בגזלנותא. וכדי לקיים דברי הגאון אמו"ץ יצ"ו מפרש אני ומברר דברי ואומ' דע"כ יש חילוק בין מיגו למיגו דאל"כ היה קשה דברי ר"י על דברי ר"י עצמו דבאותו פרק גופ' תירץ ר"י קשי' זו בסיגנון אחר על הא דאמר רב נחמן עדים שאמרו אמנה היו דברינו אין נאמנים כו' ומקש' שם אחרי שמוכיחים דרב נחמן מיירי שאין כתב ידן יצא ממקום אחר מקש' אמאי אין נאמני' להמניה במגו דמצו אמרי אין זה כתב ידן. ומתרץ ר"י דמכאן יש ללמוד שלא האמינו חכמים לפסול שום שטר אפילו על ידי מיגו אלא בטענת מזוייף לבד אבל במודעה הואיל והם מודים שהשטר נכתב ונמסר בידם לא אתא בעל פה ומרע לשטר' אפילו על ידי מיגו כו'. ואף לא באמנה לדברי רב נחמן ואף על גב דס"ל פ"ב דכתובות דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו דנאמן לומר פרוע הוא. שאני התם דלא קא עקר לשטרא עכ"ל. והשתא יש להקשו' על ר"י דהכא נמי הל"ל דגבי שני עדים אין לומר מיגו דאין אחד יודע מה בלב חבירו. אלא ודאי יש לחלק דדוקא לעיל דהוו ב' עדים נגד ב' עדים אלו אומרי' זה אכל שני חזקה ואילו אומרי' זה אכל שני חזקה או אלו אומרי' הרג ואילו אומרי' לא הרג כגון גבי ב' כיתי עדים המכחישים בפלוגתא דרב הונ' ורב חסדא. ואילו אמר אחד מן הכת האחרונים שני עדים ראשונים גזלנין לא הועיל כלום אלא שני עדים האחרונים צ"ל ששני עדים הראשונים גזלני' אם כן צריכין שניהם לכוון דבריהם לכך שייך לומר דאינו מיגו דאין אחד יודע כו'. אבל גבי אמנה היה דברינו כיון שמיירי שאין כתב ידו יוצא ממקום אחר אם כן איזהו מהן שאומר אין זה כתב ידינו אין השטר כלום לכך צ"ל תירוץ אחר על אמנה היו דברינו למה אינו מיגו. וכן נדון דידן איזהו מהן שאמר הנני מארס פי' לאחר זמן אז אפילו היה אמר העד השני בפי' בפני קדשה לא היה בקידושין כי אם עד אחד ואין חוששין כ"ש כשאמר שלא הבין הלשון ולא נתקדשה בפניו על כן יש כאן מיגו ובזה המיגו מודה ר"י דהוי מיגו כדפי'. ועי"ל דאין המיגו שוה בכל מקו' דאפילו בחד מיגו מחלק גי' אחד בריש בב"מ דמיגו דאי בעי טעין טפי אמרי' לעניין שבוע' לפטרו משבוע' ולעניין ממון לא אמ' דהוי מיגו. וכן הוא גבי אמנה היו דברינו אמרו נגד גביית השטר ובעי למפסלי' בעולם שנכתב בפסול ואין זה כתב ידינו נאמ' נגד גביית השטר ושנכת' בפסול לכך הוי המיגו טוב ושתי הטענו' באופן אחד ולכך אין לסתור המיגו בטעם כל דהו לומר שזה אינו יודע מה שבלב חבירו אבל לעיל גבי ב' כיתי עדים המכחישי' לא באו בתחילה להכחיש העדים ולפסול אותם. אלא להעיד על זה שלא הרג ואיפשר שלא ידע מן העדים הראשוני' וכן גבי חזקה שהאחרונים העידו לשמעון שאכל שני חזקה והראשונים העידו לראובן שאכל שני חזקה שהעדים אחרונים העידו על הקרקע לא לפסול העדי' ואיפשר לא ידעו מהראשוני' אלא שהראשוני' מוכחשין מאליהן שם אין המיגו טוב לומר יהיו נאמנין במיגו דאי בעו פסלי הראשונים בגזלנותא דהוי לגמרי דבר אחר. ודומה למיגו מממון לממון דלא אמרי' שם מיגו כמו שפסק ר"ת כדאיתא במרדכי ריש ב"מ וע"ש ואף על גב דאינו דומה ממש דומ' קצת ולכך דוחין אותו מיגו בטעם כל דהו שאין אחד יודע כו' ובנדון דידן המיגו טוב דהוי הכל כדבר אחד. וכיון ששניהם מודים שלא ראו שום קידושין ואם כן יותר קל וקרוב לפרש שהנני מארס ר"ל לאחר זמן כיון שהלשון מובן כך כמו שהוכחתי וכיון שיותר טוב הי' לפרש דפי' לאחר זמן ממה שפי' הם כעדי' לכך המיגו טוב ואין לדחותו בטעם כל דהוא וק"ל: