אור ברסלב

שות מהרי מינץ· רבי יהודה מינץ

ב

א

מפני האמת והשלום שלא ליתן פתחון פה לשום בעל דין לחלוק על קצת לשונות בשטר קישור משידוך חתום בשני עדים וז"ל זכרון עדות מה שהיה בפנינו עדים ח"מ כו' ע"ד באו לפנינו כמ"ר יצחק בכמ"ר יודא זלה"ה וכמ"ר אליה בכמ"ר יואב זלה"ה ואמרו לנו הוו עלינו עדים וקנו ממנו בקניין גמור ואגב סודר וכתבו וחתמו בכל לשון של זכות וראייה ותנו ביד כל אחד ממנו הנ"ל איך אני יצחק הנ"ל מרצון נפשי בלא שום אונס ודוחק כלל רק מלב שלם ונפש חפיצה ובדעת מיושבת הנני מארס חביבתי היקרה פיורינ"א בתי מב"ת ליקר כמ"ר יואב בכמ"ר אליה הנ"ל ולתת לה בעד נדונייתה שלש מאות פרחים כו'. ע"ד בסוף שלש שנים רצופים המשלימים בסוף חדש סיון רמ"ג הע"ל ובעת ההיא נודר אני יצחק הנ"ל שבתי פיורינ"א הנ"ל תכנס לחופה עם כמ"ר יואב הנ"ל. ובפנינו עדים ח"מ נדר גם כמ"ר אליה הנ"ל שכמ"ר יואב בנו הנ"ל יכנס לחופה עם מר' פיורינ"א הנ"ל לזמן הנ"ל ויתן לה כתובה וקידושין כדת משה וישראל כו'. ובהיות שהר' יצחק אבי המשודכת הנ"ל איש תם וישר וחושש מכל צרה שלא תבא כן מצד הלשון הנ"ל הנני מארס כו' יאמר בעל דין שהיא מקודשת. על כן הנני מגלה דעתי ואומר אני שמי שמפרש כן אינו אלא טועה כי הנני מארס אינו שייך כי אם לבעל שיאמר כן לאשה שמארס או לשלוחה אבל לא על אבי האשה אפילו כשהיא קטנה ואפי' אם יעלה על לבינו לפרש אילו המלות דרך רחוק ונאמר אולי החתן המשודך רבי יואב עשה לאבי המשודכ' רבי יצחק הנ"ל שליח ואם כן רבי יצחק הנ"ל היה שליח לחתן ולכלה בתו אחרי שהיא קטנה ואז שייך לומר הנני מארס כו'. גם זה אין לומר אחרי שלא ראו העדים לא הרשאה ולא שום עדים שר' יואב הנ"ל מינה אותן למורשה לקדש לו בתו הנ"ל. ואפילו לאותן הדיעות דס"ל דשליח לקידושין לא בעי לא עדים ולא הרשאה. שאני הכא שר' יצחק הנ"ל אומר שלא נתמנה מורשה מעולם לקדש בתו וגם לא עלה על דעתו לקדש בתו לשום אדם מפני החשש פן ח"ו תצטרך לחליצה כמו שחושש ואומר גם עתה. ולכך לא עלה על דעתו לדקדק על לשון השטר קישור והדעת מכרעת להאמינו על ככה דמסתמא לא עבר הא דרב דמייתי ריש פרק האיש מקדש וס"פ עשרה יוחסין אסור לאדם לקדש בתו כשהיא קטנה כו'. ואין לומר דרב מיירי כשעושה הנישואין מיד מה שאין כן בנדון דידן שקבעו זמן הנישואין אחר ג' שנים דאז כבר יצאה מקטנות לבגרות וכה"ג מותר הא לית' דאם כן ה"ל לרב למימר אסור לאדם להשיא בתו כשהיא קטנה ומדלא קאמ' הכי ש"מ דרב ר"ל אסור לקדשה כשהיא קטנה אפילו רוצה לעשות הנשואין כשהיא גדולה. ועוד בסוף עשרה יוחסין דקאמר רב חנן בר אבא איקלע לבי רב חסדא חתניה שקלה לבת ברתי' אותבה בכנפיה אמר ליה לא סבר מר מקדשה פי' רש"י אין אדוני יודע שהיא מקודשת ויש לו להתרחק מאשת איש. אמר ליה עברתה אדרב דאמר רב יהודה אמר רב אסור לו לאדם לקדש את בתו כשהיא קטנה ומשמע שהשיב לו תיכף על מה שהיה מתמיה רב חסדא אין אדוני יודע כו' השיב לו רב חנן שלא עלה על דעתו כי חשב שלא יעבור על הא דרב והשתא למה א"ל עברתה אדרב דלמא רב מיירי כשעושה הנישואין גם בקטנותה ורב חסדא האריך זמן הנישואין של בתו עד ימי גדלות. אלא ודאי ל"ש דלעולם אסור לאדם לקדש את בתו כשהיא קטנה ואף על גב דהג"ה בסמ"ק כתבה על הא דרב וז"ל והני מילי בימיהם שהיו ישראל מרובים במקום אחד אבל עתה שאנו מתי מעט רגילין לקדש אפי' כשהיא קטנה שמא יקדמנו אחר בשם הר"מ עכ"ל. מ"מ בסתמא אין לומר כן וכל שכן כשמכחישו ואומר שלא נעשה שליח לקדשה דשארי' ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב להתיר ח"ו אשת איש. ועוד דאין מנהג הרומניש"ק לקדש קטנות. לכן כ"ע מודו כיון דאין אדם ראה הרשאה או עדים שנעשה שליח לרבי יואב לקדש לו בתו שהיא קטנה דנאמר שר' יצחק הנ"ל היה שלוחו. וכל שכן כיון שהשני עדים החתומי' על השטר קישור מעידים שלא נתן שם שום קידושין לא על ידי שטר ולא על ידי כסף ושוה כסף ואפילו דרונות שדרך החתן לשלוח לכלה מעידין העדים שלא רצה רבי יצחק הנ"ל דהיינו אבי הכלה לקבלם. ועוד כיון דרבי יואב הנ"ל היה בעיר בזמן שנגמר החיתון ונכתב השטר קישור הנ"ל אם איתא שהיו שם קידושין הוה ליה לעצמו לקדש כדאית' ר"פ האיש מקדש ונהי דהכא איסורא ליכא אם לא קדשה כיון דהכלה בעצמה לא היתה בעיר מכל מקו' מצוה היתה בו בחתן לקדש בעצמו יותר מבשלוחו. וכן כתב האגודה פרק במה מדליקין גבי הדלק' נר חנוכה וז"ל אם אלמנה בעלת הבית תדליק ותפטור בני ביתה דכל מצוה מצוה בו יותר מבשלוחו. וכן בדרוש הזה הוה ליה לחתן לקדש בעצמו אי היו כאן קדושי' ולא על ידי שלוחו אחרי שהיה בעיר וכעין זה כתב המרדכי בגיטין פרק התקבל אלא ודאי לא היו כאן קדושין כלל. ועוד כיון דהאב חייב להשיא בנו כדתניא בפרק קמא דקדושין והואיל וכן הוא אי הוי בעי ר' יואב הנ"ל לעשות שליח לקדש לו אשה ה"ל לעשות שליח אביו רבי אלי' הנ"ל או לארצוי' קמה כיון דהמצוה רמי' עליה דאבוה להשיאו וכה"ג כתבו התוספות פרק האיש מקדש. ולכך אין לחוש כלל דרבי יצחק הנ"ל היה שליח רבי יואב הנ"ל לקדש לו בתו הנ"ל. וכל שכן וק"ו בנדון דידן דלא ראו שום רמז והוראה מקידושין. ואם תאמר כיון שהעדים העידו על האירוסין איך יכולין לחזור ולהעיד שלא ראו שום קידושין למה לא נאמר כיון שהעידו שנתארסה שוב אין חוזרין ומגידין שלא ראו שום קדושין. ויש לומר כיון דאפשר לקיים ולאמת כל דבריהם דלא סתרי אהדדי עבדינן על כן מתרצינן דבורייהו ועדותייהו דמה שהעידו שאמר הנני מארס כו' אינו ר"ל שעתה הוא מארס אלא לאחר זמן כמו הנני משחיתם את הארץ שלא היה תכף אלא אחר כך זמן רב. וכן הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגומר והנה אנכי בא הוה כמו הנני בא ולא היה מיד אלא אחר זמן. וכיון דאפשר לקיים דברי שניהם לא חשוב חוזרין ומגידים ודומה להא דכתב בסא"ז בתשובה י"ח דהעדים נאמנין לומר על השטר דמוקדם הוא כיון שאינם עוקרי' גוף העדו'. ואף על גב שהם לא העידו שהנני מארס הבינו שר"ל לאחר זמן אלא העידו שלא הבינו הלשון שר"ל קידושין לא דקדקו בו כיון שפשוטו של הלשון אינו משמעו לשון קידושין כדפי' מכל מקום נאמנין לומר שלא הבינו הלשון שהוא לשון קידושין במגו דאי בעו אמר כל אחד מהם מן העדים שהלשון פי' לאחר זמן וכיון שלא ראו שום קידושין לו בו ביום ולא אחר כך ודאי ליכא למיחש לשום קידושין. וכן משמע לשון השטר קישור שאינן מעידי' על שום מעשה רק על דברי' כמו שאומר לשון השטר ואמרו לנו כו'. על כן מכל הני טעמים וסברות נראה לי אין כאן בית מיחוש כלל וכלל לומר שנתקדשה מר' פיורינ"א הנ"ל. מ"מ דברי הנ"ל אין בהם ממש אם לא יסכים עמי מורי הזקן אמוץ ר"ג קרובי הגאון מוהר"ר ענשכין יצ"ו. נאם הטרוד יודא מינץ:

תוכן העניינים

שות מהרי מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה