אור ברסלב
שות מהרי בן לב חלק ב תשובת שאלה מה

שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב

תשובת שאלה מה

שאלה מד

תנן בפרק יש נוחלים האומר זה בני נאמן ומקשה בגמרא זה בני נאמן למאי הלכתא אמר רב יהודא אמר שמואל לירשו ופירש רש"בם פשיטא דאי מגו דאי בעי יהיב במתנה כי אמר בני הוא ויירשני נאמן ואי משום נכסים הבאים לאחר מכאן אתא לאשמועינן דאף על גב דאין יכול להקנותו נאמן הא לאו מילתא היא דודאי אינו נחמן וכו' ובודאי דדבריו הם תמוהין וכמו שכתב הר"אש בשם הר"מה וזה לשונו פליאה גדולה היא לומ' כן שאם בא אדם ממדינ' הים הוא ובנו ואמר זה בני שלא יירש אותו הבן בנכסים שאפילו לאחר מכאן אלא שאר בניו או שאר קרוביו ופירש הוא לירשו פשיטא דמכח מתני' דפרק האומר דמייתי לקמן דפריך פשיט' מדתנן יש לי בנים נאמן דלכל הפחות מתוקמא בלירשו דאפי' אם תמצא לומר דלענין התירא אינו נאמן לפטרה מן היבום לכל הפחות מוקמי' להך מתני' בממון עד כאן לשונו והרי"טבא נמי כתב דדברי הרש"בא הם תמוהי' ומנהגן של ישראל שנהגו דלא כוותיה תורה היא ופיר' הוא בשם רבו דהנכון דמאי דפריך בגמרא פשיטא היינו משום דבבכור הוא דאצטריך קרא מפני שכלן בחזקת בניו והבנים האחרים הם מכחישין אבל באומר על זה שהוא בנו ואין לו שום הכחשה כלל פשיטא שהוא נאמן עליו ואף על פי שהוא ממעט האחרי' וכ"ש לבתר דכתי' יכיר גבי בכור שממעט חלק האחרים דשמע מינה שהוא נאמן וכ"ש בכאן דליכא הכחש' כן פירש מורי הר"ן עכ"ל ולכאורה היה נרא' דהוה מילתא דפשיטא דזה האיש שהוא אומר שהוא בנו של ראובן דהדין עמו כיון שיש בידו עדויות שהעידו עליו שהיה אומר ראובן עליו שהוא בנו וזה בחלק המגיע אליו כאחד משאר בניו של ראובן בעל הנכסים שהניח בשעת מיתתו וכד מעיינן שפי' אשכחי' דאיכא לאסתפוקי בכמה ספקות חדא דלפי הנשמע אלו העדים הנהו במעלו ומהנו לגבי דינא יש כמו כ"ח שנה שהם בטורקי"אה והיה אז זה האיש כבן י"ג או י"ד שנה ומהיום ההוא ומאותו הזמן לא ראוהו עוד יש להסתפק אם הם נאמנים לומר שהם מכירים אותו בטביעו' עין משום דאמרינן בפרק האשה רבה תצא מזה ומזה אמר רב לא שנו אלא שניסת בעד אחד אבל ניסת על פי שנים עדים לא תצא מחכו עלה במערבה אתא גברא וקאי ואת אמרת לא תצא לא צריכה דלא ידעינן ליה אי דלא ידעינן ליה בעד אחד אמאי תצא לא צריכה דאתו בי תרי ואמרי אנן הוינן בהדיה מכי נפיק ועד השתא ואתון הוא דלא ידעיתון ליה דכתיב וירא יוסף את אחיו והם לא הכירוהו מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן משמע לכאורה מדקאמר כגון דאתו בי תרי ואמרי אנן קא הוינן בהדיה וכו' דבלאו הכי לא מהימני דאם לא כן אמאי לא מוקי כגון דאיכא במתא גברי דידעי ליה בטביעות עין מההוא זימנא דנפק ומדאצטריך למימר דהוא בתריה שמע מיניה דבלאו הכי לא מהימני ואפשר למימר נמי דאין הכי גמי שרגילות הוא להכיר אפילו שיצאו בלא חתימת זקן ובאו בחתימת זקן אלא דלפעמים אינם מכירים וכמו שאירע ליוסף שלא הכירוהו לפי שיצא בלא חתימת זקן וכיון דלהאי גברא לא הוו ידעין ליה באתרי' דחיק' ליה לאוקמי דאיכא קצת גברי לחוד דמכירין יתיה ומשום הכי אוקמיה כגון דהוו בהדיה מכי נפק ועד השתא אי נמי איפשר דכיון דכולהו בני מתא לא הוו ידעין ליה אף על גב דאיכא חרי סהדי דאמרין דידעין ליה בטלה דעת' דכיון דנשתנו פניו עד דלא ידעין ליה כולהו בני מתא לא מהימנינן להנך סהדי אי לאו דאמרי דהוו בהדיה מכי נפיק ועד השתא והך חדא ספיקא דאיכא לאסתפוקי בנדון דידן ואיכא פנים לכאן ולכאן וכדכתבינן דתמיהא מילתא לומר דאחר כמה שני' שהניחוהו קטן וילד ועתה הוא בן ארבעי' שנים איך איפשר שיכירו ודילמא דאמרי בדדמי לפי שהוא אמר שהוא בנו של ראובן ואין עדותן עדות שלמה והא חדא ספקא ועוד יש להסתפ' דאמרי' בפרק יש נוחלים היה יודע לו עדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו פיקח ונתחרש פיקח ונסחמה שפוי ונשתטה פסול אבל היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו ומהר בתו פקח ונתחרש וחזר ונתפקח שפוי ונשתט' וחזר ונשתפה כשר זה הכלל כל שתחלתו או סופו בפסלו' פסול כל שתחלתו וסופו בכשרות כשר ובנדון דידן היו העדים בהיותם בפורטו גאל תחלתן בפסלו' וכי היכי דתחלת בפסלות קורבה הם פסולי' הכי נמי היכא דתחלתן בפסלות מחמת שהיו יושבים באותו המלכות אף על פי שסופם בכשרות היה נראה לכאור' שהעדו' היא פסול דבעינן תחלתן וסופן בכשרות ולא חלקו אלא היכא דבתחלה היו נוגעים בעדות ובסופ' נסתלקו וכמו שכתבו רוב הפוסקים דבמקו' דאיפשר להסתלק כגון שותפין מסתלק ומעיד אף על פי שלא היו תחלתן וסופן בכשרות דלא בעיא תחלה וסוף בכשרו' אלא בפסול הגוף אבל בפסול ממון לא וכך היה דן מה"רם וכמו שכתב הר"אש בתשובותיו וכתב דשוב חזר בו ופסק דאפילו בפסול ממון בעינן תחלתן וסופן בכשרות דמאי דאמרי' בפרק חזקת הבתים דסלוק מועיל היינו לגבי דין אבל לגבי עדות לא וסבר' גדולה יש לחלק בין דין לעדו' דהדיין הוא דן על הטענו' שטענו לפניו אחר שנסתלק אבל העדים מעידים על זה שראו בעוד שהיו נוגעין בדבר כך כתב הר"אש בתשובות ומילתא דפשיטא דאף על גב דלא הוזכרו בגמרא תחלתו וסופו בכשרות אלא בפסול קורבא או בפסול חרש ושוטה וסומא הוא הדין נמי דבעינן שיהא תחלתו כשר לעדות שלא יהא פסול מחמת עבירה וסופו בכשרות שחזר בתשובה ואפילו שלא נמצא דבר זה מפורש בשום א' מהפוסקי' מילתא דפשיטא היא דאין לחלק דדוקא בפסול ממון הוא דמצאו מקום לחלק משום דאשכחו בגמרא בפרק חזקת הבתים דמהניא סלוק לגבי דיינים ושוב מצאתי הג"הה בפסקי הר"אש במסכת שבועו' וזה לשונו וכגון שבשעת ראיית העדו' היו רחוקים דבעי תחלתן וסופן בכשרות ומאי דפריך וליסלקו תרי ולידיינוה אף על גב דאין תחלתן וסופן בכשרות אין לדמות פסול דמחמת שנוגעים בעדות לפסול דקורבה או לשאר פסולי עדות מן התורה וכו' ומסתמא קאמ' דלכולהו פסולין מן התורה בעינן תחלתן וסופן בכשרות בר מפסול דממון דהויא פלוגתא דרבוותא וכן כתב הר"אש כלל נ"ה וז"ל אם מצאו מקום ושעה להמלט ולא עשו ואכלו נבלות לתאבון נפסלו להעיד על מה שראו באות' שעה יעויין שם וכיון דכן הוא היה נרא' לכאור' ור' דאין ממש באלו העדויות כיון שלא היו תחלתן וסופן בכשרות אלא שיש מקום לחלק ולומר דכיון דיש חזקה דהיה לו בן לזה האיש ראובן שבא על פנויה וילדה לו בן ונתגדל עמו עד שהיה נער בן ארבעה עשר או חמשה עשר שנה ועתה אלו העדים אינם צריכים כי אם לגלויי שזה האיש הוא אותו הבן שהוחזק שהיה בנו של ראובן יש מקום לומר דמהנו ואף על גב דלא הוו תחלתן בכשרות וקרוב לזה הוא ההיא דפר' החולץ ואשתמודעינהו דהדין פלוני הוא אחיה דמיתנא וכו' דאפילו על פי קרובים ואפילו על פי אשה כתבינן הכי משו' דגלויי מילתא בעלמא הוא ועוד מטעמא אחריתי היה נראה לכאורה לומר דכיון דאלו היהודים היושבים באותו המלכות אין להם מציאות להביא עדים יהודים ממקום אחר שיבאו ויעידו על עניניהם הוה ליה כאלו התנו בפירוש והאמינו אלו לאלו אפילו אחר שיבאו לטורקי"אה לחסות תחת כנפי השכינה כי בודאי כה מבטם ומחשבתם וכמו שכתבו הר"שבא והר"אש בכמה תשובות הר"אש כתב דבמקום שהסכימו שהשטר שאינו חתו' מחתימת סופר הקהל שיהא פסול שהוא נאמן על קרוביו וכן נמי כתב הר"שבא ז"ל דבעינן התקנות שמתקנין הקהל דאינם צריכים להביא עדים מחוץ לעיר דהוי מילתא דלא אפשר והוה ליה כאלו התנה שיהיו נאמנים אלו על אלו וכן הוא הדין נמי בנדון דידן כיון דלא אפשר להו הוה להו כאילו התנו עליהם דבכל ענייניהם יהיו נאמנים אלו על אלו ואפילו אחר שיבאו לטורקי"אה לחסות תחת כנפי השכינה והא ספיקא אחריתי דיש פנים לכאן ולכאן וצריך להכריע ועוד ספיקא אחריתי דיש להסתפק ולומר דמאי דקאמר ראובן זה בני הוא דילמא בנו מן הגויה או מן השפחה הוא דבשלמא במתניתין דקאמר האומר זה בני נאמן לא אמרינן דילמא מן הגויה או מן השפחה הוא דבחזקת כשר קאי אבל היהודים היושבים באותו המלכות מאן לימ' לן שלא בא על הגויה וקרי ליה בנו זכורני כי בימי חורפי היה מעשה בשאלוני"קי באשה אחת שהיתה זקוקה ליבם מהאנוסי' היושבים בפורטוגאל ובאו עדים שהעידו ששמעו מפיו על נער אחד שהיה בנו וכן הוחזק בכל העיר שהיה בנו והתירוה הגדולים אשר היו בזמן ההוא וסמכו על מה שכתב הר' צמח בן בנו של רש"בץ דכל אותם האנוסים ובאים מאותם הארצות אנו מחזיקים אותם שאמם מישראל לפי דבקדושתייהו קיימי ואין שום אח' מהם נושא אשה גויה איבר' דקצת היו מפקפקין דמאי דהוחזקו היינו שלא לישא אשה גויה דרך אישות אבל על ביאה בזנות לא קפדי דלא קפדי אלא אנש ואין ומכל מקום בהיותה זקוקה ליבם מאותם האנוסים היושבים באותו המלכות דהוי פלוגתא דרבוותא אם הם זקוקים עלתה ההסכמה להתיר ובנדון דידן היה נראה לחוש ולומר דדילמא אם הוא בנו מן הגויה דאינו בנו לשום דבר אמנם כפי הנשמע אומרים קצת כי אמו של זה האיש כשבא זה האיש הכירה אותו על ידי סימנין בגופו ובטביעות עין וגם אומרים שהקול שהוחזק הוא שהיה לו לראובן בן מאשה יהודית פנויה ואם כן הוא יש מקום להסתפק ויש פנים לכאן ולכאן והא נמי ספיקא היא ועוד יש להסתפק כי כפי הנשמע זה האיש ראובן כשצוה לפני מותו וחלק כל נכסיו לא השאיר אחריו לזה הבן כלל בנו כבר סלק אותו מהירושה אם לא הניח דבר משותף לכל בניו בסתם דודאי אם הניח דבר משותף בין הבנים בסתם נוכל לומר דגם על זה קאמר ואף על פי שלא הזכירו בפי' אבל אם לא הניח דבר משותף בסתם לכל בניו כבר סלק אותו מהירושה וכמו שכתב המרדכי בפרק יש נוחלין נשאל לרבינו מאיר אם יש לאדם בן עני ורוצה לתת לו עתה כדי לסלקו לאחר זמן מירושתו ואינו יכול ליקח ירושתו משום דקיימא לן מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום והשיב נראה לי דיש תקנה לאביו עכשו ואף על פי שהוא בריא לחלוק נכסיו לאחר מותו לכל יורשיו במתנת ש"מ חוץ מזה וכן יאמר עכשיו אף על כי שהוא בריא פלוני בני יטול לאחר מותו שליש נכסי ופלוני בני כך וכך ולא ישאר לזה כלום ולא יזכירהו במתנה וממילא לא נשאר לו כלום וכו' עכ"ל ואף על פי שיש לדקדק טובא בזאת התשובה מכל מקום במאי דקאמר דכיון דחלק כל נכסיו ולא הזכיר זה במתנה דממילא לא נשאר לזה הבן העני כלום הם דברים ברורים ומשום הכי אם זה האיש ראובן לא הזכיר לזה הבן בעת מותו ולא הניח דבר משותף בסתמא לכל בניו אלא שחלק כל נכסיו בפרטות לכל בן ובן בפרט ולא הזכיר לזה הבן היה נראה דזה האיש הוא מסולק מהירושה ואף על גב דהיה בנו ודאי אלא שיש מקום לפקפק ולומר דכיון דזה האיש חלף הלך לו יותר מכ"ה שנים אפשר דנתייאש ממנו ואפשר דאמרי' דאמדינן דעתיה שאלו שהיה יודע שהיה קים שהיה משאיר לו אחריו ברכה וכדאמרינן בפרק מי שמת הרי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת בנו וכו' ר' שמעון אומר אין מתנתו מתנה שאילו היה יודע שבנו קיים לא היה כותבן ואמר רב נחמן הלכה כרבי שמעון בן מנסיא וגם על זה יש מקום לחלק כמה חלוקים והא נמי ספיקא היא וכיון דכן הוא דיש ארבעה ספקות בנדון הלז ויש פנים לכאן ולכאן בכל אחד מהארבעה ספקות אמרתי בלבי שלא להעמיק העייון ולהכריע בכל הספקות האלה כי ידעתי כי אפילו שהייתי מכריע לא היו דברי נשמעי' אצל זה האיש שאומ' שהו' בנו של ראובן הם הייתי מחיי' אותו וגם אם הייתי מחייב לבנו ראובן שיתנו לזה חלק מהנכסים שהניח אביהם לא היו דברי נשמעים אליהם לכן סלקתי את עצמי שלא לרדת לעומקן של הדברים כדי שלא אדע להיכן הדין נוט' ואהיה מחוייב להגיד דעתי וכההיא דאמרינן בסנהדרין ומכל מקום אני אומר דכיון דיש פנים לכאן ולכאן הטוב והישר בעיני אלהים ואדם הוא שתהא שמאל דוח' וימין מקרבת ויכניסו ביניהם אנשים צדיקים יראי ה' וחושבי שמו שיפשרו ביניהם ואיש על מקומו יבוא בשלום ותו לא מידי נאם הצעיר יוסף ן' לב:

תוכן העניינים

שות מהרי בן לב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה