אור ברסלב
שות מהרי בן לב חלק ב שבועת הפקדון

שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב

שבועת הפקדון

פרק שבועות העדות

כתבו התוספות הזיד דשבועה פירוש בקונטריס דבשבועות העדות ליכא למבעי האי בעיא משום דאין התראת ודאי בשבועת העדות דמי יודע שהם יודעים לו עדות וכו' והא דלא בעיא הך בעיא בשבועת העדות משום דלא איפשר לעולם אם הם מזידים שיכולי' לומר וכו' ע"כ כוונת הדבור הוא לומר דקיימא לן דאין אדם לוקה על פיו ומביא קרבן על פיו ובשבועת העדות אי אפשר ל דע על ידי עדים שחטא במזיד דאף על גב דאיתנהו סהדי שמסהדי שיודעי' עדות וכגון שבפניהם העידם על עצמו מכל מקום יכולין הם לומר שכחנו אבל בפקדון אפשר דמסהדי סהדי דההיא שעתא דאשתב' איתיה לפקדון בביתיה אי נמי דנקיט לפקדון בידיה וכדאמרינן בפרקא קמא דמציעא הכופר במלוה כשר לעדות בפקדון פסול לעדות ואוקימנא כגון דאיכא סהדי דההיא שעתא איתא לפקדון בביתיה אי נמי דנקיט פקדון בידיה ויש לתמוה ולדקדק דאמאי לא הקשו התוספות לרש"י קושיא אחריתי דמאי דקאמר דמי יודע שהם יודעים לו עדות משכח' לה כגון דהוו עדי אחריני בהדייהו כשהועדו על אותו העדות ואם תאמר אם כן אינם חייבים קרבן דהוי כפירת דברים כיון שיכולין להתקיים על ידי אחרים הא ליתא דרב כהנא סבירא ליה דכפירת דברים הוי כפירה וכדאמרינן בגמרא מכלל דכי לא אתרו ביה ואיכא עדים מחייב כפירת דברים בעלמא הוא ואיפשר לתרץ ולומר דאין הכי נמי אלא דעדיפא מינה בעו למיפרך דאפילו דליתנהו עידי אחריני שיודעים שאלו יודעים לו עדות אפילו הכי איכא למבעא האי בעיא משום דלא חשיב ספק כיון דלמותרה אין ספק ואי הוו התוספות מקשו ההיא קושיא דאמרינן הוה נרא' דמודו ליה לרש"י דאצטריך דלמתרה נמי לא להוי ספק ומשום הכי לא קא מקשו ליה ההיא דאמרינן וקושטא דמילתא קאמרי ובפשטה דהך שמעתא איכא לאקשויי קושיא אלימתא דלמאי אצטריך ליה לרבא למימר מכלל דכי לא אתרו ביה ואיכא ערים וכו' אלא הוה ליה לאקשויי אמאי דקאמר או דילמא הא והא עבדינן דאיך אפשר דלקי ומחייב רבן דכיון דלקי ודאי דאיתנהו סהדי דידעי שהוא חייב לו דאין אדם לוקה על פיו ואם כן הוי כפל דברים ובתרוצא דהך קושיא אית לן למימר דעדיפ' מינה פריך למימר דפשיטא ליה דכפירת דברי' הוי כפירה ולא בעא אלא משום דאתרו ביה ודילמא דכיון דמילקא לקי קרבן לא מייתי ומכלל דכי לא אתרו אף על גב דאיכא סהדי דידעי דחייב לו וליכא אלא כפירת דברים אפילו הכי פשיטא ליה ותו לא מידי:

ותו כתבו התוספות בהך שמעתא ההיא בריתא דספרי דהכי אית' התם בפרשת נשוא גבי נזיר פתאום להביא את השוגג והדין נותן ומה במקום שלא חייב בו. את המזיד חייב בו את השוגג כאן שחייב את המזיד אינו דין שיחייב את השוגג ומנין שחייב את המזיד אמרת קל וחומר ומה שבועות העדות שלא חייב את השוגג פירוש שגגתה גרידתא חייב את המזיד כאן שחיי' את השוגג אינו דין שנחיי' את המזיד לא אם אמר בשבוע' העדות שכן אינו לוקה תאמר במזיד שלוקה והואיל ולוקה לא יביא קרבן תלמוד לומר וכפר מאשר חטא ולכאורה יש לתמוה דאם שיגג אינו למדין ממזיד היכי הדרינן ללמוד מזיד משוגג ועוד יש לעיין דלמאי אצטריך פחתו' להביא את השוגג דהרי אפילו דנימא דקר' לא איירי בשוגג אלא במזיד אתי שוגג מקל וחומר ואיפש' לתרץ ולמימר דהכי פירושא דברייתא דפתאו' להביא את השוגג והדין נותן וכו' כלומר דמילתא דאתי' בק"ו טרח וכתב לה קרא ואח' שלמדו שוגג בא ללמדנו מזיד מק"ו דשוגג דכתיב בקרא בהדיא דאמרינן דפתאום להביא את השוגג ודחה הק"ו ומסיק התלמוד וכפר מאשר חטא על הנפש ובהכי סליק יפה פירושא דברייתא ותו אמרי' בהך שמעתא ת"ש אינו חייב על שגגתה ומהו חייב על זדונה אשם ככסף שקלים מאי לאו זדון עדים לא זדון עצמו וצריך עיון לפי דברי התוספות דאמרי' לעיל דלא חשיב ספק כיון דלמותרה אין ספק אם כן לא פריך ולא מידי דאנא אמינא דהעדי' לא ידעי דחיי' ליה ולרש"י ז"ל ניחא ותו לא מידי בהך שמעת' ומהך שמעת' דסוף פירק' אנו למדין כמה כללי' מחודשי' מפשט' דשמעת' חד' דלפעמי' נאמר סברות הפוכות כהאי דר"מ ורבי יהודה דהוו סברות הפוכו' דכללו של ר"מ פרטו של ר' יהודה וכללו של רבי יהודה פרטו שלרבי מאיר ותו דאמרינן דנקיט מאי דמודה לדיוקא למימר בהא ודאי מודינא אבל בההיא פליגנא עלך דהכי קאמר רבי יוחנן דאמר ליה רבי יהודה לרבי מאיר בולא לך מודינ' לך בלא לך פליגנא:

ותו דאמרי' בהך שמעתא ורבי יוחנן דייק ממתני' מדקאמר רבי מאיר שבועה שאין לכם בידי כללא הוי וכו' ולכאורה יש לדקדק אמאי לא פריך רבי יוחנן מפשטא דמתניתין לפי גרסת התוספות דגרסי במתניתין לא לך ולא לך דמשמע דתרוייהו הזו פרטי והא ודאי לא קשיא משום דלבסוף מסיק דמתני' רבי היא אבל קשיא דקאמר ושמואל אמר כל האומר ולא לך כאומר שבועה שאין לכם בידי דמי ולמאי אצטריך למימר הכי לימא דהך בבא דכללא נמי ר' היא אלא ודאי אית לן למימר דהך סוגיא משבשותני ואזיל כל הני ולא אסיק אדעתיה ההיא תרוצא דרבא דמסקי' ומשום הכי אצטריך למימר ולתרוצי אליבא דשמואל כל האומר ולא לך כאומר שביעה שאין לכה בידי דמי ונמצא לפי זה דהנך תרי סוגיי הם מתחלפות דבסוגיי' קמייתא לא דחיקא לן למימר דכל הני תני שבוש ואזיל והדר דחיקא ליה מילתא למימר דכל הני שבוש ואזיל אלא ודאי שהם שתי סוגיות דאיתמרי בתרי מת בתי והתלמוד חברם ביחד ואף על גב דפליגי דחדא סבירא ליה דאין לשבש כולי האי ומתניתין רבי היא וחדא סבירא ליה דמתניתין רבי מאיר וכל הני שבושי תני ואזיל וכבר ראיתי לאח' מן הגדולי' שכתב כיוצא בזה בדוכתא אחריתי ולעיל דאמרינן אימא סיפא זה הכלל כל המשלם על פי עצמו פטור זה הכלל לאתויי מאי לאו לאתויי גנבת עבדי אלא מהא ליכא למשמע מינה יש לתמוה דאמאי קאמר מהא ליכא למשמע מינה והלא אורחא הכי הוא דברישא קאמר גנבת את שורי וזה הכלל אתא לרבויי אפילו גנבת חת עבדי והוי כעין לא זו אף זו קתני וצריך עיון ולקמיה בסוף פירקא יש לדקדק קצת דקדוקים חדא דפירוש רש"י במאי דקאמר והרי תני ר' חייא הרי כאן עשרים ומשני ההיא אפקדון ותשומ' יד וכו' דפריך למאן דאמר דלא מחייב אכללא ואמאי לא פירש דפריך למאן דאמר דמחייב אכללא והכי פריך אם איתא דפרטי קא חשיב וכללי לא קא חשיב אמאי תני רבי חייא הרי כאן עשרי ואין הכי נמי דלמאן דאמ' דאכללא לא מחייב תקשי האי מתניתא דתני רבי חייא אבל מ"מ לדידך נמי תקשי ומשני תנא פרטי קא חשיב כללי לא קא חשיב ולעולם קא מחייב אכללא כדאמרן ומאי דקשי' לך דאמאי בחדא בריית' לא קתני כללי ובאידך ברייתא קתני כללי ההיא דפיקדון ותשומ' יד ובתרוייהו לא קתני כללי וצרי' עיון למה רש"י ז"ל נדחק לפרש דברישא פריך למ"ד דאכללא מחייב והדר פריך למאן דאמר דאכללא לא מחייב ותו יש לתמוה בהך שמעתא במאי דקאמר אי דפריש ר' חייא מניינא אתא לאשמעינן ומאי קושיא לעולם אימא לך דפרי' ואתא לאשמועי' דהרי כאן עשרים חטאות ולא עשרים וחמשה דאפרטי מחייב ולא אכללי ותו במאי דקאמ' לדברי רבי שמעון קנס הוא תובע ולא בשת ופגם ומסיק במאי קא מיפלגי אמר רב פפא רבי שמעון סבר לא שביק איניש מידי דקיץ ותבע מידי דלא קיץ ורבנן סברי לא שביק מידי דכי מוד' ביה לא מיפט' ותבע מידי דכי מודה ביה מיפטר יש לתמוה במאי דקאמר לא שביק איניש מידי דקיץ והלא האי טעמא לא סגי למימר דקנס הוא תובע ולא פגם ובוש' אלא דתרוייהו קבעי קנס ובשת ופגם כי היכי דאמרינן לרבנן לא שביק מידי דכי מודה ביה לא מיפט' ומשו' הכי קאמרי רבנן דשניה' הוא תובע וצריך עיון:

תוכן העניינים

שות מהרי בן לב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה