שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב
שאלה פו
כתב בעל הטורים המוכר דברים האסורים מעבירי' אותו ומשמתי אותו ואין לו תקנה ליקח ממנו עד שילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבדה בדבר חשוב או ישחט לעצמו וימצא טרפה לעצמו בדבר חשוב שודאי עשה תשובה בלא הערמה כיון שאינו חש על ממונו עד כאן לשונו ויש לעיין ולדקדק בדבריו טובא חדא דנראה מדבריו דבכל דברים האסורים ואפילו מדרבנן אין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבדה בדבר חשוב ואילו הרש"בא כתב תשובה דבדברים האסורים מדרבנן סגי בקבלת דברי חברות שכן כתב וזה לשונו גם מה שאמרת החשוד בדבר קל אינו חשוד בדבר חמור ואפילו על הקל ממנו אינו חשוד דמשומד לערלו' החמור אינו חשוד ואינו משומד אצל שחיטה ולא משומד לדבר אחד משומד לכל התורה כולה אלא משומד לנסך את היין ולחלל שבתות בפרהסיא כדאיתא בפרקא קמא דחולין ומכל מקום במה שנחשד הרי אנו רואים אותו כמשומד גמור לאותו דבר ואפילו בשבועה אינו נאמן שהרי הוא חשוד על השבועה באותו דבר שהרי מושבע ועומד מהר סיני ותדע שאם לא כן משומד אוכל נבלות לתאבון ישבע שלא יאכילנו שום נבלה ולא יצטרך לבדוק סכין אחריו בכל שעה ואם לא בדק הסכין אפילו אחריו למה אסרוה ישבע ששחט כראוי בסכין יפה ונאמינהו אלא של אותו דבר איני נאמן לעולם ועמי ארץ שאינם נאמנים על המעשרו' ישבעו שהוא מתוקן ויאמנו דבריהם כך נראה לי ברור ועוד תדע שאפילו שישבע שלא הוא ולא יאכילנו לאחרים אין מקבלים אותו עד שיקבל דברי חברות בפני שלשה חברים כדתניא בפרק עד כמה הבא לקבל דברי חברות צריך לקבל בפני שלשה ואם איתא ישבע בפני שנים עד כאן לשונו יראה בהדיא מזאת התשובה דדוקא בטבח שמוציא טרפה מתחת יד או מוכרי דברים האסורי' מדאורייתא חשוב תן קשה עד שילכו למקום שאינם מכירים אותם ויחזירו אבדה בדבר חשוב אבל במוכרי הדברים האסורים מדרבנן כגון גבינות הגוים וכיוצא בו סגי להו בקבלת דברי חברות ועוד קשיא לי בדברי הרב בעל הטורים דנראה מדבריו דמדקאמר דודאי דעשה תשובה בלא הערמה כיון שאינו חש על ממונו ולא קאמר דודאי עשה תשובה בלא הערמה כיון דבמקום שאין מכירין החזיר אבדה או ראה טרפה לעצמו משמע דסבירא להו דבמוצא טרפה לעצמו אפילו במקום שמכירין לא חיישי' להערמ' ובפרק זה בורר בחדא מחתה מחתינהו דגרסינן התם ההוא טבחא דאשתכח דנפקא טריפתא מתותיה ידיה פסליה רב נחמן ועבריה אזל ר' מזייה וטופריה סבר רב נחמן לאכשוריה אמרי ליה רבא דילמא איערומי קא מערים אלא מאי תקנתיה כדרב אידי בר אבין דאמ' רב אידי בר אבין החשוד על הטרפו' אין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבדה בדבר חשוב או שהוציא טרפה מתחת ידו כדבר חשוב ואפשר לתרץ למאי דסלקינן מיניה דסבירא ליה לרב בעל הטורים דמאי דקאמר בגמרא או שיוציא טרפה מתחת ידו ובדבר חשוב ומשלו לא קאי אבמקום שאין מכירין דלעיל אלא בכל מקום קאמר דדוקא במחזיר אבידה הוא דאצטריך לה דלהוי במקום שאין מכירין אבל בראה טרפה לעצמו אפילו במקום שמכירין אותו סגי וטעמא רבה איכא לחלק בינייהו דיותר אדם חס להפסיד ממונו יותר ממה שחם להמנע שלא להרויח ומשום הכי בחזקת אבידה חיישינן דילמא איערומי קא מערים אי הוי במקום שמכירין אותו אבל שיוציא טרפה מתחת ידו בדבר תשוב ומשלו אם לא היה תשובתו שלמה משום הערמה לא היה ממונו והכי דייק לישנא דכתב הרב בעל הטורים במה שכתב דודאי דעשה תשובה בלא הערמה כיון שאינו חס על ממונו ובהכי ניחא האי קושיא ועל מאי דייקינן דנראה דפליג הרב בעל הטורים עליה דהר"שבא דאילו הר"שבא זכרו לברכה סבירא ליה דדוקא במוכר בדברים האסורים מן התורה הוא דתשובתו קשה אבל בדברים האסורים מדרבנן סגי בקבלת דברי חברות ואילו איהו ז"ל סתמא קתני המוכר דברים האסורים אפשר לומר ולדחוק דאע"ג דסתמא כתב דברים האסורים באיסורים דאוריתא קמיירי וסמוך אמאי דכתב לקמיה או שרואה טרפה לעצמו דהוי איסורא דאוריתא ובכל אסורין דאורית' קא מיירי וקאמר דאיכא תרי גווני דתשובה חדא דישיב אבידה בדבר חשוב או שרואה טרפה לעצמו דהאי דרואה טרפה לעצמו מהני נמי לדברי' האסורין מן התורה כיון דמוציא טרפה לעצמו ואינו חס על ממונו ודאי דעשה תשובה ומחמת חמדת ממון לא ימכור הדברים האסורים מן התורה ויש להסתפק אם מהני ההיא דמוציא טרפה לעצמו לדברים האסורים מדרבנן דאפשר למימר דאף על גב דמצא טרפה לעצמו ואינו חוטא בחמורות אפשר שיחטא בקלות וצריך לעיין ולדקדק במה שכתב המוכר הדברים וכו' אם יש לחלק בין מה שהוא לפניו למה שהוא באוצר כי היכי דמחלקינן בכהן המוכר תרומה לשם חולין דאמרינן בסוף פ' אין מעמידין וכן לתרומה מאי וכן לתרומה אמר רב ששת וכן לכהן החשוד למכור תרומה לשם חולין לפניו הוא דאסו' אבל הבא האוצר ומן ההפתק אירתותי מרתית סבר שמעו לי רבנן ומפסידו לי מינאי ויש לתמוה דנראה לכאורה דהדין הזה נוהג בשאר האסורים וכיון דכן הוא יש לתמוה אמאי נקט במשנה תרומה ולא נקט שאר מילי ואם נאמר דמתני' חדא מינייהו נקט והוא הדין לשאר הדברים האסורין מדאורייתא יש לתמוה אמאי לא כתב הך דינא הר"אש בפסקיו ולא רב האלפסי בהלכות כנראה דהך דינא הוו דוקא בתרומה ולא בשאר האסורין דבשאר האסורין אין לחלק בין מה שלפניו למה שהוא באוצר דבתרוייהו אין לוקחים מן החשוד וצריך עיון דלכאורה נראה דאין לחלק בין תרומה לשאר איסורין דאורייתא והר"מבם ז"ל כתב הדין הלז במעשר פרק י"ב וזה לשונו אבל מי שהוא חשוד למכור תרומה לשם חולין אסור ליקח ממנו כלל דבר שיש בו זיקת תרומה ומעשר אפילו קרבי דגים ואין אסור אלא מה שלפניו אבל אוצרו מותר ליקח תרומה באוצרו שמא יודע הדבר ויפסיד הכל וכן החשוד למעשר שני למוכרו לשם תולין אין לוקחי' ממנו דבר שיש עליו זיקת מעשר וכל זה קנס מדבריהם עכ"ל ותו לא מידי נאם הצעיר דוד בן מה"רר יוסף ן' לב: