שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב
שאלה פה
כתב הר"ן בפרק ראוהו בית דין וזה לשונו כתב רבינו שמוחל דאף על גב דאמרינן אין מצות צריכות כונה הני מילי בסתם אבל במתכוין שלא לצאת אינו יוצא דאי לא תימא הכי תקשי לך הא דאי בעיא לן פרק קמא דברכות היכא דנקיט כסא דשיכר' בידי' וקסבר דחמרא הוא פתח בדאמר' אדעתא דחמרא וסיים בדשיכרה מאי בחר פתיחה אזלינן או בחר חתימה ולא אפשיטא ואמאי לא אפשיטא בפשוט דיצא דמצו' אין צריכו' כונה אלא שמע מינה דאע"ג דאין צריכות כוונ' במתכוין שלא לצאת לא יצא והת' הרי הוא נתכוון שלא לצאת בשכר אלא ביין ולפי זה כתב הרב ז"ל שזהו שנהגו להבדיל בבית אף על פי ששמעו כל בני הבית הבדלה בבית הכנסת לפי שנתכוונו שלא לצאת שם ואני אומר דכיון דבעיא מיהא כונת משמיע להשמיע מטעמא אחרינא מצו למעבד הכי משום דהא צריכא למימר בהיה עובר אחורי בית הכנסת דבשליח צבור עסקינן אדעתא דכולי עלמא ובודאי שאין דעתו להשמיע אלא מי שרוצה לשמוע אבל להשמיעם כדי להוציאם בעל כרחם לא נתכוון שהרי אינו אלא שלוחם עד כאן לשונו ולכאור' נראה דיש לדקדק דמאי בינייהו בין רש"בם ז"ל ובין הר"ן ז"ל ולא מילתא היא דמצינן למימ' דאין הכי נמי דליכ' בינייהו ולא מידי ולא קאמ' הר"ן אלא דמטעמ' אחרינא מצי למיעבד הכי וכל שכן דאיכא בינייהו טובא דאילו להרש"בם ז"ל מוכח ממאי שחוזרין ומבדילים דהיכא דנתכוון שלא לצאת דאינו יוצא ואף על גב דמצות אינם צריכות כוונה הני מילי בסתם ואילו להר"ן ז"ל לא מוכחא ולא מידי כיון דמטעמ' אחרינא מצו למיעבד הכי והתוספות כתבו וזה לשונו אלא נתכוון שומע ולא נתכוון משמיע היכי משבחת לה הוה מצי למימר כגון שלא נתכוון משמיע להוציא השומע דמשמיע ליה כדדינינן בסוף סוגיין משמיע דומה דשומע דלעצמו אלמא בעו כוונה עד כאן לשונו וצריך פירוש לפירושם ואפשר לפרש דהוקשה להם לתוספות אמאי קאמר המקשה מאי לאו בתוקע לשיר הוה ליה למימ' בשלא נתכוון משמיע להוצי' דהכי רהטא פשטא דבריית' ותרצו דלא קאמר הכי דמשמע ליה למקשה משמיע דומיא דשומע ולפי זה צריך למימר דהנסחא היא אלמא לא בעו כוונה כלומר כונת משמיע להוציא וזהו פירוש הנכון איברא דדוחק הוא לומר דהתוספות הוקשה להם אמאי נקט המקשה מאי לאו בתוקע לשיר ולא נקט בשלא נתכון משמיע להוציא השומע כיון דבכל חד מינייהו מקשה שפיר מאי הוה ליה למנקט מאי אולמיה דהאי מהאי ואפש' למימ' משו' דהכי רהטא טפי פשט' דבריית' כדכתבי' ואפשר לפרש נמי דהוקשה להם אמאי לא קאמר המקשה דמיירי בשלא נתכוון המשמיע להשמיע השומע דבכי האי גוונא אפילו למאן דאמר מצות אינם צריכות כוונה לא יצא דבעי' מיהא כוונה משמיע להשמיע ובהכי לא הוה קשיא ולא מידי ותרצו משום דמשמע ליה משמיע דומיא דשומע כדדייק בסוף סוגיין ולפי זה אתי שפיר הנסח' דקאמר אלמא בעו כוונה ולפי זה הפירוש צריך למימר דהנסחא היא בדברי התוספות שלא נתכוון משמיע להשמיע השומע ולפי זה הפירוש דברי התוספות במאי דקאמר דבעינן מיהא כוונה משמיע להשמיע ודברי הר"ן ז"ל סלקי לסגנון אחד ותו לא מידי:
נאם הצעיר דוד בן מה"רר יוסף ן' לב: