שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב
שאלה פד
כתב הרב האלפסי שאלו מקמי ריש מתיבתא המבר' יום ראש השנה על תקיעת שופר בתר ספר תורה והשיח צריך לברך על התקיעות של סדר ברכות או לא ואהדר להו הכין קא חזו רבנן שגוערין בזה ששח עד שלא יתקע אבל לחזור ולברך אינו חוזר ולא דמיא הא לתפילין דאמר רב חסדא שח בין תפילה לתפילה חוזר ומברך דהנך שתי מצות נינהו דתנן תפלה של יד אינה מעכבת של ראש של שלראש אינה מעכבת שליד ולא עוד אלא דלא הדר ומברך ההיא ברכה קמייתא אלא ברכה אחריתי קא מברך ומקשינן שח אין לא שא לא והא שלח רב חייא בר הונא משמיה דרבי יוחנן על תפלה של יד אומר להניח תפילין ועל של שלראש אומר על מצות תפילין ופרקינן אביי ורבא דאמרי תרויהו לא שח מברך אחת ואם שח מברך שתים ואף על פי כן קשה להשיח דתניא שח בין תפילה לתפילה עבירה היא בידו וחוזרין עליה מעורכי המלחמה וכל שכן כי האי ששח בין תקיעות שמיושב לתקיעו' שמעומד שאינו חוזר ומברך שמצוה אחת היא צא וראה שהרי ההלל שמברכי' קודם לקריאתו ואף על פי כן בין פרק לפ' פוסק ולא הוצרך לחזור ולברך על פה ויש להסתפק אי כל הני מילי הוו מילי דריש מתיבתא או דמילי דריש מתיבתא לא הוו אלא עד ולא דמיא הא לתפילין ומשם ואילך הם דברי הרב האלפסי איברא דלא נפקא לן ולא מידי אי הוו כולהו דברי הרב ריש מתיבת' או לא הוו ומה שיש לתמוה במאי דאמר וכל שכן כי האי ששח בין תקיעות שמיושב לתקיעות שמעומד וכו' שהכוונה היא לומר דכיון דאמרינן בשח בין תפילה לתפילה דהוו שתי מצו' דלא לברוכי ברכה קמייתא כל שכן בין תקיעו' שמיושב לתקיעות שמעומד דהוו מצוה אחת דאין לו לחזור ולברך כלל דדוחק הוא לומר דקאי אמאי דסליק מיניה דקאמר דעבירה היא בידו וחוזרי' עליה מעורכי המלחמה וכיון דכן הוא דקאי אדלעיל קשיא דמאי ק"ו הוא דדיו לבא מן הדין להיות כנדון וכי היכי דשח בין תפלה לתפלה אינו חוזר לברך ברכה קמייתא אבל מברך על מצות תפילין הכי נמי נימא גבי שח בין תקיעות שמעומד לתקיעו' שמיושב דנהי דלא יחזור לברך ברכה קמייתא מיהו יברך על מצות שמיעת קול שופר או על שמיעת קול שור וה"רן ז"ל כתב בפרק קמא דפסחים וזה לשונו ותו איכא למימר מפני מה אנו מברכין במגילה על קריאת' ותקנוה בעל מפני שיכולה הקריאה להתקיים על ידי אחר ובשופר תקנו הברכה על שמיעתו ותקנוה בלמד לפי שאי אפשר להתקיים על ידי שליח נעביד אפכא שתה' ברכת המגילה על השמיע ובלמד וברכת השופר על התקיעה ובעל יש לומר שלפי שהמגילה יש פיסוק אותיות שצריך לשמוע אותן תקנו ברכתה על קריאתה ללמד שלא בקול בלבד הוא יוצא אלא בשמיעת קריאתה אבל בשופר אין לשון תקיעה מוכיח פסוק קולות יותר משמיעה עד כאן ואף על פי שנראה מדבריו דצריך לומר בלמד בשמיע' קול שופר משום דאי אפשר להתקיים על ידי אחר היינו כשמברך עובר לעשייתה אבל אם היה חוז' ומברך בתקיעו' שמעומד לא היה עובר לעשיית' והיה לו לברך בעל דעל לשעבר משמע ולא בלמד דלמד להבא משמע מידי דהוה אתפילין דאף על גב דאינה יכולה להתקיים על ידי אחר אפילו הכי מברכי' בתפילה של ראש על מצות תפילין משום דהוי לשעבר כיון שהניח של יד בתחלה ולדעת הרב האלפסי דסבירא ליה דהיכא שמניח של ראש לחוד דאינו מברך אלא אחת שהיא על מצות תפילין היינו משום דהיכא דמניח של יד ושל ראש הוי של ראש לשעבר ולא להבא כיון דהניח כבד של יד והכי נמי בנדון דידן לא הוי כל שכן דדיו לבא מן הדין להיות כנדון וכדאמרן וכן נמי במאי דקאמר ולא עוד אלא דלא הדר ומברך ההיא ברכה קמייתא משמע דקאמר דאפי' שלא היינו חולקים בין שתי מצות למצוה אחת התם נמי אינו חוזר ומברך ברכה קמייתא ומאי תרוצא נהי דלא יחזור בתקיעת שופר ברכה קמייתא יברך על שמיעת קול שופר כי היכי דמברך היכא דשח בין תפילה לתפילה על מצות תפילין והואיל ואתא לידן האי דכתב הר"ן ז"ל בפרק קמא דפסחים במאי דקאמר נעביד איפכא איכא לאקשויי ואי הוה נעביד איפכא הוה מקשינן נמי מפני מה אנו מברכין בשופר על התקיעה ותקנוה בעל מפני שיכולה להתקיים על ידי אחר ובמגילה על השמיעה יתקנוה בלמד מפני שאי אפשר להתקיים על ידי אחר נעביד איפכא והיה לו לה"רן ז"ל להקשות נעביד בתרווייהו על התקיע' ועל הקריאה ובעל או נעביד בתרווייהו על השמיעה ובלמד וכן נמי איכא לתמוה במאי דתרץ אבל בשופר אין לשון תקיעה מוכיח פסוק קולות יותר משמיעה ומאי תרוצא דאפילו דאין לשון תקיעה מוכיח פסוק קולות יותר משמיעה אפ"ה קשיא אמאי לא תקנוה על התקיעה כדי להשוות מטבע הברכות ותו לא מידי נאם הצעיר דוד בן מה"רר יוסף ן' לב: