אור ברסלב

שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב

שאלה פג

שאלה פב

מעשה שהיה כך היה שוחט א' שחט בהמה אחת ונמצאת סירכא באומא ואותה הסירכא היתה עם בועה ועוד נפל ספק אחר דאותו הצד היה של שמאל ונמצא בו כעין אונא שלשית ונסתפקנו אם היתה אונה או קרע שנתקרעה האונה והסירכא היתה כנגד אותו הקרע והשוחט טען שהכשירה מחמת שרוב הסירכא היתה דבוקה למצר החזה:

תשובה קודם שאבוא לעיקרא דדינא אסביר לשואל המחלוק' שנפל בין הפוסקים על הנהו תלת מילי דכתב הרב בעל העטור דשדינ' בתר רוב' והרא"ש ז"ל בפסקיו הקשה על דברי הרב בעל העטור וזה לשונו ואף על גב דלא דמי כולי האי דבכל מקום הרוב והמיעוט מכחישים זה את זה הילכך שבקינן מיעוטא ואזלינן בתר רובא אבל הכא אפשר להיות שניהם האונה והאומה והמשקה שיצא משניהם נסתבך יחד ונעשה סירכה אחת וכן ריאה הסרוכ' לחזה ולדופן אף אם יועיל הדופן לסתום הרוב הסרוך לו מכל מקום כל זמן שלא נסתם המיעוט הסרוך לחזה טרפה ועד כאן לשונו ואיברא דהך קושיא דהקשה הרא"ם על דברי בעל העטור לא שייך למאי דכתב וכן נמי אם יש מכה בדופן והסירכה במקום המכה וחוצה לה משום דבסירכא אחת אין לומר חצייה בא מן המכה וחצייה בא מן הריאה אלא ודאי ממקום אחת באה ואיך תבוא משני מקומות ותתחבר יחד לעשות סירכה אחת וכמו שכתב הרא"ש בתשובה ויש לעיין ולדקדק בדברי הרא"ש דנראה מדבריו דבא לבטל דברי הרב בעל העטור ולומר דאם באנו להתיר מטעם דהסירכה שהיתה באומה אינה סירכה אלא הסירכה באה מן האונה וסרוכי קא סריך באומה הא ליתא דכבר אפשר להיות שניהם ואם באנו להתיר מטעם דכוון דהרוב הוי כסחו' לא חיישינן למיעוטא ועל זה הקשה מכל מקום כל זמן שלא נסתם המיעוט וכו' וכיון דכן הוא אמאי לא כתב הרא"ש כל זמן שלא נסתם המיעוט וכו' אההיא דאונ' ואומה שנסרכה יחד לדופן ומאי דכתב הרב בעל הטורים ויש אומרים דלא אזלינן בתר רובה דמאי נפקא מינ' ברוב שכנגד הדופן דחשיכ' כסתו' אכתי איכא מיעוטי שלא כנגדו שאינו סתום עד כאן לשונו מהך לישנא משמע דיש אומרים לא פליגי אכולהו ואיברא דמתוך דברי הר"ן שכתב בשם רב האיי גאון ומתוך דברי רבי' ירוחם משמע דאיכא מרבוותא דפליגי אכל הנך חלת דהרב בעל העיטור מכל מקום כבר נתפשט המנהג בקושטנדינ"ה ובשאלוניק"י ובשאר מקומות לדון כדברי הרב בעל העטור והרא"ש שהסכים לדבריו וכמו שכרב בעל הטורים דהרא"ש הסכים לסברת בעל העטור ודייק לה ממה שכתב הרא"ש דמ"מ עשה מעשה בעל העטור והכשיר ובנדון דידן אפילו לסברת בעל העטור הבהמה הזאת היא טרפה מתרי טעמי חדא דאף על גב דנתפשט המנהג בדברי הרב בעל העטור וכדאמרן אפילו הכי כיון דהסירכה רובה מן האומה אף על גב דהיתה דבוקה באלכסון במצר החזה מכל מקום מצר החזה אינו סותם כיון דהסירכה הייתה רובה מן האונה ואף על גב דפליגי הרב בעל העטור והרא"ש ז"ל בניקבה האונה וסירכא עולה מן האונה לדופן שבצד האומה דהרב בעל העטור כתב דכשרה והרא"ש כתב דהיא טרפה מכל מקום בנדון דידן כל אפין שוין דהיא טרפה כיון דסירכא היתא רובא מן האומה ולא מבעיא לדעת הרא"ש דודאי נדון דידן נ"ל דכן הוא אלא אפילו לדעת בעל העטור דעד כאן לא קאמר דכשרה אלא כשהסירכא עולה מן האומה אל הדופן שבצד האומה משום דהיינו מקום רביתא ואף על גב דסירכא אינה כנגד אלא עולה מן האומה אל הדופן שבצד האומה אפילו הכי היא כשר' דהא הדופן סותם אבל כשהסירכא כולה או רובא באומה אף על גב דלהוי דבוקה באלכסון במצר החזה לה מהניא ולא מידי דהרי הדופן הרחב אינו סותם הסירכה שהיא באומה כולה או רובא ועל מה שנסתפק השואל על אותו הקרע שהיה בריאה כנראה דהוא סבור דאם הריאה היתה יתרה באונות בדרא דאוני והיתה סירכא באותה אונה היתרה דבוקה אל הדופן שכנגדה דאף על גב דלהוי חוץ למצר החזה דכשרה לדעת הרב בעל העיטור דמכשיר סירכא באונה ועולה מן האונה אל הדופן שבצד האומה ולא היא דאפילו לדעת הרב בעל העטור היא טרפה דמאי מהניא דלהו באונה יתרה כיון דאותה הונה יתרה היא כנגד דופן האומה ומטעמא אחריתי נמי הבהמה הזאת היא טרפ' מטעם סירכא עם בועא דהמנהג בזאת המדינה להטריף ואף על גב דלהוי במצר החזה איברא דמקום דליכא מנהגא היה הדין נוטה דלהוי כשרה דהרי אפילו נקב ממנו בחתוכ' דאוני או בשלם שכנגד האונות מכשרינן וכדאמרי' ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה אמר רבינא והוא דסביך בבשר' ומאי דקאמר רב נחמן ריאה שניקבה ודופן סותמתה נקב ממש קאמר ואפליגו רבוותא איכא מאן דאמר דהוא הדין בגרמא לחוד ואירא מאן דאמר דוקא בבשרא והרא"ש ז"ל כתב דלעצם ולבשר שכתב הרמב"ם ז"ל דאביו מן האוסרים והוא מן המחירים שהוא ראה דברי האוסרים והקשה עליו מהר"ר יעקב ן' חביב ז"ל דדברי הרא"ש ז"ל סתרן אהדד דהרי הסכים לסברת בעל העטור דבתר רובא שדינא ליה בהנהו אלא דכתבינן לעיל ואילו הכא לא חלק אלא דכל שהוא דבוק קצת לעצם שהיא טרפה וחלק הרב הנזכ' דדוקא בניקבה נקב ממש הוא דכתב הרא"ש הכי ואפילו דבוקה קצת לעצם דהיא טרפה ולא שדינן בתר רובא אבל היכא דלא ניקבה ממש אלא בסירכה החם הוא דשדינן בתר רובה ונמצא דארבעה מחלוקות בדבר איכא מאן דאמר דוקא בבשרא ואיכא מאן דאמר אפילו בגרמא לחוד ואיכא מאן דאמר דבבשרא וגרמא כשרה אבל בגרמא לחוד טרפה ואיכא מאן דאמר דאפי' דלא סביך כלל כשרה דסבירא ליה דרבינ' לא בא לפרש דברי רב נחמן אלא לחלוק אתא והלכה כרב נחמן וכן כתבו התוס' בשם רב שח שלום גאון וזה לשונו ובתשובת רב שר שלום גאון כתב דבין סריך וסביך ובין לא סביך וסריך כשרה ולית הלכתא כרבינא אלא כרב נחמן דאמר ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה משמע מתוך דבריו דרבינא לא בא לפרש דבריו של רב נחמן אלא סברא דנפשיה קאמר וכן נראה מדפליג עליה דוהעלתה צמחים חוששים ומי אמר רב נחמן הכי והא אמר רב נחמן ריאה שנקב' ודופן סותמתה כשרה ול משני הא דסביך הא דלא סביך ועוד מדפריך רב יוסף לרבינא ולא לרב נחמן משמע לרב נחמן לא בעי לא סביך ולא סריך ואין נקב פוסל שם שדופן סותמתו עד כאן ויש לעיין ולדקדק דמתוך ברי התוספות משמע דלא בעי רב נחמן לא סביך ולא סריך ואילו הרא"ש ז"ל לכאורה נראה דדבריו סותרות זו לזו דברישא כתב בשם רב שר שלום גאון דבין סביך ובין סריך כשרה ולקמיה כתב דלרב נחמן בלא רבינא לא פריך דלא בעי סריך ולא סביך ולא מצינן למימר דהוא טעות נפל בספרים דהרי הטור כתב נמי דרב שר שלום גאון לא בעי סביך אבל סריך בעי ומתוך הראיות שהביא ראיה לדבריו הרא"ש דהן הן ראיות התוספות משמע דרבינא לא בעי לא סריך ולא סביך ועוד קשה בדברי התוספות ובדברי הרא"ש דמאי ראיה הביאו לדבריו מדפריך רב יוסף לרבינא ולא לרב נחמן דנראה דרבינא בא לחלוק ולא לפרש והלא לא הוה מצי למפרך לרב נחמן אלא לרבינא שפירש דבריו וכבר יש לי בידי חרוץ נכון אלא שאיני רוצה להטריח לשואל אלא במה שנוגע לעיקרא דדינא דיש לתמוה במה שכתב המרדכי בשם ר"ח דהא דאמרי' במקום רביתא כשרה ובלבד שלא יהא שחין אבעבועות במקום סירכת האונות שאם יש שם טרפה וכן הורו הגאונים עכ"ל ובזאת המדינה עיר גדולה של חכמים ושל סופרים קושטאנדינ"ה רבתי עם נהגו כדברי ואמאי כתבו להחמיר הגאונים ורבינו חננאל בסתמא ואע"ג דסביך דבשרא ולא נתנו דבריהם לשיעורין אלא דבכל ענין כתבו שהיא טרפה וכי עדיף שחין פורח אבעבועות במקו' סירכא האונות מנקב ממש וצריך עיון ומכל מקום דבריהם דברי קבלה ודברי אלהים חיים ואעפי' שיש כמה חולק ם עליהם המנהג בזאת העיר נתיסד על פי סברתם וכיון דכן הוא זכינו לדין דזאת הבהמה היא טרפה מתרי טעמי חדא משום דהיתה הסירכה רובה באומה ועוד דאפי' היתה רובה או כולא באונה היינו מטרפין אותה מטע' סירכה עם בועה והואיל ואתא לידן באתי לחקור חקיר' אחת היכא דנחחזת סירכא בשני ראשיה בחתוך אי אמרינן דכי היכי דנאחז מחיתוך לחתוך כשרה ה"נ אמרינן היכא דנאחזת בחיתוך ממקום למקום או דילמא דוקא היכא דנאחזת מחיתוך לחיתוך הוא דאמר דכשרה משום דהסירכ' קרב החיתוך לחתוך וסותם אבל היכא דליכא סרכא מחיתוך לחתוך אלא בחתוך עצמו נאחזת בשני ראשיה אפשר דהיא טרפה ולכאורה נראה דמכשרינן לה משום דכתב הכל בו דסרכא שהיא ממקום למקו' באונה או באומה עצמה מנהג נרבונה להתירה כדין סירכא תלויה עד כאן ואע"ג דהמנהג להטריף שלא כדעת חכמי נרבונה מכל מקום היינו כשהסירכא בגב האומה אבל כשהיא בחתוך לא מחמירינן כולי האי וכבר היה מעשה בשאלוניקי זה ימים דבים וקצת היו מתירין וקצת היו אוסרין ואני הייתי מן המתירין ולפי זה היה אפשר לומר נמי דאי סירכה כהאי גוונא הויה בגב האונה במצד החזה שהיא כשרה דהחיתוך ומצר החזה שקולין הם ויבואו שניהם ואפי' שכתב הראב"ד שאם סירכה תלויה יוצאה מן הבועה אסורה ואפי' האונה יש לומר דסירכה תלויה עם בועה ריעה טפי דהוה ליה כנקב ממש ומכל מקום היכא דנהגו דאפי' סירכה שהיא ממקום למקום באונה לאוסרה יראה דהוא הדין כמי במקום החתוך וכן יראה לי דבמקום שנהגו לאסור סירכה עם בועה במצר החזה אע"ג דסביך כולה בבשר' דהוא הדין נמי דיש לנו לאסור סירכה עם בועה בחיתוך וכן נמי לדברי הראב"ד דאסר סירכה תלויה יוצאה מן הבוע' ואפי' באונה הה"נ בחיתוך דאין לנו ראיה ברורה לחלק ולומר דהחתוך הוא סותם יותר ממצר החזה ולפי' בכל הנך תלת דכתבי' לעיל היכא דהסירכה יוצאה ממקום למקום בגב האונ' או סירכה עם בועה במצר החזה או סירכה תלויה עם בועה במצר החזה בכל מקום דנהגו איסור בשלשתן הה"נ דיש להם לנהוג איסור בחתוך האונה דאין לנו ראיה ברורה לחלק ולומר דהחתוך הוא סותם יותר ממצר החזה ותו לא מידי:. נאם הצעיר יוסף ו' לב

תוכן העניינים

שות מהרי בן לב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה